הקדמה
אברך את ה' אשר יעצני וברוב רחמיו וחסדיו זיכני לעסוק בדברי תורה ובהלכה, ולהתעסק בתורתנו הקדושה אשר היא חיינו ואורך ימינו, וזיכני ללון בעומקה של הלכה, לדון ולהורות, לשעה ולדורות, ובפרט בבעיות העומדות על הפרק והמתעוררות חדשים לבקרים, ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, בכמה חיבורים שחיברתי עד כה, אשר נתקבלו ברצון אצל גאוני ישראל, מורי הוראות ותלמידי חכמים רבים, במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום, על כל חסדיו וטובותיו אשר עשה עימדי, כן יוסיף ה' חסדו ואמתו עמנו, אל יעזבנו ואל יטשנו, ולא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא.
ספר זה כקודמיו חובר בעמל ויגע רב אחר העיון בדברי הפוסקים רבים עד כמה שידי יד כהה מגעת, ובחלק גדול מהפסקים שכתבנו כאן התעכבנו ימים רבים עד שהעלנו בס"ד את מסקנת הדין הלכה למעשה, וידוע לרבנן ולתלמידהון שאין מלאכה זו קלה ופשוטה כלל, והדבר דורש עמל ויגיע גדולה מאוד מאוד, בפרט שהרגילים להתעסק בעניני הלכה יודעים שרבים הם כללי ההוראה, והלכך רבים מהפוסקים נחלקו זה עם זה, הללו אוסרים והללו מתירים, ודבר זה מאוד מאוד מקשה על הכרעת ההלכה, וכבר כתב בשו"ת מהרשד"ם (חלק אבן העזר סימן מה) בנידונו כי ידוע לכל כי לרוב עונינו כמעט אין הלכה שאין בה מחלוקת הן רב הן מעט וצריך האדם לראות אי זו דרך ישכון אור לעשות מעשה שאם ירצה לתפוס לעולם לילך בדרך החומרא אפשר יתקיים עליו הכתוב והכסיל בחושך הולך ח"ו, וכן בהיפך, מכ"ש שצריך להתרחק מאותם שמקלו יגיד לו, לכן נשאל להרשב"א ז"ל מה יעשה האדם ואיך יתנהג כשיש מחלוקת בין הפוסקים ז"ל והשיב בתשובה וז"ל: תחלת כל דבר אומר שאין אומרים כדאי הוא פוסק לסמוך עליו בזמן שיש גדול ממנו דהלכה פסוקה היא דהולכין אחר הגדול בחכמה ובמנין ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על הקטן בחכמה ובמנין אא"כ שעת הדחק שיש בו הפסד מרובה כו', עד שורת הדין אם שני הפוסקים כאילו זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכין אחריו בין להחמיר בין להקל כו' עד ובמקום שיש שנים שוים שהולכים אחר המחמיר בשל תורה דוקא כשהיה אחד כנגד אחד משום דהוי כספק דאורייתא אבל אם ב' כנגד האחד הולכים אחר הרוב. ע"כ.
ואף בדינים אשר כללי ההוראה בהם בוררים, נחלקים רבים מהפוסקים, והוא מחמת שכל אחד ואחד מבין את הסוגיא בצורה אחרת, ופעמים רבות מחמת כן יש לזה השלכות הלכתיות, וצא ולמד ממ"ש הנשר הגדול רבינו הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה וז"ל: ובזמן הזה תקפו הצרות יתירות ודחקה השעה את הכל ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה. לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים נתקשו בימינו ואין מבין עניניהם כראוי אלא מעט במספר. ואין צריך לומר הגמרא עצמה הבבלית והירושלמית וספרא וספרי והתוספתא שהם צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך ואחר כך יודע מהם הדרך הנכוחה בדברים האסורים והמותרים ושאר דיני התורה היאך הוא. ומפני זה נערתי חצני אני משה בן מיימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בענין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה. כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה בכה. אלא דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו. עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה, עכ"ל. ועל אף דברי רבינו הרמב"ם הנשר הגדול הנ"ל נתחברו אחריך אלפים של ספרים ואלפי ספרי פירושים על הרמב"ם ונחלקו בכוונתו, זה אומר בכה וזה אומר בכה.
וגם מרן הבית יוסף שנזהר בדבר זה וכתב בהקדמתו לבית יוסף: "וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודות הנה התוס' וחדושי הרמב"ן ורשב"א והר"ן מלאים טענות וראיות לכל אחד מהדעות ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים להכריע ביניהם ע"פ טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש נפסוק כשנים מהם. ע"ש. הנה לא הסכימו עמו רבים מהפוסקים וכלל זה עורר בקורת חריפה אצל גאוני אשכנז והבאתים בס"ד בספר מבא השלחן ח"א (פרק ג), ע"ש. ונתחברו אחריו הרבה ספרים על הטור כמו הב"ח, הדרכי משה, דרישה, פרישה ועוד ספרים, כל אחד לדרכו פנה כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים.
ואף בפסקיו בשולחנו הטהור ששם קיבץ ואסף את כל הדעות והשיטות בדרך קצרה בלשון צח וכולל יפה ונעים, למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל, וכמ"ש בהקדמתו לש"ע, והוסיף שם שכאשר ישאלו לת"ח דבר הלכה לא יגמגם בה אלא יאמר לחכמה אחותי את, כשם שברור לו שאחותו אסורה לו, כך יהיה ברור לו כל דין שישאל עליו הלכה למעשה בהיותו שגור בפיו ספר זה הבנוי לתלפיות תל שהכל פונים בו וכו', זאת ועוד, התלמידים הקטנים יהגו בו תמיד וישננו לשונו על פה ותהיה גירסא דינקותא מסודרת בפיהם מקטנותם הלכה למעשה, וגם כי יזקינו לא יסורו ממנו, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע בהניח להם מעצבם ויגיע כפים ישעשעו נפשם בהגותם בספר זה אשר כולו מחמדים הלכה פסוקה באין אומר ואין דברים, וסיים מרן ז"ל בהקדמתו לשלחן ערוך: "וקראתי שם ספר זה "שלחן ערוך", כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בכל ושמורים סדורים וברורים. ומובטח אני בחסד עליון כי על ידי ספר זה תמלא הארץ דעה את ה' הקטנים עם הגדולים תלמיד עם מבין חכם חרשים ונבון לחש". עכ"ל מרן ז"ל.
הנה כידוע גם על ספרו זה לא הסכימו רבים מהפוסקים, ונתחברו אחריו חיבורים רבים הלה המה נושא כליו המודפסים בשולי גליון השלחן ערוך, ועוד אלפי ספרים, הן ספרדים והן אשכנזים, ופעמים רבות חלקו על דבריו בצורה מוחלטת וחריפה (אפס קצהו תראה בהקדמתי לספר פסקי משה אבלות כרך ב', קחנו משם) ולא הסכימו עם דבריו.
ודבר זה מצאנו ראינו כבר בתורתן של ראשונים, שפעמים רבות נחלקו זה עם זה, כך למשל את רבינו הרשב"א והרא"ה, שהרשב"א חיבר ספר "תורת הבית" העוסק בעיקרו בדינו איסור והיתר, ואמנם בא רעו וחקרו הלא הוא הרא"ה וחיבר ספר "בדק הבית", אשר יסודו לבדוק דברי הרשב"א אם נכונים אם לאו ובאותם המקומות אשר יש לתפוס עליו דרך קסת'ו האריך למעניתו להשיב על דבריו, אלא שהרשב"א ראה דברי הרא"ה והשיב על רוב ככל הערותיו בחיבור ששמו "משמרת הבית" עיין בדברי המביא לדפוס בריש הספר שהביא דברי היד מלאכי שתחילה וראש פקפק מי חיבר את "משמרת הבית", והביא שמצא בשם הכנה"ג שהרשב"א חיברו, והביא שם שכ"כ הגנת ורדים שקבלה בידינו שהרשב"א חיברו, וסיים שם שמרן החיד"א בשם הגדולים שנראה כמו רב המקנא לרשב"א חיבר ספר "משמרת הבית", ומ"מ נראה שיד הרשב"א נמצאת בספר זה, ע"ש., שעיקר יסודו לשמור על מ"ש בספרו תורת הבית, ושם הם ז"ל נחלקו זה על זה בלשונות חריפים לדוגמא הרשב"א כתב בתחילת דבריו במשמרת הבית: "נראה שלא לפלפל [הרא"ה] בהלכה ולא ירד לעומקה של שמועה" והוסיף (שם עמוד 8 ד"ה אמר הכותב הבורר) הבורר הזה טחן צרור בגרונו יותר מקב לסאה וקורא אותו ברור וכל היום טועה בדמיונות וכו'"..
וכעין זה מצינו אצל בעל המאור לרבינו זרחיה הלוי ובמלחמות ה' לרמב"ן, כי כאשר ראה הרמב"ן שרבינו זרחיה הלוי חיבר ספר "בעל המאור" אשר סובב הולך על דברי הרי"ף ובו מעיר וחולק על דבריו פעמים רבות, קינא הרמב"ן את קינאת הרי"ף (כלשונו בהקדמה), ושם מעיר על רוב ככל דברי בעל המאור, וגם שם העיר עליו בסכינתא חריפתא.
ודבר זה נמשך אלפי שנים ועד זמנינו אנו, שגם אחר כל דברי הראשונים, השלחן ערוך והאחרונים ז"ל, נחלקים פוסקי זמנינו באלפי הלכות, האחד סובר באיזה דין שהוא מותר גמור ללא שום פקפוק, ואילו חבירו מפקפק בדבריו וסובר שיש בזה איסור תורה, ולכן רואים אנו בעינינו שכמעט אין הלכה שאין בה מחלוקת או בראשונים או באחרונים זה טוען כך וזה טוען אחרת, זה מוכיח, זה מקשה וזה מתרץ, וכמעט רוב ככל ההכרעות ההלכתיות הינם מכוח ספק דרבנן או ספק דאורייתא, ספק ברכות להקל או ספק ספיקא, כמה דיות נשפכו, כמה קולמוסין נשברו, כמה חידושים ותשובות נערכו, כמה מאמרים נתחברו, כמה ספרים נדפסו, ועדיין התורה תמימה כמי שלא נגע בה מעולם, ככתוב: אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם (איוב פרק יא פס' ט), הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו.
אולם בודאי שכל זאת נעשה במכוון מה' יתברך, כי כאשר אנו טורחים ועומלים בכל הלכה והלכה, מראים אנו בכך את אהבתנו להשם יתברך שרוצים אנו לדעת מה רצונו בכל דבר ודבר, בפרט שעל ידי שאנו עמלים בכל דבר ודבר הדברים מתלבנים ומתבארים באר היטב, ובכך אף מתחדד שיכלנו שהרי רוב ככל התקדמותינו בהבנת הדברים נובעת מחידוד יסוד מחלוקת הראשונים או האחרונים, ופתיחת המקורות והראיות שהביאו לדבריהם, ובכך נעשה האדם חכם יותר ומבין יותר ועל ידי כך זוכה לכוון לאמיתה של תורה בצורה יותר נכונה.
לאור כל האמור בין תבין שפעמים רבות ימצא המעיין הערות על דברינו, הן בהבנת הפוסקים והן בהכרעת ההלכה, כי כאמור אין הלכה שאין במחלוקת וכבר אמרו חז"ל שכשם שפרצופיהן אינן שוות כך דעותיהם אינן שוות, ובודאי שאין אני אומר קבלו דברי, ומכל מקום מכיון שסוף סוף השקענו מאמץ רב בלימוד הדברים והעלתם על הכתב, לפיכך קודם שמשיגים על דברינו אבקש לעיין בדברינו באר היטב ורק אחר כך להשיג עליהם, כי פעמים רבות בעווה"ר יש לאדם דחף ויצר הרע לחלוק על חבירו ועל גדולי הדור ומזדרז להשיב ללא העיון בדברים כנאה וכיאות וכבר כתב הרשב"א בספר תורת הבית (משמרת הבית הרביעי שער ראשון, עמוד 30) על בר פלוגתא "כמה ערב לו לחם המחלוקת עד ששכחת שיטת הגמרא". וע"ע שם (עמוד 26) שכתב: "כיון שאמר [המשיג] שאינו מבין דברי המחבר מוטב היה לו לשתוק עד שיתן את לבו ויבין ואגב, יש לעמוד כאן על לשונות הפוסקים שפעמים רבות משתמשים בלשונות חריפים, ואם כי שמצאנו בדברי הראשונים והאחרונים שדיברו זה על זה בלשונות חריפים, מכל מקום בודאי שאין ללמוד מדבריהם שכבר אמרו חז"ל (שבת קיב.) אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, שכל מעשיהם היו לשם שמים טהורה, ואנן יתמי דיתמי מה נענה אבתריה, בפרט שדבר זה אינו מוסיף לענין כלום, אדרבא גורע, שהרי בדרך כלל מי שהשיגו עליו בלשון חריפה נפגע הוא מכך, ומנסה להוכיח בכל מחיר שאין דברי המשיג נכונים, ודברים אלו מבינים אותנו למחלוקת שרינה לשם שמים, ולמה להכניס את עצמינו לדברים אלו בזמן שאפשר לכתוב הדברים בסגנון אחר, למשל במקום לכתוב: "אין דבריו נכונים", אפשר לכתוב: "לא זכיתי להבין דבריו" וכיוצא בזה, ותן לחכם ויחכם עוד, וכעין זה כתב רבינו החפץ חיים בהלכות הרע (כלל י' סעיף א' תנאי שישי) דהיכא שאפשר לסובב את התועלת באופן אחר יש לעשותו כן, ע"ש. ומינה לנ"ד." ע"ש. ישמע חכם ויוסף לקח.
התודה והברכה לידידי ואהובי חו"ב הרב רונן קרייף נר"ו ראש כולל "עטרת רחמים", שעבר עימי על הכתובים וברוך ה' לא עזב חסדו עמדי ושוב התלבנו הדברים באר היטב, והרבה בזכות ידי"ן הנ"ל יישר כחו דאנהרינהו לעיינין, יהי רצון שיזכה להעמיד עוד תלמידים לעבודתו יתברך מתוך שפע ברכה וכל טוב ותזכהו לישב על התורה ועל העבודה מתוך נחת השקט ובטח ושובע שמחות וכל טוב, אכי"ר. כמו כן תודה לידידי ואהובי ר' עידן ראובן הי"ו שגם הוא עבר עימי על כל ספר זה, ה' יתברך יזכהו לישב באהלה של תורה ויזכה בקרוב ממש לזרע קודש ברך ה' אכי"ר. כמו כן הנני מודה להרה"ג חו"ב ר' יוסף שעשוע נר"ו שעבר על כל הספר והגיה והוסיף הערות יקרות, זכות וברות, והיו למאורות, ישלם ה' פעלו ויזכהו השם יתברך להעמיד תלמידים הרבה ולראות נחת רוח מכל יוצאי חלציו אכי"ר. וכמו כן תודה וברכה לידידי ואהובי הרב שמעון שמואלי נר"ו אשר עבר על האינדקס והמפתחות והעיר את עינינו בכמה מקומות, ישלם ה' שכרו, אכי"ר.
קראתי לספר "פסקי משה" על פי עצת הגאון המופלא, וכבוד ה' מלא, זך השכל והרעיון, קולע אל השערה ולא יחטיא, המאיר לאר'ש ולדרים, סיני ועוקר הרים, ראש ישיבת כסא רחמים, רבינו מאיר מאזוז נר"ו (נאמ"ן ס"ט) ששאלתיו על פתגמא דנא והשיבני כנ"ל כי "פסקי משה" הוא שם כללי לכל הספרים והוא ר"ת משה פרזיס, וגם פסקי משה בגימטריא אשר מלכה (להבדיל בן החיים). ובהזדמנות זו אשא ברכה ותהילה למעלת כבוד רבינו הנ"ל שמלבד שהקדיש מזמנו היקר בכדי ליתן שם לכל ספרי הקודמים וגם לספרי הנוכחי. עוד בה, שתמיד נענה לי לכל שאלותי, חיזקני והעמידני על האמת, ישלם ה' פעלו, וישלח לו האל רפואה שלמה, וירווה נחת מבניו, בנותיו, חתניו, נכדיו, תלמידיו וכל יוצאי חלציו, ויפוצו מעינותיו חוצה, וירחיב ה' גבולו בתלמידים טובים, להגדיל תורה ולהאדירה, ויהי רצון שהלימוד בספר זה יהיה לע"נ רעייתו הרבנית אסתר (חיה) לואיזה בת זהירה אכי"ר.
ולמודע'י אני צריך שאע"ג שהספר נקרא "פסקי משה", מכל מקום הדבר ברור שאין כוונתי לומר שהגעתי לדרגת פסיקה, כי ידעתי גם ידעתי שלהוראה עדיין לא הגעתי, ודברי הרמב"ם בספרו הגדול והנורא משנה תורה (הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה ד) לנגד עיני הנחתי, שהוא ז"ל כתב שכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, הרי זה רשע שוטה וגס הרוח. ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וגו'. ע"ש. אלא כל זה עשיתי בכדי לקיים מ"ש בספרים שיש לרמוז שם המחבר בשמו של הספר, והכל בעצת ובהדרכת מרן ראש הישיבה רבינו מאיר מאזוז נר"ו וכאמור.
בסיום דברי הנני מודה לה' יתברך, על שזיכני לדלות מבארו, ולשתות ממעיינו וליהנות מנרו, של עטרת ראשי רבי ומורי, מגיה חשכי זיוי ואורי, ראש ישיבת "עטרת חכמים" ומוסדותיה, הגאון רבי חיים רבי נר"ו, וגבר עלי חסדו, והשפיע לי מטובו והודו, ולמדני הרבה מחוכמתו, ותמיד נענה לי על כל שאלותי ובקשותי, והדריכני לאורך כל ימי, וכמה פעמים הרציתי לפניו חידו"ת ופסקים שהעלתי והטה אוזן קשבת לדברי, ישלם ה' פעלו, וישלח לו האל רפואה שלמה, וירווה נחת מבניו, בנותיו, נכדיו, תלמידיו ומכל יוצאי חלציו, ויפוצו מעינותיו חוצה, וירחיב ה' גבולו בתלמידים טובים, להגדיל תורה ולהאדירה, אכי"ר. גם ברך לקחתי למו"ר הרה"ג רבי בנימין שהר נר"ו ראש ישיבת "תורת משה" אשר גידלני והדריכני בראשית דרכי, הן בלימוד תורה, הן במדות והן ביראת שמים ועשה למעני, יותר מאשר הגיעני, ותמיד עודד אותי שאוציא כתבי לאור, וגם עתה ממשיך למסור נפשו בכדי להרבות עוד חיילים לתורתינו הקדושה, יה"ר שיזכה לראות נחת בפעלו, ויזכה להעמיד עוד תלמידים לעבודתו יתברך מתוך שפע ברכה וכל טוב ויזכה לישב על התורה ועל העבודה מתוך נחת השקט ובטח ושובע שמחות וכל טוב, אכי"ר. והחוט המשולש לא במהרה ינתק, הלא הוא הרב הגאון זך השכל והרעיון החה"ש הרה"ג יגאל כהן נר"ו מלפנים ר"מ בישיבת "עטרת חכמים" אשר לימדני את אומנות הכתיבה, וזכיתי לצקת מים על ידו כשנתיים ימים, וגם בספר זה נועצתי עמו כמה פעמים, יהי רצון שתשלוהו בשלות נפש למען יוסיף הרבות חיילים לתורתנו הקדושה ותזכהו לישב על התורה ועל העבודה מתוך נחת השקט ובטח ושובע שמחות וכל טוב, אמן. ואת רב'ע הלא הוא הרב הראשי לעירנו חולון הרה"ג אברהם יוסף נר"ו אשר מוסר נפשו למען חיזוק הדת בעירנו חולון, השם יזכנו לראות פירות מכל מעשיו ויזכה לראות נחת רוח מכל יוצאי חלציו, אכי"ר. וכן תודתי לידי"ן יו"ר המועצה הדתית בחולון ר' עמוס ברנס נר"ו ולידי"ן מזכה הרבים הרב ניצן ראובן נר"ו אשר עוזרים לי רבות ברוחניות ובגשמיות יהי רצון שיזכו לנחת השקט ובטח ולכל טוב אכי"ר. ואזכיר עוד לברכה את מנהל בית מדרשנו "עטרת חכמים", ר' חיים זברלו הי"ו סגן ראש העיר חולון ואת גבאי בית מדרשנו ר' חיים סולימני הי"ו, אשר עובדים יחד להרבות כבוד שמים ולדאוג לחובות הגדולים הרובצים על בית מדרשנו, וכן דואגים רבות לטובת האברכים היקרים עד כמה שידם מגעת, יהי רצון שיזכו לראות בנים צדיקים מוצלחים ומבורכים לעבודתו יתברך אושר ועושר אמן ואמן. גם ברך לקחתי למוסדות "חסד לאברהם" בארה"ק שבנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א מסקולען על הקמת והחזקת המרכז התורני ושיעורי יהדות בכל ארץ ישראל ובפרט בעירנו חולון ובין פעולתיהם הברוכות תומכים בעז"ה באלפי אברכים בסיוע של ממש. חן חן להם ותהא משכורתם שלימה מאת ה', יזכו בפעולותיהם הברוכות לקרב נפשות ישראל לאביהם שבשמים מתוך הרחבת הדעת שמחת הלב וכל טוב סלה אמן ואמן.
ובצאתי אזכור ואזכיר בגעגועין ובכאב, את אדוני אבי עטרת ראשי, היקר והאהוב אשר פרזיס הכ"מ ז"ל בן יוסף ושמחה הי"ו, אשר גידלני באהבה כל ימי חייו ותמך בי ובמשפחתי עד יומו האחרון למען אוכל לשקוד על דלתות תורתנו הקדושה, יהי רצון שיהיה חיבורי זה והלימוד בו לעילוי ומנוחת נשמתו בתוך שאר מתי ישראל, והאל הרחמן מלא רחמים ברחמיו המרובים יחיש תחייתו, ונזכה לראות פניו המאירים בקרוב אמן ואמן.
והנני בברכה נאמנה מקרב לב אוהב, לאימי יקירתי, האשה הגדולה, מרת מלכה תחיה לאורך ימים טובים, אשר טיפלה במר אבי ז"ל במסירות באהבה ובנאמנות, אין מילים בפי לספר ואין בכחי לתאר, השי"ת מקור הברכות ינחמנה ויברכנה בכל הברכות האמורות בתורה, לאורך ימים ושנות חיים ושלום ורפואה שלמה ובריאות איתנה, אכי"ר. גם ברך לקחתי לחמי וחמותי חיים אילנה קדושים אשר גם הם יחד עם בנם היקר ובנותיהם היקרות דואגים לכל צורכינו בכל מכל כל, יהי רצון שיזכו לרפואה שלימה ולאריכות ימים מתוך בריאות איתנא ונהורא מעליא אכי"ר.
ולא אחשוך פי לברך את נוות ביתי עקרת הבית ועזרתי בחיים אשר נשאה על עצמה כל עול צרכי הבית במסירות ובצניעות, למען אזכה אני הצעיר לשבת בבית ה' ולשקוד על דלתות תוה"ק, ואשר כל שלי שלה הוא, ישלם ה' פעלה ותהי ומשכורתה שלימה מעם ה'. ויה"ר שהקב"ה ישלח דברו וירפאה רפואת הנפש ורפואת הגוף, בבריאות איתנה ונהורא מעליא ונזכה יחד לראות את כל בנינו ובנותינו לימודי ה', גדולים בתורה וביראת ה' טהורה, עם מידות טובות, ובפרט לבני בכורי דניאל אברהם ישעיהו נ"י ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו עד עולם אמן ואמן.
וזאת למודע'י שכל דיבור או ביטוי שלא כהלכה שפלט קולמוסי כנגד פוסק זה או אחר הוא שלא מדעת בעליו והרי הוא בטל ומבוטל כעפרא דארעא, כי ידעתי את מיעוט ערכי שאנכי איש צעיר, והכל הוא לעשות נחת רוח לפניו יתברך, להגדיל תורה ולהאדירה.
ועיני לשמיא נטלית, יהי רצון מלפני ה' או"א שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל חלילה בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם, (ברכות כח:) ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתאיר עיני במאור תורתך, ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר, הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת, כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (ט"ז או"ח סוף סימן ק"י).
ואני תפילה לאל נורא עלילה, שיתקבל חיבורי זה ברעוא בבי מדרשא קדם רבנן ותלמידהון. ויה"ר מלפניך ה' או"א שאזכה לחבר עוד חיבורים טובים ומועילים, ולהוציא לאור כל אשר קבלה נשמתי מהר סיני, מתוך נחת ושלוה בבריאות איתנה ונהורא מעליא אמן.
הכו"ח ביום כ"א לחודש שבט יה"ל שנת התשע"ב
הצב"י משה פרזיס
מח"ס מבא השלחן ועוד
עיה"ק חולון ת"ו