ספר שם עולם
א. זכות שמירת שבת כהלכה מועיל למחול לו על כל עוונותיו. ופירוש כהלכה היינו שלומד הלכות שבת וחוזר עליהם תמיד כדי שידע האסור והמותר. ואמרו בירושלמי (פרק כלל גדול) על רבי יוחנן וריש לקיש שבדקו ומצאו שיש לכל אב מלאכה מט“ל מלאכות שבת ט“ל תולדות, עי“ש.
ב. על ידי שמירת שבת קודש נמשך קדושה על יום השבת. וכמו שהלב מביא חיות לכל הגוף, כך משבת קודש נמשך קדושה לכל השבוע. ועל ידי שמירת כל השבתות נמשך קדושה על כל ימיו של אדם.
ג. גְדול הדור אחד היה לומד עם תלמידיו כל יום, ובשיעור הקבוע היה מזכיר בתוכו קצת מענייני שבת, כדי לקיים מצות זכור את יום השבת, יום יום.
ד. צריך האדם להתחזק בכל כוחו שלא ילך אצלו יום השבת לעניני ריק. אלא חוץ מסעודת שבת ושינה לפי מה שהוא צריך לבריאותו, יראה לעסוק בתורה ועבודה, ועל ידי זה גם ששת ימי החול יהיו חשובין אצלו עבודת ה‘ יתברך.
ה. חילול שבת גורם לבוא כליה בנכסיו פתאום, כמו דליקה, או שאר עניני הפסד. והוא הסיבה שהיום הרבה בעלי כיסין יורדים מנכסיהם. ואפילו שראינו כמה מחללי שבת שהשעה משחקת להם ומצליחים בנכסיהם, לבסוף ישולח מארה בנכסיהם ויהיו כלין לגמרי.