אור ברסלב
העיתונאי 6 כריכה והקדמות › הקדמה

העיתונאי 6

כריכה והקדמות · הקדמה

כריכה אחורית

לכבוד הסופר קובי לוי

שמי מ. ואני בת 11, וקראתי את הספרים שלך.

קראתי שמותר לצלם מהספר שלך. היה לנו ארוע בכיתתנו שבו נזקקנו לצילום של כמה מסיפוריך. זה בסדר?

רציתי לשאול - איך נהיים סופרים? זה קל? (אני רוצה לחבר ספר. הבעיה היא שאין לי את הציוד, אין לי שום סיפור!!).

כן, אני אוהבת לקרוא מאד (תולעת ספרים).

מ.

נ.ב. מאוד אודה לך אם תחזיר לי תשובה.

בס"ד

ח' אייר תש"ע

שלום לך מ. היקרה

שמחתי מאד לקבל את מכתבך החביב, ותודה על שזיכית אותי בצילום של כמה מסיפוריי למען בנות כיתתך.

כן, אני לא רק מרשה לצלם, אני אפילו מבקש שיצלמו ויפיצו את הסיפורים, כדי לחזק ולקרב עוד ילדים ואנשים לקב"ה.

איך נהיים סופרים? שאלה נהדרת.

ובכן, העובדה שאת קוראת הרבה ספרים, וטובים, זו התחלה מצויינת. צריך אוצר מילים עשיר, צריך להתחבר למילה הכתובה, צריך לאהוב בני-אדם, בניו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולהקשיב להם!!!

כל ילד ילדה ואדם, נושא בחובו המון סיפורים. כשתגדלי, בע"ה, תתפתח בך הקשבה ונבונות להפוך את החוויות והנסיונות של הסובבים אותך - לסיפורים נפלאים.

ומעל הכל - יראת שמים, היא אוצרו של הקב"ה.

תלמדי יפה, תקיימי מצוות, תאירי פנים, תהיי בת נפלאה להורייך ואחות בעלת-חסד לאחייך, ואט אט, עם השנים גם את תוכלי ליצור יצירות שישמחו בניו של מלך.

ואני הקטן מאחל לך מעומק הלב, שבס"ד תצליחי גם את להיות סופרת חשובה!!!

בהערכה רבה

קובי לוי

עוד עניין חשוב, המכתב שלך מאד חשוב בעיני. ודווקא אשמח להשתמש בו באחד מספריי. אם תסכימי שאפרסמו בעילום שם, אשמח ואודה לך.

לשיקול דעתך.

בס"ד

אור לי"ב סיון תש"ע

שלום וברכה לכבוד הרב, או העתונאי, תחליט, ר' יעקב.

היות וספריך מחנכים ליישור המידות ותיקון שאר מפגעים רוחניים, הרשה לי מלב אוהב להעיר לך, אבל מנקודת חינוך: "הרב, העתונאי" אין חיה כזו. גם אם מקצוע זה כשר, ויכול גם לתקן במקום לקלקל, אבל אין זו דמות שאליה ישאפו ילדנו בתמימות קריאתם, ובמסר העקיף המחלחל.

הנה כמה מוצלח, ועוד לחבר מקצוע זה אל רב בישראל? לא תהא כזאת בישראל!

ובאמת, רק בציבור שפשרנות היא מעקרונותיו, יכולים לצמוח יצורי שעטנז וכלאיים כגון "ישיבה" עם מגמת ספורט, פרסום ושאר ירקות.

ו"מה לי להאריך" "והאמת ניתנת להיאמר" שכרכים 3/2 אותם קיבלתי מאמי מורתי שתחי' סחטו ממני דמעות ועוד.

ועוד ממרום שנותי נסחטו הדמעות, כמו גם מאמי שתחי' הנלהבת, ואין בליבי שמץ של תאוות ביקורת ממי שאוהב אותך - החביב - באמת, ומוחה באלה שקוראים לי 'כבוד הרב'. ואפילו כרס אין לי. ת"ל כך, שאפילו "כרס וזקן - חצי רבן" אין כאן...

בדריכות לקריאה נוספת.

א.ב.ש.

בס"ד

כ' סיוון תש"ע

לידידי ומכובדי הרב א.ב.ש. רוב שלומות,

קראתי את מכתבך בעיון רב.

החיבור השעטנזי בין רב לעתונאי מעיק עליך, ואכן מילותיך כדורבנות, אם כי גם טבולות בציניות דקה. כמוני כמוך, וכפי שסיימת מכתבך במילים המחייכות, ואפילו כרס אין לי, ת"ל כך, שאפילו "כרס וזקן - חצי רבן" אין כאן.

אלא שלגופם של דברים חובה להתייחס.

משה רבנו ודוד המלך היו רועי צאן. רבי יהושע היה פחמי, רבי יוחנן עסק בסנדלרות, והם היו רבנים ומורי הוראה ומנהיגי הדור שהשראתם הרוחנית עדיין מפעמת בקרבנו, עד ביאת גואל צדק. ואכן, אם נביט נגלה שחיבור בין רב יודע ספר ומרביץ תורה, לבין מקצוע פשוט כמו חייט וסנדלר או כורך ספרים, הוא טבעי לחלוטין, ואיש לא נזעק לומר: לא תהא כזו בישראל, אין זה מכבודו של רב לתפור מנעלים.

"פשוט נבלה בשוק, ואל תזדקק לבריות" הורונו חז"ל. אלא שחובה להדגיש, מקצוע העתונות חדש הוא, והורתו ולידתו על ידי גדולי הדור זצוק"ל, שהבחינו בנזקים העצומים שגרמו לעם ישראל, אותם סופרי ההשכלה שצדו נפשות למכביר. הורונו רבותינו להחלץ חושים ולענות כסיל כאיוולתו, או שלא כאיוולתו, על מנת לעצור את ההרס והחורבן הרוחני שהם ממיטים עלינו, עד ימינו אלה.

הנה כי כן, בהביטנו אל נהג אוטובוס עמוס בנוסעים, היש לנו טענה כלפיו? תלוי. אם הנ"ל מסיע נוסעיו אל בתי כנסיות ובתי מדרשות, אשריו ואשרי חלקו ולוואי יהי חלקנו עמו. אך אם חלילה הוא מובילם למחוזות אסורים, אוי לו ואוי לנפשו.

לנו אין טענה למקצוע, הוא איננו הבעיה. תכלית השימוש בו, היא העוקץ. ואם יוצאים לאור עתונים - על פי דעת רבותינו - וכתבי-עת, אזי וודאי שטוב ונכון וראוי שאת קסת הסופרים יטלו לידיהם רבנים ויראים, ולא חלילה עמי ארצות משחיתי נפשות.

עתון הוא מכשיר. אצל המקלקלים הוא מביא השחתה וחורבן, אצל היראים הוא מוסיף בנין רוחני ויראת שמים, לפחות בדורנו השפל.

עוד עניין. אין כאן ולו צל צילה של יומרה, או כוונה, או חילחול מגמתי להפוך תשב"ר לסופרים או עתונאים. חלילה וחס, וכבר גדולים וחשובים ממני, עודדו רבנים ומורי הוראה לכתוב למען הכלל כדי לקרב, להאיר, ולחזק את בדק הבית המוסרי. אשר על כן החיבור רב לעתונאי, איננו שעטנזי, אלא מהווה נידבך של איכות כתיבה חשובה, המסוגלת להעביר מוסר ואמונה בנוסחאות המתאימות לנפשות של בני הדור שלנו.

ובאותה נשימה. בכוללים הפזורים עלי ארץ, מצינו אברכים מצויינים יראים ושלמים, שהם בנים של אבות בנאים, נהגי מוניות, מוכרי דגים, עסקני ציבור ואפילו עתונאים. והם, אברכים יקרים אלו, למדנים מופלגים ומרביצי תורה, והמקצוע של אביהם מולידם לא חילחל ולא ערער את מגמתם ושאיפתם הברוכה לעסוק בתורה ולא במקצועות החולין, כך שקביעות נחרצות אין מקומם כאן.

ואני תפילה מכובדי הרב א.ב.ש. שהקב"ה, אשר נטע בי את הכישרון לכתוב סיפורים אלו בניחוחם המיוחד, ימשיך וישמרני כמאז ומעולם ליצור יצירות שיש בהן אמונה יראת שמים והשגחה, מבלי ש"העתונאי" יחלל את הקודש. והלוואי ויזכנו רבש"ע להתאבק בעפר גדולתם של תנאים ואמוראים, שהיו רועי צאן נפחים וכותבי איגרות למלכות, וממנה.

ויהי רצון שתשרה השכינה בכל מעשי ידינו.

אוהבך מוקירך

קובי לוי

תוכן העניינים

העיתונאי 6

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה