העמק דבר על דברים· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק כד · פסוק ו
לא יחבול וגו׳ כי נפש הוא חובל. סמיכות האזהרות הרחוקות מאד בענין ניתן לידרש וכבר נדרש בזה בתרגום יונתן. ולפי הפשט סמך ענין דומה לדומה כמו שרחים ורכב אע״ג שהם ממון בעלים ומשועבדים לבע״ח מ״מ כיון שנפשו ש״א אינו משועבד לבע״ח ורחים ורכב גורמים לקיום הנפש אסור לחבול. ה״נ אע״ג שהאדם הוא משועבד למלך ולמדינה מ״מ אשתו אינה חייבת בזה השעבוד דאין אשה דרכה לכבש. ומש״ה א״א להעביר עליו גם כן שהוא גורם לנפשה ואע״ג דכמו בנושא אשה חדשה כן הדין בבונה בית חדש וכרם כדאיתא בסוטה. ובהני לא שייך זה הטעם מ״מ מפורש הדין והטעם באשה וידוע שיש עוד טעמים כדרך התורה כמש״כ כ״פ: