אור ברסלב

המאיר לארץ על ארצות החיים· רבי מאיר ליבוש ב"ר יחיאל מיכל [מלבי"ם] וייזר

חלק א · סימן כא

סימן כ

סעיף א

ס"ק א

חוטי. מגילה (כ"ו ע"ב) תשמישי מצוה נזרקין.

ס"ק ב

אבל. שאלתות (פרשת שלח) כמו דאסור לאורוחי בהושענא (לקמן סי׳ תרנ״ג וסי׳ תרס״ד) ולאכל אתרוג דמצוה (סי׳ תרס״ה) ולהסתפק מנוי סוכה כל ז׳, (סי' תרל״ח) ולרצות מעות נגד נ״ח (סי' תרע״ג) דאתקצהו למצותן, וכן ציצית אתקצהו למצותן, ולא כטור כמ״ש הב״י, ומ״ש הט״ז דנוי סוכה משום מוקצה אבל ציצית מבטל המצוה כשמשתמש משא"כ נ"ח שאין מבטל המצוה עיי״ש לדבריו איך רצה לפשוט בשבת (כב) דנוי סוכה אסור מנ״ח עיי"ש, וכ"כ הר״ן (פ״ד דמגילה) ומהרי״א בשם העיטור וכ"מ מהרמב״ם (פ"ג) עי׳ ב״י. [ועי׳ בתשב״ץ (ח"ב סי׳ קע"א)].

ס"ק ג

אפי׳. ט"ז ודלא כב״ח לדעת הטור.

ס"ק ד

ואפי'. כ״ה באר"י (ס״ק א׳). [וא״ח (סי׳ קל״ד) בשם הראב"ד].

ס"ק ה

וי"א. כלבו הלכ' שבת.

ס"ק ו

ויש. מהרי"ל הלכ׳ ציצית.

ס"ק ז

וטוב. מג״א בשם מהרי״ו ה׳ ציצית (ס׳ קצ"א קצ״ג) ועי׳ לקמן (סי׳ תרס"ד סע״ח בהגה).

סעיף ב

ס"ק ח

טליתות. ר"ן בשבת (קכג) [בר״ן שהביא ב״י במקצת נסחאות ישנות איתא ואינו רוצה וצריך להגיה ואינו מותר ברכ״י] וההמ״ג (פ״כו דשבת) בשם הראב"ד והובא בב"י לקמן (ס' ש״ח) עיי״ש. וצ״ע אם זה דוקא בעוד הציצית עליו, אבל בנפסקו ממנו הציצית מדוע יהיה הטלית עדיף מהציצית שבנפסקו זורקן לאשפה, להש״ע. אך להרמ"א שהחמיר בציצית יש להחמיר גם בטלית בכל ענין, וגם מסתימת הש"ע לקמן (סי' ש״ח סע״יג) משמע דאסור בכל ענין.

סעיף ג

ס"ק ט

מותר. רמב״ם (פ״ג דציצית) ורי״ו [וסמ״ג וכלבו וא״ח] ונ"י בשם גאון הביא ראיה לזה ממ״ש במנחו׳ (מג) ר״י אינש צניע הוה ולא שדי לגלימא כולה יומא ולזה לא ברך רק בצפרא ואם אסור לכנס בציצית לבהכ"ס הי"ל לברך כל שעה שנכנס לבהכ"ס כמו בתפילין בסוכה (מו) גם להרמ"א (ס"ח סע״יד) דהא לפ״ז אסור לכנס עם ציצית לבהכ״ס וע״כ שמותר [ורי״ו כתב שטלית שחתך דוד לשאול היה של ציצית ונכנס עמו לבהכ"ס ומי שרקם פסוקי תורה על טליתו מותר לילך בו (ולא יכנס לבהכ"ס) מטה יוסף (ס׳ ה׳) גנת ורדים (כלל ב' ס״ה) ועי״ל (סי׳ ח׳ ס״ק ע״ט) ועי׳ ביור״ד (סי׳ רפ"ג סע״ד)].

ס"ק י

וכ"ש. וכ"מ במנחות (מג) מעובדא דרב יהודה דמבואר שם דהי׳ ישן בציצי׳ דאף דסובר לילה זמן ציצי׳. הא לדעת הרא"ש (סי׳ יח) כסות יום חייב בלילה.

ס"ק יא

גם. כ"כ הכלבו.

ס"ק יב

והאריז״ל. ראייתו מדוד במנחות (מג ע״ב) דחה המג״א דבלילה היה לו מזוזה, וכ״כ המהרש"א בח"א שם. אמנם במד' שוחר טוב (סי׳ ו') לא חשיב מזוזה רק מצות שבגופו וראיית האר"י נכונה, וגם דכשהי׳ נרדף מפני שאול בשדה לא היה לו מזוזה, וכ"מ בברכות (יד ע״ב) בעובדא דרב דלא הזכיר שם שנתעטף בציצית עיי"ש.

ס"ק יג

ובט״ג. ט"ז. וכ"כ בא"ר בשם ספר חסידים, ובשל״ה (דף קי״ב) דלהנזהרים אסור לשכב בט״ג, אף דבט״ק בודאי לא פליג עם האר"י.

סעיף ד

ס"ק יד

יש. אגור בשם הגהות מרדכי, וכתב המג״א דמ"ש בברכות (דף י״ח) דתכלתא דר׳ יונתן הוה שדיא ביני קברי שם היו הקברים גבוהים מן הארץ ולפענ״ד ע״כ הי׳ הולכים ברחוק ד"א מן הקבר דהא ר׳ יונתן כהן הי', [כמ"ש בב"מ (דף צ׳ ע״ב) מבית אביך אתה למד פרש״י כהן הוה], ואף אם היה הקבר מסוים במחיצה של יו״ד טפחים צריך להרחיק עכ"פ ד׳ טפחים, כמבואר ביור״ד (סי׳ שע"א סע״ה) ובודאי לא היו הציצית נגררים על הקבר וצ"ע. [וברוקח איתא שלא ידרוך על ציציותיו משמע לגרר שרי וי"ל שגם האגור לא אסר רק מגרר דרך בזיון, ובשיורי כ"ג אמר דר׳ חייא ור' יונתן היו עומדים וליתא דהא אמר הוה אזלי ביני קברי. גם מ״ש שעל רצפת אבנים שרי נדחה במ״ש שע״כ הי' רחוק מן הקבר וראיתי במצת שמורים (דף כט) הביא בשם הר״מ דלוזנא שאין איסור בגרירת הציצית ממ״ש דליא דלא לימרו וכולי, משמע הא לא"ה קשרי וכן ראי׳ מבן ציצית הכסת שמשמע שכל העולם נגררים על הארץ דאל״כ מהו רבותי' עכ"ד, וי"ל דכ"ע תחבו בחגורתם והם הציעו כסת. וממ״ש דליא דלא לימרי אין ראי׳ למ״ש ובאגודה פ׳ מי שמתו כתב פי׳ הגאונים דלי׳ הסירו לגמרי ולא דלי׳ הגביהו עכ״ל],

ס"ק טו

וטלית. הרא״ם ופרי הארץ (ח״ג כ"י ס"א) ברכ"י, ועי׳ במ״ל (סי׳ יוד ס״ק מ״ג) ובבית יעקב (סי׳ צ״ב).

תוכן העניינים

המאיר לארץ על ארצות החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה