פרק יא - ברכת הרואה על נרות חנוכה
א. מי שלא הדליק נרות חנוכה מאיזו סיבה שהיא, ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקים עליו בביתו, כשרואה נר חנוכה מברך שעשה נסים, ובלילה הראשון מברך גם שהחיינו, ואין זה רשות אלא חובה, ולכן מי שלא הדליק נר חנוכה חייב לחזר אחר נר שהדליק אחר ולברך עליו בכדי לזכור את הנס, ומכל מקום כל זה כשראה את נרות חבירו בתוך חצי שעה מזמן הדלקתם, אבל אם עברה חצי שעה מעת ההדלקה או אפילו שהוא מסתפק אם עבר זמן הזה, לא יברך שספק ברכות להקל. וכן מי שחייב לברך ברכת ברכת הרואה, וראה נרות חנוכה ולא בירך עליהם, אם נזכר בתוך חצי שעה משעת ההדלקה רשאי לברך עליהם, אבל אם נזכר אחר זמן זה אינו רשאי לברך.
ב. מי שבירך ברכת הרואה בלילה הראשון (דהיינו ברכת שעשה ניסים וברכת שהחיינו), שוב אינו רשאי לברך שהחיינו בלילה השני אפילו אם מדליק בלילה השני נרות בביתו.
ג. אף על פי שנתבאר בסעיף א שמי שאשתו הדליקה עליו בביתו יצא ידי חובת ההדלקה, מכל מקום צריך הוא לראות נרות חנוכה שהדליק ישראל אחר, ואף על פי שיש אומרים שאינו חייב בזה, מכל מקום נראה שהעיקר כדעת הסוברים שצריך לראות נרות שהדליק ישראל אחר, אלא שלא יברך על ראייתם.
ד. אין ברכת הראייה מתקיימת אלא בנרות שיוצאים בהם ידי חובת ההדלקה. לפיכך, הרואה חנוכיה חשמלית או נרות גז, אינו רשאי לברך ברכת הרואה. ומכל מקום מותר לברך ברכת הרואה על נרות בית הכנסת שהודלקו בשמן או בפתילות אף על פי שאין יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות שבבית הכנסת.