המדרש והמעשה במדבר· רבי יחזקאל ליבשיץ
פרשת במדבר - א
בדין כהן או פרנס שעבר מחמת אונס
אלה תולדות משה ואהרן וגו', אלה בני אהרן נדב ואביהו וגו' וימותו ובנים לא היו להם. לא מתו נו"א אלא לפי שלא נשאו להם נשים, שנאמר [מ"ר במדבר]. ובנים לא היו להם, הא היו להם בנים, היו הם קודמין, שכל הקודם לנחלה קודם לכבוד. [שם ב'] ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם. ר' יצחק אומר בחייו, כמד"א וימת הרן ע"פ תרח אביו כו', רחב"א אומר במותו, כמד"א ויקם אברהם מע"פ מתו. על דעתי' דר' יצחק, נטמא אהרן שימש אלעזר, נטמא אלעזר שימש איתמר. ע"ד דרחב"א, מת אהרן שימש אלעזר, מת אלעזר שימש איתמר:
הנה לר' יצחק דדריש על פני בחייו. של אהרן, ולרחב"א דדריש "לאחר מותו" לכאו"א מהם יש סמך מן המקראות, וצריך באור במאי פליגי, וגם זו שסיים המדרש אליבא דר"י, "נטמא אהרן שימש אלעזר, נטמא אלעזר שימש איתמר", נראה לכאורה כיתור לשון:
אך באמת הדברים מדויקים מאד דמפשטות הלשון "ויכהן או"א ע"פ אהרן" הוי משמע לכאורה שנתכהנו בכהונה גדולה ממש, ושגם שמשו בה ביחד ובזמן אחד עם אביהם, אבל באמת זה לא יתכן כלל, חדא דאין כ"ג אלא אחד, וכך מפורש [בתו"כ צו, נ"א] מקרא דאותו, ולא שנים, וכ"ה ברמב"ם [ה' כהמ"ק, פ"ד, הט"ו] ובירושלמי דהוריות [פ"ג]. ועוד דבימיו של אהרן ודאי לא הוי אפשר, ב' כ"ג בב"א דהא מפשטות ל' הכתובים אצל מיתתו של אהרן משמע להדיא, דלא היו שם בגדי כהונה גדולה אחרים, חוץ מאותם של אהרן (שהוזקק להפשיטם ולהלבישם את אלעזר בנו), ואיך ישמש אלעזר בחיי אהרן בכ"ג, והוא מחוסר בגדים? (ומשרע"ה כל ימי המלואים בחלק לבן שמש כמבואר [תענית, י"א]). וחוץ לדרכנו אולי י"ל עפימ"ש הרמב"ן פ' שמיני דבני אהרן כל ימי המלואים עשאום כדין משוח מלחמה לדורות וכו' ואפשר שזה יהי' נוהג באלעזר ואיתמר כל ימיהם כו' עכ"ל הרמב"ן שם, וידוע דמשוח מלחמה משמש רק בד' בגדים כמסקנת הש"ס יומא ע"ב. ודו"ק. ועכצ"ל דבאמת לא שמשו בכ"ג בבת אחת לעולם וזוהו מה דאמר במדרש "דאם נטמא אהרן שמש אלעזר בכ"ג, נטמא אלעזר, שמש איתמר":
איברא דבאמת לא זו בלבד שא"א לאמר ששמשו בכ"ג יחדיו, אלא אף זו שנתכהנו בכ"ג ממש בחיי אביהם ג"כ לא ניתן להאמר כלל, דאם כן הא אפילו בכהונת הדיוט שוב לא היו יכולים אלעזר ואיתמר לשמש בחיי אביהם, דהא כ"ג שעבד בפחות משמנה בגדים ואפילו בעבודה הראוי' לכהן הדיוט, הו"ל מחוסר בגדים וח"מ [כדאיתא בזבחים י"ח וברמב"ם פ"י מה' כהמ"ק], והא מן הכתובים מפורש יוצא להיפך, שלא פסקה עבודת הדיוט מהם כל אותו הזמן, כדכתיב וימציאו אליו בני אהרן, ויקריבו בני אהרן, וכהנה רבות, וע"כ כך צ"ל דלמ"ד במותו ולא בחייו רצונו לומר דאפילו בתור סגן לא אירע מעולם שיבא א' מבני אהרן לשרת תחתיו, דלקריו הי' טובל ולקרובים הא אין כ"ג מטמא, ובאנינות הא כ"ג מקריב, זוהי דעתו דמ"ד "במותו", ולר' יצחק לא ניחא לי' בהא, דלדידי' "על פני" בחייו משמע, ולפי דא"א לומר דנתכהנו ממש בחייו, ומטעמי דאמרן, ע"כ דקדק ואמר דעכ"פ בתור סגנים אירע להם ששמשו, "דאירעה טומאה באהרן שמש אלעזר" וכו'. וז"פ:
ועכשיו נאמר דלענ"ד מחלקותן של, ר' יצחק ורחב"א במדרש בפלוגתא דתנאי תליא. דאיתא בש"ס יומא י"ב (בכ"ג שהתקינו אחר תחתיו) ראשון חוזר לעבודתו, שני כל מצות כהונה גדולה עליו, ר' יוסי אומר שני אינו ראוי לא לכהן לגדול ולא לכהן הדיוט, כ"ג משום איבה, וכ"ה משום מעלין בקדש וכו':
והנה ברור הדבר, דמצד עצם דין תורה אין שום מחלקת בין ר"מ ור"י, דלתרוייהו שני כל דין כ"ג יש לו, אלא דלר"מ אולי לית לי' דסברא דאיבה, והי' נשאר בכהונה גדולה, ומשמש נמי בח' בגדים (ודרשה דאותו ולא שנים לית לי', או אית לי', דל"ש עכ"פ גבי אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו) ובאמת מל' הספרי משמע דאין קפידא אלא שלא ימשחו שניהם בב"א (וכעין מ"ש ז"ל גבי פרה אדומה ושחט אותה, וכו') אלא דמן הירושלמי לא משמע הכי. ולר' יוסי אינו משמש בחיי הראשון בכ"ג משום איבה, ולסלקו בפה (כדי שיחזור להיות כ"ה) נמי א"א משום מעלין בקדש. ועיי"ש בתוד"ה כ"ג.):
ולפי"ז א"א כלל אליבא דר' מאיר לאמר שאירע במציאות כי שמשו אלעזר ואיתמר בזמן מן הזמנים בכהונה גדולה בחיי אהרן, ואפילו במקרה טומאה של אהרן, דא"כ הא אליבא דר' מאיר הי' נשאר עליהם מאז דין כ"ג לעולם, ותו לא הוי אפשר להו אח"כ לעבוד בזמן אחד עם אביהם כלל, לא בכ"ג ולא ככהני הדיוט, בכ"ג לא (ואפילו אי לית לי' לר"מ איבה) משום מחוסרי בגדים, דהא כבר הוכחנו שלא הי' שם בג"כ אחרים חוץ מאותם של אהרן, ואמנם במשנה [סוף חגיגה] כל הכלים שהי' במקדש שניים ושלישיים הי' שאם נטמאו כו', אך לכא' אין זה אלא בכל"ש ממש ולא בבג"כ, אלא דמלשון הרמב"ם פ"ז מה' כהמ"ק יש קצת משמעות דאף אבג"כ קאי, אך עכ"פ מבואר שם דכ"ז הי' במקדש שני, ועכ"פ לא במשכן. ודו"ק. ובכהונת הדיוט נמי לא, ג"כ משום מחוסרי בגדים, דמדהי' עליהם כבר דין כ"ג, הלא כ"ג ששמש בארבע בגדים ח"מ:
והרי מפשטות הכתובים יוצא מפורש שלא פסקה עבודתם של בני אהרן לעולם, וקראי כתיבי:
וימציאו אליו בני אהרן את הדם, ויקריבו אליו בנ"א, וכהנה רבות, הרי שהיו עובדים עם אביהם כאחת, ובאיזה בגדים עבדו וע"כ אתה צ"ל שבאמת לא אירע מעולם שישמשו אלעזר ואיתמר במעלת כ"ג בחיי אביהם, אפילו במקרה טומאה של אהרן. והוא כדעתי' של ר"ח בר אנא במדרש שהבאנו למעלה, וא"כ שפיר שמשו תמיד בארבע בגדים:
אמנם נלענ"ד דכל זה אינו מוכרח רק אליבא דר' מאיר, אך לר' יוסי אין הכרח בזה, וכמו שנבאר להלן:
דהנה לכאורה מדבריו של ר' יוסי יש קושיא עצומה על שיטת הטו"ז או"ח קנ"ד ס"ז, שהלא דעת הטו"ז דעד כאן ל"א סברא דמעלין בקדש וא"מ, אלא דהיכי דאפשר לעמוד בתשמיש קדושה הישנה, אך במקום שאין עצה אלא בגניזה, אז מוטב להוריד בקדושה מלגנוז. ול"ד הטו"ז איך אמר ר' יוסי הכא דשני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכ"ה, לכהן הדיוט לא משום מעלין בקדש וא"מ, וכלומר דאל"ה אז היו מסלקין אותו בפה והי' שב להיות כ"ה כבתחילה, עתו"ס שם), והא עכשיו אתה מונעו לו לזה מלשמש בכהונה כל עיקר, ולדברי הטו"ז הא מוטב להוריד בקדושה מלגונזה לגמרי. (וכבר דבר בזה כ"א הרב הגאון כמוה"ר אליעזר נ"י במלואים שלו בספרי המו"ה לס' שמות פ' פקודי):
ועכצ"ל בדוחק דנידון דר' יוסי שאני, דהא כהני הדיוט מישכח שכיחי, ואפשר שתעשה עבודה זו עצמה ע"י כהן הדיוט אחר, ומוטב שיעבוד אחר אותה העבודה, משיורידו את זה מקדושה חמורה לקדושה קלה. אך עכ"פ במקום שלא הי' אפשר בכהן הדיוט אחר, אז בודאי דלשיטת הטו"ז מוטב הי' לסלק את הראשון בפה מכהונה גדולה, בכדי להחזירו לכהונת הדיוט, מלהניחו במצב של גניזה, כלומר שאינו ראוי לא לכ"ג ולא לכ"ה. ולפי"ז בדור המדבר, שלא היו שם כהני הדיוט אחרים חוץ מאלעזר ואיתמר היינו למ"ד בזבחים ק"ב דמשרע"ה זר הי', ולא נתכהן פינחס עד ששם שלום בין השבטים) אז בודאי שלפי"ד הטו"ז היתה הסברא נותנת שלא ישגיחו כלל אהא דאין מורידין, וא"כ שוב אין הכרח לומר דהך על פני' הכתוב באהרן היינו לאחר מותו, דאה"נ דבחייו שמשו, היינו שנטמא אהרן שמש אלעזר, ואעפי"כ לא תקשי כשהדר אהרן לטהרו, איך שבו בניו לעבוד בארבע בגדים, דמכיון שלא היו שם כהני הדיוט אחרים, אה"נ דסילקום בפה, וטענת אין מורידין לאו טענה היא, דמוטב להוריד מלגנוז, וכ"ד הטו"ז:
ולפי"ז נכון מאד מה שאמרנו למעלה דהנך אמוראי, ר"י ורחב"א, שבמדרש הנ"ל לא במילי דאגדה לחוד פליגי, דמאי דהוי הוי, אלא בדינא פליגי, היינו בפלוגתא דר"מ ור' יוסי דיומא י"ב, דלר"מ דס"ל שני כל מצות כ"ג עלי' משמע דלא ס"ל כלל סילוק בפה בכ"ג (או דס"ל דא"ז אלא בכהן שסרח דוקא וכדמשמע מדברי הרמב"ם) ולדידי' ע"כ א"א לומר ששמשו אלעזר ואיתמר בזמן מן הזמנים בכ"ג, אפילו במקרה טומאה דאהרן, ומטעמא דאמרן. וע"כ דקרא "דעל פני אהרן" היינו לאחר מותו וכרחב"א. משא"כ לר' יוסי אפשר "שכשנטמא אהרן שמש אלעזר וכו'. כדר"י אלא דמדלא היו שם כהני הדיוט זולתם **(ואי תקשי הא גם לאחר שמושו של אלעזר נשאר עכ"פ איתמר בכהונת הדיוט. זה לק"מ. דמאן לימא לן דילמא באמת רק לבתר שקרה גם לאיתמר לשמש בכ"ג רק אז סלקו בפה לתרוייהו. וק"ל:)** לא חשו להא דאין מורידין וסלקום בפה, ושבו לכהונתם כבתחילה:
ואף שהדברים נכונים וברורים מצד עצמם בכ"ז בא ואביא לך גם ראי' לדברי:
דהנה לכאורה קשה לי ק' עצומה ע"ד ר' יצחק דדריש ע"פ אהרן בחייו, היינו דנטמא אהרן שמש אלעזר וכו', א"כ תקשי הנך קראי אהדדי, דאמר קרא וימותו נו"א ובנים לא היו להם, ודרשו חז"ל הא היו להם בנים הם קודמים לכל [ע' מ"ר במדבר שם], ולד' ר' יצחק לכאורה אין זה אמת, דהא מסיק בש"ס יומא שם "ומודה ר' יוסי דאם מת הראשון שני חוזר לעבודתו", והיינו ע"כ אפילו כשיש לראשון בן הממלא מקומו, וא"כ אפילו אם היו מניחין נו"א בנים הא לא היו יורשין גדולתם, משכבר שמשו אלעזר ואיתמר בכ"ג במקרה טומאה של אהרן, ובדין הוא אפיא שלאחר מותו של אהרן יחזרו הם לעבודתו. (ולפום רהיטא הייתי סבור, דאולי זה שאמר ר' יוסי, דאם מת הראשון השני חוזר לעבודתו, אין זו חובה אלא רשות, כלומר שרשאי לחזור לעבודתו, דלא נימא דמשום איבה אפילו לאחר מותו לא ישמש (עתו"ס יומא שם) אך באמת ז"א דלשון הרמב"ם פ"א מעבויהכ"פ דאם מת הראשון השני מתמנה תחתיו, ומסתימת לשונו נראה ברור דהוי' חובה, הוא ולא אחר):
ואין לומר דהיא הנותנת, דאילו היו בנים לנו"א אז לא הי' הדבר מגיע כלל לידי כך שישמשו או"א במקרה טומאה של אהרן, רק אחד מבני נו"א הי' בא ומשמש, זה ליתא דאטו הכרח יש בדבר, הלא אין ירושה אלא לאחר מיתה, ובחיי הכהן גדול אין שום זכות יתירה לבניו, דאטו במקדש כשהיו מתקינין כהן אחר בכל עיוהכ"פ דוקא מבניו היו מתקינין, אתמהה:
ולפי"ז תקשי לר' יצחק סיפא דקראי ארישא, דאי דרשית על פני אהרן, בחייו, היינו דכשנטמא אהרן שמש אלעזר, (וזה הא לא נמנע אפילו אי הי' להם לנו"א בנים, וכדאמרן) תו אי אתה יכול לדרוש מרישא דקראי, דאם היו להם בנים היו הם קודמים וכדרשת הספרא, דהא משכבר שמש אלעזר בחייו הוא קודם לכל, כדאמרינן בגמרא דמודה ר' יוסי "שאם מת הראשון, השני חוזר לעבודתו":
ודבר זה שאלה גדולה היא באמת, אך לדברינו דלמעלה ניחא מאד, דמידי הוא איריא אלא לר' יצחק שבמדרש הנ"ל, והא אנחנו הוכחנו למעלה דר' יצחק כר' יוסי ס"ל, וגם העלינו דלר' יוסי עכצ"ל דהיכי דליכא כהן הדיוט אחר (כגון בימיהם של אלעזר ואיתמר) אז מסלקין את השני בפה, והוא חוזר לעבודת הדיוט. וא"כ תו לק"מ, דעד כאן לא אמר ר' יוסי דשני חוזר, אלא כשלא סלקוהו בחייו של ראשון, משא"כ בנ"ד דעכצ"ל לר' יוסי שאלעזר ואיתמר נסתלקו בפה עפ"י שיטת הטו"ז, בודאי איה"נ, אי היו בנים לנו"א בשעת מיתתו של אהרן היו הם קודמים לכל:
**(לאחר כתבי כל זאת מצאתי ראיתי בס' שער המלך שהביא בשם שו"ת מהראנ"ח שנסתפק לדינא במת הראשון והניח בן הממלא מקומו, אי בנו קודם או שני שעבר קודם, וראיתי שגם הוא ז"ל העיר על מה שכבר כתבתי למעלה דאפשר דמ"ש ביומא ומודה ר' יוסי דאם מת הראשון השני חוזר לעבודתו אין זו חובה אלא רשות, היינו דלא נימא דאיכא משום איבה אף לאחר מיתה, הכל כמו שכתבתי למעלה, אבל תמיהני שלא נחית הגאון ז"ל למה שכתבתי, היינו דלכאורה ממקומו הוא מוכרע דאפילו בכהא"ג בנו קודם דהא ממקרא דרשינן ובנים לא הי' להם הא הי' להם הם קודמים אע"ג דממקרא דלאחריו דריש ר' יצחק נטמא אהרן שימש אלעזר וע"כ דבכהא"ג בנו קודם לשני שעבר (וכל זה לר' יצחק, אך לרחב"א שבמדרש ומהא דנטמא אלעזר שימש איתמר ולא פינחס הוכחתי לעיל בפנים ההיפך מזה, ע' לעיל במוסגר). אפס דלפימ"ש לעיל עפ"י שיטת הטו"ז אין משם ראי' כ"כ, אלא דעכ"פ חדוש זה עדיין צריך לפנים תחימא על הראנ"ח שלא העיר מן המדרש הנ"ל, עוד תימא על הגאונים הנ"ל שנסתפקו במה שאחז"ל השני חוזר אי הוי רשות או חובה, והא מסתימת ל' הרמב"ם שכתב השני מתמנה תחתיו משמע להדיא שחובה למנותו. וצ"ע:)**
אגב אעיר דיש לי עיון גדול גם על דברי' דרחב"א בר פלוגתי' דר' יצחק במדרש הנ"ל, והוא ממ"ש מת אהרן שמש אלעזר, מת אלעזר שמש איתמר, וכמה תמוה סוף מאמר זה, בשלמא מת אהרן שמש אזלעזר ניחא, דהא באמת בנים לא הי' להם לנו"א, אך מת אלעזר שמש איתמר, והא בן הי' לאלעזר, בן הראוי למלא מקומו בלי ספק, דהא הוי פינחס התם, ותחתיו מבניו כתיב וכל הקודם לנחלה קודם לגדולה, ולמה לא שמש פינחס ואמנם ידוע מ"ש ז"ל דלא ניתנה ברית כהונת עולם לאהרן אלא בבניו שהוליד אחרי נתינה זו, ולא בזרעו שנולדו מקמי הכי, אבל הא עכ"פ כשמת אלעזר כבר נתכהן פינחס, ואמנם איכא למ"ד [בזבחים, ק"א, ב'] דלא נתכהן פינחס אלא לאחר שעשה שלום בין השבטים (כמבואר בס' יהושע), אלא דמ"מ קשיא, דהא אמרו ז"ל במדרש כאן על אתר "ובנים לא היו להם (לנדב ואביהו) הא הי' להם הם קודמין לכל והא אפילו אילו הוי להו בנים לא הי' ראויים לעבודה, דממנ"פ אי נולדו במצרים קודם שניתנה ברית כהונה לאהרן, א"כ לא זכו עדיין בכהונה, ואם לבתר הכי נולדו הא אכתי קטנים מוטלים בעריסה היו (דהא בשמיני למלואים הי' מעשה) ואכתי לא היו הבנים ראויין לעבודה כלל אפילו אי הי' להם בנים לנו"א:
ודוחק לאמר שעכ"פ הי' הדין נותן לשמר להם הכהונה גדולה עד שיגדלו, כשם שמשמרים לבן מלך קטן (כמבואר ברמב"ם ה"מ פ"א ה"ז). וסו"ס תקשי, איך דייקו חז"ל דרק מפני חסרון בנים דנו"א הי' מכהן אלעזר, הא אפילו אי הוו להו, לא הוי סגי שלא יכהן אלעזר, עכ"פ משך י"ב שנה, עד שיגדלו:
ולחומר הנושא הי' אפשר לומר דזה שאמרו שלא ניתנה ברית כהונה לזרעו של אהרן בנוגע לתולדות שהוליד אחרי כן, היינו רק כל זמן שהיו אהרן ובניו חיים, אך משמת אחד מהם והניח בן, אפילו נולד מקמי שניתנה לו כהונת עולם, זכה בה היורש עכ"פ מכח משפט הירושה, ומעתה ניחא שפיר, שאילו היו להם בנים לנו"א שנולדו וגדלו מקמי הכי היתה מוסבת הכהונה להם (ולא לאלעזר ואיתמר) מכח ירושתם:
ואמנם אפילו אי נימא הכי הדר תקשי הא דמת אלעזר שמש איתמר, ולמה לא שימש פינחס בנו, ואע"ג שלא נתכהן עדיין ביחוד, מ"מ למה לא באה לו הכהונה מכח ירושה וכדי לישב זה עכצ"ל לענ"ד דעד כאן לא פליג רחב"א אדרבי יצחק אלא בהא דאהרן, דלרחב"א קרא דעל פני, במותו משמע לי' (וכדדריש מהא דויקם אברהם מעל פני מותו) (וע"כ לא ניחא לי' למימר דשימש אלעזר בחייו של אהרן אלא דמת אהרן ושימש אלעזר, אך לגבי אלעזר אפשר דגם רחב"א יודה שאירע טומאה לאלעזר ושימש איתמר בחייו לפי שעה, וממילא כשמת אלעזר אח"כ בהכרח חזרה כהונה לאיתמר, כדין, שהשני חוזר לעבודתו, ואפילו במקום בן הראוי למלא מקום אביו (וא"כ יהי' נפשט בזה ספקו של הראנ"ח שבספר שעה"מ המובא כאן בהגהה. ודו"ק):
והנה כבר כתבנו למעלה דרחב"א כר"מ ס"ל (ולא כר' יוסי) ודלר"מ סילוק בפה לא ס"ל, ואיה"נ דמאז נשאר על איתמר (מדשימש פ"א, כשנטמא אלעזר, בכ"ג) כל מצות כהונה גדולה עליו ממש (כשיטת ר"מ) וממילא כשמת אלעזר תו א"א הי' לפינחס לירש גדולתו אחריו מכח ירושה, דהא איתמר הוי קיים ואין ממנין שני כ"ג כאחת, ולפי"ז צ"ל דמה דמסיים רחב"א במדרש שם "מת אלעזר שימש איתמר אין כונתו דמקמי הכי לא שימש בכ"ג, אלא דמקמי הכי שימש כסגן, והיא שגרמה לו להשאר בכ"ג משמת אלעזר ושלא יבא פינחס לכהן תחתיו:
ומה דמצינו שנתכהן פינחס אח"כ [ומשמע בכ"ג, ע' זבחים ק"א, ב'] אפשר שאז כבר מת איתמר, ומה שלא ירשו בני איתמר כה"ג אחריו, אולי לא הי' לו לאיתמר בן הראוי למלא מקומו וע"כ נתכהן פינחס. והנה איתא התם ביומא, ארבב"ח אר"י הלכה כר' יוסי, ומודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשרה, אר"י א"ר הלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שני חוזר לעבודתו, וע' בתוד"ה הלכה שהקשו וז"ל תימא הילכתא למשיחא, דכי הא"ג פריך בזבחים מ"ה כו, וי"ל דאיכא נ"מ אפי' בזה"ז לפרנס הממונה על הצבור, ועבר מחמת אונס, שכשיעבור האונס חוזר לשררותו, וגם נוהגין כבוד בשני. עכ"ל התוס':
וברור הדבר שתירוץ התוס' אינו מספיק רק לישב ד' ר"י א"ר, ולא דברי ר' יוחנן, דאילו ר' יוחנן לא אמר אלא "שאם עבר ועבד עבודתו כשרה", ודבר זה ל"ש אלא לענין כהונה גדולה, (דכהן הדיוט ששמש בת' בגדים מחלל עבודה כמ"ש בזבחים י"ח) אך בזה"ז לענין פרנס הממונה עה"צ אין שום נ"מ בזה דמאי אם עבר ועבד שייך בפרנס הממונה עה"צ, וא"כ על ר' יוחנן ודאי הקושיא במקומה עומדת "הילכתא למשיחא", ועכצ"ל לר' יוחנן, כחי' בתרא של התוס' שם, יעויי"ש:
ואולם אף לר"י א"ר נמי קשה מאוד להלום ד' התוס', דאטו ר' מאיר מי לא ס"ל דראשון חוזר לעבודתו, וסו"ס מאי נ"מ בזה אי הלכה כר' יוסי לענין פרנס הממונה עה"צ, וכמו שהקשה מהרש"א ז"ל, ואפילו אי נימא דהתוס' אמסקנא קאי, היינו אמאי דמסיים ר"י א"ר דאם מת ראשון השני חוזר, נמי לא ניחא, דהא גם בזה אין שום חילוק בין ר"מ לר' יוסי, ואדרבא לר"מ לא כש"כ שהשני חוזר כשמת הראשון, כמובן:
וכדי להצדיק קדש ולתרץ דברי רבותינו בעהתו"ס ז"ל נלענ"ד לישב שיטתם, אם שאינו כ"כ במשמע סגנון לשונם) דהנה זה ודאי שאף ר' מאיר יסבור להלכה, דאם מת ראשון השני חוזר, אך מדר' מאיר אין בהא שום ראי' מכ"ג לענין פרנס הממונה עה"צ, דהא ר"מ ס"ל דשני כל מצות כהונה גדולה עליו, ואפילו בחיי הראשון הוא עומד ומשמש בח' בגדים, וא"כ ודאי בדין הוא שאם מת הראשון שיהי' השני קודם, אפילו לבניו, לירש את מקומו, דהא לא פקעה קדושתו כלל אפילו בחיי הראשון (ועוד דהא ד"ת אין ממנין שני כ"ג אלא אחד, ונהי כשנטמא הראשון ע"כ שיתקינו אתר תחתיו ושיהי' שנים (לר"מ, דס"ל שני כל מצות כ"ג עליו ודלא ס"ל סילוק בפה.) התם א"א בלא"ה ואין זה מנוי שנים לכתחילה, אך כשמת הראשון איך ימנו את בנו תחתיו הלא זה יהי' כעין מנוי שני כהנים גדולים לכתחילה. וז"פ). וכ"ז בכהן גדול, אך בפרנס הממונה ונדחה לשעה מחמת אונס, ושמש אחר תחתיו, הלא כשחזר הראשון לעבודתו, שב זה השני להיות הדיוט כבתחילה, כל זמן שהראשון תי, ומהיכי תיתא נימא שכשמת הראשון שיבא זה השני, שכבר אין לו שום שייכות למנוי זה משכבר הימים, לדחות ירושת בנו ולשמש תחתיו?
ולפי"ז לר' מאיר, נהי דבכ"ג ודאי מודה, שאם מת הראשון השני חוזר, מ"מ אכתי לא יהי' שום ראי' מזה גם לענין פרנס הממונה על הצבור, אך לא כן לר' יוסי, דנהי שלד' התוס' יומא שם משמע דאף לר' יוסי שני כל מצות כהונה גדולה עליו ד"ת, ורק בדרבנן פליגי ר"מ ור' יוסי, (וכ"מ גם ד' הרמב"ם ה' עבויוהכ"פ, ע' לח"מ שם), מ"מ ראיתי להגאון שג"א בס' גבורות ארי למס' יומא שהוכיח מש"ס נזיר מ"ז, גבי משוח שעבר ומרובה בגדים הי מינייהו עדיף, דהך שעבר ד"ת אינו ראוי לעבודה לר' יוסי, יעויי"ש הרי דלסברא זו גם לכה"ג שעבר אין שום אגידות ואחיזה בכהונה בשעת העברתו, כל זמן שהראשון חי, ואם אעפי"כ אמרינן דמודה ר' יוסי שאם מת הראשון השני חוזר לעבודתו, שפיר נוכל למילף מזה גם לענין פרנס ונשיא הממונה עה"צ בזה"ז, שאם עבר לפי שעה מחמת אונס, ונתמנה אחר, שאף שלאחר שהראשון חזר להכשרו, אין להשני שוב שום אחיזה ואגידות בנשיאות בחיי הראשון, אעפי"כ כשמת הראשון, הפרנס השני חוזר לעבודתו:
ומעתה מסולקת קושית המרש"א ז"ל ע"ד התוס' (שתמה הא גם לר"מ הדין כן דראשון חוזר לעבודתו ונוהגין כבוד גם בשני וא"כ סו"ס הוי הילכתא למשיחא) דלפי דברינו איה"נ דאף לר"מ יהי' הדין כן, אלא דלר"מ אין ללמוד מזה לענין פרנס הממונה עה"צ שיהי' השני חוזר כשמת הראשון, ומטעמא דאמרן, וממילא תקשי באמת הילכתא למשיחא, אך לבתר דשמעינן דהילכתא כר' יוסי (דשני בחיי הראשון אינו ראוי להיות כ"ג) ודאעפי"כ גם ר' יוסי מודה שכשמת הראשון השני מתמנה מזה ודאי הלכתא גבירתא איכא למשמע אף בזה"ז, לענין פרנס הממונה, שאף שבחיי הראשון אין לשני כלום, משחזר ראשון להכשרו, מ"מ כשמת ראשון השני מתמנה, ולא בנו של הראשון:
ואף שקשה להכניס באור זה בסגנון לשון התוס' בתירוצם, וגם לא יצדק באור זה לפי"מ דמשמע מדברי התוס' לעיל דאף לר' יוסי ד"ת כל מצות כה"ג עליו, אך עכ"פ סוגית הש"ס כשהיא לעצמה מתישבת בזה שפיר דתו לא קשיא הילכתא למשיחא, וחדוש גדול יוצא מזה לדינא בזה"ז, דפרנס שנדחה לפי שעה מחמת אונס וחזר להכשרו, פסקה עכ"פ זכות ירושה בהתמנות זו לבניו אחריו, באם השני, שבא לשמש תחתיו בשעת דחייתו עדיין הוא חי וראוי לשמש במקומו. וצ"ע:
זמן רב אחרי כתבי כל זאת ראיתי הלום בספר כתב איש שלומי, מכונה בשם כלי חמדה לכ"י הגאב"ד דדוואהרט שי' שפלפל ג"כ ע"ד המדרש הנ"ל עפ"י דרכו, ואגב חורפי' לא דק שם באיזה פרטים. ראשית פשיטא לי' להג' המחבר הנ"ל דלמ"ד בחייו, היינו שנתכהנו או"א בכ"ג ממש בחיי אהרן, וזה לא יתכן כלל, וסתירת דבר זה הוכיח הג' המחבר הנ"ל בעצמו מד' רש"י פ' קרח, אבל כבר נתבאר זה למדי מדברינו מן הספרי והירושלמי עיי"ש. וע"כ דאפילו למ"ד בחייו, היינו רק לפי שעה, וכהא דיוסף בן אלם בצפורי ביומא י"ב שם. וז"ב. עוד כתב שם דהא דנטמא אהרן, היינו בטומאת מת, וביוהכ"פ, ופלפל בזה אי הי' אפשר למשוח את אלעזר ביוהכ"פ משום תיקון גברא, וג"ז לא יתכן כלל, דהנה אף אמנם שדבר זה אי נהגה אף במשכן פרישת כ"ג קודם יוהכ"פ, לא נתברר כראוי, דבמשנה אמרו שהיו מפרישין אותו ללשכת פרהדרין, היינו ללשכה הבנוי' בקדש ופתוחה לחול, ובמשכן לא היו לשכות כאלה, והרמב"ם ז"ל כתב בה' עבודיוהכ"פ דפרישה זו הלמ"מ, (וע' במ"ל פ"ב דפרה), וא"כ ודאי שאף במשכן נהגה, אבל איך שיהי' זה ברור שעכ"פ כל יוהכ"פ לילו ויומו לא הי' כ"ג יוצא מן המקדש או המשכן כלל, כמבואר בסדר עיוהכ"פ, ולפי"ז איך אפשר שאירעה טומאת מת לאהרן במשכן, א"כ הי' נטמא גם המשכן, שהי' לו דין אהל [ע' בספרי המוה"מ ח"ג פ' שמיני בשם בעה"ת והטור עה"ת] ונטמאו גם אלעזר ואיתמר כדין כל הבא אל האהל, ואפילו אי נימא שלא הי' לו למשכן דין טומאת אהלים, עכ"פ נטמאו הכל"ש והבשר, וסו"ס היו צריכין לדחיית טומאה בצבור, ומאי הוי מהני שמושו של אלעזר תחת אהרן:
עוד כ' שם הג' המחבר הנ"ל בשם הירושלמי יומא להקשות, למה היו מתקינין כהן אחר תחתיו, הא זה א' מעשרה נסים שבמקדש שלא אירע קרי וכו' וע"ז תמה הג' המח' הא סו"ס הוצרכו להתקין משום טומאת מת, ועיי"ש שהעלה בפשיטות דלתי' בתרא דירושלמי לא היו מתקינין כלל כהן אחר במקדש ראשון וגם בכל זה לא דק אגב חורפי', דהירושלמי לא קאי כלל אמשנה קמייתא דיומא, ולענין התקנת כהן אחר, רק על משנה דלהלן, שלא היו מניחין אותו עיוהכ"פ עם חשכה לאכול הרבה, וע"ז מקשה הירושלמי שפיר "ולא מן הנסים שהי' נעשין בביהמ"ק הן" (כלומ' שלא אירע קרי לכ"ג ביוהכ"פ). ומאי שייטי' דטומאת מת להתם, ואטו המאכל מביא לידי טומאת מת, אתמהה. ובזה נסתר פלפולו של הגאון המחבר שי' בענין זה. ואדרבא ממה שלא הקשה הירושלמי אמשנה ראשונה מוכח לכאורה דס"ל דממה שהי' מתקינין כהן אחר באמת אין שום הוכחה דמשום קרי הוי, אלא משום טומאת מת חשו לה; אלא דיש לדחות, דבאמת כי היכי דלמיתה ל"ח וכמ"ש בש"ס שם, כך גם טומאת קרי לא שכיחא, ומה שהתקינו לאו משום קרי ולאו משום ט"מ, אלא משום טומאה אחרת התקינו, מעלה בעלמא, וכעובדא דשמעון בן קמחית, שניתזה צנורא של רוק על בגדיו [יומא מ"ז]:
ואמנם רש"י בריש יומא וכן הרע"ב ז"ל פירשו אהא דמתקינין כהן אחר תחתיו בשמא יארע לו קרי או שאר טומאה משום דבאמת אליבא דמסקנא דירושלמי דאין סומכין על הנס כבר אפשר לפרש גם למשנה ראשונה משום קרי, ועל דרך זה סובבים גם ד' בעל תוי"ט בריש מס' דמאי יעויי"ש, ואפשר שד' התוי"ט שם הם הטעוהו להג' המחבר שי' בספרו כלי חמדה, אך באמת התוי"ט לא הזכיר שם כלל את ד' הירושלמי, ושפיר דייק הגאון תוי"ט ז"ל, לפי שאינם ענין כלל למשנה ראשונה דיומא, וכמו שהוכחנו, ורק אמשנה ד', דמניעת מאכל עם חשכה, ע"ז קאי הירושלמי ועל זה מקשה שפיר, וזה ברור. ואם ירצה הג' המח' הנ"ל להוכיח דמשום טומאת אין מתקינין מד' התוי"ט עצמו, אנח לו; אך מן הירושלמי אין שום ראי', כמבואר.):
עוד הביא הג' המחבר הנ"ל להוכיח מד' רש"י פ' קרח שלא היו ממנין אלא כ"ג אחד, ולא ידעתי למה הוצרך להביא ממרחק, והלא הוא מפורש בתו"כ, וכן בירושלמי הוריות וברמב"ם ה' כלהמ"ק, ומפיק לה מקרא דאותו ולא שנים, וכמו שכתבתי למעלה, אלא שכבר הערנו דהך דספרי יש לפרש הכונה שלא למשוח שנים בבת אחת ממש, מקרא דאותו (וכהא דמיעטו מקרא דאותה, ולא אותה ואת חברתה גבי פרה, ע' חולין ל"ב וברמב"ם פ"ב דפרה) [וע' נזיר מ"ו תוד"ה וכן שחתרו למצא ציור איך שיהי' כהן משוח ומרובה בגדים בב"א. והוא מפני שבאמת אין ממנין שנים. ודו"ק]:
פירות הנושרין מכל דברינו הנ"ל הוכחנו דרבותינו שבמדרש (אהא דליכהנו אלעזר ואיתמר) במחלקותן של ר"מ ור' יוסי [ביומא י"ב] נחלקו; הוכחנו דלר"מ א"א לאמר ששמשו או"א בזמן מן הזמנים בכ"ג בחיי אביהם, אפילו במקרה טומאה ז הקשינו מד' ר' יוסי ע"ד הטו"ז או"ח קנ"ד בהא דמעלין בקדש וישבנו הדברים עפ"י ד' רבותינו שבמדרש, והכרחנו דמשם ראי' להטו"ז; עוד הוכחנו משם לפשוט ספקו של שו"ת מהראנ"ח בס' שעה"מ, אם השני חוזר לעבודתו במת הראשון והניח בן הראוי למלא מקומו; ישבנו ק' מהרש"א ע"ד התוס' יומא שם לענין פרנס הממונה על הצבור ונדחה מחמת אונס וחזר אח"כ לשררותי' אם נוהגין כבוד גם בשני העלינו דג"ז בפלוגתא דר"מ ור"י תליא; הבאנו ראי' גדולה להראנ"ח מד' המדרש "ובנים לא הי' להם הא הי' להם הם קודמין לכל". (ובענין נהיגת כבוד בפרנס שעבר ע' בס' ברכת ראש על נזיר מ"ז ע"ב, דהיכי שנתמנה השני לזמן בלתי מוגבל אלא לבסוף חזר הראשון אז יש לחוש לאיבה דשניהם, יעויי"ש):