פתיחה
קונטרס קטן זה יוצא לאור בכדי לחזק את עצמנו בשמירת העיניים, ולהסיר מלִבנו את יצר הסקרנות שהורס הכל. ולהגיע להבנה ולדרגה כזאת שאין חשק כלל להביט לצדדים, ולהבין שחבל להזיז את הראש שלנו שמקדשים אותו על ידי תפילין וקריאה בתורה הקדושה להביט בחוסר צניעות. והפסוק (בראשית כב,ד) אומר ''וישא אברהם את עיניו'', כלומר שאברהם אבינו ע''ה הוא השולט בעיניו ומזיזם כפי הצורך שלו ולא שהם מביטות מאליהן ללא כל מחשבה.
ועצה טובה להגיע לדרגה זו, שישתדל שלא להסתכל איפה שלא צריך והיכן שאין תועלת. דרך משל: מי שיושב בבית המדרש ולומד, ולפתע עובר לידו מאן דהו או שנכנס לבית המדרש איש מסוים, והוא אינו מסתכל ולא פוזל לצדדים לראותו אלא ממשיך להתרכז בלימוד. בזה הוא מכבד את תורתנו הקדושה כי בודאי אם היה יושב לפני מלך בשר ודם ומשוחח עימו לא היה מביט לצדדים כלל, ועל אחת כמה וכמה שלומד תורה עם השם יתברך וכמו שאנו מברכים בברכות התורה ''המלמד תורה לעמו ישראל''. ומלבד זה הוא גם מרוויח שמרגיל את עצמו שלא להסיט ראשו אנה ואנה ללא מחשבה. וזוהי הנהגה חשובה מאוד ומסייעת לאדם להיות שקדן וחכם, ועל ידי זה אהבת התורה תבער בקרבו. וכן על זו הדרך בתפילה, שבשעת אמירת פסוקי דזמרה וכיוצא בזה נפתחת דלת בית הכנסת בחריקה ואינו מביט, וממשיך לשבח את ה' יתברך, הרי זה קידוש ה' גדול שמרגיש ויודע עם מי הוא מדבר ואשריו. ובודאי שעל ידי זה יגיע גם למעלה נוספת שלא להסתכל ברחובות על עוברים ושבים, כי אחרי שהרגיל את עצמו שלא להסתכל בבית הכנסת על הנכנסים והיוצאים הרבים, בודאי שיגיע לדרגה שלא להסתכל בחוץ. וחז''ל (ברכות י.) אומרים על ה' יתברך ''רואה ואינו נראה'', והאדם צריך להיות להיפך נראה ואינו רואה, כך צריך להיות ברחוב.
וזוהי שמירת העיניים שצוותה התורה הקדושה לומר בכל יום בפרשת ציצית בוקר וערב ''ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'' (במדבר טו,לט), כי היא שורש לכל העבירות שבעולם. ומיד כשפוגם בעיניים הרי כאילו שצולם באותו רגע. כלומר, כשהוא מסתכל על דבר שאינו צנוע הוא נכנס כביכול למערכת צילום ויוצא פיל, ובפיל שלו רואים שהוא פגום. וכל עוד שלא הסתכל ולא פגם בעיניים עדיין לא צולם, כי הצילום תלוי בעיניים. ותחילת קלקולו של יש''ו שר''י (=שם רשעים ירקב) היה קלקול בעיניים (כמבואר בסוטה מז.).
וכן תרגילי שמירת העיניים על ידי שפשוט סוגר את עיניו כשאפשר. למשל, כשהוא מתקלח, הרי הוא משתמש בחוש המישוש עם סבון ושמפו והחפיפה כפי הצורך. וכשעשה כן בעיניים עצומות, הכניס למערכת השכלית שלו שעיניים אינם צריכים להיות ''מופעלות'' תמיד ומקיים בכך מצות ''ולא תתורו'', שהוא מלשון ''ויתורו את ארץ כנען'' (במדבר יג,ב) שנאמר על המרגלים שרִגלו את הארץ והביטו בכל מקום ובכל פִּנה. כלומר להרגיל את עצמנו על ידי תרגילים כאלו של שבירת יצר הסקרנות ולהסתדר בעיניים עצומות. ועל ידי כך זוכה הוא שלא להיות מרגל שלילי שאסרה התורה.
והנה הרמב''ן - באגרתו המפורסמת לבנו - מלמד אותנו ואומר, ''ואל תביט בפני אדם בדברך עימו''. ומי שראה בתמונות או במציאות את גדולי ישראל כשמדברים זה עם זה יבחין שהם אינם מסתכלים זה על זה. ואנו בעוונותינו הרבים טרם הגענו לדרגה זו, אבל כשמשוחח עם אשה מִנַּיִן ההיתר להסתכל עליה? ולפעמים ההסתכלות מגיעה לגדר התבוננות, וזה לא פשוט.
ומה מאד כואב הלב לראות כמעט ירד היום סמל הבושה, עד כדי כך שאחר שיעור תורה וכיוצא בזה עומדות נשים בתור בכדי לבקש מהרב עצה או לשאול שאלה, ואינם מרגישים בזה חוסר צניעות או חוסר דרך ארץ. והגאון רבינו יוסף חיים זיע''א בספרו אמרי בינה (סי' יד) מביא טעם לזה שאשה פסולה לעדות משום שאין זה דרך ארץ שתעמוד בפני אנשים, ואף שזה פעם אחת ובכובד ראש ולצורך העניין. וכיום על כל בעיה מגיעים ומשוחחים, ועוד יש מדברות בשקט ואז מטה את אוזנו והיא מדברת כמו יהודה שאמר ''באזני אֲדֹנִי'' (בראשית מד,יח), וזה מעשה שלילי מאד. ופעם היו מתביישות נשים לעמוד ברחוב אם החכם צריך לעבור שם. ולזה ברא ויצר ה' יתברך את הטלפון שאפשר על ידי לחיצת כפתור לשוחח בשעות מקובלות ולשאול את החכם בצניעות ובדרך ארץ. ואם יש הכרח להראות משהו לרב יש למסור בידו מכתב עם השאלה המצורפת וטלפון לחזרה, וכל זה על ידי השַּׁמָּשׁ מבלי לספר לו ולא כלום. ואלו הם דרגות בצניעות שאִבדנו כיום בעוונותינו הרבים, והלוואי שנקיים באופן זה את דברי רבינו הרמב''ן זיע''א.
אנו צריכים לשמח את ה' יתברך (כמו שכתב בספר מסילת ישרים פרק יט) ולהגיע לדרגה כזו של חיזוק ומעלה שאין לנו כלל חשק להביט לצדדים. וכל רעיון או מאמר חז''ל וכן כל משפט קדוש וטהור אשר מובא בזוהר הקדוש יעזור לנו לחיות עם המעלה הגדולה הזאת של שמירת העיניים.
והאמת היא שגם מבחינה רפואית ומדעית עיניים אשר מתרוצצות הרבה להביט בכל הנמצא ברחוב ראייתם מתקלקלת ונהרסת. למשל כאשר אדם נוסע באוטובוס ומביט לחוץ כל הדרך ועל ידי כך רואה כל רגע ורגע דבר אחר וציור חדש הרי זה מקלקל מאד את העיניים. וזוהי סיבה מספיקה להימנע מלהציץ במכשיר הטמא גם אם רואה דברים המותרים לדעתו, כי עצם הציורים והתמונות הצצות רצוא ושוב כמראה הַבָּזָק מזיק לעיניים. וזוהי דעת רופאים מומחים ומפורסמים אשר שבחו בזה את מצות ''ולא תתורו''.
ובעצם יש לזה מקור בדברי חז''ל הקדושים, שכידוע רבינו הגר''א כתב באגרתו שהעולם הזה דומה לאדם ששותה מים מלוחים וכמה שישתה יותר יהיה צמא יותר. וביאור דבריו שמי שנמנע מתשוקות ותאוות אסורות גופו נהיה רגוע ושקט יותר. ובכדי להבין את הדבר נתאר לעצמנו אדם רעב שיעבור ליד חנות פלאפל או מסעדה עם ריחות חזקים של מאכלים, האם על ידי שיעבור פעם שניה ושלישית יהיה שבע? ברור שלא. כי כל זמן שלא יאכל ולא נודע כי באו אל קרבנה, בטנו צבה ומקרקרת ומשוועת לאכילה. והוא הדין בתשוקות ותאוות של עריות, שפגם על ידי יצר הרע ותאוות חיצוניות לא מרגיעות את הגוף ואדרבא להיפך, ''משביעו רעב'' (סוכה נב.), כלומר - דורש עוד ועוד תאוות ולא נרגע לעולם. וזהו המצב כיום בעוונותינו הרבים. ורק על ידי שיעשה האדם ''דיאטה'' רוחנית ממש עד שיהיה בגדר 'מרעיבו', אז יהיה 'שבע'. כי בודאי שמי שצמא עדיף שישאר כך מאשר שישתה מים מלוחים השורפים ומצמיאים עוד יותר. וכן מבואר בגמרא בכתובות (סא.) שאמרו שמי שמריח תבשיל ומתגרה מאד אם לא יאכלו מיד, יבוא לידי סכנה, ע''ש. וכן בעריות, שפגם העיניים הורס את הגוף ומקלקל את העיניים יותר ויותר, הואיל והגוף מתגרה ומתאווה ואינו בא לידי סיפוקו לעולם, ומפסיד האדם את העולם הבא ואף אינו נהנה בעולם הזה. מה שאין כן הפרוש מעריות ששומר את עיניו ומקיים דברי חז''ל שאמרו מרעיבו שבע, הרי ששמירת העיניים שלו מרגיעה את גופו יותר ויותר. ובפרט כשמגיע למצב קדוש כזה שאין לו חשק כלל להביט לצדדים וגופו רגוע ואינו נפגע. נמצאנו למדים שגם מבחינה בריאותית אדם קדוש הוא אדם בריא ורגוע.
שמעתי פעם שהעין היא רוחנית מאד, שהרי בכל מקום בגוף אפשר לתחוב את האצבע חוץ מהעין שהיא רוחנית ותחיבת האצבע בתוכה מיד מזעזעת את כל הגוף. ואמנם חז''ל (ע''ז כח:) אמרו ששרירי העיניים קשורים עם הלב וגם עם המוח. ולכן אסור גם להסתכל בפני אדם רשע (מגילה כח.). וצריך להיות תמיד שקוע בלימוד או במחשבת מוסר או דברי חכמה, וכלשון הרמב''ם (הלכות איסו''ב ספכ''ב) ''שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה''.
ויהי רצון שנזכה כולנו לשמירת העיניים באהבה ושמחה וחיים טובים, אמן ואמן.