אור ברסלב
הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי סימן יט - דברים שהאבל אסור בהם

הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי

סימן יט - דברים שהאבל אסור בהם

סימן יח - דיני קדיש ואזכרה

א. אלו דברים שהאבל אסור בהם: מלאכה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה, ובשאילת שלום, ובכביסה כל שבעה. ואסור להניח תפילין ביום הראשון. וכן אסור בתספורת ושמחה ואיחוי הקרע כפי שיבואר להלן 667 .

ב. מלאכה כיצד? כל שבעת ימי אבלות אסור במלאכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה. ואם אין לו מה לאכול מותר לו לעשות מלאכה בצנעה בתוך ביתו לאחר שלשה ימים מן האבלות. וכן אשה שאין לה מה לאכול לאחר שלשה ימים טווה בפלך בתוך ביתה. אבל אמרו חכמים תבוא מארה (קללה) לשכניו של האבל שלא דאגו למזונותיו כל שבעה והוצרך לעשות מלאכה תוך שבעה 668 .

ג. כשם שהאבל אסור בעשיית מלאכה כך אסור לשאת ולתת בסחורה 669 .

ד. אפילו דבר האבד אסור האבל לעשות, ולא רק האבל בלבד, אלא עבדיו ושפחותיו ובניו ובנותיו שמעשה ידיהם שלו גם כן בכלל האיסור 670 .

ה. אסור לאבל לעשות מלאכתו על ידי אחרים אלא אם כן הוא דבר האבד, שמותרים להתעסק בשבילו בדבר האבד, ואפילו היא מלאכת אומן 671 .

ו. מותר לאבל לקבל שכר מבעל הבית תמורת הימים שלא עבד בהם, ואין בזה חשש כלל 672 .

ז. כתיבה בימי אבלו דינה ככתיבה בחול המועד 673 , ועל כן מותר לאבל לכתוב חשבונותיו ולחשב הוצאותיו בימי אבלו במקום שיש לו הפסד 674 .

ח. אבל שנתחדשו לו חידושי תורה בימי אבלו וחושש שמא ישכחם, מותר לו לכותבם. והמחמיר בזה מפסיד חידושיו בידיים 675 .

ט. שני שותפים חנוונים שארע אבל לאחד מהם, נועלים חנותם שלא יעשה השותף בפרהסיה, אבל יכול לעשות בצנעה בתוך ביתו אפילו בעסק השותפות. ואם האבל אדם חשוב והשותפות נקראת על שמו שאפילו אם יעשהו השני בצנעה בתוך ביתו ידוע שיש לאבל חלק בו, אסור לשני לעשות אפילו בתוך ביתו 676 .

י. שני שותפים אשר חושש האחד שיארע אבל לחבירו, וכגון שיש לו קרוב חולה מסוכן, מותר לו לקנות ממנו את כל החנות לפני שיהיה אבל וכל הרווחים יהיו שלו 10 א', ובזמן האבלות של השותף אין חוששים למראית העין, והנוהגים לעשות זאת בזמן שהאחד אונן, יש להם על מה שיסמוכו 677 .

י/א.מי שלא הספיק למכור את העסק ונזכר בזה לאחר הקבורה אין לו לפתוח את העסק גם ע"י אחרים כל ימי השבעה. ומ"מ אם יש לו הפסד מרובה ופועלים רבים, יש מתירים לעסק להמשיך לעבוד כאשר ברווחים שיהיו בשבוע זה ישלמו את כל הוצאות הפועלים וכל שאר הריוח יתנו לצדקה לעילוי נשמת הנפטר 11 א', ויש מתירים בזה רק לאחר ג' ימים, ומ"מ יש לעשות שאלת חכם בכל מקרה לגופו.

יא. אם השותף האבל אינו יושב מעולם בחנות, או שהוא בעל המעות והשני מתעסק, מותר למתעסק לפתוח החנות לאחר שלשה ימים, אף על פי שהממון של שניהם 678 .

יא/א.בעל מונית היושב שבעה, מותר לו להשכיר את המונית לאחר, ולקבל מהנהג אחוזים מהריוח לאחר ימי השבעה 12 א'.

יא/ב.מותר לאבל לקבל הזמנות לעבודה כדי לעשותה לאחר ימי השבעה בתנאי שלא ישקול ולא ימדוד 12 ב'.

יב. מרביצין ומכבדין (מטאטים את הרצפה) בבית האבל, ומדיחים כוסות וקערות וכל הנצרך להם. והוא הדין שמותר לשטוף הרצפה בבית האבל תוך שבעה 679 . ומלאכות אלו מותרים גם האבלים לעשותם ואין בזה איסור מלאכה כלל 680 . והוא הדין אם חלו ימי האבלות לפני הפסח שמותר לאבלים לנקות את הבית בזמן שאין באים אנשים לנחם 14 א'.

יב/א.אבל שיש בביתו עציצים או גינה ויש חשש שהצמחים יתייבשו - מותר לו להשקותם בימי אבלו ע"י אחרים. ואם אין אחרים יוכל להשקותם ע"י עצמו 14 ב'.

יג. מותר לאשה אבלה לאפות ולבשל כדרכה. וכן אשה המשרתת בבית בעל הבית ואירעה אבל, מותרת לבשל ולאפות ולעשות כל צרכי הבית, בין שהיא משרתת בחינם ובין משרתת בשכר 14 .

יד. מותר לאבל תוך שבעה לצחצח נעליו במשחת נעלים, ואין בזה איסור מלאכה לאבל 681 .

טו. שוחט היושב שבעה ואין לבני העיר שוחט נאמן אלא הוא, מותר לו לשחוט בעבורם 682 .

טז. שמש בית הכנסת הנמצא תוך שבעת ימי האבל רשאי לילך לבית הכנסת בערב שבת שבימי אבלו לסדר ולהכין כל צרכי בית הכנסת כדרכו 683 .

טז/א.ספר שהוא אבל אסור לו לספר אנשים תוך ימי השבעה אפילו

בביתו בלבד 17 א'.

יז. רחיצה כיצד? אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן, אבל פניו ידיו ורגליו בצונן מותר, בחמין אסור. ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואפילו בחמין ואינו חושש 684 .

יח. גם בערב שבת אסור לאבלים לרחוץ כל גופם לכבוד שבת אפילו בצונן, אלא ירחצו פניהם ידיהם ורגליהם בצונן 18 א'.

יט. מנהג הספרדים להקל ולרחוץ כל גופם בחמין מיד לאחר כלות ימי השבעה 685 . ואותם שנהגו בחוץ לארץ שלא לרחוץ כל שלושים יום יכולים לבטל מנהגם על ידי התרת נדרים. ומי שאין להם מנהג ידוע בזה מותרים לרחוץ גופם בחמין מיד לאחר ימי השבעה 686 .

כ. סיכה כיצד? אסור לסוך גופו בשמן אפילו כל שהוא אם מתכוין לתענוג, אבל להעביר את הזוהמה מותר. ואין צריך לומר משום רפואה, וכגון שיש לו חטטין בראשו, שמותר 687 .

כא. מי שמצטער הרבה אם לא יתרחץ תוך שבעה, ויכול לבוא מחמת זה לידי מיחוש, וכן יולדת אבלה הצריכה לרחוץ עצמה, מותר להם לרחוץ עצמם תוך שבעה 688 .

כב. אשה שהיא תוך שבעת ימי אבילותה וצריכה להפסיק בטהרה, מותרת לרחוץ באותו מקום גם במים חמים קודם הבדיקה, ולאחר הבדיקה מותרת ללבוש בגד נקי ומכובס 689 .

כג. אשה שהיא תוך שבעת ימי אבילותה והגיע זמנה לטבול, ובעלה חולה ואין מי שישמשנו זולתה, מותרת לטבול רק כדי לשמש את החולה בלבד, ובפרט אם לא יכולה להמנע מנגיעה בבשרו.

ותשתדל להעלים ממנו שטבלה 690 .

כג/א.מי שארעו אבל מיד לאחר שסיים שבעת ימי אבלות על מת אחר, מותר לו לרחוץ כל גופו בצונן 24 א'.

כד. אשה אסורה בכחול ופרקוס (קוסמטיקה ליופי) כל שלושים ימי אבלה, וכל זה באשה שאיננה נשואה, אך אשה נשואה אסורה בזה תוך שבעה בלבד 691 .

כה. הכלה שהיא תוך שלושים לחופתה וארעה אבל, מותרת בכחול ופרקוס גם תוך שבעה. וכן הבוגרת העומדת להינשא דינה ככלה שמותרת בכחול ופרקוס גם תוך שבעה 25 .

כו. מה שהתירו חכמים לכלה ולבוגרת כחול ופרקוס תוך שבעה הוא דוקא בכחול ופרקוס בלבד, אך ברחיצת חמין אסורות תוך שבעה כשאר אבלים 25 .

כז. נעילת הסנדל כיצד? אסור לאבל לנעול סנדל או נעליים העשויות מעור, אך נעליים העשויות מבגד או גומי או שעם או עץ מותר 692 .

כח. נעלי עץ המחופות בעור אסורות לאבל 26 , וכל זה דוקא אם מחופה עור על כולו, אך נעלי עץ שיש להם רצועה של עור על מנת להחזיק את הנעל (הנקרא קבקב) - מותר 693 .

כט. אם יש סכנת עקרב במקום שנמצא האבל, מותר לילך עם נעליים כדרכו 694 .

ל. יולדת שהיא תוך שלושים יום מהלידה וארעה אבל, מותרת ללכת עם נעליים כדרכה מפני שהצינה קשה לה 695 .

לא. חולה, אף על פי שאין בו סכנה, וכן מי שיש לו מכה ברגלו, מותר בנעילת הסנדל כדרכו 696 .

לב. אם צריך האבל ללכת בדרך בענין הנחוץ לו 697 , ואין לו אלא נעלי עור, מותר לו ללכת עם נעליים אלו ברחוב, וראוי שייתן מעט עפר בנעלו 698 .

לג. האבל מברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" 699 .

לד. מי שאירעו אבל ואין לו אלא נעלי עור, מותר לו לקנות ולנעול נעלי בד או גומי חדשים המיוחדים לימי השבעה 700 .

לה. תשמיש המטה כיצד? אבל אסור לשמש מיטתו בשבעת ימי האבל, בין בחול בין בשבת 701 שתוך ימי השבעה. ויש להחמיר שלא יישנו יחד באותה מטה כלל כל ימי השבעה. ואין הפרש בכל זה בין שהבעל אבל ובין שהאשה אבלה 702 .

לו. בימי השבעה מותרים בני הזוג בכל אופני הקירבה, ואפילו במזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו 703 . אך בחיבוק ונישוק, שהיא נגיעה של חיבה, יש להחמיר 704 .

לז. דברי תורה כיצד? אבל אסור כל שבעה לקרות בתורה נביאים וכתובים, משנה וגמרא הלכות ואגדות, שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ואבל אסור בשמחה 705 .

לח. מותר לאבל לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבספר ירמיה 706 , וכן מותר לאבל ללמוד הלכות אבלות על ידי עיון בהבנת הענין בדברים אלו, ואם בדרך לימודו השיגה ידו כמה חידושים, מותר לכתבם על מנת שלא ישכחם, אבל לעיין בכוונה בעיון נמרץ ועמוק במטרה לחדש חידושי תורה אין לעשות כן שעל ידי זה בא לידי שמחה 707 .

לט. מותר לאבל ללמוד בספרי מוסר המעוררים לבו לשוב בתשובה שלימה אל ה' יתברך, אך ספרי מוסר המסתעפים מענין לענין ומביאים ביאורי פסוקים בדברים המביאים לידי שמחה, אינם

בכלל היתר זה 708 .

מ. מותר לאבל לקרוא תהילים תוך שבעה 709 .

מא. שקדן נפלא בתורה, המפורסם בשקדנותו וחשקו העז ללמוד תורה, ויש לו צער גדול שאינו עוסק בתורה בדברים שרגיל בהם, מותר לו לעסוק גם בימי אבלו במקום שליבו חפץ ואין צריך לעסוק דווקא בדברים הרעים 710 .

מב. אסור לאבל לקרוא בספרי מדע, אנציקלופדיה, ספרי סיפורים או עיתונים, על מנת שלא יסיח דעתו מהאבלות 711 . וכן אם היה האבל רופא ורוצה לעיין בספרי הרפואות להתלמד בהן שלא

לצורך השעה, אסור לו לעשות כן בימי האבלות 712 .

מג. מותר לאבל לעשן סיגריות בשבעת ימי האבלות, אף על פי

שמסיח דעתו מהאבלות על ידי זה 713 .

מד. תלמיד חכם המורה הוראה ודורש לרבים, מותר לו למסור את שיעורו הקבוע לציבור כאשר היתה באמנה איתו. ואפילו יש בעיר חכם חשוב ממנו מותר, כיון שתלמידיו רגילים לשיעורו ולא מכל אדם רוצים לקבל תורה 714 .

מה. מותר לאבל לקרוא הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום בשבת שתוך השבעה, אך פירוש רש"י על הפרשה לא יקרא 715 . ואם חל יום השביעי בשבת צריך להמתין עד אחר יציאה מבית הכנסת וישלים קריאת שניים מקרא ואחד תרגום קודם האכילה 716 .

מו. אין לאבל לקרוא חוק לישראל וסדר מעמדות, אפילו אם רגיל בכך כל ימות השנה 717 .

מז. אסור לאבל להרהר בדברי תורה באותם דברים שאסור לו ללמוד בהם בימי אבלו. ונכון להחמיר בזה גם בשבת שבתוך האבל, ומכל מקום המיקל בזה בשבת שתוך השבעה יש לו על מה שיסמוך 718 .

מח. מי שרגיל ללמוד או לקרוא בכל יום ח"י פרקי משנה, אין לו ללומדם בימי אבלו, והוא הדין למי שרגיל ללמוד משניות מסכת שבת בכל שבת, שאין לו ללומדם בשבת שתוך השבעה 719 .

מט. מותר לאבלים לומר בערב שבת כל סדר הקריאה שנוהגים לומר קודם הסעודה כגון שלום עליכם, אשת חיל, אתקינו סעודתא וכו' ובפרט אם סועדים יחד עם אנשים אחרים, על מנת שלא תהיה אבלות בפרהסיה.

נ. מי שמת לו מת בחג הסוכות, הורו רבני ירושלים להתיר לו להשתתף בלימוד של הושענא רבה כדרכו 53 .

נא. יש להקל להביא ספר תורה לבית האבלים תוך שבעה 720 , אך מכל מקום אין זו חובה 721 . ובמקום שאין ספר תורה בבית האבל, נהגו שהצבור שהתפללו שם הולכים לבית הכנסת לשמוע הקריאה, ואין האבלים הולכים עימהם 722 .

נב. מי שהוא אבל תוך שבעה, אסור לו לעלות לספר תורה גם בתשעה באב. (אלא אם כן אין מי שיעלה לתורה חוץ מהאבלים כדלקמן) 723 .

נב/א.שליח ציבור קבוע הקורא בתורה בכל שבת, ואירע לו אבל, ולא נמצא שליח ציבור אחר, מותר לו לקרוא בתורה בשבת שבתוך השבעה כהרגלו תמיד ולהוציא את הציבור ידי חובתם 57 א'.

נג. אבלים שיש בביתם ספר תורה מותרים להוציא ספר תורה לקריאת התורה בשני וחמישי ושבת, ואפילו שרוב המניין או כולו אבלים. ואם אין מי שיעלה לתורה מותר לאבלים לעלות ולקרות בתורה 724 .

נד. מותר לאבל לעשות מצות הוצאת ספר תורה והכנסה, וכן הגבהה, גם ביום חול 725 .

נה. יש לומר בבית האבל את סדר התפלה כהרגלם, פרשת הקורבנות, פיטום הקטורת ואיזהו מקומן. וגם האבל בעצמו יאמרם. והוא הדין שיש לומר שירת הים, ובמקום שנהגו שלא לאומרה בבית האבל, לא יאמרוה 726 .

נו. כאשר מתפללים הקהל בבית האבל, מותר לציבור לומר "ואני זאת בריתי וכו'" באמצע ובא לציון גואל, ובמקום שנהגו להשמיטו שב ואל תעשה עדיף. ובשבת מותר לאומרו בקול רם דאין אבילות בשבת, ורק האבל לא יאמר עימם אפילו בשבת 727 .

נז. יש לומר ברכת כהנים בבית האבל, ורק הכהן האבל לא ישא את כפיו. ואם כבר קראו כהנים, ועדיין לא יצא הכהן האבל ממקום המניין, ישא כפיו גם בחול. ובשבת שבתוך השבעה גם הכהן האבל יעלה לדוכן וישא כפיו, ואפילו יש שם כהנים אחרים לא יתבטל מנשיאות כפיים, שאין להראות אבילות בשבת בפרהסיה 728 .

נז/א.כהן העולה לשמש כש"ץ תוך שבעה בתפילת שחרית ואין שם כהנים אחרים, יאמר ברכת כהנים כדרכו 62 א'.

נח. צריך לומר קדיש תתקבל בבית האבל, ואף כשהאבל עצמו שליח ציבור יש לו לומר תתקבל 729 .

נט. מותר לומר פרק במה מדליקין בערב שבת בבית האבל, שהרי זה לימוד משניות וחלק מן התפלה לעילוי נשמת הנפטר. ויש נוהגים שלא לאומרו 730 . ולאחר שבעה ודאי שיש לאומרו, גם אם מתפללים בבית האבל.

ס. אין לברך ברכת מעין שבע בבית האבל כלל, ורק בירושלים, שלרוב קדושתה דינה כבית שיש בו ספר תורה, המנהג לברך 731 .

סא. מותר לומר בבית האבל במנחה של שבת "צדקתך צדק" וכו', כיון דאין אבילות בשבת בפרהסיה 732 . ויש נוהגים שלא לאומרו בבית האבל גם כאשר מתפללים בציבור 733 .

סב. מנהג הספרדים לומר ההלל בראש חודש בבית האבל, ורק האבל עצמו לא יאמר ההלל. ומנהג ירושלים שהציבור שמתפללים בבית האבל יוצאים לחדר אחר או לדירה אחרת וקוראים שם את ההלל, ובשעת הדחק כשאין מקום מתאים והקהל רב, יאמרו שם את ההלל ורק האבל עצמו יצא לחדר אחר. וכל זה כשהנפטר מת באותו בית, אך אם נפטר בבית חולים או בבית אחר, אין צריכים לצאת משם, ורק האבל עצמו לא יאמר ההלל עימהם 734 .

סג. אם חל יום השביעי לאבלו בראש חודש, טוב שאחר חזרת הש"ץ יאמרו השליח ציבור והציבור פסוקי נחמה לאבל ואז דינו כעמדו מנחמים מאצלו, ויוכל לקרוא ההלל עם הציבור, שכבר אינו אבל. ואם לא עשו כן לא יאמר ההלל יחד עם הציבור, ולאחר התפילה יאמרו לו את פסוקי הנחמה ורשאי לאחר מכן לומר את ההלל 735 .

סד. אבל שלא היה מניין בביתו, ובא בראש חודש להתפלל בבית הכנסת, רשאי לומר ההלל יחד עם הציבור 736 .

סה. בחנוכה שההלל חובה ולא מנהג, גם האבל חייב לקרוא ההלל בברכות, אלא שלא יהיה שליח ציבור בשחרית חנוכה, שלא יצטרך לומר ההלל בקול רם בציבור 737 .

סו. אין אומרים וידוי בבית האבל כלל 738 , ואפילו כשיש אבל קטן 739 , ומכל מקום אם מתפללים בבית הנפטר או בבית האבלים אך האבל איננו בבית, יש אומרים שצריך לומר וידוי ותחנון. ומנהג ירושלים גם בזה שאין אומרים וידוי ותחנון. וכן נוהגים בכל מקום 740 .

סז. אבל שבא לבית הכנסת פוטר את כל הקהל מאמירת וידוי כדין החתן, ויש חולקים, ונהרא נהרא ופשטיה. ועל כל פנים בליל השבעה, כאשר הקהל מתאספים בבית הכנסת על מנת לשמוע דברי מוסר וחיזוק לעילוי נשמת הנפטר, לכולי עלמא אין לומר וידוי 741 .

סח. אבל שבא להתפלל יחד עם הציבור בתענית ציבור, יש לציבור

לומר וידוי וסליחות, אך אין נופלים על פניהם ואין אומרים והוא רחום 742 . והאבל עצמו פטור גם מן הוידוי והסליחות. וכל זה דוקא בסליחות של תענית ציבור אך בסליחות של חודש אלול גם האבל יצטרף לאומרם יחד עם הציבור (אם אין מנין בביתו) חוץ מהוידוי שלא יאמר 743 .

סט. אבל אינו אומר תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד ללא מזמור יענך 744 . וכן הנמצא בבית האבל יאמר רק תיקון לאה בלי מזמור יענך, ואפילו אין האבל שם באותה שעה 745 .

ע. אונן הנמצא בבית הכנסת אינו פוטרם מלומר וידוי, שהרי אינו רשאי להתפלל ואינו מצטרף עימהם, אבל אם מתפללים בבית האונן אין לומר וידוי כלל 746 . והוא הדין אם התאספו כולם לכבוד המת, ובינתיים בשעת הטהרה עמדו והתפללו מנחה, שאין אומרים וידוי 747 .

עא. ביום השביעי לאבילות לא יאמרו וידוי ותחנון במנחה 748 (אף על פי שהאבלים קמו מאבילותם בבוקר).

עב. צריך האבל לומר כל ברכות השחר לרבות ברכת "שעשה לי כל צרכי". ואף על פי שאסור בנעילת הסנדל מכל מקום על מנהג העולם הוא מברך 749 .

עג. מותר לאבל תוך שבעה לברך שהחיינו על פרי חדש, על מילה ועל פדיון הבן 750 .

עד. מותר לאבל תוך שבעה לברך ברכת הגומל 751 .

עה. אבל תוך שבעה רשאי לברך ברכת הלבנה, ורשאי לצאת מחוץ לביתו על מנת לברך בעשרה. ואם לא יעבור זמן הברכה עד אחר השבעה, נכון להמתין מלברכה רק לאחר כלות ימי השבעה 752 .

עו. צריך לכסות המראות בבית האבל כל שבעה, מפני שמתפללים בבית האבל ואסור להתפלל כנגד המראה שלא יראה שמשתחוה לבבואה שלו 753 , ואם אין מתפללים בבית האבל אין צריך לכסות המראות 754 .

עז. שאילת שלום כיצד? אבל אסור לשאול בשלום אחרים כל שבעה. ואם אחרים שאלו בשלומו תוך שלשה ימים ראשונים לשבעה ולא ידעו מאבילותו, לא ישיבם אלא יודיעם שהוא אבל, ואם לא ידעו על אבילותו ושאלו בשלומו משלשה עד שבעה משיב. ומשבעה ועד שלושים שואל בשלום אחרים ששרויים בשלום ואין אחרים שואלים בשלומו. לאחר שלושים יום הרי הוא ככל אדם. ואם היה אבל על אביו ואמו, שואל בשלום אחרים לאחר שבעה, ואין אחרים שואלים בשלומו עד שנים עשר חודש 755 .

עח. מותר לנחם אבלים בשבת 756 , ואומר לאבל: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא" 757 .

עט. יש אומרים שהמנחמים שבאו תוך שבעה לבית האבל, אין להם לשאול שלום זה לזה, דאין להזכיר שלום בבית האבל כלל 758 , ויש אומרים שאין בזה איסור כלל 759 . והמיקל יש לו על מה לסמוך.

פ. מקום שנהגו לשאול בשלום האבלים בשבת (גם שבת שתוך השבעה וכל שכן שאר שבתות השנה) - שואלים, והאבל נותן שלום לכל אדם בשבת שהוא מכלל דברים שבפרהסיה 760 . וכיום המנהג לשאול בשלום האבלים בשבת 761 .

פא. מותר לברך את האבל בברכת מזל טוב וכיוצא בזה תוך ימי השבעה, וכן האבל יכול לברך את חבריו. והוא הדין שמותר לברך את האבל בברכת מי שבירך 762 .

פא/א.מותר לומר לאבלים בוקר טוב, ערב טוב וצפרא טבא ואין בזה משום שאלת שלום לאבל 96 א'.

פב. הנוהגים ללחוץ ידי האבלים כשחוזרים מבית הקברות על מנת

לחזקם ולעודדם, יש להם על מה שיסמוכו 763 .

פג. מותר לאבל לנענע בראשו במקום ברכת שלום ואין בזה איסור כלל 764 .

פד. מותר לאבל לערוך הטבת חלום 765 .

פה. מותר לשלוח מנות לאבל בפורים גם אם הוא אבל תוך שבעה, וכל שכן שמותר ליתן לו מתנות לאביונים אם הוא עני 766 . והאבל עצמו חייב לשלוח מנות וליתן מתנות לאביונים ככל מצוות הפורים שמחויב בהם, ונוהג בפורים אבלות רק בדברים שבצנעה 767 .

פו. אבל אסור להניח תפילין ביום הראשון, ואפילו מת בלילה ונקבר בלילה לא יניח תפילין בבוקר אע"פ שחייב להתפלל כל תפילת שחרית, וביום השני מותר להניחם לאחר הנץ החמה 768 .

פז. אם עבר והניח התפילין ביום קבורה שהוא יום המיתה צריך

לחלצן 769 , ואם נזכר שצריך לחלצן סמוך לקריאת שמע לא יחלצן עד לאחר קריאת שמע 770 .

פח. יום הקבורה שאיננו יום המיתה, טוב להחמיר שיניח בו תפילין לאחר הקבורה כאשר יפקע ממנו דין אנינות, ויניחם בצנעה וללא ברכה. ולמחרת רשאי להניח תפילין גם קודם הנץ החמה 771 .

פט. אם נפטר המת בשבת ונקבר במוצאי שבת, יש להחמיר שלא להניח תפילין ביום ראשון כלל, אפילו בלי ברכה, כיון שלא נהג אבלות בשבת כלל, וביום שני יניח תפילין אחר הנץ החמה 772 .

צ. אם קברו את המת בזמן בין השמשות, יש לאבלים להניח תפילין למחרת בברכה, לאחר הנץ החמה 773 .

צא. האבל תוך שבעה צריך להניח תפילין של רבינו תם כדרכו בזה תמיד 774 .

צב. מי שמת לו מת ברגל ולאחר הרגל מתחיל למנות שבעת ימי אבלות, מניח תפילין ביום הראשון לאבלו, כיון שאת צערו על המת כבר הוציא בחול המועד 775 .

צג. מותר לאבל להיות בשבעת ימי האבל במשך כל היום עם התפילין עליו אם רגיל בכך, ורק בשעת ההספד והבכי יסירם מעליו 776 .

צד. כביסה כיצד? אבל אסור לכבס כסותו כל שבעה ימים אפילו במים לבד, בין על ידי עצמו בין על ידי אחרים, בין אם כוונתו ללבוש בגדים אלו תוך השבעה ובין אם כוונתו להניחם לאחר השבעה 777 .

צד/א.אם מסר בגדיו למכבסה וארעו אבל, מותר לבעלי המכבסה לכבס בגדיו בזמן שהוא אבל וילבשם לאחר השבעה 111 א'.

צה. כשם שאסור לכבס בגדיו בתוך השבעה כך אסור לכבס מגבות ומטפחות-אף 778 .

צו. אסור לאבל תוך שבעה ללבוש בגדים שהיו מכובסים קודם השבעה 779 . ואין צריך לומר שאסור לו ללבוש בימים אלו בגדים חדשים 780 .

צז. אסור להציע בימי השבעה סדינים וכלי מיטה מכובסים, והוא הדין שאסור לאבלים להשתמש במגבות ומטפחות-אף מכובסות תוך שבעה 781 , והמיקל להשתמש במגבות ומטפחות-אף מכובסות תוך שבעה יש לו על מה שיסמוך 782 . ולכולי עלמא אם המגבות ומטפחות האף כבר מטונפות, דינם כבגד מטונף שמותר להחליפו ולהשתמש במכובסים וכדלקמן.

צח. אם יש כתם על הבגד שלובש האבל, מותר לו לנקותו במים, ואם התלכלך הבגד הרבה מותר להחליפו תוך שבעה או לכבסו וללובשו שוב. והוא הדין אם יש זיעה בבגד שמותר להחליפו 783 .

צט. מותר לכבס בגדי קטנים שמת אביהם 784 .

ק. מותר להציע לכבוד שבת שתוך השבעה מפה מכובסת 785 , ומגבות מכובסות 786 .

קא. ניקוי יבש דינו ככיבוס, ועל כן אסור ליתן את בגדיו לניקוי יבש בתוך השבעה 787 . (גם אם בדעתו ללובשם רק לאחר השבעה).

קב. מותר ללבוש טלית גדול או קטן מכובס תוך שבעה 788 . ואם אין לו מכובס או שאין לו טלית כלל מותר ללבוש טלית חדשה 789 .

קב/א.מותר לאבל להחליף בגד שינה (פיג'מה) שהתלכלך וללבוש מכובס 123 א'.

קג. בימי הקיץ החמים שהזיעה מרובה ויש לו צורך גדול להחליף בגדיו הפנימיים וגרביו משום כבוד הבריות, יתן לאדם שאינו אבל (ושאין האבל סולד ממנו) ללבוש אותו הבגד כשעה וילבשנו האבל אחריו 790 . ואם אין שם אדם אחר והוא שעת הדחק גדול וכבוד הבריות, יכול ללבוש המכובסים ע"י שינקה בהם מעט אבק בפינות הבית או יניחם ע"ג קרקע כדי שיתלכלכו מעט וכדומה, ויש מתירין ללבוש בשעת הדחק כזו המכובס ללא תנאי 124 א'.

קג/א.מי שארעו אבלות אחרי שסיים שבעת ימי אבילות על מת אחר מותר לו לכבס בגדיו במים בלבד ללא חומרי ניקוי ויכול ללובשם 124 ב'.

קד. אשה הצריכה להפסיק בטהרה תוך שבעת ימי אבילותה, מותרת לרחוץ באותו מקום גם במים חמים קודם הבדיקה, ומותרת ללבוש בגד נקי ומכובס לאחר הבדיקה 791 .

קה. מותר לאבל תוך שבעה לצחצח נעליו במשחת נעליים 792 .

קו. בערב שבת יש לאבלים לנהוג כל דיני אבלות עד זמן הדלקת נרות לנשים, ועד קבלת שבת - לגברים, שאם מתפללים בבית האבל יעשו הפסקה לפני מזמור לדוד ויכנסו לחדר אחר ושם יחליפו הבגדים, ואם הולכים לבית הכנסת כשאין מנין בביתם, יחליפו הבגדים סמוך להליכתם לבית הכנסת 793 .

קז. מותר לאבל להחליף את בגדיו העליונים לכבוד שבת, אך הבגדים התחתונים לא יחליף 794 . ובגדים העליונים שמותר להחליף רק אם אינם מכובסים, וכגון שלבשם אדם אחר כחצי שעה קודם, אך במכובסים אסור 795 . ואם הוא איסטניס או שאין לו אדם אחר שיכול ללבוש בשבילו את בגדיו כחצי שעה, יכול ללבוש בשבת שתוך השבעה בגדים עליונים מכובסים כהרגלו 796 .

קח. במוצאי שבת יפשוט האבל את בגדי השבת ואת נעלי העור שלרגליו לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת 797 . ומכל מקום חוזר ולובש את בגדיו הקרועים (כשאבל על אביו ואמו) ומסיר

את נעלי העור קודם הבדלה 798 .

קט. לאחר שנסתיימו שבעת ימי האבל מותר ללבוש בגדים מכובסים 799 .

קי. כל שלושים יום בשאר קרובים, ובאביו ואמו עד שיגיע הרגל לאחר שלושים יום לפחות ויגערו בו חבריו, אסור ללבוש בגד לבן חדש ומגוהץ (וסימנך לח"ם). ושאר בגדים אפילו חדשים מותר ללבוש מיד לאחר השבעה 800 .

קיא. בגד לבן חדש ומגוהץ, אם לבשו אדם אחר כשעה מותר לאבל

ללובשו אחריו 801 .

קיב. מותר לקנות במשך שנת האבל כלים ורהיטים חדשים, ואין צריך ליתן לאדם אחר להשתמש בהם לפניו 802 .

קיג. מותר לצבוע את הדירה בתוך שנת האבל, והוא הדין שמותר לעבור לגור בדירה חדשה 803 .

קיד. צריך האבל לישב כל היום על גבי הקרקע, ואסור לישב על גבי כרים וכסתות או על גבי ספסל וכסא, אלא אם כן היה זקן או חולה שיש לו צער בישיבתו על גבי הקרקע שמותר לו לשים כר קטן תחתיו 804 .

קטו. יש אומרים שגם השינה בתוך ימי האבל צריכה להיות על גבי הקרקע 805 , ויש מקילים. והיום נהגו להקל ויש להם על מה שיסמוכו 806 .

קטז. אשה מעוברת הנמצאת בימי אבלה, יכולה לישב כפי צורכה ואינה מחויבת לישב על גבי הקרקע 807 .

קיז. מותר לאבל לישב על גבי כרים וכסתות שאין בגובהם טפח 808 , ויש מקילים עד גובה שלשה טפחים 809 .

קיח. אסור לאבל לישב על גבי ספסל אבן המחובר לקרקע ומיועד לישיבה, אבל מדרגות שהולכים עליהם מותר לאבל לישב עליהם 810 .

קיט. מעיקר הדין גם המנחמים היו צריכים לישב על גבי הקרקע 811 ,

אך כיום נהגו לישב על גבי כסא וספסל, שתולים אנו שהאבלים מוחלים להם בזה 812 . ומכל מקום כמובן שאין צריך למחות במנחמים אם באו וישבו על גבי הקרקע לצד האבלים. וכן אין לחשוש מלאכול יחד עם האבלים ולשתות מכליהם, שכל בעלי האמונות טפלות, אמונותיהם מהבל ימעטו.

קכ. אם אין מנין בבית האבל והולך תוך שבעה להתפלל בבית הכנסת, או כאשר עורכים סעודה בליל אזכרת השבעה בבית הכנסת, אין האבלים צריכים לישב על גבי הקרקע אלא יושבים על גבי כסאות וספסלים 813 .

קכא. אבלים המקילים לישב בסעודה המפסקת בערב יום הכפורים על גבי כסא וספסל, יש להם על מה שיסמוכו 814 .

קכב. אין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל, אלא יושבים ודוממים 815 . ובזמן הזה נוהגים לומר דברי תורה ואגדה בבית האבל לכבוד הנפטר ולמנוחתו, ויש להם על מה שיסמוכו 816 .

קכג. אין מביאים בשמים בבית האבל דאין להריח בימי האבל ריח בשביל תענוג, ורק במקום שנמצא המת מותר להביא בשמים על מנת להעביר הסרחון 817 . ומותר להביא בשמים בבית האבל לצורך ההבדלה שזהו צורך מצוה, ואפילו האבל עצמו יכול להבדיל ולברך על הבשמים. וכן מותר להביא בשמים לבית האבל על מנת לזכות בברכות למנוחת הנפטר 818 .

קכד. יש נוהגים שלא ליקח שום דבר מבית האבל תוך שבעת הימים, מפני שרוח טומאה שורה שם כל שבעת הימים 819 , ויש נוהגים להקל בדבר, ומאן דלא קפיד לא קפדי בהדיה 820 .

קכה. אבל בשבוע הראשון אינו יוצא מפתח ביתו, אפילו לשמוע ברכות חופה וברכות מילה 821 .

קכו. בשעת צורך גדול יש להתיר לאבל לצאת מביתו תוך שבעה 822 .

קכו/א.בנים שאמם מאושפזת בבית החולים במצב קשה ואביהם נפטר, ואם ימנעו מלבקרה תרגיש בדבר ויכול מצבה להדרדר, מותר לבנים לבוא לבקרה בביה"ח תוך השבעה ולעודד ולחזק את רוחה (וכמובן שאסור להם לגלות לה מה שאירע כדי "לזכות" אותה במצות קריעה ואבילות) 156 א'.

קכו/ב.אשה היושבת שבעה ובעלה נמצא בבית החולים במצב קשה מאד, והרופאים אומרים שעל פי דעתם נשארו לו מספר שעות או ימים לחיות, אין צריך לומר שאם הוא בהכרה שיכולה לשבת לידו, אלא הוא הדין שגם אם אינו בהכרה שמותר לה לעזוב את המקום שבו היא יושבת שבעה ולשבת ליד מטת בעלה 156 ב'.

קכז. כשאין מקום בבית האבלים לישון, או שאחד מן האבלים אינו יכול לישן במקום שאינו רגיל בו, מותר לו לצאת בלילה לביתו ולחזור בבוקר לבית האבל על מנת להמשיך באבילות 823 .

קכח. אם מת לאחרים מת בשכונת האבלים, מותר לצאת ללוויה רק אם אירע כן לאחר שלשה ימים מהאבלות, והולך אחר המיטה לבית הקברות, ואינו יושב במקום המנחמים אלא במקום המתנחמים, ואם אין שם כדי המיטה וקובריה, יוצא אפילו ביום הראשון ואפילו לשכונה אחרת 824 .

קכט. אבלים תוך שבעה, שנפטר אחד מקרוביהם, גם אם יש בלוויה כדי מיטה וקובריה, מותר להם לצאת ללוויה אפילו תוך שלושה ימים לאבילותם 825 .

קל. אבל אינו יוצא בחול לבית הכנסת, אבל בשבת יוצא לבית הכנסת להתפלל כהרגלו 826 . ונוהגים שאפילו בשני וחמישי אין יוצאים האבלים לבית הכנסת אלא מתפללים במניין בביתם 827 .

קלא. אם אין מניין בבית האבל, מותר לאבל ללכת להתפלל בבית הכנסת 828 .

קלב. אבל שמותר לו לצאת מביתו, כגון לצורך גדול או לתפילה כדלעיל, לא יצא יחידי מן הבית, שהאבל צריך שמירה מן המזיקין 829 .

קלג. אבל כהן, מותר לו לצאת מביתו תוך שבעה על מנת לפדות את הבן. והוא הדין אם הזמינו אבל תוך שבעה לישב סנדק שמותר לו לצאת חוץ מביתו ומכל מקום אין לו לנעול נעלי עור וילך עם נעלי הגומי שעל רגליו 830 .

קלד. אבלים היושבים שבעה בבית הנפטר, ורוצים כולם לעזוב את הבית לפני השבת ויחזרו לאחר השבת על מנת להשלים את הימים שנותרו לשבעה, אין לעשות כן שאין זה כבודו של הנפטר 831 .

תוכן העניינים

הלכות ביקור חולים ואבלות - יקרא דחיי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה