העמק דבר על בראשית· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק מ · פסוק טו
כי גנב גנבתי מארץ העברים. הסביר לו שלא יהיה בעיניו בקשה זו לעולה בשנים. חדא שהרי הוא קנוי לעבד. ואיך ימצא לב לבקש להוציאו לחירות. שנית שהרי לא בחנם יושב בבית הבור ואשמו בראשו. ע״ז אמר כי הקנין אינו בצדק:
כי גנב גנבתי וגו׳. איני קנוי עפ״י שאדם מוכר עצמו. או נקנה בכבוש מלחמה. לא כן אני שגנבו אותי וא״כ אין קנינו קנין. וע״ד העול והאשם שהוטלתי ג״כ הוא בחנם: