אור ברסלב
הנהגות יום יום פרשת לך לך

הנהגות יום יום

פרשת לך לך

פרשת נח

יום א'. כבוד שמיים

יש מושג של לשון הרע על ה' יתברך (שמות רבה ג, יב), כמו הנחש שדיבר נגד ה', שכביכול הוא חושש שאם יאכלו האדם וחוה אשתו מעץ הדעת יהיו כמוהו. וכמו נמרוד ודור הפלגה שעשו בנין גבוה במטרה לשכוח את ה', ועל ידי שיתפעלו מהם זה עצמו פגיעה בכבוד שמיים.

ובעצם כל קידוש השם זה כבוד ה', ולהיפך – להיפך. ותפקידנו להרבות כבוד שמיים ולמעט כבוד עצמנו. וממילא יתכן שגאוה דוחקת רגלי השכינה (ברכות מג:). כלומר שהוא משבח עצמו ונוטל לעצמו עטרה השייכת לקדוש ברוך הוא (עיין אגרת הרמב''ן), וזה חמור מאד. ואשרי מי שיקדש שם שמיים, ובזה יתרבה כבוד ה' יתברך, ואשריו.

וראיה שזה נקרא ''לשון הרע'' מדברי רבינו החפץ חיים, שפסק (כלל ג) שאפילו אם לשון הרע לא משפיע ולא יגרום נזק, התורה אסרה את עצם הדיבור הרע. וכן בנדון דידן פעולות שנראות פוגעות בכבוד שמיים הרי הם כלשון הרע חס ושלום, וזה חמור!

יום ב'. עת לחשוד ועת להאמין

מצד אחד מוטל עלינו לדון כל אדם לכף זכות (אבות פרק א משנה ו), ומאידך כתוב ''כבדהו וחשדהו'' (עיין כלה רבתי פרק ט). והביאור בזה הוא שמה שקשור לחברך תדון לזכות ותרבה שלום ותמנע מכף חובה ומלשון הרע, ומה שקשור אליך תזהר ממנו ותבדוק שבע חקירות ובדיקות אם זה אמת. ובינתיים תחשוב ותמנע ותזהר. וכאילו כתוב ''תכבד אותו ותתרחק ממנו''.

וכן בהגדרת הקנאה. מצד אחד ''הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם'' (אבות פרק ד משנה כא), ומחלתה קשה שאין לה תרופה (הרא''ש באורחותיו יום שישי אות קיג), וכאילו מהרהר על הסדר של בורא עולם בבריאה. ובודאי גם חסר לו אהבת ישראל שהרי כשרואה שיהודי מסתדר בחיים וטוב לו יש לשמוח ולברכו. ומאידך אנו לומדים שקנאת סופרים תרבה חכמה (בבא בתרא כא.), וכידוע מפרשים בזה גם שקנאת הלומדים זה בזה מרבה בהם חכמה. והביאור הוא שקנאה במה שיש לשני היא רעה, כי ה' יתברך נותן למי שמגיע והכל בהשגחת ה'. ואין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימה (עיין יומא לח:). ואם יש לו אין זה משלך, אז תהיה שמח שיש לו ואסור לקנאות בו. אבל קנאה שגם לי יהיה על ידי שאלמד ממעשיו הטובים, היא קנאה חיובית, קנאה של אהבה. והרמב''ן באיגרתו כותב שאפילו חכם יכבד עשירים, כי אם ה' נתן לו צריך לכבדו, עיין שם.

יום ג'. לשון הרע - רע בכל עניין כוונה ותוצאה

עיין חפץ חיים (שער התבונה פרק יב). והנה לשון הרע אסור לספר גם אם אין על ידי זה נזק. עצם הדיבור אסור, כמו שאסור להכניס לפה אוכל לא כשר, כך אסור להוציא מהפה דבור לא כשר. ולשון הרע הוא דבור חמור מאד. והחידוש אצל מרים הנביאה (במדבר פרק יב) שאפילו שהיתה צדקת גדולה ומשה שעליו דברה היה עניו ולא נעלב, ועוד שכוונתה היתה לטובה, עם כל זה נענשה. כי הדבור הוא רע ואין משנה הכוונה והתוצאה.

ומצינו כיוצא בזה במכילתא על הפסוק ''לא תטה משפט אביונך בריבו'' (שמות כג, ו), שהכוונה אביון במצוות, שאין להצדיק בגלל אביונותו בתורה ובמצוות את צד השני. למשל: התובע רשע והנתבע צדיק, והטענה של הרשע היא שבניו היקרים של הצדיק עושים רעש בלילה כשלומדים תורה. הרי זה מעשה רע, והרשע צודק. ואסור להטות לטובת הצדיק ולפטרו, למרות שהמעשה של לימוד התורה כשלעצמו מעשה טוב הוא ואין ערוך אליו. וכן בנדון דידן, דיבור רע גם לצדיק אסור.

וכן להיפך, כשיש תועלת חייבים לספר. וכן כשיש חשש, חייבים לומר שמעתי שפלוני לא בסדר תזהר ממנו. וגם כשלא שמע אלא נראה לו שהוא לא הגון ומפיל אנשים בפח, מותר לעורר אנשים להיזהר. זה דבור טוב כי יש תועלת.

נמצאנו למדים שאין מעשה שטוב הוא בכל מצב ועניין או מעשה שרע הוא בכל מקום, אלא הכל לפי המקום והזמן האופן והצורה שבהם נעשה אותו מעשה.

וזה מתאים לדברי הגמרא (שבת קיט.) תבלין יש לי ושבת שמו, ומבואר שם שכל השומר את השבת מועיל לו ושאינו שומר אין מועיל לו. והיינו שכאשר שרים שירי שבת ומתחזקים באמונה ושמחה, הרי זה משפיע על האוכל להתקדש בטעם השבת כפי מעלת עבודת ה' של השבת. כלומר שאותו מאכל גשמי שבכל יום מימות השבוע הרי הוא בטעמו הגשמי והטפל, בזכות יום השבת והאוירה התורנית השורה סביבו הוא נהפך לסוג אחר של אוכל וכל מהותו משתנית.

יום ד'. המותר והאסור בהתרמות

אסור ללחוץ על אנשים בכנסים ועצרות למען מוסדות תורניים וארגוני צדקה לחתום הוראת קבע. יש בזה חשש להלבנת פנים, וגם למחלוקת ולחילול השם. וגם יתכן שאותו אדם שחותם אשתו לא מוכנה שיעשה כן ועל ידי זה נהרס שלום הבית שלהם. וצריך לדעת איך לבקש ולא ללחוץ.

וכן יש להיזהר כשמוכרים תמונות של צדיקים. ובפרט שלא לומר מי שקנה ב1200 יקח וגם מי שאמר 1000, כי יתכן שהוא כבר לא רוצה ומחמת הבושה מגיע ולוקח. ואיך שיהיה זה לא נראה קידוש השם, וחבל.

ואברהם אבינו עליו השלום צועק ואומר ''אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם'' (בראשית יד, כג). שלא רצה להנות מהם כלל אלא רק מה' יתברך, מחשש שיצא מזה מעט חילול השם או חוסר קידוש השם.

ומאידך כשחוששים ממאן דהוא מותר לומר לו אני חושש שאתה לא דובר אמת. כי זה לא ברבים ומותר לחשוש ולא לתרום לו. אולי משהו סמלי על דרך ''אל ישוב דך נכלם'' (תהלים עד, כא), ראה רמ''א הלכות צדקה (יורה דעה סימן רמט סעיף ד).

יום ה'. הכנה למעשה נותנת כח

בכל מצוה שעושה האדם, טוב לחשוב קודם עשייתה על תוכנה ומעלתה, ויקבל כח להזדרז בה ולקיימה באהבה. יצר הרע מסתלק כשיש הכנה נפשית ומחשבה עמוקה במעלת המצוה.

וכך גם בין אדם לחברו. מי שחושב על אהבת ישראל כשפוגש אנשים או כשנקבצים עליו, מקבל כח להתייחס אליהם ולסבול גם בזמנים לא פשוטים. דוגמא לדבר, לבקש מגבאי או עסקן ציבורי שישמע את פלוני, וזאת על ידי איש ביניים שיבקש עבורו שהוא זקוק לעזרה וכו'. וזה כעין פרק מוסר לגבאי בעניין הדאגה לזולת, שכשיראה שאדם שאינו קשור לעניין ולא תצמח לו כל טובה אישית באותה עזרה מתגייס כך למען חבירו, בודאי ישים לב גם הוא בעצמו להשתדל יותר לטובת אותו יהודי.

לעודד לחזק ולשבח

ובחוק לישראל לך לך על הפסוק ''איש את רעהו יעזרו'' (ישעיה מא, ו). פירש רש''י שזה בשני המישורים, אצל הגויים זה לעבודה זרה, ולהבדיל בישראל לקיום מצוות.

לפעמים יש להיזהר שלא לומר ולא להעביר דברים מסויימים זה לזה. אם יש טענות או בעיות יש לגשת לנוגעים בדבר אישית. למה כולם צריכים לדעת שיש ויכוח או מתח בין עסקנים או חברים וכיוצא בזה, לא צריך להוציא החוצה בעיות ומחלוקות פנימיות שאין בהם תועלת רק נזק גדול וחילול השם. וזה בגדר הפסוק איש את רעהו יעזורו ''ולאחיו יאמר חזק'' (שם). רק לחזק תמיד.

יום ו'. ''שבת נכונה'' מעין עולם הבא

''עושה חדשות'' וכו' (ברכת יוצר המאורות). המעשים שלנו קובעים מה יגידו בחדשות. כשיש מצוות יש חדשות טובות. ואם חס ושלום להיפך, להיפך. וכך בהנהגת שבת קודש, תְבלין יש ושבת שמו (שבת קיט.). שעל פי ההנהגה בשבת, כך זוכים להרגיש את השבת. שבת עם קדושה וזהירות מדבור חול וכעס וכיוצא בזה, שבת כזאת היא מעין עולם הבא (ברכות נז:).

תוכן העניינים

הנהגות יום יום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה