העמק דבר על דברים· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק יא · פסוק טו
ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. אין סדר המקרא מדויק והכי מיבעי ואכלת ושבעת ונתתי עשב וגו׳. ומזה למדו חז״ל בברכות דמ״ג דמחויבים ליתן תחלה מזונות לבהמתו ואח״כ יאכל בעצמו. ולפי הפשט לא בא האי ואכלת ושבעת בשביל הבטחה אלא מענין הפרשה לאחר שיהי׳ לך כל טוב עד ואכלת ושבעת ע״כ יש לך לחוש פן תגיע לידי הסרה מן הדרך. והיינו דכתיב