בגדי שבת גם בשיעורי תורה
בְּיַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי (פרשת בלק רמז תשסז) עַל הַפָּסוּק ”מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקוֹב“ (במדבר כג, י), מְבָאֵר שֶׁזּו מְעַלָתָם שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁלּוֹבְשִׁים בִּגְדֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ וְנִכְנָסִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמִתְאַבְּקִים בֶּעָפָר כְּדֵי לִשְׁמוֹעַ דִבְרֵי תוֹרָה מֵהַזָּקֵן, עי“ש. וּמִכָּאן שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא לְשִׁעוּר תּוֹרָה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ וְלִשְׁמֹעַ הֲלָכָה וּמוּסָר גַּם כְּשֶׁמַּזִיעִים וַעֲיֵפִים וְהַמָּקוֹם מָלֵא מִפֶּה לְפֶה, וְיֵשׁ בָּזֶה ”קִדּוּשׁ הַשֵּׁם“.
חז“ל (כתובות קו.) מספרים שבשעור תורה של רב הונא בבבל היו אלפי אנשים וכשהיו קמים בסיום השיעור היה אבק הארץ עולה למעלה עד שהיו רואים את האבק בארץ ישראל ויודעים שכעת הסתיים שיעור התורה. ועיין ברכות (יז:) שהיו רואים עמוד של אש בשיעור תורה בשבת כלה. ועיין עוד לחז“ל (ברכות ו:) ”אגרא דכלה דוחקא“, ופרש רש“י שיש דוחק בשיעור מחמת הבאים, ויש בזה קדוש השם ועל זה מקבלים שכר. וכן בפירוש רש“י (סוטה מט.) מבואר שיש באמירת קדיש שאחר השיעור קדוש השם. אבל בזוהר הקדוש (תקוני הזהר דף כז, א) מבואר, ”אגרא דכלה דוחקא“ הכוונה שהגויים דוחקים את עם ישראל ששומרים תורה ומצוות. עם כל הדחק הנורא, יש לשמוח שזה מקרב מאד את הגאולה וביאת המשיח.
וכידוע, המשתתף בשיעורי תורה בשבת קודש במסירות ואהבה, מוחלין לו על כל עוונותיו (ועיין קה“ר ט, כא). ולזה כתבנו בהנהגות לשבת (ח“א עמ‘ ב) על ערב שבת קודש שדומה לערב יום הכיפורים ממש, עי“ש. ועיין שבת (קיח:) שני מלאכי השרת המלוין את האדם אומרים לו ”וסר עונך וחטאתך תכופר“. ובלעם הרשע הזדעזע שראה עם ישראל בשיעורי תורה ומתאבקים בעפר לשמוע תורה מהזקן. ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ועיין הנהגות לשבת קודש (ח“א עמ‘ נו) שאפשר להגיע בשבת קודש בשיעור תורה למליוני מיליונים של מצוות, עי“ש.
ואצלנו נוהגים למכור הקדיש שאחר השיעור המרכזי בשבת, והזוכה אומר הקדיש בקול רם וכולם אומרים עימו בלחש, ובעניית אמן יהא שמיה רבא צועקים בכוונה עד לב השמים, ויש בזה קידוש ה‘ גדול. וכאמור שבזמן חז“ל הקדושים היה עמוד של אש יורד עליהם מהשמים. ובבבל אחרי השיעור של רב הונא כשהיה העם קם על רגליו היה אבק הארץ עולה עד לרקיע ומכסה את עין השמש עד שהיה ניכר בארץ ישראל. ובדור שלנו ניתן להעביר בלווין שיעור תורה לרבבות ומאות אלפים מה שלא היה כן מקבלת התורה במעמד הר סיני, וזכה לכך מרן רבינו הגדול שליט“א.
ועיין בגמרא (סוטה מט.) שהעולם עומד על הקדיש שאחר האגדה, ופירש רש“י שהדרשן דורש ברבים בכל שבת. ועיין עוד בפירוש רש“י (גיטין סא.) על מעלת הדרשן שדורש ברבים ומודיע להם דיני התורה שהוא נקרא ”צדיק יסוד עולם“, ע“ש. ועיין מגיד משנה (פכ“ג מהלכות שבת הלכה יט) שהיו דורשין לעם בשבתות ומלמדים לעם את חוקי האלקים ותורותיו והיה תועלת גדולה לכולם בזה. ואפילו על החכמים הגדולים היה הרב מקפיד כשלא באים לשמוע דבריו, לפי שהקיבוץ ההוא ברוב עם היה חיזוק הדת ושמירת גדריו, עי“ש.
ומכאן נראה שאפשר להסתדר בקלות עם מי ששומע שיעורי תורה, כי יש לו הכנעה, וכל בעיה ניתן לפתור על ידי דעת תורה. מי שאין לו רב שמכוון אותו, קשה להסתדר איתו, ומסוכן להתעסק איתו. ומי שזכה להיות תלמיד, כי יש לו רב שנכנע ומתבטל אליו, מתברך תמיד באמירת קדיש על ישראל ובהכרזת ראש חודש, כידוע.