אור ברסלב
הלכות סעודה דין מים אחרונים

הלכות סעודה

דין מים אחרונים

דברי תורה בתוך הסעודה

מים אחרונים חובה

אחר גמר אכילת סעודת פת, בין איש בין אשה חייבים ליטול את ידיהם למים אחרונים. והטעם לתקנה זו, מפני שיש סוג מלח הנקרא מלח סדומית, והוא מלח מסוכן מאוד שאם נוגע בעיניו של האדם, יכול להתעוור חס ושלום, ושמא נגע בו האדם בסעודה ויגע אח''כ בעיניו. ואע''פ שבזמנינו לא מצוי המלח הזה, מכל מקום צריכים ליטול ידים למים אחרונים, כי יש בזה טעם גם על פי הסוד. (ה''ע ח''ב מד, מה)

אם אין לו מים, רשאי ליטול ידיו במשקה אחר חוץ מן היין, משום בזיון היין. (רנג)

כמות המים

לא ירבה במים אחרונים, כי יש בהם רוח רעה. ומכל מקום יתן מים עד קשרי האצבעות, ולא כאותם שדופקים את היד בברז, שיצא להם מעט מים. (שם מה)

מקום הנחת המים האחרונים

כיון שמים אחרונים יש בהם רוח רעה, לכך יזהר שלא ישפכם על גבי קרקע אלא בתוך הכיור. ומכל מקום מותר לברך ברכת המזון כשהמים האחרונים מונחים עדיין על השלחן, אך טוב להוציאם, מפני כבוד הברכה. (שם מה מו)

אכילה אחר מים אחרונים

גמר את הסעודה ונטל ידיו למים אחרונים, צריך להזהר שלא לאכול ולא לשתות, עד אחר ברכת המזון, שכיון שעשה מים אחרונים, הרי זה נחשב להיסח הדעת מהאכילה.

אולם אם הוא אורח, אפילו נטל ידיו למים אחרונים ואמר 'בואו ונברך', אין זה נחשב להיסח הדעת, ואם יגישו לפניו עוד מאכל או משקה, רשאי לאכול ולשתות, עד שבעל הבית יסיח דעתו מהאכילה, בנטילת מים אחרונים או שיאמר 'בואו ונברך'. ואולם אם ברור לו בדעתו שאינו אוכל עוד, ואפילו אם בעל הבית יאמר לו לאכול, הוא לא יאכל, הרי זה נחשב להיסח הדעת, ולא יאכל עד אחר ברכת המזון. (רלג, רלה)

איסור דיבור

לא ידבר בין מים אחרונים לברכת המזון, אך אם דיבר אינו צריך ליטול ידיו שוב. (רנו)

הסרת הסכין מהשלחן

המנהג לכסות את הסכין או להסירה מהשלחן בשעה שמברכים ברכת המזון, ומכל מקום בשבתות או בימים טובים, לא נהגו להסירה. (סי קפ ס''ה. ועיין אמרי אליהו מלכא ח''א ע' פט. רמ)

תוכן העניינים

הלכות סעודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה