הקדמה - קוטף סיפור
עד כמה שמילים מסוגלות לגעת.
עד כמה שמילים מסוגלות להבריא.
עד כמה שמילים מסוגלות לנסוך תקווה ורצון, שמחת חיים, ואפילו רצון עז להשתנות.
היה מי שאמר שמילים יכולות להרוג, וידע מה אמר.
שליטים ערלי-לב ואכזריים השתמשו בכוחן של המילים לייצר מסעות תעמולה נבזיים שגרמו במישרין לשינאה כבושה שהפכה למתפרצת. תעמולה מרושעת, מטפטפת, עקבית, הפכה עם שלם של עשרות מליוני בני-אדם לרוצחי אדם כשהם מתוכנתים ממש.
כן, מילים הורסות, סודקות את הנפש ומייצרות טינה, אבל ישנן מילים אחרות, טובות יותר, מבריאות חיים שלמים, ומשלבות ידיים עם הקורא לעתיד אופטימי.
האמת ניתנת להיאמר שאין כל חדש בדברים הללו, אבל כמי שסיפוריו מתפרסמים להם בארבע כנפות הארץ בספרים וכן ברבבות רבבות עתונים וכתבי עת, לא העליתי בדמיוני עד כמה יש בכוחן של מילים לעשות טוב, להועיל, ולנסוך אופטימיות.
כן זה משמח, אבל זה מאד מחייב.
אודה לה' בכל לבב, אשר ברחמיו המרובים נטע בי את הכשרון להעביר מסר ב- 1,500 מילים, ולצייד את הקוראים בצידה לדרך. לקח מוסרי, השקפה צלולה, נדבך נוסף באהבת ישראל, או אפילו שביבים של תחושת הליטוף הנאדרה שאנו נישאים בידי ההשגחה העליונה.
"הדור נחלש" אמר לי לא מכבר תלמיד חכם מרביץ תורה, "פעם עסקו בהתמדה בלימוד ושינון ספרי מוסר. הדברים פעלו על הלב, אנשים התעדנו ותיקנו מידותיהם. כיום, משום מה, ישנו ריחוק מסויים מן הספרים הנפלאים הללו, וצעירים וגם מבוגרים מבקשים מוסר קל יותר להבנה, חודר מבלי להכאיב, שישפיע אבל שלא יפחיד, שלא יכה יותר מדי חזק בקודקודים. מוסר כזה שאומר לאדם "גדל", אבל להשאיר את ראשו וליבו שלמים. יש בסיפורים הללו את הנוסחה המעודנת הזו, שמשפיעה על הלב, שמרעיפה גשמים של רצון להתקן, אבל בחיוך ובנינוחות. וזה המוסר שמתאים לדור הזה".
מאות התגובות של קוראים מן הארץ והעולם, נגעו בעיקר בצד המוסרי של הסיפורים. הנה כי כן, עלץ ליבי מן העובדה שהעלילה המרתקת או המיוחדת היתה בעבורם החלק השולי, והלקח המחייב היווה את הכותרת והפך לעיקר, לתכלית הדבר.
מרגש היה להיווכח שאנשים התחזקו בתפילה, באמירת תהילים ובחסד, בעקבות קריאת סיפור.
מחזק היה לשמוע שצעירים קיבלו על עצמם להתחזק בכיבוד הורים.
מרענן היה להאזין לכאלה שעשו חשבון נפש של עשרות שנים לפעמים, ועמדו על טעותם בעקבות גיבור סיפור כזה או אחר.
קסמו של הסיפור.
קסמו של הסיפור הוא בעובדה שהוא פותח דלת רחבה להיכנס בחופשיות לתוך מחשבות ולבבות של אנשים זרים, שאתה לא מכיר. לשחות באגמי ההגיון שלהם, לטבול במעיינות הריגושים הפרטיים שלהם, לחפור עמוק בתעלות הלבטים שלהם, ולצלול מטה מטה במצולות אוצרות-הנפש שלהם ולדלות לעצמך פנינים.
קסמו של הסיפור הוא בעובדה שהוא הופך ידיד רוחני קרוב של הקורא, ידיד אמת, שלא עוזב, שניתן לחזור אליו, לשנן משפט או שניים שפורטים על מיתרי הלב, לזלוג דמעה מבלי שאף אחד ירגיש.
קסמו של הסיפור הוא בעובדה שהוא אף פעם לא נוזף ולא מאיים על הקורא. הוא תמיד מחוייך ומעודן, וגם אם לעתים הוא חריף או עוקצני, הוא לעולם שומר על ארשת חביבה עם עיניים אוהבות ולכן הוא כל כך משפיע, וטוב שכך".
"צוואה שווה מליונים" הוא סיפור הנושא של ספר זה, הספר הרביעי שלי היוצא לאור, לאחר סדרת ספרי העתונאי 1, 2, 3, שקנו שם טוב ומקום של כבוד בארון הספרים.
צוואות הן נושא מסתורי מחד, ומאידך הן מעוגנות לא פעם במתיחויות פנים משפחתיות.
מבין עשרות הסיפורים הנהדרים "שקטפתי" מעץ החיים היהודי עליו אנחנו צומחים, סיפור זה נגע לליבי יותר מכולם, ולכן נבחר כסיפור הנושא של הספר. שתלתי את הסיפור בתחילת המאה הקודמת כדי לטשטש ולו במידת מה את הפרטים העדינים והנפיצים הקשורים בעלילה האותנטית, אשר מאפיינת משפחות שלא השכילו להבין מה טפל מה עיקר.
עשרות סיפורי הספר שלפניכם באו נולדו והתרחשו להם בתוך קלחת חיינו, וכמו פרי בשל ועסיסי על ענף עץ, הן ביקשו להיקטף.
קטפתי אותם אחד אחרי השני, נוגס בהם, לועס, ומתענג על הטעם והארומה של עדנתם המוסרית.
ישנה חדווה מיוחדת בעבורי לזרום על נחלי הדיו בין בתרי העלילה ורבדיה השונים, אך כמה עילאיים הם אותם רגעים של התחבטות כיצד להעמיד את היצירה, מי יהיה הגיבור שלה, ומי יאמר את המונולוג המרכזי שהוא בעצם הפרי, המנה העיקרית של העלילה.
טיפ קטן.
בעקבות שיחות רבות עם קוראים, הרגשתי צורך לשתף אתכם בחוויית הכתיבה קצת מעבר לקריאה השיגרתית.
קורא הוא סקרן לגיטימי. הוא מעוניין לדעת את מקור הסיפור, ולא פחות מעניין אותו לדעת, מה הניע את הסופר לגשת לכתיבה. לאור הנ"ל לכל ספור מצורף "פרי קטן - מאחורי הסיפור", פיסקה קטנה המתארת ולו במעט את תחושותי ומסקנותי מן הסיפור.
מדוע? ובכן סוד קטן צפון בתוכי.
סופר, מוכשר ככל שיהיה, צריך שותפים, ושותפים רבים, אלו הם קוראיו. שותפות מצליחה, רק כאשר השותפים מגלים זה לזה את פרטי העסקאות והפעולות הנעשות בעסק. במשך השנים שוחחו עמי קוראים רבים, סיפרו על עצמם, על הרגשתם ואף היו להם בקשות מיוחדות הכרוכות בכתיבתי. יאמר מיד, כי קוראיי נהגו כשותפים נאמנים ועקביים, אשר על כן אימצתי - לצורך חיזוק השותפות - את פיסקת "פרי קטן" המוגשת להם באהבת אמת, כהצצה קטנה לעבר שולחן הכתיבה.
אשגר מקולמוסי ברכת טוב יקרת-חן לידידי הנכבד הרב יעקב לבין מנכ"ל "יתד נאמן" אשר פתח אכסנייתו לסיפוריי במוסף השבוע "בית נאמן".
שלל זרי הערכה אחפון לידיהם של העוסקים במלאכה העומדים על ימיני גם בעצה ותושיה. הקלדנית המיומנת אילנה נהרי, המגיהה הלשונית עידית כהן, הגרפיקאי הכשרוני יואב ון-דן-ברג.
ומעל כולם ידיד נפשי רבות בשנים הרב אהרון אינגבר אשר ידיו רב לו בעריכת סיפוריי בקסם ידיו ובחן הנהגותיו.
ישאו כולם ברכה מאת ה' על שותפותם הברוכה בעשייה.
כהרגלי בקודש, הנני מודיע בשער בת-רבים, כי הנני מתיר ברצון רב ובטוב לבב, לצלם, להעתיק, להמחיז, לפרסם, ולשדר ולתרגם את הסיפורים הללו לטובת הכלל והפרט, בכל אמצעי תקשורת מהוגן. אני מתיר זאת בארץ ובעולם, והנני מברך כל מי שיעשה זאת, שזכות הרבים תעמוד לו ולזרעו עד עולם, על כך שזיכה אותי בעוד קורא, ובעוד חיזוק ביראת שמים.
את זכויות ההדפסה לספר זה בכל השפות, הנני משאיר לעצמי.
כמו כל סוחר בזכויות-הנצח, הנני שואף שמספר הקוראים של סיפוריי, יתרחב יגדל ויצמח, אם סיפורים אלה - בחסדי ה' - מחזקים באמונה, דוחפים לעשיית חסד ומתקנים מידות, אז בוודאי ובוודאי שהם אינם סיפוריי, הם סיפוריו של הקב"ה הנקטפים מבית גנזיו אלינו, ואנוכי רק צינור, או לכל היותר - מקטפה.
ובטרם ייפתח שער, הנני נושא כפי לקל עליון בתפילה, שימשיך להשרות עלי מרוחו, וישפיע עלי סיעתא ד'ישמיא עד אין קץ ביצירת סיפורים אשר יקדשו את שמו ויגבירו אמונה, דבקות בתורה, ויראת השם.
"כבדו נשייכו בכדי שתתעתרו".
כבדו נשותיכם כדי שתתעשרו, מייעצים לנו חז"ל. וכבר עמדנו על דעתנו, כי אין עושר בעולם כעושר הדעת, דעת אלוקים ותורתו. ומכאן אשגר לנוות ביתי העמלה להרבות אמונה ויראת השם בנשות ישראל, בגשמיות וברוחניות, העומדת לימיני בכל אשר אפנה, ויצירות אלו שלפניכן הן הרבה מפירות השראתה, בדרכינו העניפה.
יהי רצון שנזכה לנחת יהודי כשר מצאצאינו ויעמוד זיכוי הרבים להם ולכלל ילדי ישראל.
ולכם קוראי האהובים אאחל מעומקא ד'ליבא, יהי רצון שתשרה השכינה בכל מעשי ידיכם.