העמק דבר על בראשית· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק מה · פסוק ט
לאדון לכל מצרים. כאן הפי׳ כמשמעו כאדון על עבדיו כמש״כ להלן מ״ז. ומוכרח הי׳ להגיד כך משום שידע יוסף אשר עין יעקב הוא שישבו בניו בדד. לא מעורב עם אנשי המדינה ע״כ ראה להקצות גשן שהוא אינו מעיקר ישוב מצרים לפני ישראל. ולהוציא את כל יושבי ארץ גושן ממקומם. מש״ה אם הי׳ רק מושל לא הי׳ ראוי לעשות כן בשביל אביו ואחיו. ע״כ הודיע שהוא אדון לכל מצרים ואחר שהמה כעבדיו יש בכחו לעשות כרצונו ולהעביר אותם מן הקצה אל הקצה. וזהו וישבת בארץ גשן. שיהיו בכחו לפנות לפניהם את ארץ גושן: