העמק דבר על בראשית· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק ד · פסוק כג
עדה וצלה. אפילו אלו לא הייתם נשי:
שמען קולי. ראוי לכן שאתן בנות דעת ומבינות דבר לשמוע קולי מה שאני צועק ומשיח דאגתי:
נשי למך. אחר שאתם נשי:
האזנה אמרתי. ראוי לכן להאזין להטות אזן קשבת לאמרתי. וסיפר להן דאגתו.
כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי. מעשה שהי׳ כך הי׳ שהשתמש בכלי נחשת וברזל והרג בשוגג איש וילד מה שהוא בעצמו מצטער הרבה עליהם וביקש מהם שיסיחו דאגתו בתנחומין כדרך נשים. אמנם שלא יאמרו אחר שהוא רוצח אפילו בשוגג. אין לרחם עליו ע״כ סיים דבריו שמקוה שאינו בר עונשין: