חברה טובה - על שכונת 'תל גיבורים' בחולון
'שכונת תל גיבורים' הנקראת גם 'שכונת אביב', היתה מסונפת לתל אביב ולימים נפרדה ונשתייכה לחולון. בט''ו באב תש''ן עברנו לגור בשכונה זו. בעוונותינו הרבים לא היה כל כך שֵׁם טוב לשכונה זו, כי היו בה כמה אינשי דלא מעלי, והתושבים היו מוכרים את ביתם ובורחים משכונה זו, וגם נקראת שכונת 'שיקום שכונות'. והיו רבים שהזהירו אותי ואמרו שלא כדאי לבוא לשכונה זו. ואותם שחיזקו ותמכו בי לבוא לשכונה היו מר אריה לוי שחיזק וסייע וגם רץ לסידורים בעבורי, וכן מר חיים זברלו שעם הלב הטהור שלו רץ כצבי וגיבור כארי ליישוב טוב. והשכנים מסביב פחדו מאוד כשראו את הבית בהבנותו, וחששו שעוד מעט נסגור את השכונה, ויצטרכו ללבוש ארוך וכו'. ועם כל זה לאט לאט התחלנו בדברי תורה כל יום בין מנחה לערבית, וכן בבוקר אחר הנץ כעשר דקות. וזה ממש משך וגרר אחריו עוד ועוד אנשים עד שהמקום נהיה צר מהכיל את כולם.
יש לציין שבביהכ''נ, היה חזן קבוע, והיה מי שעושה השכבות וקורא בתורה, ומעולם לא ניסינו להזיז אותם חס ושלום. ואדרבא להיפך, לכבד ולחזק את מעמדם. גם בגלל שזה משורת דרך ארץ וקידוש ה', וגם מפני שהכל מִשמים. אבל מהשמים סידרו את הדברים באופן נפלא, כי נכנסה קדושה רבה בבית הכנסת, והאוירה השתנתה מקצה לקצה. ושיעורי התורה פתחו לכולם אוזניים קשובות ''ואוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין'' (משלי טו,לא) עם הרבה אהבה ואחוה.
גם יש לציין שבתחילה היו שצעקו באמצע הדרשה בשחרית של שבת שנסיים כי רוצים ללכת הביתה, וכמובן שהגבאים והציבור השתיקו אותם. וכמה פעמים שלחו מכתבים והניחו בתיבת הדואר בבית, ובהם בקשו שנסתלק מהשכונה כי רוצים לסיים מהר. והיה בזה נסיון של היצר הרע להחליש אותנו. גם לרבות שנהיה רעש ופחד בציבור הכללי מהדתיים, עד שבאו עיתונאים מושחתים ועשו כתבה בעיתון והכותרת היתה 'המגיפה השחורה' - והעיתון עדיין שמור אצלי, ובה הם מתריעים על כך שהשכונה 'מתחרדת' וזה סכנה לתושבים. וצילמו את בית הכנסת ובית המדרש ואת הגבאים והתלמידים במטרה להכפיש אותנו בעיני הציבור. וראה זה פלא, לא רק שלא עזר להם, אלא להיפך הציבור התרבה והתחזק ובאו גברים ונשים כל שבת לשמוע דברי תורה ולהתפלל עד כדי כך שבתקופה ההיא לא היה מקום לשבת כלל. וכל זה על ידי כוחה של תורה, שהציבור מקשיב ושומע ומתחזק, והכל בדרכי נועם ונעימות מיוחדת לקרב כל אחד ואחד כפי כוחו וכפי מעשיו לשם שמים. כך שאין זה פלא שהציבור לא האמין לעיתון כי ראה וידע שכל דבריהם שקר אחד גדול!!! ומעולם לא היה ריב בשכונה בין דתיים לחילונים, וכולם מתחזקים ומתקדמים במוסר ובמדות, בתורה ביראת שמים ובחינוך הבנים. ואם רבי ישמעאל בוכה ואומר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן (נדרים סו.), כך יש לומר על ציבור זה, בני ישראל אוהבי תורה ומצוות אלא שעניות בתורה הרחיקה אותם. ופעם אמר לי יהודי יקר מאבות השכונה ומתושביה הוותקים 'מר נעים' מנהל סניף הדואר השכונתי, שהיה בשכונה אלימות וגניבות ופריצות כל לילה, עד שפחדו בערב ללכת לאירועים שרכושם לא יאבד חלילה. והמשטרה היתה עושה פטרולים כל הלילה ומחפשת צעירים מהמגיפה הלבנה. ועובדות סוציאליות משקיעות כח ועצה ופסיכולוגים ויועצים בתקציב עירית חולון ב'מִליונים', ולא היה עוזר כלום, ''אין קול ואין עונה ואין קשב'' (מלכים א. יח). וכעת חסכה התורה הקדושה את אותם מליונים שהשקיעו להציל ולא הצילו, ואין בשכונה גנבים ולא פורצים ולא מזיקים. והשכונה נהפכה מתל – לגיבורים עד שמחירי הדירות עלו במאות אחוזים, וכיום קשה למצוא בית בשכונה. ולדעתי עדיף לגור בשכונה זו מהרבה מקומות אחרים המפורסמים, ואכמ''ל.
ה' יתברך ישתבח שמו עילת העילות וסיבת הסיבות. ומשמים סידרו שממש באותה תקופה תלמוד תורה 'מפי עוללים' מיסודם של האחים היקרים אוהבי תורה ולומדיה האחים אליעזרוב הי''ו עבר מג'סי כהן לשכונת תל גיבורים, וממילא נִתווסף כח תורני בשכונה, והורים רשמו את ילדיהם בנים ובנות לתלמוד תורה התורני היחיד בשכונה. והאחים היקרים אליעזרוב הי''ו היו משתדלים לעשות הנחה בשכר הלימוד כפי הצורך והבקשה שלנו, וכח התורה עלה והצליח וזה עזר לאוירה התורנית בשכונה. בנוסף לכך שעשו מידי פעם העשרות בחינוך וכנסים לחיזוק, והרגשתי בזה יד ה' לכוון את הכל בזמן המתאים ובמקום המתאים. כשרצה הרב יוסף שעשוע שליט''א, להקים תלמוד תורה נוסף בשכונה, 'רשת החינוך התורני' אמרו שצריך אישור מהאחים אליעזרוב, וכמובן באהבת התורה האמיתית שלהם לא חשבו הרבה ושמעו לחכם שאמר לחתום, וגם אני חתמתי. וברוך ה' הרויחה שכונת תל גיבורים שני תלמודי תורה 'מפי עוללים' ו'בית יוסף'. ואת הכח הזה קבלנו ממרן שליט''א שמזהיר ומעורר תמיד לזכות את הרבים ולהרבות כבוד שמים, ולכן במקום לעשות חס ושלום מחלוקת זכינו להרבות תורה ולקדש שם שמים.
יש לציין שבית הכנסת המרכזי בשכונה, הגדול והיפה עם שטח רחב ידיים, זה בית הכנסת לעדת המצרים הנקרא על שם רבי מאיר בעל הנס זיע''א, ויש שם גבאים יקרים וטובים אשר עשרות שנים הקימו מניינים לתפילות בחול, שבתות וחגים. וכמו כן עשו בר מצוות ושבת חתן ושרתו את הציבור הרחב כפי הצורך.
בית הכנסת שלנו הוא ע''ש ''רבינו יוסף חיים''. כשהגענו לשכונה וראיתי את השיש בשער בית הכנסת שכתוב בו בית הכנסת ע''ש ''רבינו יוסף חיים'', אמרתי לעצמי שבודאי זכותו העצומה של גאון וקדוש ומקובל כזה, שאמרו עליו שאין בדורו בקי בקבלה כמוהו, יעמוד לנו לשקם ולהקים כאן בשכונה מקום גדול לתורה ויראת שמים, וכך היה.
בשנת תשנ''א הציעו הגבאים היקרים גדעון גבריאל הלוי וחיים זברלו לפתוח בית מדרש בשכונה וללמד בעלי תשובה ואברכים יקרים תלמוד מוסר והלכה. והתחלנו עם מתי מספר, ולאט לאט המקום התקדם והתפתח עד שלומדים בבית מדרשנו כיום מעל מאה אברכים ובעלי תשובה ובני נוער העוסקים בתורה יום ולילה. ורבים מהם מוסרים שיעורי תורה כל ערב בעירנו ומחוצה לה.
קיבלנו עידוד רוחני ממרן שליט''א שחיזק וכתב המלצה חמה לתומכי התורה, וציין שהמקום הזה משמש מגדל אור לסביבה כולה. וזכינו לעידוד גשמי מהציבור הרחב ומתומכי התורה בחו''ל שהיו לשעבר תושבי ישראל וחלקם מתושבי השכונה וזכו גם הם לעשות תשובה.
המקום התפתח ובשנת תשנ''ז זכינו להקים בנין גדול בן שלוש קומות לבית המדרש 'עטרת חכמים' ובית הכנסת ע''ש 'רבינו יוסף חיים'. והתפללנו אז לה' יתברך שבנין זה יעמוד על תילו בהצלחה, ועמדנו על כך שיהיה גבוה יותר מהמתנ''ס הסמוך, כדי שיהיה קידוש שם שמים. וכשהיינו שרים באותה תקופה בשמחת תורה את השיר הירושלמי מפורסם חי חי יודו חי, והייתי מפזם ואומר שלוש קומות יודו חי והציבור עונים חי חי יודו חי, היו כאלה שלא האמינו וחשבו שזוהי אשלייה, כמו שאמרה אותה אשה לנביא אלישע ''לא תשלה אותי'' (מלכים ב ד,כח) אבל מהשמים הסכימו וכן היה. וחבל שבשירה לא שרנו חמש קומות יודו חי, וייתכן שהיינו מצליחים מכח השמחה והשירה גם לזה, כי בשמחה תצאו ואם הבנים שמחה.
בבית הכנסת ''רבינו יוסף חיים'' היו נוהגים לומר בערב שבת קודש 'לכו נרננה' ואחר כך קבלת שבת 'לכה דודי' וכו'. ולא רציתי לשנות מחשש מחלוקת. אבל ברוך ה' מכח ההקשבה שלהם לדברי תורה ולהלכה, הצעתי להם פעם בדרשה בליל שבת קודש להקדים קבלת שבת קודם השקיעה, ואחר כך לכו נרננה, והסכימו מיד. ובאמת אחד מהדברים הטובים והחשובים במקום קדוש זה הוא שמקדימים בערב שבת תפילת מנחה כעשר דקות קודם זמן הדלקת הנרות, ומזה יוצא חשיבות לקבלת שבת קודש עוד קודם השקיעה. גם לרבות שהגבאים הקודמים והציבור הרחב יש להם אמונת חכמים ומאמינים בני מאמינים בתורה הקדושה, וכל עצה והנהגה טובה קיבלו עליהם בסבר פנים יפות.
פעם אחת הצעתי להם לבדוק את ספרי התורה, כי היו משוחים והיו בהם תיקונים רבים, וטענו שעושים הגהה כל שבוע. ובאמת זוהי בעיה קשה כיצד כל אדם מרשה לעצמו לתקן ולִגּוע בספר תורה אם אינו בקי בחק תוכות ושאר הדינים וקידוש שם ה'. ובעוונותינו הרבים זה מהצרות של הגלות. ועד שהצלחנו בס''ד לשלוח שני ספרים יחידים משוחים שהיו בבית הכנסת להגהה במכון סת''ם בבני ברק, נמצאו בהם מעל 10 אותיות חסרות, וכן יתירות וכן פסוקות, וכשראו כן כולם הזדעזעו. עד שזכינו בס''ד לספרי תורה מהודרים. הראשון בקודש על ידי הצדיק הנכבד שהוא עצמו התחזק מאוד מדברי התורה שהיה שומע כל בוקר לאחר תפילה בנץ החמה ומשיעורי התורה, הלא הוא מר חגולי הלוי הי''ו. וכן עוד ספר תורה שנתרם על ידי משפחת לוי לעילוי נשמת יחזקאל סמי הלוי ז''ל. וכן על ידי משפחת חזני הי''ו. וכן על ידי משפחת ראני הי''ו. וכן בעל ספר תורה מר איוב הי''ו, על ידי חתנו הנכבד נעים ההליכות מר חיים זוארץ הי''ו. וכן המשפחה היקרה משפחת בן חיים וראש המשפחה מר מאיר ז''ל - שנפטר לבית עולמו בעוונותינו הרבים בשנה זו - שתרמו גם כן ספר תורה מהודר. ויש לציין שבזמן יציקת הבטון ליסודות הבנין תרם מר מאיר בן חיים ז''ל את כל הוצאות היציקה הראשונה, זכרה לו ה' לטובה. ועוד ספר תורה של משפחת גבאי הי''ו להצלחת כל בני משפחתם. גם ספר תורה של משפחת בוריס–בכור ארבוב היקרים הי''ו. וגם הגברת סעידה תחי' תרמה ספר תורה לעילוי נשמת בעלה.
וכך זרח בחושך אור לישרים, וממש מקום שהיה תל (עיין פרש''י מגילה כו: כל בית הרוס קרוי תל), שכונה הרוסה ברוחניות, נהייתה ונהפכה לגיבורים, גיבור הכובש את יצרו. מה שיועצים חינוכיים כביכול (עיין פרש''י יומא ג:) וכן כל מיני פדגוגים ועובדים סוציאליים ניסו ולא הצליחו, הצליחה ה'מגיפה השחורה', לעשות מגיפה ביצר הרע ולקיים את הפסוק (זכריה ג,ב) ''יגער ה' בך השטן'' (עיין קידושין פא:). ואני חושב שאת כל אותם מליונים שביזבזו על הנוער בשכונה ועל שִקומם ולא הצליחו, וכח התורה הצליח ואין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו (עיין ברכות יז:). ממילא על פי דין תורה חייבים הם להעביר אלינו את כל אותם מליונים שהשקיעו לריק ולבהלה, ועברו על 'בל תשחית', וכן על 'לא תעמוד על דם רעך' (דמים תרתי משמע). והם מונעים הטוב מאיתנו, ועוד בעוונותינו הרבים מנסים להפריע. אבל ''יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו'' (תהלים ב,ד), ומהשמים שִלמו ומשלמים לנו את החסר, ומקום ארון ותורה אינו מן המידה (מגילה יוד:). וכח התורה עולה ויעלה ויצליח כפי שרואים היום, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד (ברכות לד:). והתקיים בהם המשך הפסוקים בתהלים (שם בפרק ב) ''ה' אמר אלי בני אתה אני היום יְלִדְתִּיךָ וגו''' כלומר החוזר בתשובה נקרא בנו של ה' יתברך, וכאילו נולד היום מחדש.
כדאי להוסיף שמה שבאמת עוזר ומסייע לשכונה הקדושה הזאת שכונת 'תל גיבורים', זהו האהבה והאחוה השלום והרעות שיש בעיר הקדושה הזאת. הציבור שלנו מרגיש ומבין שאוהבים אותו. ורוצים לעזור לו עד כמה שאפשר ושמחים בשמחתו. ובודאי שלא מנצלים אותו ולא מבקשים ממנו כסף ואפילו לא למטרות קודש וצדקה אלא רק באופן כללי בדרשות ושיעורי תורה לחזק את בדק הבית. ואדרבא עוזרים לחלשים ולנזקקים עד כמה שאפשר, ובודאי שלא פוגעים באנשים ולא מעליבים אותם חס ושלום. וכמו שהכל קצוב מראש השנה עד ראש השנה באופן פרטי (ביצה טז:), כך בקהילה הקדושה הכל קצוב מהשמים, כמה יתרמו לנו וכיצד נְשַׁקֵּם ברוחניות את המקום. ומכח האמונה הטהורה שזכינו להתחזק בה זכינו להגיע עד הלום.
בנוסף לכך יאמר לשבחם של הגבאים היקרים וכן אנשי הקהילה המשמשים בקודש בעסקנות ציבורית, שכולם כפופים לדעת תורה ויודעים שהם אינם קובעים כלל בכח המוביל ומנהיגות הקהילה והעיר. ומאחר שמבינים כן, יש השפעה גם מהשמים לטובה. שכשיש ראש וכולם אחריו השפע מגיע מלמעלה. ועיין בזוהר הקדוש (פרשת בא דף לו ב), העולם מתקיים בזכות ראשי העם, אם ראשי העם זכאין טוב לעולם וטוב לעם, ואם אינם זכאים אוי לעולם ואוי לעם, ע''ש.
והמעיין במגילת יסוד של בנין 'עטרת חכמים' ו'רבינו יוסף חיים' זיע''א, יראה שמפורש שם שהמקום הקדוש נבנה במטרה לקרב כל יהודי לתורה ולהרבות כבוד שמים בעולם, תחת הנהגתו הקדושה של מרן פאר הדור והדרו רבינו הגדול בעל יביע אומר וטהרת הבית שליט''א. ומרן שליט''א חתם בכתב ידו על הצהרה קדושה זו, ובודאי גם בשמים מסכימים כן. ואשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת. כן יזכנו ה' יתברך בקרוב לבנין בית המקדש וביאת המשיח ותחיית המתים אמן ואמן.
סוף הספר