אור ברסלב
הלכות סעודה דיני הפסק באמצע האכילה

הלכות סעודה

דיני הפסק באמצע האכילה

ברכת היין

מקום הברכה

לכתחילה צריך להשתדל לברך ברכה אחרונה 'מעין שלוש' על עוגה או שבעת המינים, במקום שאכל. ואולם אם כבר הלך למקום אחר, אינו צריך לחזור למקומו הראשון, אלא רשאי לברך במקום האחר. (ה''ע ח''ב עמוד מג)

אין חובה לברך ברכת 'בורא נפשות' דוקא במקום שאכל, ומן הדין רשאי לברך במקום אחר. אלא שבודאי יש להזהר לברך מיד ולא לדחותה, כדי שלא ישכח לגמרי מלברך.

הפסק באכילת פת או עוגה או פירות משבעת המינים

האוכל פת או עוגה או פירות משבעת המינים [ענבים, יין, תאנים, רימונים, זיתים, תמרים] אפילו אכל פחות מכמות 'כזית' [27 גרם], ובאמצע אכילתו יצא לחוץ וחזר למקומו ורוצה להמשיך לאכול, אינו צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה. (שם מ)

והטעם לדבר, כיון שהברכה האחרונה על המאכלים האלו, [ברכת המזון או מעין שלוש], צריך לברכה במקום שאכל, נמצא שעדיין מחובר וקשור הוא למקום אכילתו, שהרי צריך לברך שם, לכך אפילו אם יצא לחוץ, נחשב שעדיין לא סיים את אכילתו, ואינו חוזר לברך שוב ברכה ראשונה. (שם מג)

הפסק באכילת פירות שאינם משבעת המינים או בשתיית משקים

אכל בבית במקום מסוים פירות שאינם משבעת המינים או שתה מים וכל מיני משקים חוץ מן היין, ויצא מהבית לחוץ או שנכנס לבית הכסא או שיצא למרפסת ביתו שאין בה קורת גג או שיצא לחדר מדרגות של הבנין, שהוא נחשב כרשות אחרת, כיון ששייך גם לשכנים, וחזר למקומו הראשון לאכול, הרי זה נחשב הפסק, וצריך לחזור ולברך שוב ברכה ראשונה.

אולם אם נשאר בתוך הבית, אך עבר לחדר אחר או שיצא למרפסת שיש בה קורת גג או שיש לו וילה עם כמה קומות, ועלה קומה, אינו חוזר לברך.

והטעם שצריך לברך שוב כאשר משנה את מקומו, כיון שהברכה האחרונה על המאכלים האלו, היא ברכת 'בורא נפשות', שאין צריך לברכה דוקא במקום שאכל, ולכן ברגע שיצא ממקום אכילתו, אין לו שום קשר למקום זה ונחשב כמו שסיים את אכילתו, אי לכך אם רוצה לאכול עוד, צריך לברך שוב. (שם מא מד)

זה לא הפסק

אולם ישנה אפשרות שאם ישב לאכול במקום מסוים, ושינה את מקומו למקום אחר, לא יצטרך לברך שוב, וזאת באופן שיתקיימו שני התנאים הבאים: א. שהיה בדעתו מתחלה בשעת הברכה לצאת למקום האחר. ב. שלקח את הפרי או את המשקה אתו. וכשיצטרפו שני התנאים, אין צריך לברך. (שם מא. רכב)

למשל: יצחק ישב בבית וברך על התה, ובשעת הברכה חשב להמשיך לשתות במרפסת שאין לה גג, ולקח עמו את הכוס ויצא למרפסת. כיון שבדעתו היה לצאת לחוץ, ויצא עם הכוס, אינו צריך לברך שוב ברכה ראשונה בחוץ.

אבל אם יצחק לא שתה במקום מסוים אלא היה הולך ושותה, אף אם לא חשב בשעת הברכה לצאת למרפסת, כיון שלא התכוין לקבוע מקום לשתייתו, אין צריך לחזור ולברך שוב כשיוצא לחוץ עם התה.

יעקב ברך על הגרעינים בבית וידע שימשיך לאכול מהם בדרך, אינו צריך לחזור ולברך. אולם אם היה בדעתו לאכול רק באותו מקום בבית, ואח''כ החליט להמשיך לאכול בחוץ, אע''פ שלקח עמו את הגרעינים, צריך לחזור ולברך.

משה יצא לקניות בחנויות השונות ולקח עמו בקבוק מים לדרך, הוא ברך 'שהכל' בהיותו בחנות הבגדים, וכעבור מספר דקות בהיותו בחנות הנעליים רצה משה לשתות שוב מן המים, כיון שלקח את הבקבוק עמו, ולא קבע בדעתו לשתות דוקא בחנות הבגדים, אינו צריך לברך שוב על המים.

השאיר חברים

ישנה אפשרות נוספת שאפילו אם שינה את מקומו במאכלים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות', לא יצטרך לברך שוב ברכה ראשונה, כגון שהתיישבו כמה חברים על דעת לאכול פירות או לשתות קפה, ויצא אחד מהם ונשארו חבריו במקום, או שיצאו כולם והשאירו אחד מהם, כשיחזרו לא יצטרכו לברך שוב ברכה ראשונה, שכיון שנשאר מישהו מהם, נחשב שלא נעקרה קביעות המקום שקבעו לאכול בו, וקשורים הם עדיין למקום אכילתם הראשונה. (רכ)

אולם אם לא התיישבו בשביל לאכול פירות אלא התיישבו ללמוד, וכדי לחזקם שיהיה להם כח להמשיך ללמוד, הביאו להם גם מאכלים ומשקים, במקרה כזה היוצא לחוץ, צריך לחזור ולברך שוב ברכה ראשונה, אפילו שהשאיר מקצת חברים במקום, כיון שאין זה נחשב שקבעו מקום לאכילה ושתיה, אלא אכילתם היא בדרך עראי בלבד, כדי שימשיכו בלימודם. (רכד, רכו)

למשל: אברהם בא ללמוד בחבורה ברוב עם בליל חג השבועות בבית הכנסת, והגישו הגבאים לפניהם עוגות, פירות ומשקים, וברך אברהם 'מזונות' על העוגה, 'העץ' על הדובדבנים, 'האדמה' על האבטיח, ו'שהכל' על המיץ. לאחר זמן יצא אברהם להתאורר ולהמשיך לקרוא את התיקון בחוץ, כשחוזר אברהם צריך לברך שוב ברכות 'העץ' 'האדמה' ו'שהכל', אע''פ שנשארו חבריו במקום, כיון שלא התכנסו על דעת לאכול אלא על דעת ללמוד. אבל ברכת 'מזונות' אינו צריך לברך שוב, כיון שברכתה האחרונה היא 'מעין שלש' שצריך לברכה לכתחלה באותו מקום שאכל, נמצא שעדיין הוא קשור למקום אכילתו, וכמבואר לעיל.

ברכה אחרונה

על כל מאכל או משקה, ישתדל לברך את הברכה האחרונה מיד בגמר האכילה או השתיה. כי הניסיון מורה לצערנו הרב, שאם לא מברכים מיד אלא משאירים את הברכה לזמן מאוחר יותר, פעמים רבות שהאדם מסופק אם ברך או לא. והרי להלכה כשיש ספק, אינו יכול לברך, שכלל גדול בידינו 'ספק ברכות להקל'. נמצא שיכול להיות שאכל ושתה בלי לומר הודאה לבורא עולם ישתבח שמו.

זאת ועוד, מכיון שרבו הדעות בפוסקים בשיעור הזמן עד אימתי יוכל לברך ברכה אחרונה, לכן הטוב ביותר לברך מיד, כדי שלא יכנס לספקות וחששות.

סוף זמן ברכה אחרונה על מאכל

סוף הזמן של ברכת 'בורא נפשות' על מאכל, וסוף הזמן של ברכת 'מעין שלוש' על מאכל, הוא כל עוד שמרגיש שבע מהמאכל שאכל, אך אם כבר מרגיש שהוא רעב, עבר הזמן, ואינו רשאי לברך עוד. ומכיון שפעמים רבות קשה להחליט בדיוק אם הוא רעב או לא, לכן טוב שיאכל שוב מאכל בשיעור כזית [27 גרם], כדי שיתחייב בברכה אחרונה, ויברך. (שלחן ערוך סימן קפד סעיף ה)

סוף זמן ברכה אחרונה על משקה

סוף הזמן של ברכת 'בורא נפשות' על משקה, וסוף זמן ברכת 'מעין שלוש' על היין, הוא כל עוד שמרגיש רווי מהמשקה ואינו צמא, אך אם כבר מרגיש שהוא צמא, עבר הזמן, ואינו רשאי לברך עוד. ומכיון שפעמים רבות קשה להחליט בדיוק אם הוא צמא או לא, לכן טוב שישתה שוב משקה בשיעור רביעית [81 גרם], כדי שיתחייב בברכה אחרונה, ויברך. (שלחן ערוך סימן קפד סעיף ה)

הפסד מצוה - ברכה

ויש לתת את הדעת, על אשר מצוי מאוד שאדם שותה איזשהו משקה, ולאחר זמן מסוים נעשה שוב צמא ורוצה לשתות, ולוקח ושותה, ואינו שם לב שהפסיד כבר את ברכת 'בורא נפשות' על השתיה ששתה בתחלה. ובפרט בליל שבועות שלומדים כל הלילה וחם מאוד, ואם אין מזגנים טובים, חוזרים הציבור להיות צמאים תוך זמן מועט, ורבים חושבים שבזה שהם מברכים ברכה אחרונה בסוף הלילה, הרי הם פוטרים את כל השתיה ששתו ואת כל המאכלים שאכלו במשך הלילה, אך זוהי טעות, כיון שעבר הזמן.

אשר על כן, יש להזהר שבכל פעם ששותה משקה בכמות של רביעית [81 גרם] בבת אחת, או שאוכל פרי או עוגה בכמות של כזית [27 גרם], וחושש שאולי עד שישתה או עד שיאכל בפעם הבאה, יעבור הזמן של הברכה האחרונה, ישים לב לברך את הברכה האחרונה מיד לאחר שאכל או שתה. וכאשר יאכל לאחר זמן בפעם השניה, לא יצטרך לברך שוב ברכה ראשונה, כיון שבברכתו הראשונה שמברך בתחילת הלילה כאשר אוכל או שותה בפעם הראשונה, פוטר הוא את כל השתיה שישתה ואת כל המאכל שיאכל במשך הלילה. (רכה)

נמצא שאף על פי שברך ברכה אחרונה, אין זה נחשב להפסק וסילוק מהברכה הראשונה, ורשאי לאכול ולשתות על סמך ברכה זו. והבאור בזה, כיון שכל מה שברך את הברכה האחרונה, היה רק מחשש שמא יעבור הזמן של הברכה ויפסידה, ולא מפאת שאינו רוצה להמשיך לאכול ולשתות עוד, ולכן אין זה נחשב כעקירה וסילוק, ורשאי להמשיך לאכול ולשתות על סמך הברכה הראשונה. (יחו''ד ח''ו יא. שאר''י ג שז)

תוכן העניינים

הלכות סעודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה