העמק דבר על בראשית· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק טז · פסוק יב
פרא אדם. אם נפרש שהוא גדל במדבר פראי. להיפך מיבעי אדם פרא. שיהא משמעו אדם אוהב להיות במדבר כפרא. כפרש״י. אבל פרא אדם משמעו שהוא מפריא את כל אדם בלי דעת ד״א וחשיבות אנשים אלא הכל הפקר ופראי אצלו. והכי איתא ברבה. בוזז את האנשים.
והוסיף המלאך ידו בכל ויד כל בו. כי כמו שהוא מתנהג עם אנשים כך יתנהגו אנשים עמו. והכל מחשבים שהוא פרא והפקר נמצא נכלל בלשון פרא אדם שני משמעות שהוא חושב כל אדם להפקר. והוא הפקר בלב כל אדם:
ועל פני כל אחיו ישכן. עם מי שהוא רגיל ובברית אהבה הוא שוכן בלי פראות ורק עם מי שאין לו הכרה הרי הוא מתנהג בפראות אבל לא עם מי שהוא אחיו וכך דרך ערביים גוזלים את כל הולך בדרך כאלו שלו הוא. ואם נעשה רגיל אצלו וטוב עמו ה״ז מתנהג במדת הכנסת אורחים ומטיב כפי האפשר: