הקדמה למהדורה החדשה
בס''ד, י''ד טבת תשע''א כידוע, אהבת ישראל עם פרטיה ודקדוקיה היא מצוה לא קלה, ואפשר אפילו לקרוא לה מצוה קשה. שהרי כדי לקיימה יש לסלק את כל החשבונות והמחשבות והחששות, ולהחליט: ''אני אוהב את כולם, ורוצה בטובת כולם, ואין לי משלי כלום, והלב שלי משועבד לה' יתברך, ומה שה' אוהב אני אוהב, ומה שה' שונא אני שונא''.
וכשנדקדק בלשון הפסוק (ויקרא יט, יח) ''ואהבת לרעך כמוך'', נראה, שלא כתוב לאהוב כל אדם, או לאהוב כל יהודי, אלא ואהבת ''לרער'' כמוך. וצריך להבין מה ה' יתברך בא להדגיש לנו כאן?
והביאור בזה הוא: לאהוב ''כל יהודי'' זו לא עבודה קשה. למשל, מי שגר בחולון, יכול לאהוב מכל הלב כל יהודי בכל מקום בארץ, ובכל מקום בעולם, כי לאהוב סתם זה לא קשה בכלל, ולא מחייב כלום.
אבל, לאהוב את מי שהוא קרוב אלינו, ומדי פעם יש לנו טענות כלפיו, אם מפני שפעם הוא לא בא לאירוע שהשקענו בו במיוחד, התחמק מלבוא לאזכרה מסוימת, או סתם שכח לומר לנו שלום ברחוב. כמו גם חבר או שכן המגביה את קולו בתפילה בצורה שמפריעה לשאר המתפללים, זה כבר עניין אחר לגמרי.
וכן עם בני המשפחה והשכנים, שמקפידים איתם יותר, ויש כלפיהם טענות מטענות שונות. במשפחה, למה האוכל לא מוכן בזמן, למה אין כביסה נקיה, וכיוצא בזה. ועם השכנים, למה יש רעש, למה פלוני מביט בי בצורה מוזרה, ועוד כהנה וכהנה.
לגבי מקרים כאלו, ודוקא ביחס לאנשים שקשה לנו להסתדר אתם, ולא קל לנו לאהוב אותם מכל הלב, אומר לנו ה' יתברך: ואהבת ''לרעך.'' דהיינו, אלה שקרובים אליך מאד, ואתה נפגש איתם כל יום, ויש ביניכם חיכוכים, עליהם צריך לחשוב ולומר לעצמנו, אם הוא היה אחי, אם היא היתה אחותי, איך הייתי מתנהג? בודאי שלא הייתי מקפיד! כך גם צריך להתנהג איתם, וצריך לשמור איתם על קשר טוב תמיד, ולחייך אליהם, ולצחוק איתם, ולשמוח וליהנות איתם בכל מעשיהם.
קונטרס קטן זה, מטרתו לחזק אותנו מאד, ולתת לנו כח להתמודד עם שאלות ובעיות וניסיונות באהבת ישראל.
שהרי מזמן חורבן בית המקדש, שנחרב בגלל שנאת חינם (יומא ט:), אנו יודעים שהתיקון היחיד הוא רק על ידי אהבת ישראל באמת, ואהבת ישראל שציווה ה' יתברך, היא, לאהוב את השני כי כך ציווה ה' יתברך, בלי שום סיבה אחרת.
וחייבים לאהוב כל יהודי, בכל זמן ובכל מצב, ומי שהוא חסר את העצמה והעוז והכוח לכך, וכן מי שלוקח כל דבר ברצינות, כשלא התייחסו אליו, או כשלא הזמינו אותו לאירוע מסוים, או שזלזלו בו והוא נפגע מכך קשות, הוא בבעיה גדולה. וזה נובע מחולשה בנפש, שהוא מקפיד וכועס על כל דבר, ורואה בכל דבר את השחור ואת הרוע. ויתכן שהוא חולה בנפש, ממש כך, פשוטו כמשמעו.
שלמה המלך עליו השלום אומר ''החכמה תחיה בעליה'' (קהלת ז, יב). כלומר, החכם יודע לענות תשובות לשאלות, ולא לפעול לפי הנטיה הטבעית. כאשר קרה מה שקרה והכעס גדול והמתיחות רבה, דעת התורה היא שצריך לחפש תירוץ למה קרה מה שקרה, ולפעמים צריך לעיין בעומק כדי למצוא תירוץ. וכאמור, לא לפעול לפי נטיית הלב המידית.
לדוגמא: חבר טוב לא הגיע לחתונה, והשאלה מנקרת, למה הוא לא הגיע? הרי אני הגעתי ושמחתי אותו בשמחה שלו, ואף נתתי לו מתנה. וזו באמת קושיא חזקה וצריך עיון גדול.
אבל דעת התורה שצריך לחפש תירוץ, וכשמחפשים מוצאים. יתכן שהוא לא מצא מי שישמור על הילדים, יתכן שהוא היה עייף מאד מעמל היום ולכן לא היה מסוגל להגיע, יתכן שאמו הזעיקה אותו לעזרה באופן דחוף, יתכן שקרוב משפחה שלו אושפז בבית החולים והיה לו הכרח להגיע לשם ולסייע במה שצריך.
הנה, המעיין הישר מוצא תירוצים כהנה וכהנה, ויש לו ממש תירוצים נפלאים, וכבר אמרו חז''ל ''יגעת ומצאת תאמין'' (מגלה ו:). ואז, אין שנאה, אין קנאה ואין מחלוקת, ומצות ''אהבת ישראל'' חוזרת למקומה, ומתקיים הפסוק ''אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו'' (תהלים קמד, יד).
ומצינו בתורה, שאחי יוסף לא מצאו תירוץ על השאלה למה יוסף קיבל כתונת פסים והם לא? בתורה כתוב: ''כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים'' (בראשית לז, ג). אבל עם כל זה, אחי יוסף לא הסתדרו עם זה, וקנאו בו, וקרה מה שקרה שמכרו את יוסף, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים (עי' שבת י:).
וכן יפתח הגלעדי, שהיה גיבור חיל (שופטים יא, א). כאשר הותקף על ידי שבט אפרים, עמד על שלו. ואילו היה מתנהג בענוה ומסנגר עליהם, ומבקש לתרץ את טענותיהם, היה יכול לפייסם בדברים והיתה דעת כולם נוחה, ושלום על ישראל. והוא לא עשה כך, ונעלמה ממנו פרשת גדעון וכדלהלן. ומה היה סוף הדבר? שיצא עליהם למלחמה, והרגם והיכה בהם ונפלו מישראל ארבעים ושנים אלף איש (שם יב).
וכן יואב בן צרויה, לא מצא תירוץ טוב על אבנר בן נר שהרג את עשהאל, עד שהרגו, ה' ירחם (סנהדרין מט.).
אבל דוד המלך עליו השלום, מצא תירוץ חזק כששמעי בן גרא קילל אותו, ואמר לגיבורים שהיו אתו ''ה' אמר לו קלל'' (שמואל ב' טז, י), דהיינו ''הכל מהשמים'' וזה תירוץ חזק, אמיתי, מועיל ומרגיע. ובאותו זמן שדוד המלך אמר את זה, הוא קיבל שכר מהשמים, שנעשה רגל רביעי במרכבה ודמותו נחקקה בכיסא הכבוד (ראה בספר שמירת הלשון שער התבונה פרק ח').
וכן גדעון בן יואש שנקרא ''אבי העזרי'', כאשר התקיפו אותו כל שבט אפרים, התנהג בענוה, והצדיק אותם, והם עזבו אותו לנפשו (שופטים ח, ב). וגם זה תירוץ חזק ונפלא, לדעת שאני לא מלך, וגם אם עברו על רצוני, ולא קרה בדיוק מה שרציתי, לא נורא. וכך לעולם לא כועסים, ולא מתקוטטים עם אף אדם.
וזה עומק העבודה באהבת ישראל, לחפש תירוצים מתחת לאדמה, העיקר לקיים את הפסוק ''ואהבת לרעך כמוך''.
אולם, עם כל המעלות באהבת ישראל, לפעמים יש מצוה לשנוא! כמו שכתוב במפורש בתהלים (קלט, כא) ''הלא משנאיך ה' אשנא''.
וכן אסור להתנהג בענוה פסולה, דהיינו, צריך לדבר בענוה ובהכנעה, אבל לא להיכנע! הנה משה רבינו עליו השלום, שה' יתברך מעיד עליו ''והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה'' (במדבר יב, ג), כתוב עליו בפסוק האחרון בתורה (דברים לד, יב) ''אשר עשה משה לעיני כל ישראל''. ופרש רש''י: ''שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (דברים ט, יז) ואשברם לעיניכם''. וזה כוחו וגבורתו, שעם כל הענוה, כשצריך, שוברים את הלוחות.
וכן דין ''חייך קודמין'' (ב''מ סב.), מלמד אותנו לדאוג קודם לעצמנו ובפרט ברוחניות, ולא להיות תמים יותר מדאי, לדאוג לאחרים ולזלזל בעצמנו. וכמו כן, קודם יש להתייחס לאשה ואחר כך לאחרים, ואפילו לפני המשפחה הקרובה, וגם אם זה לא נעים. שהרי אשתו כגופו (ברכות כד.) וחייך קודמין.
וכן יש ללמוד מן הפסוק בתהלים (יח, כז) ''ועם עקש תתפתל'', וכן יעקב אבינו אמר על לבן ''אם רמאי הוא, אחיו אני ברמאות'' (מגילה יג:). ומצינו ברבי יוחנן, שהיו סומכים ומחזיקים אותו רב אמי ורב אסי, וכשהיה צורך הוא קפץ והציל את עצמו ואותם יחד (כתובות סב.). וכן רב כהנא תלמידו של רב, שהרג את המוסר המרושע שלא שמע לחכמים (ב''ק קיז.). וכן מסופר בגמרא (ברכות נח.) על רב שילא שעשה כן.
וכן נפסק להלכה, שאם אדם הוציא לעז של פגם משפחה, לא חייבים לסלוח לו (או''ח סי' תרו ס''א בהג''ה). ורואים שיש דין ויש דיין, וצריך גם להצדיק את עצמנו.
ובכדי לזכות לדרגות גבוהות באהבת ישראל, צריך לזכור ולשנן תמיד את דברי הגמרא (יומא לח.) ''בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלוא נימא''.
וצריך לראות תמיד את ה' יתברך, ולא את האנשים, כי הכל מתחיל מלמעלה ולא מלמטה. וכך אמר רבינו הסטייפלר זיע''א לאבא אחד שטען בפניו שהבת שלו לא מצליחה למצוא את זיווגה מפני שמבררים אצל השכן מלמטה והוא תמיד מקלקל. ואמר לו הסטייפלר: כשיגיע הזמן, ישאלו את השכן מלמעלה והוא ישבח, וכך היה.
לפעמים קורה לאדם, שבגלל פגיעה, או נזק שגרם לו חבירו, הוא מחליט לשנוא אותו, ולקנטר אותו, ולהשפיל אותו, ולדון אותו לכף חובה, ואפילו בפני אחרים. וכל מעשה שיעשה אותו חבר גם אם זה מעשה חיובי, הוא רואה אותו בעין רעה, ועל ידי זה ''זוכים להרוויח'' עבירות חמורות רבות, ומידות רעות בלי סוף. וכל זה, בגלל שהוא החליט לצאת למלחמה נגד חבירו, ולחשוב אותו לאיזו חיה רעה, ולא לסבול אותו, עד כדי שהוא לא מסוגל להסתכל בפנים שלו. וזה ממש כמו שכתוב בנביא על דוד המלך עליו השלום, שכאשר שאול נלחם נגדו, אפילו את שמו של דוד הוא לא היה מסוגל לומר, וכמפורש בפסוק (שמואל א' כ, כז) ''מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום'' קרא לו ''בן ישי'' ולא בשמו הפרטי ''דוד''. וכידוע מרבינו החזון איש זיע''א שלפעמים חושב האדם שרודפים אותו ובאמת הוא הרודף הגדול, רחמנא ליצלן.
וכך עוברת שנה ועוד שנה, וימי ראש השנה, וימי כיפור, ואותו אדם ממשיך במעשיו הרעים, ומוסיף לעצמו עבירות על גבי עבירות. ואם הוא היה משנן לעצמו חיזוקים באמונה ובאהבת ישראל, בוודאי היה נכנע ומתפייס וחוזר ליצר הטוב (ועי' נדרים לב:).
ויתכן שיגיע אדם לעולם הבא, והוא מלא מצוות כרימון, ויש לו דפי גמרא ופרקי משנה וחידושי תורה, ואפילו עבר על כל הש''ס כמה פעמים, ובכל זאת לא יוכל להיכנס לגן עדן. ולמה? כי היה לו ריב עם חבר מסוים, והיה בטוח שהצדק איתו, ומשום כך הוא שנא אותו בליבו וחרש עליו רעות, והאמת היא שהוא לא היה צודק בכלל.
וזה הביאור בתפילה ''והחזירינו בתשובה שלימה לפניך'' לחזור בתשובה פירושו לדעת איפה הטעות בעבודת ה', אם בהלכה בין אדם למקום או בבין אדם לחבירו, וכשהאדם יודע את האמת הוא חוזר בתשובה ומרבה שלום וניצול מעבירות חמורות.
וכמו אחי יוסף, שהיו בטוחים שהצדק איתם, ואחרי כמעט ארבעים שנה מהמכירה באו ואמרו ליוסף ''אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך, ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך'' (בראשית נ, יז).
וכמו שהיו מקרים רבים, שהריב נעשה מתוך מחשבה שקרה דבר מסוים, ובאמת לא היו דברים מעולם. אחד הקפיד על שלא הוזמן לברית מילה, ובכלל נולדה בת ולא בן. ופלוני הקפיד שלא הוזמן לחתונה, ובאמת שלחו הזמנה והיא לא הגיעה, וכן על זה הדרך.
והדרך לזכות לאהבת ישראל גם במקרים קשים כאלה, היא, כשמתבוננים בהלכה של כהן בעל מום שעליו נאמר ''איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלוקיו'' (ויקרא כא, יז). שגם אם הוא ירא שמים באמת, ובקי בש''ס ישר והפוך, אסור לו לעבוד בבית המקדש. וכמה יכול כהן כזה להיפגע ולהישבר על שמפלים אותו לרעה שלא באשמתו. אבל כשאותו כהן חושב ויודע שבזכות השתיקה והוותרנות שלו יעבוד בבית המקדש כהן אחר, ואותו כהן יהיה בלי מום בכלל, ועל ידי זה יתרבה כבוד שמים יותר, והכהן שיעבוד בבית המקדש הוא כביכול שליח שלו לכבד את ה', זה נותן לו כח לוותר, והוא מרגיש כאילו הוא עצמו עובד בבית המקדש.
וכמו במקרה שאשה מעוברת בשלישיה ובעקבות מצוקת העוברים הרופא ממליץ לדלל אחד מהם, וכשרב גדול מאשר שומעים לרופא ועושים דילול ועובר אחד מת. אותו עובר שמת הוא לא מסכן כלל כי רק בזכותו יוצאים לעולם השנים האחרים בריאים וחזקים, והם יהיו תלמידי חכמים עוסקים בתורה ובמצוות והכל בזכות הויתור שלו ויש לו בשמים זכות גדולה יותר מהם.
וכמו כן, אותו כהן בעל מום יכול להתמקד בכך שתפקידו לעבוד בעצים ולהכין אותם (משניות מידות פ''ב מ''ה), ובזכותו יהיו עצים למזבח, ובזכותו מתקיים הפסוק ''אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'' (ויקרא ו, ו). והוא קשור במיוחד עם החג המיוחד בשנה, יום ט''ו באב, שנקרא: ''יום תבר מגל'' (תענית לא. עי''ש).
וכעין זה מצינו שאמר דוד המלך עליו השלום ''כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים, יחדיו יחלוקו'' (שמואל א' ל, כד). כלומר שהלוחמים בחזית במלחמת הקודש, ואותם שלא נלחמו כלל אלא נשארו לשמור על הכלים בעורף, חלקם שווה בחלוקה בשכר ושלל המלחמה, משום שאי אפשר לזה בלא זה.
כך בדיוק צריך לומר לעצמו כל אדם שמוותר לשני, ומוחל על כבודו. על ידי הויתור שלי מתרבה כבוד שמים, וה' שמח שמחה גדולה. וזה יתן לו כח וחשק להתגבר על כל הקשיים.
ובעזרת ה' יתברך, יתכן שעל ידי קונטרס קטן זה, מנחת עני, קומץ קטן של סולת עם שמן ולבונה, תהיה תזכורת לאנשים כמונו לוותר ולסלוח, לעזור ולאהוב את כולם, ויהיה בזה ''ריח ניחוח אזכרתה לה''' (ויקרא ו, ח). ומי שאוהב את כולם למטה, אוהבים אותו למעלה (משניות אבות פ''ג מ''י).
ויהי רצון שנדע מתי לסתור ומתי לבנות, מה לקרב ומה לרחק. ונזכה לעיקר, שהוא לעשות הכל בחכמה, בתבונה ובדעת. שבמעשים שלנו הקטנים והפשוטים יתקדש תמיד שם שמים, ויתרבה כבוד שמים בעולם, ויתרבו בעם ישראל אהבה ואחוה שלום ורעות. ונצליח לתקן את הפגם של שנאת חינם. ונזכה לבניין בית המקדש במהרה, ולתחיית המתים, ולביאת מלך המשיח במהרה בימינו, אמן.
קונטרס קטן זה, מוקדש להצלחת הקהל הקדוש שלנו, בשכונת תל-גיבורים חולון. שברוך ה' זכינו שהגברים אוהבי תורה, והנשים מהדרות בצניעות, והבנים והבנות בחינוך תורני על טהרת הקודש.
והגבאים היקרים, אשר טורחים שיהיה הכל על הצד הטוב ביותר, ודואגים תמיד לטפל בצרכי בית הכנסת, בתשלומי החשמל והמים, ועל המחיה ועל הכלכלה לפי הצורך בשפע גדול, כן ירבה וכן יפרוץ, בן פורת יוסף. ועל הכל אחזקת האברכים היקרים שלנו, למעלה ממאה ושבעים אברכים למדנים ושקדנים, אשר כל מי שזקוק לברכה והצלחה, ירוץ לבקש מהם. ובאמת, לדאוג להוצאה גדולה כזאת ומלגות חדשיות בעתו ובזמנו, זה נס מן השמים, מעל השכל ומעל הטבע. והגבאים עושים הכל באחריות ובסיוע גדול מהציבור היקר תומכי התורה בעלי הוראת קבע וכדומה, ה' ישמרם ויחיים.
ויהי רצון שיקויים בכולם הפסוק ''עטרת חכמים עשרם'' (משלי יד, כד), ויזכו לעושר גדול ברוחניות ובגשמיות.
ואחרון חביב משפחתי היקרה והמתוקה, הבנים והבנות, החתן והכלות, והנכדים המתוקים שלנו, וחתנים מן המנין בקרוב, שיזכו כולם להצלחה בכל מעשיהם, ויפרו וירבו ברוחניות ובגשמיות.
ואחרון אחרון חביב זוגתי החשובה, המסורה לבית ולמשפחה, ועושה מעשים טובים בסתר, בצניעות ובקדושה, שנזכה יחד לראות נחת רוחנית וגשמית מכולם, והיתה לה' המלוכה.
אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, אמן ואמן.
בברכת התורה
חיים רבי
תל-גיבורים, חולון