"אוזניים נקיות"
קדושת האוזניים מעלתה עליונה, ואם נצרף אותה לקדושת הלשון, הרי לנו עבודת ד' שראוי להתפאר בה. אין ספק, כי אם יהודי מקפיד לא להכניס לאוזניו דברים בטלים, דברי הבאי ועניינים שהנפש היפה סולדת מהם, טובים סיכוייו להצליח במשימה לעדן את לשונו וטהרתה. הוא בדרך המלך.
רוח'לה קדמון קיבלה על עצמה קבלה שראוי להתכבד בה.
קוראים לזה "אוזניים נקיות". בהיותה נערה בת-מצווה, היא שמעה דרשה שפרטה על מיתרי ליבה, ועוררה אותה להתייחס לאוזניים כאל האיבר הראשון במעלה.
הדרשן אמר אז, והיא זכרה את מילותיו היטב: "האוזניים הן מקור האיזון של הגוף, כן, האיזון הגשמי מתאזן מן האוזניים, אבל הרבה יותר חשוב ממנו הוא האיזון הרוחני. אם יהודי רוצה להתעלות במעלות היראה, עליו להקפיד על האזנה נקייה, לא הבלים, לא ריכולים ובוודאי לא לשון הרע, וכמובן לא מוסיקה מקולקלת שפוצעת את הנשמה".
רוח'לה חזרה הביתה ובישרה לאחיותיה הקטנות והגדולות על מבצע "אוזניים נקיות". הן צחקו מאוד, אבל היא בשלה. רק עולה ומנצנץ דיבור אסור מלשון זו או אחרת, הוא תוחבת שתי אצבעות ובפסיעות עדינות עוזבת את החדר.
אכן כן, השילוב של אוזן נקייה עם לשון נקייה הוא חד משמעי, ויחדיו הן צועדות האוזן והלשון שלובות זרוע, אל העליון שבעולמות.
השנים חולפות ורוח'לה בעדינות נפשה צועדת לקראת הפרק הנכסף בחייה של כל בת ישראל - "האשה מתקדשת".
הרב יקותיאל גולדסקינד היה צריך לנסוע מעיר הולדתו ירושלים לטבריה, לניחום אבלים. כהרגלו מאז יצאו מכשירי m.p.3 לאויר העולם, הוא עטה על אוזניו את האוזניות הקטנות, לחץ על הכפתור והאזין בקשב רב לשיעור הדף היומי. מתחת לבית שחיו אחז במסכת "קידושין" והוא ממתין למונית שרות צפונה. בתיקו היו מונחים עוד מספר ספרים, שהיו אמורים להוות אחיעזר ואחיסמך להספד שהוא אמור לשאת בטבריה.
מיד כשנעצרה מונית השרות הוא נכנס פנימה, התיישב סמוך לנהג וניתק עצמו לחלוטין מן הנעשה סביב. עיניו עקבו אחרי המילים בגמרא ואוזניו ליקטו את ההסברים הקולחים.
המונית שעטה לעבר שער-הגיא, משם לכביש גהה, נוסעים עלו וירדו, אבל הרב יקותיאל לא שת ליבו לנעשה.
בצומת בית-ליד עלתה בחורה חרדית צנועה למונית, שילמה מחיר נסיעה לטבריה, הצטנפה בחלק האחורי הימני ופתחה ספר. גם היא ניסתה להתנתק מן הנעשה במונית, אך לשווא. שלושה נוסעים נוספים שעלו בתחנה הבאה הכירו את הנהג, ובין הארבעה התפתחה שיחה ערנית ורעשנית על הבלי העולם.
מספר דקות אחר כך ביקש אחד הנוסעים לפתוח את הרדיו, ומוסיקה קלוקלת עם מילים איומות בקעו לחלל המונית והצליחו לכבשה.
רוח'לה ניסתה לאטום את אוזניה עם פתיתי צמר-גפן אך ללא הועיל. הרעש היה מחריש אוזניים. מצד אחד הרכילות הזולה של הנהג וידידיו, ומאידך הפזמונים הרדודים.
בקיצור, מפגע אוזניים מן החמורים שידעה רוח'לה מעודה. מה עושים?
היא לא שיערה בנפשה לאיזו אנדרלמוסיה ווקאלית היא תיכנס. "אני מרגישה כוויות באוזניים", הרהרה ואזרה אומץ.
"אדוני הנהג", פנתה בלשון רכה "אני מאד מבקשת - אם אפשר בלי רדיו, זה מפריע לי".
פנייתה רק הוסיפה שמן למדורה. הנוסעים חסרי הנימוס המשיכו בשיחתם הקולנית והורו לנהג להגביר את הווליום, להכעיס.
"נהג", אמרה רוח'לה בתקיפות מעודנת, "אם לא ייסגר הרדיו אני מבקשת לרדת כבר בתחנה הבאה. אף אחד לא יכריח אותי לשמוע מה שאסור לי".
הנהג החצוף לא רק שלא התכוון לכבות את המכשיר, אלא הוסיף חטא על פשע ואמר:
"אם תרדי כאן לא תקבלי את כספך בחזרה". הנוסעים ציחקקו בלעג.
הרב יקותיאל גולדסקינד נע באי שקט על כסאו. הוא הבחין במתרחש מסביב וברב-שיח שמתנהל בין נוסעי המונית, הסיר את האוזניות והקשיב.
"לא ביקשתי את כספי בחזרה", השיבה רוחל'ה, "עצור לי כאן ואסע לדרכי עם מונית אחרת. אתה לא יכול להכריח אותי להקשיב לרדיו".
בשלט הענק היה רשום "ואדי ערה", אזור עם התיישבות ישמעאלית צפופה.
הרב יקותיאל ביקש מהנהג להיעתר לבקשת הנוסעת ולסגור את הרדיו, אך נענה בשלילה.
"סלח לי כבוד הרב, אתם לא הנוסעים היחידים פה, יש נוסעים שדווקא נהנים מהרדיו. אני צריך לשרת את כולם. שימו פקק באוזניים! אם היא רוצה לרדת שתרד".
"אסור לך לרדת כאן" אמר לה הרב יקותיאל, "בוואדי-ערה היו ארועים אלימים, זה אזור עויין. בצומת מגידו תוכלי לרדת. צר לי שאלה הם פני הדברים... אבל ההנהגה שלך ראויה להערכה רבה!"
בצומת מגידו ירדה רחלי, נכנסה לתחנת ההסעה והמתינה.
הרב יקותיאל גולדסקינד עוד ניסה כמה פעמים לשכנע את הנהג לחזור בו מסרובו, אך זה התעקש והותיר את הנוסעת הצעירה מאחור.
"ד' ישמור אותך", הרהר הרב בקרבו "ממש עושה קידוש השם".
50 דקות אח"כ היה כבר הרב יקותיאל בדרכו לאוהל האבלים בשכונת המזרח בטבריה.
הוא חצה את הכביש הדו-מסלולי בזהירות והנה מולו, על מעבר החצייה, הנוסעת הצעירה ממונית השרות, ולצידה אישה קשישה הצועדת באיטיות. השתיים צועדות שלובות ידיים. הרב יקותיאל נעצר.
"כבוד הרב, ברוך השם, שלוש דקות אחרי שירדתי עצרה לידי מונית שרות עם נהג אדיב. הנסיעה היתה שקטה. ברשותך, הייתי רוצה לספר לך מה בדיוק התרחש במונית השניה. כל דבר שמתחיל בקידוש ד' כנראה גם מסתיים בקידוש ד'".
הרב יקותיאל רשם את מספר הפלאפון שלו על דף שתלש מפינקסו, ופנה בזריזות לתפילת מנחה באוהל האבלים.
שלוש שעות אח"כ.
"כבוד הרב שמי רחל קדמון ואני גרה במרכז הארץ. נסעתי היום לטבריה כדי לבשר לדודתי שם על חתונתי בקרוב, עם בן ישיבה בעל מידות.
"מאז עמדתי על דעתי בגיל בת-מצווה, אני מקפידה על "אוזניים נקיות", מתרחקת מרכילות ודברי הבאי, וכל שכן ממוסיקה לא ראויה. מה שראית היום במונית שרות היה ניסיון לא קל עבורי, אבל בסיעתא דשמיא ירדתי על מנת לעלות".
"מה פרוש?" שאל הרב יקותיאל
"עליתי למונית הבאה והתיישבתי ליד הגברת קשישה, זו הגברת אשר התלוותה אלי במעבר החציה. מהר מאד התפתחה בינינו שיחה ידידותית טובה. הגב' טויבע ארליך שתחיה היא אשה בת למעלה מ- 80, חיננית, שופעת טוב-לב, ובעיקר משופעת בחוכמת-חיים.
"לפני שהגענו לטבריה היא פנתה אלי בבקשה: "רוחל'ה, אני בטוחה שאת ממהרת. אך האם תוכלי לעשות עמדי חסד קטן? אנא קחי אותי לציון רבי מאיר בעל הנס, היום י"ד באייר, פסח שני, יום ההילולה, אני חייבת לתנא הקדוש הזה חוב של כבוד מאז ימי ילדותי".
"הייתי סקרנית ושאלתיה מה החוב? והיא השיבה: "אבי משה עליו השלום גר בירושלים של מעלה בעניות נוראה. היו ימים של רעב נורא, אבא ממש מסר נפשו על פת לחם, ופניו השחירו מצער...
"אחד מצדיקי ירושלים הציע לו לנסוע לציון רבי מאיר בטבריה ולהתפלל לפני הקב"ה, שבזכות התנא הקדוש ייפתחו לו שערי פרנסה. אבא נסע שבוע ימים בדרכים ובסכנות. בכה על הציון, חזר לירושלים והתהפך עליו גלגל המזל. הוא למד צורפות ותוך מספר שנים הפך לאחד מעשירי ירושלים ומעמודי החסד שלה. הוא הותיר לנו ירושה גדולה של ממון ונכסים. לאבא היתה הכרת הטוב גדולה לרבי מאיר, ומדי שנה בהילולה פקדנו את הציון והתפללנו.
"על ערש דווי, צוואת שכיב מרע אמר לנו אבא:
"אני מבקש ילדי, כל עוד אתם חיים עלי אדמות, תפקדו את הציון בי"ד אייר ותודו לקב"ה על רוב חסדו שהרעיף עלינו בזכותו של התנא הקדוש רבי מאיר".
"מעניין" הפטיר הרב יקותיאל.
"זה לא הכל, הגב' טויבע ארליך סיימה את צוואת אביה באלו המילים: "ואני מבקש מכם, אמר אבא, שתחפשו כל שנה כלה ענייה ותדאגו לצרכיה מן המסד ועד הטפחות, כולל שכר דירה לשנה שלמה. נו, נו, רוח'לה מתי את מתחתנת" שאלה אותי טויבע ארליך.
"בביישנות גדולה סיפרתי לה ששלשום התארסתי, ואתמול הסתובבתי שעה ארוכה ב"יד חדווה" כדי למצוא כמה שמלות מתאימות, ואולי גם שמלת כלה.
"טויבע חיבקה אותי חזק חזק עם דמעות בעיניים ואמרה: "רוחל'ה אני מאושרת בשבילך, את לא צריכה גמחי"ם, אנחנו הארליכים ניתן לך הכל, ממש הכל. את רוח'לה הגעת אלי מתנה מרבי מאיר, גם תלווי אותי וגם תהיי הכלה שנזכה בהכנסתה לחופה".
הרב יקותיאל האזין בקשב רב וציין: "אין ספק רחל, האוזניים הנקיות שלך סוללות וימשיכו לסלול לך דרך ברוכה ומשובחת בהמשך חייך".
פרי קטן - מאחורי הסיפור
כן, הרבה מדברים על נקיון הלשון, ופחות נותנים ליבם על נקיון האוזניים. כמה חסד משפיעה עלינו ההשגחה העליונה, שמבשמת אותנו בסיפור מרגש כל כך על הנהגה כה ייחודית בדורנו אוזניים נקיות.
ואולי ראוי כאן לחדד את הדברים שוב ושוב: בעולם הזה אין מקבלים שכר על מעשינו הטובים, שכר בהאי עלמא ליכא, אבל "תנאי שרות" הולמים בעולם הזה - מקבלים ועוד איך, וזו בוודאי רק דוגמא קטנה, שראוי להאזין לה בשביל האיזון שלנו.