העמק דבר על במדבר· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק לו · פסוק ב
בגורל לבני ישראל. מזה יש להבין דדבר קדושה יש בנחלת א״י ולא כחלוקת אחים שאינו בהכרח שיהיה בגורל. אלא אפשר להיות בהסכמת אחים ורצונם. משא״כ א״י. ודבר זה שיש בה קדושה הוא נוגע לטענתם כאשר יבואר:
ואדני צוה בה׳ לתת וגו׳. צווי הראשון לא הי׳ שיעשה משה בעצמו. אלא שיצוה את יהושע ואלעזר כשיבואו לא״י. אבל צווי השני היה למשה בעצמו. כדכתיב בפרשה של בנ״צ נתן תתן להם וגו׳. וכדאיתא בירושלמי גיטין פ״ז לענין ב״ג וב״ר שהיתה הארץ לפניהם והם מחזיקין מעכשיו. לפיכך כפל משה התנאים בב״ג ובב״ר בלשון שאם לא יקיימו יטלו אותם מידם. הרי דמה שנתן משה לב״ג וב״ר היתה נתינה ממש מעתה. וכן חלק בנ״צ היה מכבר נתון מיד משה. מש״ה כתיב בצווי הראשון את אדני צוה ה׳ ובצווי השני ואדני צוה בה׳: