פרק יד - הדברים המותרים והאסורים בימי חנוכה
א. ימי החנוכה מותרים בעשיית מלאכה, אלא שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה, בתוך חצי שעה מזמן הדלקת הנרות, ודוקא נשים נהגו כן לפי שהנס נעשה על ידי אשה, ויש שכתבו שקבלה בידם שאין לאדם לעשות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים, ולדעתם אף האנשים אסורים בעשיית מלאכה כל זמן שלא עברה חצי שעה משעת ההדלקה, ונהרא נהרא ופשטיה. ואותם מקומות שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בחנוכה כל היום ודנים אותו כדין דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור שאין אתה רשאי להתירם בפניהם, אין דבריהם נכונים להלכה, ואדרבא אסור לאשה שלא לעשות מלאכה בכל ימי החנוכה, וכן המנהג בזמנינו. ויש נוהגים שלא לעשות מלאכה ביום הראשון וביום השמיני כדין פסח וסוכות.
ב. כיון שקבעו חז''ל את שמונת ימי החנוכה לשמחה ולהלל, לכן אסור להספיד בכל ימי החנוכה הספד על מת, אלא אם כן נפטר תלמיד חכם והוא נמצא לפנינו בשעת הלוייתו. וכן אסור להתענות בימי החנוכה, ולכן חתן וכלה שנוהגים להתענות ביום חופתם, או אותם שנוהגים להתענות ביום שמת בו אביו או אמו, ואירע כן בימי חנוכה, אסורים להתענות. ואף תענית ציבור אין גוזרים בחנוכה אלא אם כן קבלו עליהם תענית קודם לכן והיינו שכבר נתענו על הצרה יום אחד.
ג. אף על פי שנתבאר לעיל שאסור להספיד או להתענות בשמונת ימי החנוכה, מכל מקום מותר להספיד או להתענות בערב חנוכה, וכן מותר להספיד או להתענות ביום שלאחר חנוכה, שלא אסרו אלא בימי החנוכה עצמם בלבד.
ד. יש אומרים שמותר לומר צידוק הדין בחנוכה הואיל ואינו הספד אלא הודאת וקבלת דין שמים בלבד, ויש אומרים שאין לאמרו בחנוכה שמתוך כך ירגילו בהספד חוץ מלחכם בפניו, ויש אומרים שאין לאמרו כלל אפילו על חכם, ומנהג הספרדים לומר צידוק הדין בחנוכה, ומנהג האשכנזים שלא לומר צידוק הדין בחנוכה. ומכל מקום נוהגים בחנוכה כל דיני אבלות, ולכן מי שנפטר לו קרוב שצריך להתאבל עליו, חייב בקריעה ובכל דיני אנינות ואבלות. אולם נכון שלא לקיים אזכרה בימים אלו בבית הקברות, ליום פקודת השנה, או השבעה או השלושים, מפני שמתעוררים לידי בכי והספד ליד הקבר, ולכן יקדימו הביקור בבית הקברות לימים שלפני חג החנוכה, [אמנם לכל הדעות מותר להשתטח על קברות צדיקים זיע''א.] וכל זה לענין הליכה לבית הקברות אבל אם האזכרה ויום השלושים ממש נפלו באחד מימי החנוכה הדבר ברור שיעשו אותם אפילו בתוך ימי החנוכה. ויש שנוהגים שלא לומר קדיש על קרוביהם בשמונת ימי החנוכה, ואין מנהג זה נכון.
ה. אין אומרים וידוי ונפילת אפים בכל שמונת ימי החנוכה, וכן אין אומרים וידוי ונפילת אפים במנחה שלפניו, וכן אין אומרים אחר תפילת שחרית למנצח יענך וכו' לפי שהם כעין יום טוב שהרי אומרים בהם הלל, וכן במנחה בשבת אין אומרים צדקתך.
ו. בכל שמונת ימי החנוכה אומרים בתפילת שחרית ''בית יעקב לכו ונלכה באור ה''', ושיר של יום כרגיל, ואין לומר אלא ''היום כך בשבת'' ולא יותר. ואחר כך יאמר מזמור שיר חנוכת הבית. ויש נוהגים שלא לומר מזמור של יום רק מזמור שיר חנוכת הבית, ויש להם על שיסמוכו.
ז. בליל שבת חנוכה מנהג הספרדים שלא לומר פרק ''במה מדליקין'', והאשכנזים נוהגים לאמרו גם בליל שבת חנוכה.
ח. יש אומרים שריבוי הסעודות שמרבים בהם בימי החנוכה, אינם אלא סעודת הרשות מפני שלא קבעו חכמים ימים אלו למשתה ולשמחה, ויש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות הללו, וראוי להחמיר כדבריהם. ונוהגים בסעודות אלה לומר זמירות ותשבחות או דברי תורה לכבוד השם יתברך שאז לכל הדעות הם נחשבות כסעודות מצוה. ויש שנהגו לאכול מאכלי גבינה בחנוכה, לפי שאמרו במדרש שיהודית בת יוחנן כהן גדול האכילה את האויב תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה וישתכר, וחתכה ראשו וברחו כולם.