העמק דבר על במדבר· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
פרק ו · פסוק יא
מאשר חטא על הנפש. אחר שכתיב במת שבא בפתע פתאום שאין שום אשמה על הנזיר מבואר דהחטא הוא שפירש עצמו מן היין. ואם לא אירע לו זו הסיבה לא היה נקרא חוטא עה״נ. שהרי כדאי הוא להזיר עצמו מן התענוג הגשמי כדי להשיג תענוג רוחני של דביקות בה׳. אבל אחר שאירע לו באונס זו הסיבה. אות הוא שאינו ראוי לכך. וא״כ בחנם ציער עצמו מן היין. וביקש דבר שגבוה מערכו. וכיב״ז ביארנו בפרשת קרח הפסוק את מחתות החטאים האלה בנפשותם: