העמק דבר על בראשית· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק לו · פסוק ו
ואת כל בהמתו. היינו חיות בני תרבות כמ״ש לעיל ל״ד כ״ג:
וילך אל ארץ. עוד שלא נתיישב בהר שעיר נתרחק מחברון אל ארץ סתם בלי שם. רק במקום שהזדמן קרוב להר שעיר עד שלבסוף וישב עשו בהר שעיר. כן פרש״י ומה שהלך מפני יעקב ברור שעשו ידע ברכת יצחק ליעקב שנתן לו ברכת אברהם וירושת הארץ. ואע״ג שעדיין לא הגיעה השעה מ״מ התבונן שבהצר לשניהם המקום עליו להפנות וכ״כ הרמב״ן: