העמק דבר על בראשית· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק מז · פסוק יא
ויושב יוסף את אביו ואת אחיו. כבר נתבאר שהושיבם בארץ גושן. והושיב לכל אחד באחוזה בפ״ע שהרי כמה עיירות היו באותו מחוז והנה כבר נתבאר שהיתה רק ארץ מרעה לצאן ולא היתה ראויה כ״א לרועי צאן מוקצים שבעם. אך יעקב ובניו בקשו אותה כדי להיות עם בדד בפ״ע וא״כ לא הי׳ להם מיטב הארץ ע״כ ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס. נתן להם נחלת שדה וכרמים בארץ רעמסס הסמוכה לגושן:
כאשר צוה פרעה. במיטב הארץ הושב את אביך ע״כ נתן להם גם מיטב הארץ. ופרש״י דארץ רעמסס הי׳ בארץ גושן לא נראה כלל. דא״כ לא ישבו ישראל בכל ארץ גושן אלא בחלק אחד שבה שהוא רעמסס והרי בס׳ שמות במכת ברד וערוב משמע שלא היו המכות בארץ גושן כולה מפני ישראל אלא כמש״כ דארץ גושן נתמלא׳ כולה מישראל. ובארץ רעמסס הסמוכה לה הי׳ להם אחוזת נחלה: