אור ברסלב
הנהגות לשבת קודש - חלק ב הקדמה - לכבוד שבת קודש

הנהגות לשבת קודש - חלק ב

הקדמה - לכבוד שבת קודש

דבר מוסדות בין הזמנים בארה“ק

במדרש רבה (ס“פ בשלח) על הפסוק ”ראו כי ה‘ נתן לכם השבת“ (שמות טז, כט), למה כתוב ”ראו“ ולא ”דעו“, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, אם יבואו עכו“ם [גויים] ויאמרו לכם: למה אתם עושים את יום השבת ביום הזה, אמרו להם: ראו שאין המן יורד בשבת. ומהו ”נתן לכם“, ”לכם“ נתנה ולא לעכו“ם. מכאן אמרו אם יבואו גויים וישמרו את השבת לא דיים שאין מקבלים שכר, אלא נענשים, שנאמר ”ויום ולילה לא ישבתו“ (בראשית ח, כב). וכן נאמר ”ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם“ (שמות לא, יז).

עוד שם, אמר רבי לוי אם משמרים ישראל את השבת כראוי אפילו יום אחד [כלומר שבת אחת], בן דוד בא, למה, לפי שהיא שקולה כנגד כל המצוות. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אם תזכו לשמור שבת מעלה אני עליכם כאילו שמרתם כל המצוות שבתורה, ואם חללתם אותה, כאילו חללתם כל המצוות. בעת שאדם שומר את השבת, גוזר גזירה והקדוש ברוך הוא מקיימה. ולא עוד, אלא שכל מה שאוכל בעולם הזה אינו אלא מן הפירות, אבל הקרן קיימת לעולם הבא, עי“ש.

והרב דסלר זיע“א, בספר מכתב אליהו (ח“ג עמוד 621 ) מביא שהכל תלוי בהרגשת החשיבות, עד כמה מעריכים את השבת, שהפסוק אומר ”וקראת לשבת עונג לקדוש ה‘ מכובד“ (ישעיה נח, יג). כלומר, שאם קריאת העונג והקדושה זה לכבוד ה‘, אז תתיישב בליבו הרגשת חשיבות הקדושה עד שלא יוכל לחשוב בדברי חול בשבת, ואם להיפך, להיפך, עי“ש.

ועל הפסוק ”חודש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה“ (ישעיה א, יג), פירש רש“י שה‘ יתברך לא יכול לסבול און שבלב עם העצרת של שבת. והוסיף הגאון רבינו אליהו מוילנא בביאוריו שם, שאפילו דברים בטלים נחשבים לדברי און. ואמרו במדרש: אין אדם מיגעו [את ה‘ יתברך] כביכול, אלא בדברים בטלים, עי“ש. (ועיין עוד בחק לישראל מוסר בראשית יום ג‘).

ועיין רמב“ם בהלכות מעשה הקרבנות (פ“ג ה“ד) שפסק: ישראל שהוא מומר לעבודה זרה או מחלל שבת בפרהסיא, אין מקבלים ממנו קרבן כלל. ואפילו קרבן העולה שמקבלין אותה מן הנכרים, אין מקבלים אותה מן המומר הזה, עי“ש. צא ולמד עד כמה חמור חילול שבת קודש.

והוסיף הרמב“ם (פירוש המשניות רפ“ב דאבות) כל מצוות עשה שתמצא אותה שיתחייב העובר עליה עונש גדול, דע שבעשייתה גם כן השכר גדול. כמו שחיוב העושה מלאכה בשבת סקילה, ומזה תדע ששכר שביתה בשבת יותר גדול משכר מילה, שחייב עליו כרת ולא סקילה, עי“ש. ולפי זה שכר שבת יותר משכר מצוות יום הכיפורים שעונשו כרת בלבד.

ו‘שבת‘ מלשון ’שביתה‘. וצריך להגיע לדרגה שאפילו לא מהרהר בשבת על עניני החול. כי שבת לה‘ אלוקיך, ומבטל רצונו ומענג השבת עד שכל עניני עולם הזה אינם נחשבים לפניו לכלום. ומאחר ועל ידי קדושת שבת ששת ימי השבוע מתברכים (זוהר הקדוש פרשת יתרו), אם בגשמיות מתברכים, על אחת כמה וכמה ברוחניות. וממילא זו גם שמירה על מי שמתוקף עבודתו ועסקיו בששת ימי המעשה עליו להימצא עם כל מיני אנשים שאינם מהוגנים, שלא יפגום בעצמו כלום ברוחניות בזכות השבת שמאירה לו לכל השבוע.

ובכדי להגיע לדרגה גבוהה בשמירת שבת קודש ולהרגיש ”מעין עולם הבא“ (ברכות נז:) יש צורך בהכנה גדולה. גם הכנה מעשית, וגם הכנה שכלית. ועיין משנה ברורה (בביאור הלכה ס“ס רנ) שאף שנפסק להלכה כאיסי בן יהודה שאם רץ בערב שבת קודש והזיק פטור מפני שרץ ברשות (ב“ק לב.), אין זה היתר לכל היום, אלא רק למי שרץ סמוך לבין השמשות, ולכן יש להיזהר להקדים ככל האפשר, עי“ש.

ומובא בספר לולי תורתך (פרשת מקץ) על מרן ראש הישיבה הגרא“מ שך זיע“א, שהיה מקדים נסיעותיו ליום חמישי בערב כדי להגיע מתוך ישוב הדעת להתכונן לשבת קודש. והספר הקדוש ספר חרדים (סימן עג) מביא שהסגולה לכפרת עוונות על ידי שמירת שבת קודש היא הזריזות וההתלהבות בשמירת השבת. ואומר הפסוק בעשרת הדברות על שבת קודש ”וינח ביום השביעי“ (שמות כ, יא), מה פירוש ”וינח“? מפירוש רש“י והתרגום ואור החיים הקדוש משמע לשון מנוחה, שה‘ יתברך כביכול נח בשבת. והחידוש הוא שה‘ יתברך לא שייך בו עייפות וטורח, עם כל זה נח בשבת, וכל זאת בכדי ללמד אותנו על הצורך והחיוב שלנו לנוח בשבת.

ויש לפרש עוד, ”וינח“ מלשון הנחה, כמו ”נחה רוח אליהו על אלישע“ (מלכים ב ב, טו). וכן ”וינח בכל גבול מצרים“ (שמות י, יד), כמו שמניחים ושמים חפץ מסוים על השלחן [כמו להניח תפילין, בנו“ן רפויה, ולא מלשון לעזוב]. כך גם ה‘ יתברך ברא ביום השביעי יצירה של מנוחה, שמי ששומר שבת עם פרטיה ודקדוקיה באמת, מרגיש מנוחה נפשית גדולה, ומקבל בזה כח לכל השבוע.

וזה מתאים לפירוש רש“י בתהילים (מב, ט) ”ובלילה שירה עמי“, שירה מלשון השראה, עי“ש. ובזוהר הקדוש פרשת חיי שרה ופרשת וישלח פירש כפשוטו, מלשון שירה בחצות לילה של דוד המלך ע“ה לה‘ יתברך. ועיין עוד בפירוש רש“י (ישעיה ל, ל). וכתיב ”נחה ארם על אפרים“ (ישעיה ז, ב), נחה לשון נקבה, ופירש רש“י שם על שהמלכות נחה. והשבת נקראת מלכות (עיין שבת קיט.) וה‘ יתברך נתנה לישראל (ביצה טז.). ולפירוש זה נראה שצריך הכנה שכלית לשבת קודש, מאחר ועיקר מטרת השבת להשתלמות רוחנית, וזה תלוי בגוף בריא ושמח.

וכן משמע מברכת מעין שבע הנאמרת בליל שבת קודש, ”ומניח בקדושה לעם מדושני עונג“, כלומר שעל ידי המנוחה משיגים קדושה העם המדושנים בעונג שבת. וכן ”המניח לעמו ביום שבת קדשו“. כלומר, את המתנה הגדולה שהיא שבת קודש נותן ה‘ יתברך לישראל בלבד וזוהי מנוחה של עלייה רוחנית, וכנ“ל.

ולכן יש לייחד הרבה עבור המשפחה, חיזוק, עידוד ושבחים, כדי להגיע למצב של בית שקט ורגוע, ואז אפשר להשתלם בתורה ויראת שמים. ולכן חשוב מאד להתייחס לילדים בבית בהתייחסות חיובית ומיוחדת בשבת קודש, ובפרט לאשתו. וזה כלול בדברי הזוהר הקדוש (הובא בהנהגות לשבת ח“א עמ‘ קז) שמזהיר בשבת קודש להוסיף אהבה על אהבתו.

וחז“ל אומרים (ע“ז ג.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת. כלומר יסבול באותה שבת. דהיינו יהיה רעב ומצטער, ויפסיד מצוות יקרות בשבת. ומי שטרח בשבת, יאכל במוצאי שבת לגיהנם, רחמנא ליצלן. והטורח בהכנה שכלית והכנה מעשית, עוזרים להרגיש מעין עולם הבא כפשוטו ממש.

בספר פרי צדיק לרבינו צדוק הכהן זיע“א (מאמר קדושת שבת אות ה) מביא, מאחר שהשבת שקולה כנגד כל התורה כולה, לכן קדושת השבת כוללת כל הקדושות של רמ“ח מצוות עשה. וכן שמירת שבת קודש מעבירות, שמצד הפרישות כוללת שס“ה מצוות לא תעשה.

נמצא שלא רק ימות השבוע מתברכים מהשבת, ולא רק המצב הרוחני של ימות השבוע נמשך מקדושת השבת וכנזכר לעיל, אלא כל רמ“ח ושס“ה עשה ולא תעשה כלולים ומאירים בזכות קדושת השבת. ושמירת שבת קודש עם כל פרטיה ודקדוקיה מסייעת להתחזק ולשמור את כל המצוות. וזו הכוונה ששמירת שבת קודש שקולה כנגד כל התורה, כלומר, כלול בשבת כח עצום וחזק שעוזר לשמור את כל התורה כולה. והוסיף עוד הפרי צדיק (באות ו) שאכילת שבת היא כקדושת המן, שהוא לחם מן השמים שנבלע באיברים שאין בו שום פסולת כלל. ואכילת פירות גן עדן שנטעם ה‘, היא דוגמה לאכילת המן במדבר, לחם מן השמים, שעל ידי זה נבלעה התורה במעיהם. אבל אחר החטא באכילת עץ הדעת שהיא אכילה בתאווה גשמית מצד יצר הרע, גירשו ה‘ יתברך לאדם מגן עדן ולא זכה עוד לאכילה רוחנית מפירות גן עדן, עד שזכו ישראל וניתן להם יום השבת. שאכילת שבת כולה בקדושה, והיא כאכילת מן ופירות גן עדן. כי גם שבת בראשית היתה אחר החטא, שעשה אדם הראשון תשובה ואמר ”מזמור שיר ליום השבת“ (תהילים צב, א). וזו הקדושה מעין עולם הבא וכאילו לא חטא מעולם, עי“ש.

ולמדנו מדבריו הקדושים שיש מעלה עצומה באכילת סעודות בשבת קודש. וצריך להתייחס לסעודות שבת כמו לשיעור תורה, באהבה ובשמחה ובכובד ראש לקיים סעודות שבת.

ובזוהר הקדוש (תיקון כד, והובא עוד בהנהגות לשבת ח“א עמ‘ פט, עי“ש) נאמר שיש מצוה לטעום בשבת מכל התבשילים והמאכלים. ויותר מכל זה כותב רבינו נתן זיע“א בליקוטי הלכות (הלכות שבת פרק ה אות ד), שעיקר קדושת שבת היא האכילה של שבת, כי על ידי ביטול מלאכה שזה שב ואל תעשה לא ניכר כל כך כבוד שבת, ועל ידי שלוש סעודות של שבת מתגלה כבוד קדושת השבת שהוא מורה על חדוש העולם. והוסיף (הלכה ז או סז): ועיקר קדושת שבת הוא האכילה, כי אכילת שבת יקרה מאד וכולה אלקות וכולו קודש, כי על ידי האכילה מתחברת הנפש עם הגוף, עי“ש. והיסוד הוא מדברי רבינו נחמן בספר ליקוטי מוהר“ן (ח“א סימן רעז) שכותב: ודע שעיקר כבוד שבת הוא האכילה, ועל כן מצוה גדולה להרבות בסעודת שבת, והוא תקון לחלול שבת, עי“ש. וזה מתאים למה שכתב רבינו נחמן (בסימן סב) על הפסוק שנאמר אצל רות ”ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם“ (ב, יד), שעל ידי אכילתם של ישראל נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שאם עושה באוכל בירורים טובים זוכה להתקרב אל ה‘ יתברך, עי“ש.

והדברים נוראים, שהרי האכילה היא אחד משלושה דברים שעליהם נאמר שבהם אדם דומה לבהמה (חגיגה טז.), ועם כל זה כשזה בקדושה ולכבוד שבת קודש זוכים בזה למעלות נשגבות מאד. וכנראה שזה תלוי בהשתלמות הרוחנית של האדם לכבוד השבת, דהיינו שמשבץ עצמו בתורה ויראת שמים ובקדושת היום, ואז האכילה מתקנת הרבה. אחרת, לא יתכן שסעודת שבת תתקן עבורו עון חילול שבת. וכך צריך לומר על דברי הש“ס (שבת קיח.) כל המקיים שלוש סעודות בשבת, ניצול משלוש פורעניות, מחבלו של משיח ומדינה של גהינם וממלחמת גוג ומגוג, שהכוונה היא על מי שנזהר מאד בקדושת השבת. וכמו שאמרו שם (קיט.) כל המשמר את השבת מועיל לו, ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו. וביאר הגאון רבינו אליהו מוילנא שאפילו יכוון לשם עונג שבת, אין הכוונה מועלת אלא למשמרים את השבת כדת, שזוכים לקדושה ולטהרה. וכמו שאמרו (שם:) כל המתפלל בערב שבת ואומר ”ויכלו“, שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו ”וסר עונך וחטאתך תכפר“ (ישעיה ו, ז). ובודאי שהתכוונו חז“ל על תפילה מושלמת בכוונה גדולה והשתפכות הנפש מלה במלה, ואז המלאכים מברכים. וסעודה מתוך שמירת שבת כראוי מתקנת ומכפרת על עון חילול שבת, ”אשרי העם שככה לו אשרי העם שה‘ אלהיו“ (תהילים קמד, טו).

וזה דומה לפת שחרית שמסלקת שמונים ושלוש מחלות (ב“מ קז:). ויש לרמוז, שבכוונה אמרו חז“ל הקדושים ”פת שחרית“ ולא ”פת לחם“, או ”פת בוקר“, שהכוונה ”פת שחרית“, כלומר אחר תפילת שחרית. כשזוכה להתפלל, להתעטף בציצית ולהניח תפילין, ולדקדק בפסוקי דזמרה ועניית אמן שמבטלת גזרות קשות, ויהא שמיה רבא שהמכוון באמירתו קורעין לו גזר דינו (שבת קיט:, עי“ש). ולאחר תפילה כזאת, עם לימוד תורה שמאיר את פניו של האדם ומקיים בעצמו את הפסוק ”וראו כל עמי הארץ כי שם ה‘ נקרא עליך ויראו ממך“ (דברים כח, י), שקדושה ואור כזה מגיע על ידי לימוד תורה בתפילין כמבואר בספר בן איש חי (פרשת חיי שרה שנה ראשונה אות יא), אז, כשיאכל פת שחרית בכוונה, יועיל לו מאד.

וכן חז“ל שאמרו (ברכות ד:) כל האומר תהלה לדוד שלוש פעמים בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. הכוונה, שזה מסייע לו להגיע לעולם הבא כשישמור תורה ומצוות כפי הדין, ולא שיקרא שלוש פעמים ולאחר מכן יעשה ככל העולה על רוחו נגד רצון ה‘ יתברך חס ושלום.

ועיין בספר הקדוש ראשית חכמה (שער הקדושה ספט“ו) שהביא בשם הזוהר הקדוש שבימות החול השכינה נהנית מברכת המזון, ובשבת קודש השכינה נהנית מעצם הסעודה שאדם מתענג, מפני שראוי להתרחק מאכילה מרובה בימות החול שנענש על זה, אבל בשבתות וימים טובים אין רוח טומאה שורה עליהם כלל, עי“ש.

והנה חז“ל אומרים (ביצה טז.) אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, עי“ש. ולכאורה למה לא כתוב כן גם על יום הכיפורים ומועדים אחרים? ומשמע מכאן, שבאמת המתנה של שבת גדולה מיום הכיפורים. וכמו שאמרו (מגילה כא.) שבשבת יש שבעה עולים לספר תורה, וביום הכיפורים ששה עולים בלבד. מפני שיום הכיפורים ממוצע בין קדושת שבת ובין קדושת יום טוב (בן יהוידע שם). כי באמת מי שזוכה לקיים שבת כהלכתה עם פרטיה ודקדוקיה, הרי זה מכפר ממש על עונותיו. ואדרבה, מעלת שבת קודש היא לעבוד את ה‘ יתברך עם אכילה ושתיה ולקדש את כל צרכי הגוף עד ששלחן שבת יהיה כעין מזבח ממש, וזה מכפר. ואשרי מי שמרגיש כן.

וידוע, שרבינו הרב מבריסק זיע“א היה אומר, שהסיבה שביום כיפור גם אנשים הרחוקים במשך השנה כולה משמירת תורה וקיום מצוות מקפידים להתענות, היא משום שאנחנו יראים וחרדים מאימת הדין, וזה משפיע על הצבור הכללי לטובה. ואם היינו חזקים ביראה ואהבה בשבת קודש כאותה יראה של יום כיפור, גם הצבור הכללי היה נראה אחרת. וזה מתאים לדברי רבינו האור יחזקאל, שאמר, שבעצם אנחנו לא מאמינים באמת במעלת וקדושת השבת, והלואי שהשבת לא תזעק לה‘ על כך, ואז הרפואה והברכה קרובה לבא. וכלשון חז“ל הקדושים ”שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא“ (שבת יב). ובאמת בספר שלחן הטהור לבעל שומר אמונים זיע“א, מעורר על כך שאם אומרים בסעודה ”לכבוד שבת קודש“, שהאכילה תהיה באמת כך ולא לתאוה גרידא חס ושלום. והוסיף שם (עמ‘ קלג), שלא לחינם נזהרים שלא להניח רגליים או נעליים על שלחן שבת שאוכלים עליו, כי באמת שלחן כזה דומה למזבח, ושלחנו של אדם מכפר עליו (חגיגה כז.).

והנה הגאון הצדיק רבינו שמשון הגבור פינקוס זיע“א, אשר בזכותו התעוררתי לעיין ולבאר ולכתוב הנהגות לשבת קודש (כמבואר בהקדמה לחלק א‘), עורר בכתביו עד כמה יש לנצל את ימי ערב שבת ויום שבת הארוכים, ובפרט כשיש שעון קיץ (נפש שמשון אגרות ומכתבים עמ‘ לט). והביא שם, שבקיץ משעות הצהריים עד הלילה יש כשבע שעות, ואם בחורף כשכניסת השבת בשעה ארבע כולנו מסודרים ומקבלים את השבת בזמן, אם כן עלינו לערוך חשבון נפש על אותן השעות הנותרות בימות הקיץ היכן הם. וכמו כן בשבת אחרי הצהריים, שיש תשע שעות ויותר מגמר תפילת שחרית ועד השקיעה, והם שעות מיוחדות ונפלאות. והוסיף שם, שעל ידי שעון קיץ ניתווסף חלול שבת נורא, שמקדימים את זמן יציאת השבת, וכיצד נשתוק. והתשובה להם לבוא בהתחזקות של תורה דוקא בשבת קודש, התחזקות שתאיר את כל הסביבה באור בהיר לגרש החלול שבת ולהרבות קדושה. והגר“ש פינקוס זצ“ל מציע שם לעשות סדר של בין הזמנים בכל יום ששי משעה שלוש וחצי עד חמש וחצי לפחות. וביום שבת משעה שלוש אחר הצהריים עד חמש לפחות, עי“ש. ועיין חזון עובדיה למרן שליט“א (שבת ח“ב עמ‘ ר“ח).

וזכורני כשלמדתי בישיבת ’אור התורה‘ בבני ברק בשנים תש“ל-תשל“ז, עם המשגיח הגדול הגאון הצדיק רבינו שלום צבי שפירא זיע“א, היינו מסיימים מוסף של שבת בערך בשעה תשע ורבע בבוקר, וסועדים סעודת שבת. וסדר הלימוד היה מתחיל משעה שתיים בצהריים עד חמש, ולאחר מכן מנחה וסעודה שלישית. והיה המשגיח זצ“ל חוזר לישיבה לאחר סעודת שבת ולומד גמרא בשקידה עצומה משעה אחת עשרה בבוקר עד חמש אחר הצהריים. וכנראה שהיתה לו הרגשה של שבת מעין עולם הבא, והיה מנצל כל רגע לתורה ולמדרשי חז“ל הקדושים. וחז“ל (שבת ל:) מספרים על דוד המלך ע“ה, כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס. ופרש רש“י ”של כל שבתות השנים“, כלומר כל ימי חייו ממש עד השבת האחרונה שנפטר בה לחיי עולם הבא.

רבותינו בעלי התוספות במסכת ברכות (לז: בד“ה אמר) הביאו בשם רבי דוד ממיץ שהיה רגיל ללבן פירורין במים בלילה כדי לאכלן בבוקר של כל יום חול בלא ברכת המוציא ובלא ברכת המזון שלא לאחר כדי שיתחזק ראשו ויוכל לפסוק ההלכה, עי“ש. ובודאי שהיה מברך בורא מיני מזונות, ועם כל זה משמע מהתוספות שהיה חוסך עצמו מלומר ברכת המוציא מעבר לחיסכון בזמן ברכת המזון. וכמה היה חוסך? מלה אחת! ברכת מזונות בעלת תשע תיבות, וברכת המוציא בעלת עשר תיבות. וזה נורא ואיום! לומר עליו שחסך ברכת המוציא. ומכאן שאפילו מלה אחת לחסוך זמנה זה שוה הרבה.

ועל השאלה מדוע לא הגיע מלאך המות ליטול את נשמתו של דוד בזמן שהיה אוכל סעודות שבת, מתרץ בספר בן יהוידע (שבת ל:) שאדוננו דוד המלך ע“ה היה מתענה בכל שבתות השנה ועמל ויגע בתורה בלבד. ובספר מאיר עיני ישראל מובא בשם רבינו החפץ חיים, שזה משום שבשבת גם הסעודות הם כמו לימוד תורה ממש. נורא ואיום!

ומה שאמרו (ברכות כא.) שחכמים לא הטריחו להתפלל בשבת תפילת העמידה כמו ביום חול משום כבוד השבת, אין הכוונה שרצו לקצר לנו את הזמן, שהרי התפילה בשבת קודש נמשכת כמה שעות, אלא הכוונה שזה טורח לבקש בשבת קודש על רפואה, גשם וקיבוץ גלויות וכו‘, אבל בודאי שבשבת קודש טורחים זמן רב ויותר מימות החול על אריכות התפילה, ועל אריכות בסעודה, ואריכות בלימוד התורה. ומי יתן כל עם ה‘ נביאים ויעשו וירבו בתי מדרשות וכוללים לימי ששי ושבת קודש ומוצאי שבת קודש. ושכרם עצום ורב. ומאד שמחתי לשמוע על חברנו היקר מקהילת תל גבורים בחולון, איש של תורה וחסד מר יגאל קהא הלוי הי“ו, שמשתדל תמיד בבית הכנסת בין הפרקים להשמיע לצבור דברי תורה והלכה ומוסר על ידי אברכים יקרים. וגם לאחר תפילת ערבית בליל שבת קודש, מעכב את הילדים לקרוא תהילים להצלחת עם ישראל, ונותן להם מתנות יפות ומושך ליבם לתורה ויראת שמים. אשריו, אשרי תומכי התורה שעוזרים לכך, ואשרי העם שככה לו, כי זוהי עיקר מטרת השבת. וכמו שכתב הרב בעל אור החיים הקדוש על הפסוק ”ושמרו בני ישראל את השבת“ (שמות לא, טז), שהכוונה מלשון ”ואביו שמר את הדבר“ (בראשית לז, יא). כלומר, לצפות ולחכות לשבת המלכה, ולחשוב איך לנצל כל שעה כל דקה וכל מלה לתורה ויראת שמים בלבד.

וכאן המקום להודות לה‘ יתברך, על שזכינו לראות בעירנו חולון קהילה קדושה, צבור רחב אוהב תורה ולומדיה. ולמעלה ממאה אברכים יקרים הלומדים ושוקדים בבית המדרש לימוד בעיון בקיאות והלכה למעשה, על ידי הרבנים המובהקים שלנו הר“ר יגאל הכהן שליט“א, הר“ר יצחק בר מעוז שליט“א, הר“ר אביב אחדות שליט“א, הר“ר עידו במרגי שליט“א, הר“ר משה ירגן שליט“א והמשגיח היקר הר“ר דוד עזריה שליט“א. והאברכים שלנו בין הערביים יורדים אל העם ומזכים אותם בדפי גמרא ופרקי משנה הלכה ומוסר, כפי שלימד והזהיר וזעק על כך רבינו הגדול שר התורה אוהב ישראל רשכבה“ג מרן הראשון לציון בעל יביע אומר וטהרת הבית שליט“א. וגם בהקדמה לספרו הקדוש יביע אומר (חלק יו“ד) האריך במעלת זיכוי הרבים, עי“ש. ויש אברכים שמזכים אותנו גם במעשי חסד, כמו מתן הלוואות לבני תורה, דרשות באזכרות, הדרכה לנישואין, קשרי שידוכין, סל שבת וחג, והכל לכבוד ה‘ יתברך. וזכינו לגבאים יקרים אוהבי תורה המבטלים דעתם לדעת תורה, הלא הם, מר גדעון גבריאל הלוי הי“ו אשר התחיל מהיסוד של בית המדרש, ומר חיים זברלו הי“ו שהוא המנוע הכבד, עמל ויגע יום יום עבור הצבור בכלל ועבור בית המדרש בפרט, ”ברזל ונחושת מנעלך וכימיך דבאך“ (דברים לג, כה), [זברלו אותיות ברזל]. ומר חיים סולימני הי“ו שיודע לסדר את העניינים בטוב טעם ודעת. כולם אהובים, כולם ברורים. ובכל חודש מתחדש נס חדש בהצלחה לגייס ולהשיג את הסכום הדרוש עבור אברכי הישיבה היקרים, שבזכותם העולם קיים, ואשרינו שזכינו לכך.

כן עלינו לשבח ולהודות לתומכי הישיבה בארץ ובחו“ל, התורמים בהוראות קבע ותמיכה חודשית ושנתית, והכל בזכותם, ”אם אין קמח אין תורה“, ובזכות התורה יגיע הרבה קמח בעזרת ה‘ יתברך. ומרן שליט“א מביא בספר יביע אומר (ח“ז עמ‘ רמ) שגם מי שמחזיק תורה יש לו מעלות וכוחות של לומדי התורה, והיא אגוני מגנא ואצולי מצלא עבורם. תומכי התורה המיוחדים שלנו בחו“ל, הגיבורים הנכבדים והחשובים המסורים בלב ונפש לתורה הקדושה בכלל, ולשכונת תל גיבורים בחולון בפרט. ראשון בקודש אשר הוא עושה ומעשה למען התורה בחולון, והכל בצניעות וענוה, ר‘ בועז אלקיים הי“ו, ומשפחתו המכובדת אשר אירחו אותנו בכבוד גדול ולשם שמים. ושני בקודש מהתומכים הקבועים והגדולים בכבוד ואהבה ר‘ ויקטור וורוור הי“ו, וידיו רב לו להשפיע גם על אחרים. וגיסו החשוב מחזיק הרבה תורה בצדק ואמת ר‘ אלירן סגל הי“ו. גם החבר היקר ר‘ יוסף זוזו חצבני הי“ו, וכן חברנו היקר ר‘ שמעון אלמני הי“ו, ור‘ אמנון קוגמן הי“ו. יזכו כולם לשפע ברכה והצלחה ממקור הברכות, ויראו נחת דקדושה מכל יוצאי חלציהם. וברכת ה‘ היא תעשיר אותם, הם וכל אשר להם, אמן ואמן.

כן עלינו להודות לאברך היקר והחשוב הר“ר אליהו אדמוני הי“ו ממכסיקו, שעבר על דפי ההגהה והעיר והאיר כיד ה‘ הטובה עליו. ויהי רצון שיזכה בקרוב לבנים זכרים של קיימא, אמן ואמן. וכן האברך היקר והשקדן מבית המדרשינו הר“ר גלעד רצון הי“ו, אשר בחכמה ותבונה הקליד את החומר על ידי רעייתו שתחי‘, ויהי רצון שיזכו בקרוב לבנים זכרים של קיימא בנחת ושלוה, אמן ואמן.

גם לרבות בני יקירי מחמד לבבי, החכם והשקדן עדיו לגאון הר“ר אליהו הי“ו, שערך את הספר, וניכש וסיקל וזימר והוציא את כל הקוצים הסובבים את השושנה העליונה, היא השבת, והגיש לנו ספר ערוך וברור. יהי רצון שיזכה יחד עם רעייתו שתחי‘, הכלה החשובה, להקים דור ישרים יבורך, בגשמיות וברוחניות. ובניהם היקרים, הנכדים המתוקים, מלכה-דליה, חיים-יעקב, משה-חגי ויהודה הי“ו, ועוד היד נטויה בעזרת ה‘ יתברך, בן פורת יוסף, כולם יגדלו ויפרחו ויצליחו ברוחניות ובגשמיות. ונזכה בקרוב למתנת חינם מה‘ יתברך גם לחתנים טובים מוצלחים ומבורכים לכבוד ה‘ יתברך, אמן ואמן.

ברכה מיוחדת למחותני היקר, צנוע ועניו, אוהב תורה מחזיק תורה ולומד הרבה תורה, מר חגולי הלוי ומשפחתו הי“ו, ותתקיים בהם ברכת יעקב אבינו ע“ה ”ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה“ (בראשית כח, יד) ברוחניות ובגשמיות, אמן ואמן.

גם בני האמצעי, מחמד לבי, אהוב למשפחה הר“ר משה חי הי“ו מבחירי גידולי ישיבת חזון עובדיה ואמרי דעת, שזכה להכנס לחופה (כ“א טבת תשס“ז) עם כלה חשובה אשת חיל יראת ה‘, בורא עולם ישלים זה הבנין, ונזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ויראת שמים. יחד עם מחותני היקר אוהב תורה ולומדיה ועוסק בהפצת תורה ויראה ר‘ רחמים ששון ומשפחתו המכובדת הי“ו.

גם בני הקטן יצחק בן הזקונים שזכה לחופה בס“ד עם כלה חשובה אשת חיל יראת ה‘ משבט הלוי מגידולי אחינו האשכנזים היקרים הי“ו, וקבלה על עצמה מסורת הספרדים בהלכה, ובעיקר להחמיר מאד בצניעות ובקדושה ובמדות טובות. וברוך ה‘ זכו לבת תלמיד חכם מלכה-דליה, ובת תחילה סימן יפה לבנים, וזכו לבן חמוד נכד מתוק חיים חבקוק הי“ו, ונזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ויראת שמים, יחד עם מחותני היקר אוהב תורה ולומדיה איש חסד ומקנא קנאת ה‘ ר‘ רוז‘ה הלוי ומשפחתו המכובדת הי“ו.

גם חתני יקירי ואהובי בן תורה ונעים הליכות איש חינוך ומבין בדקויות להציל ולחזק ילדי ישראל הר“ר יוסף אביטן וזוגתו שתחי‘, והנכד היפה והמתוק יעקב אורי הי“ו בן פורת יוסף, והנכד השני חיים ניתאי הי“ו, יעלו ויצליחו ויהיו לתפארת עם ישראל, ונראה מהם נחת ושבטי יה וחיים טובים, יחד עם מחותני היקר מעדת המרוקאים המכובדים התמימים והיקרים ר‘ יעקב אביטן וזוגתו הי“ו.

ואחרון אחרון חביב, רעייתי החשובה הרבנית תליט“א, המסורה לצרכי הכלל והפרט ומרבה טהרה בישראל, מכוונת ומייעצת למען בנות ישראל להקים בתים קדושים ונאמנים, ומסייעת בחינוך ילדי ישראל על טהרת הקודש, במסירות ובאחריות. יהי רצון שנזכה יחד לרוב נחת מהבנים והבנות ונכדינו היקרים, וחתנים מן המנין בקרוב. ויקויים בנו הפסוק ”וכל בניך למודי ה‘ ורב שלום בניך“ (ישעיה נד, יג), אמן ואמן.

שבת שלום ומבורך חיים רבי תל גיבורים, חולון

תוכן העניינים

הנהגות לשבת קודש - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה