הליכות אליהו (קליסינקר)· רבי אליהו קליסניקר
הקדמה
אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'.
לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי.
יבאוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשעי.
הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל לב.
ואדברה כעדתיך ננד מלכים ולא אבוש.
פתח אליהו ואמר, ולבו בקרבו משתבר, מלא חלחלה ורתת וזיע יודע ומכיר חסרנו ומך ערכו כי אין בו חיילים לדבר, ומילין לחבר, כי ידעתי, גם ידעתי, קוצר ידיעתי, ומיעוט השנתי, ולכלל בינה עדיין לא באתי, ובסוד יראיו לא עמדתי, אמרתי אחכמה וחיא רחוקה ממני ואיך ארהיב בנפשי עוז לעלות במעלות, ולבקש גדולות, לבוא בקרית ספר ולשלוח דברים, בבל פנות ועברים :
אכן שוב אמרתי אל לבי, היות סופי לעפר שובי, ומה אעשה לביתי ליום פקודה וכמה אכף ובמה אתרצה ולמה זה שם אדם, ואהי' כאבן דומם, ונפשי עלי האבל ותשומם, אשר ע"כ מזקנים אתבונן לעשות דבר אשר שפתותי ידובבו בקבר, ויקוים בי מקרא כתוב אגורה באהלך עולמים וקמתי ונשענתי בעזר הצור אשר לאדם דעה חונן להצילני סכל מכשול וטעות ושגיאה בדבר הלכה והנה כבר נודע בשערים, דרכי כל המחברים, לצאת בקן קולמסיהם, בפתחי שעריהם, בגודל התנצלות על הסיבה שנתעוררו לזה בסיבות מסיבות שונות, אכן העיקר המורם מדבריהם כי סיבות כל הסיבות אשר אליו תל כל פיות פונות היות שהחי יתן אל לבו כי הנה יום הסות מעין כל חי מכופה ובכל יום ישלח חצו וברקו ופה יתרון לאדם בכל עמלו, בכל ימי חיי הבלו אם לא ישאר אחריו ברכה במצוה הקבועה לדורי דורות, ועי' במד"ר בפ' אחרי והובא גם במ"א בסי' קנ"ד דאם אין לאדם מצוה קבועה לדורות מה הנאה יש לו ואפ"ל שמטעם זה נהנו שמי שמת בלא בנים כותבים לו ס"ת ולמה בחרו דוקא במצוה זו אכן לפמ"ש א"ש שמי שמניח בנים כיון שהבנים עושים תורה ומצות וברא מזכה אבא הו"ל במצוה הקבועה לדורות ובמי שאין לו בנים כיון שהס"ת מתקיים לאיזה דורות הו"ל ג"כ מצוה הקבועה לדורות:
והנה כבר האריכו בזה איש איש כפי רוחב לשונו וכמעט לא השאירו אחריהם במה להתגדר ובפרט שבאמת אין מלה בלשוני אכן ראיתי להעיר כי לפענ"ד יש בזה עוד סיבה יקרה, כי הנה מבואר ברז"ל שמה מאוד הפליגו במי שאינו מלמד לאחריני בסנהדרין ד' צ"א ע"ב אר"י אמ"ר כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבותיו וכו' אר"ח ב"ב ארש"ח כל המונע הלכה כו' אפילו עוברין שבמעי אמו מקללים אותו וכו' עולא בר ישמעאל אמר מנקבין אותו ככברה וכו' ואמר אביי כי אוכלא דקצרי עוד שם בד' צ"ט תניא רמיא כל הלומד ואיני מלמדה זהו דבר ד' בזה עוד שם בד' צ"ב ע"א הפליגו מאוד בגורל שכרו שאם מלמדו זוכה לברכות שנאמרו ליוסף וכו', ובע"ז ד' ל"ה ע"ב למה ה"ה דומה לצלוחית של פלייטין מגולה ריחה נודף (וברש"י שם דר"ל כשמלמדה לתלמידים) מכוסה אין ריחה נודף ולא עוד אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו וכו' (ועי' באבות (פ"ו מ"ו) דאחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא הלומד ע"מ ללמד, ושם בפ"ד מ"ה דהלומד ע"מ ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד) ולא עוד אלא שמה"ם אוהבו וכו' ולא עוד אלא שנוחל ב' עולמות, עוד שם בסנהדרין ד' צ"ט אמר רשב"ל כל המעשה את חבירו לדבר מצוה ומלמדו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו וכו' ור"א אמר כאלו עשאו לד"ת וכו' רבא אמר כאלו עשאו לעצמו וכו' וע' במדרש תדשא והובא בילקוט שמואל סי' צ"ח לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה ללשון ושננתם לבניך ויעו' בספרי במ"ש בניך אלו תלמידך ויעו' בכתובות ד' צ' הון ועושר בביתו ר"ה ור"ח חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה וכ"פ הרמב"ם בפ"א מהל' ת"ת שהוא מ"ע מה"ת על כל חכם מישראל ללמד לתלמידים והוא מדברי הספרי הנ"ל וכ"פ בשו"ע יו"ד סי' רמ"ה סעיף ג':
ולפ"ז לפי המבואר בדברי רז"ל בכל המקומות הוא חוב מוטל על כל מי שחידש איזה דבר בתוה"ק ללמדה לאחרים דוקא, ומטעם זה ג"כ מחויב להדפיסם ולהפיצם לרבים דהא אף בזמן הש"ס אשר ודאי קרן התורה היתה בגרם המעלות ורבו התלמידים מ"מ ראו חז"ל שאין התורה מתקיימת בע"פ והתירו לכותבם משום עת לעשות וכו' א"כ כ"ש עתה בעוה"ר אשר קרן התורה ירדה מטה וכמעט לא נמצא כ"א אחד בעיר ושנים במשפחה אשר יוכלו להבין את זאת וגם מה מאוד גברה השכחה מסיבות גודל הטירדות עד שכמעט טרם ישמע באוזן האחת יצא באוזן האחרת בודאי אין החכמה ואין עצה כ"א לחקוק בעט ברזל בכדי שיהיה שמור למשמרת עולם ולא יבוא לידי שכחה וגם עי"ז נוכל להגיעם ליתר הפליטה שרידי עם אשר באמת יחפשו אותם כמטמונים נמצא עתה יש בזה ממש מ"ע מה"ת מהא דשננתם לבניך, וגם כדי שלא לעבור על הא דכי דבר ד' בזה החמורה מאוד:
עוד נלפענ"ד דיש בזה ג"כ משום מ"ע דכתבו לכם לפמ"ש הראש וכ"פ בטושו"ע יו"ד בס"ס ע"ר דהאידנא עיקר המצוה בכתיבת תורה שבע"פ והוכחתו ברורה ממ"ש ולמדה את בני ישראל הרי דעיקר המצוה בכתיבתה הוא כדי ללמדה לבני ישראל ולהבינם טעמי ופירושי המצות וא"כ ה"ה בנידן דידן, ויעו' בס"ח בסי' תק"ל דכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואיני כותבה הרי זה גוזל מי שגילה לו כי לא גילה אלא לכתוב ואסמכה על מאה"כ סוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם (ור"ל ע"מ להודיעם) וז"ש יבא במשפט על כל נעלם (דר"ל) שגורם שנעלם, ויעו' בביאורי הרחיד"א שם שהביא ג"כ בשם ר"א שכ' בשם הרוקח שעתיד ליתן את הדין ע"ז:
והנה לכאורה יש לעיין דלמה הוצרך להביא ממרחק לחמו והא מבואר בחז"ל מהא דושננתם וכן מהא דכל המונע וכמש"ל:
(ובשלמא מהא דכתבו לכם י"ל דלא ס"ל כדעת הראש הנ"ל) וא"ל דמהא דושננתם אין הכרח דצריך כתיבה דוקא דשפיר יכול לצאת בזה במה שמלמדה בע"פ דז"א דאם מיירי שבאמת מלמדה בע"פ א"כ שוב אין בזה גם משום ובריתו להודיעם וגם משום גורם שנעלם כמובן א"ו דמיירי באופן שאיני מלמדה גם בע"פ או אף שמלמדה מ"מ עתה יש לחוש לשכחה ושפיר כתב דגורס שנעלם א"כ שוב יש בזה נ"כ משום הא דושננתם וכל המונע וכמש"ל וצ"ע כעת:
והנה לכאורה י"ל כיון שביארנו שיש בזה קיום מ"ע ושמירה מהא דכי דבר ד' בכזה א"כ למה הוצרכו חז"ל להתיר לכתוב בתורה שבע"פ משום חשש שכחה ועת לעשות הא בלא"ה הו"ל להתיר כדי שעי"ז יוכלו להגיעם אף להת"ח הרחוקים מהם אכן באמת לאחר העיון ז"א חדא דבאמת משום הא דושננתם והא דכי דבר ד' בזה שפיר היה יוצא במה שמשננה להתלמידים הקרובים א"כ שוב אין להתיר לכותבם משום התלמידים הרחוקים וע"כ הוצרכו שפיר לטעם השכחה ועוד דהנה אזי היה התורה ירושה להם מאבותיהם והיו הכל מקובל בידם פא"פ הלס"ס ובאמת בכ"ס היה מצוי ת"ח מצוין שהיו מקובל בידו כל התורה וא"כ לא היה שום צורך בכתיבה ובאמת לאחר שנתרבו הברייתות והשמועות מבואר בש"ס שבת ד' ע"ב ובכ"מ שהיו להם מגילת סתרים ויעו' ברש"י שם שהענין זה שכל ת"ת היה כותב לעצמו מה ששמע מרבו איזה דבר חידש שאינן נישנין בבהמ"ד כדי שלא ישתכחו עכ"ל והנה מדברי רש"י משמע להדיא דאף דבהלכות המקובלות בפי כל עדיין לא התירו לכותבן מ"מ בדברים המחודשים שפיר היו מותר לכתבן אך באופן שלא ללמדם ברבים ועפ"ז א"ש מ"ש בתמורה דף י"ד ע"ב כותבי הלכות כשורפי התורה והלומד מהן אינו נוטל שכרו דהיינו דוקא בהלכות המקובלות ואין בהם שום חידש אכן מדברי הר"ם בהקדמתו לספר הי"ד משמע להדיא דבאמת היו מותר לכתוב כל תורה שבע"פ רק עיקר האסור היה שלא ללמוד מתוכו לרבים שו"ל בכל דור ודור ראש ב"ד או נביא וכו' כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד ע"פ ברבים וכן כל יחיד יע"ש ולפ"ז ע"כ צ"ל דמ"ש בתמורה היינו בשכותבן ע"מ ללמדה ברבים ויהיה איך שיהיה עכ"פ שפיר י"ל שהיו יכולים להגיע אותם להתלמידים הדחוקים בכתב ע"מ שלא ללמדם ברבים כ"א בע"פ הן אמת דהמעיין בתמורה שם יראה להדיא דאף לכותבה באגרת ולהגיע לאיזה ת"ח ג"כ אסור אם לא במלתא חדתא וכמ"ש רש"י, אכן י"ל דדעת הרמב"ם דבמה שהיו מקובל ומוסכם בפי כל באמת לא הותר כ"א לכתוב לעצמו ולאחריני לא היו באפשר ללמדה כ"א בע"פ וכמ"ש כותב לעצמו משא"כ בדברים המחודשים שפיר היו מותר אף ללמדה לאחריני מתוך הכתב וכמ"ש בש"ס שם אך באופן שלא ללמדם ברבים כ"א בע"פ, ולפ"ז צ"ל דהא דמכילתא דר"י ור"ע היו באחד מב' פנים או שהיה אז מדברים המחודשים והיה מותר לכותבם אף לאחריני או שבאמת המה לא כתבו אותם כ"א לעצמם ואח"כ כשהתירו לכתוב דברים שבע"פ נתפשטו לרבים:
והנה אכתי יל"ע לכאורה ממ"ש בגמ' ברכות דף ס"ג ואם דור שאין התורה חביבה עליו כנס וכתב רש"י ואל תטיל דברי תורה לבזיון והנה עתה כבר נודע דבת רבים על הדפסת ספרים חדשים אכן ראה ראינו כי כבר דברו מזה כמה וכמה מחברים אף מגדולי המפורסמים שבדורות הקודמים והנה עכ"ז אחד מהם לא נסוג אחור ואף גם לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו לחשוד בכשרים אחב"י עם קדושים אשר ימאסו ח"ו בתורת אמת אכן באמת לפענ"ד יש ללמד זכות עליהם כי ודאי אין צדיק בארץ אשר לא יתערב ח"ו בכתיבתו ובחידושי תורתו איזה ענין פניה והרמת דעת וכהנה וכבר אמרו חז"ל כי ישראל אם אינם נביאים וכו' ואף שכ"כ כי באמת נמצא כזה אף בספרים מהמפורסמים הקדמונים ומי אנכי שאוכל ב בנפשו עוז וליתן ח"ו קצת דופי בשרפי מעלה אכן מטיבתם קא אמינא אחר בקשת המחילה אלף פעמים כי לא לפגוע בכבודם ח"ו באתי כ"א ללמד סנגוריא על כללית עם קדשנו ובודאי אצלם היודקה מן הדקה ורק הקב"ה מדקדק עם הצדיקים וכו' וכבר נודע שפ"א הלך האר"י ז"ל לשמוע דרשת ה"ר מוהר"ם אלשיך והלך באמצע הדרשה מטעם שראה שהיו לו איזה הרמת דעת, שוב ראיתי שבאמת כבר נתבאר כיוצא בזה אף בחכמי הש"ס הובא בר"ח בפרק הדינין במה שאמר ר"ש לר"י דפעם אחת הייתי יושב וב"א עומדין עלי לדון גם לכי וכמדומה שבמק"א נזכר בפי' שהיה יושב ודורש וכו' יעו' באדר"נ פ' ל"ח ויעו' במפרשים שם ובתד"א פ"ל וכן הוא בספר חסידים סימן ח' ובזה יצאו ידי חובתם ויכופר עונם ותורתם תצא נקייה מכל טומאה וחלאה והעד הנאמן לדברינו כי הנה ידענו ושמענו מהרבה ספרים אשר בתחלת צאתם חיו לדבה ולשיחה בפי כל ואח"כ נתקבלו דבריהם נ"כ בפי כל ואף נם זאת כי הנה ידוע שהשי"ת רוצה בהשלמת נפש יראיו ואם היה הספר מתקבל תיכף בחיו הנה אפשר עי"ז היו מקבל עולמו בחיו (וגם בכה"ג בודאי אפשר לחוש להרמת דעת) ולכן מאת ד' היתה זאת כדי שיקבל שכרו משלם בעולם הנצחי:
והנה אכתי אפ"ל כיון שבאמת מעיקר הדין היה אסור לכתוב תורה שבע"פ ועיקר ההיתר משום עת לעשות הנה כ"ז במה שמוכרח ונצרך משא"כ במה שאין בזה הכרח כ"כ (כמו בעשיית ספרים חדשים) דבאמת חזר האיסור למקומו וכ"נ לכאורה מדברי הגמרא דתמורה י"ד דהרי בימי רבי כבר התירו לכתוב דברים שבעי"פ וא"כ מה מקשה שם לרב דימי שרצה לכתוב לר"י הא דריב"ל וכן יל"ע בהא דר"י שאמר כותבי הלכות כשורפי התורה דהא כבר הותר דבר זה בימי רבי וכן ר"י עצמו חיבר את הירושלמי וכמ"ש הרמב"ם שם בהקדמתו א"ו ע"כ צ"ל כמ"ש דבמה שאין בו מהצורך כ"כ אסור, אכן באמת לאחר העיון ז"א דהא באמת מצינו להרבה מרז"ל שכתבו הרבה דברים אף שאין בהם צורך כ"כ (ויעיו בהקדמת הרז"ה לספר המאור ובהקדמת הרמ"א לספרו מחיר יין שהעתיקו מהא דאמרו בג"מ כל פיטפטיא וכו' יע"ש) וע"כ צ"ל דכ"ז לסברת המקשה שם אבן למה שתירץ לו דבאמת במלתא חדתי שרי בודאי אין לחלק בזה וכמו שסיימו מהא דר"י ור"ל מעיינו בסיפרא דאגדתא וע"כ צ"ל דהא דכותבי הלכות היינו מעיקר הדין ומיירי קודם שהתירו או שבימי האמוראים עדיין היו במה וכמה הלכות שהיו מקובלות בפי כל ישראל ולא היו בהם חשש שכחה ואלו בודאי היו אסיר לכותבן כלל (לשיטת רש"י ולשיטת הרמב"ם עכ"פ היו אסור לכותבן ע"מ ללמדם ברבים) משא"כ בזמה"ז בודאי אין לחלק בזה ועוד דבאמת בענין דבר הלכה (ובמלתא חדתי) בודאי שרי כמבואר בש"ס שם והיינו מטעם דודאי יש כהם צורך דאף אם אין בהם צורך לגדולי הדור מ"מ יש בהם צורך לבני גילו ואף אם נחליט דבאמת לאחר העיון גם המה היו יכולים לכוון ולחדש מה מ"מ הא כבר נודע דבאמת לאו כל העתים שוות לטובה ושמעתא בעי צילותא ומטעם זה אפשר יהיו נצרך אף לגדולים בשעה שהמה טרודים בענינים אחרים וכמ"ש בש"ס כי קא דבי וכו' וכבר אחז"ל ומתלמידי יותר מכולם וגם כבר מצינו ברז"ל אי לאו דדלאי לך חספא וכו' ועוד דהא כ"כ דבל שאיני מלמד בו לרבים עכ"פ במלתא חדתי לכ"ע שרי לכותבה אף בזמן האיסור וא"כ בספרים החדשים בודאי אין בו שום חששא ממ"נ דאם לא יהיו נצרך כ"כ בודאי לא יבואו ללמדו כרבים ובפרט עתה בזמה"ז דמי יתן והיה שילמדו ברבים בספרי הראשונים ואם יראו שיש בזה צורך גדול ויבואו ללמדו ברבים א"כ באמת שוב אין בו משום חששא הנ"ל דהא באמת כה"ג כבר הותר וכמש"ל ומעתה כיון שכבר סלקנו כל יתדית הדרכים ממילא שוב הדר דינא דודאי יש בזה קיום מ"ע דושננתם וגם שירה מהא דכי דבר ד' בזה וכמש"ל:
עוד נלפענ"ד דיש בזה ענין גדול דהנה ידוע דודאי אין צדיק בארץ שלא יכשל ח"ו בדבר הלכה ובפרט ליושבי על כסא ההוראה שיש לו אחריות דאחריני וכבר נודע מאמר חז"ל דאין אדם עומד על דבר הלכה וכו' ולכן בודאי בזה שיזכה לאחריני ויעמידם על האמת יש כזה תיקון גדול בגדר תשובת המשקל וכ"נ להדיא ממ"ש בתנא דבי אליהו והובא בילקוט פ' תשא וז"ל יודע היו אהרן שבא דבר גדול על ידו עמד וקשר חבל ברזל במתניו והיו מחזר בכל מחנה ישראל מי שאיני יודע ק"ש וכו' מי שאיני בקי בגופה של תורה הכניסו בגופו של תורה ולא אהרן בלבד אלא כל המלמד תורה לרבים לש"ש המקום מרחם עליו ונותן בו חכמה ובינה ודעה והשכל ונותן חלקו עם ג' צדיקים אברהם יצחק ויעקב עכ"ל הק':
והנה אכתי י"ל דכי אם היו ברור שדברי הספר מכוונים לאמיתתה של תורה אכן עתה בעוה"ר שנתקיים בנו ח"ו ממש ואבדה חבמת חכפמיו א"כ יש בזה חשש גדול דאדרבה עי"ז יוכל ח"ו לגרום רעה לנפשו במה שיקבל עליו אחריות דאחריני אכן באמת ז"א חדא ע"פ מ"ש הירושלמי בריש מס' פאה ללמדך שכל דבר שב"ד נותנים נפשם עליו מתקיים כמו שנאמר למשה מסיני ופי' המפרשים שבכל דבר שב"ד יגיעם בו המה מכוונים בו למה שנאמר למ"מ יע"ש ועוד אף אם נאמר דבאמת אכתי אין אנו בטוחים כ"כ בזה דכ"ז נאמר בדורות הקדמונים שהיו לומדים בקדושה ובטהרה וכמו שנראה באמת מדברי הרבה מהראשונים בהקדמתיהם יו' בהקדמת הרז"ה שם שהביא דברי החכם לא תושת חמאת על פי שהביא קצת מן הדברים הנכונים באשר לא הגיע עד הבליהם ויעו' בהקדמת הרמב"ן שם הביא מדברי הש"ס כי אתי פיסקא דדינא דידי לקמייכו לאחר מיתה לא מקרע תיקרעוני' ולא מיגמר תגמורן מיני' וכו' ואם בארזים כך מה יעשו אזובי קיר:
אכן באמת הנה מזקנים נתבונן דאכתי יש תיקון לזה לחלות ולחנן ולתת צו שלא להורות מתוך דברי הספר כ"א אחר העיון הרק הישב ואחר החיפוש והביקר בעין שכלו וכמו שבאמת כבר קדמוני בזה כמה וכמה מרבותינו ז"ל ובזה ודאי ינצל מאחריות דאחריני:
והנה שמעתי דבת רבים כי אין טוב לאדם להדפיס ספר בחיים חיותו אכן באמת לפמ"ש לעיל דיש בזה משום מ"ע דושננתם וגם משום מ"ע דכתבו לכם לפי דעת הרא"ש וכן מהא דכל המונע הלכה והא דכי דבר ד' בזה ומשום גדר תשובה (וכן לפי הטעמים שיתבארו לקמן) א"כ בודאי דצריך לקיימה במוקדם האפשרי ודוקא בחיו דהא במתים חפשי וגם משום מצוה בו יותר מבשלוחו ועוד דבאמת מי יודע אם אח"כ יוכל להתקיים ע"י אחריני כאשר שמענו וראינו דבאמת נאבדו כמה וכמה כתבים מגדולי עולם ולא יצא טבעם לאור כלל בסיבות שונות ובודאי בכגון דא נאמר כל אשר בכוחך עשה ועוד דהנה לפי ששמעתי דעיקר חששם בזה מטעם הרמת והתנשאות הנה כ"ז היה שייך בדורות הקודמים שהיה הספרים חשובים מאוד ושפיר היה בזה חששא הנ"ל וגם מטעם שמא יקבל המחבר שכרו משלם בזה משא"כ עתה בודאי אין שייך חששות הנ"ל.:
עוד נלפענ"ד דבאמת לפמ"ש לעיל דאין אנו בטוחים כ"כ שהדברים מכוונים להלכה ולאמיתתה של תורה א"כ בודאי דיותר נכון להפיצם בחיים חיותו דאולי עי"ז יעיינו בו רבים ויזכה מאחריני להעמידו על האמת (ולפ"ז אפ"ל דבאמת גם מטעם זה מצוה להדפיס ולהפיץ דעתו לרבים דאולי יתקיים בו הרי זה בא ללמד ונמצא למד):
ועוד דהנה לפמ"ש לעיל בשם הרמב"ן מדברי הש"ס דלאח"מ הו"ל בכלל מקרע לא תקרועני' והיינו דיש לחוש בזה לחומרא דאולי הוה קיים שמא הוה אמר בה טעמא יע"ש א"כ מטעם זה עדיף יותר להפיץ דבריו בחיו דאם יהיה לדבריו איזה מתירה יוכלו להודיע לו ואם יהיה לו איזה תשובה נכונה יקיימו דבריו אף להקל ובאם לאו לא יחושו לדבריו אף להחמיר ולמה זה ישאר הדבר בספיקות ועוד דבאמת לפענ"ד עיקר חששם ליתא דודאי אין בזה שום חששא דהרמת דעת כלל דהא כבר נודע מאמר חז"ל דהקב"ה מכריז מתחלה חכם או טפש (ויעו' בס"ח סי' תק"ל דהקב"ה גוזר כמה ספרים יעשה) וא"כ במה יתהלל ויתנשא דמי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק וכמ"ש האלשיך על מאה"כ אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי באלי חפצתי יע"ש:
ועוד דהנה כבר מקובל בפי כל ישראל דיש ס' רבוא אותיות לתורה ויש ס' רבוא נשמות לישראל וכ"א ואחד מישראל יש לו אות אחת בתורה ונראה דר"ל דכ"א יש לו אחיזה וחלק בתוה"ק והוא ע"פ מאמר חז"ל בפסוק אשר ישנו פה כי כל הנשמות היה בסיני וכ"א קבל שמה חלקו בתוה"ק ואף דבאמת כשנעמוד למנין לא נמצא ס' רבוא אותיות לתורה כנודע שמספרם רק ד"ש אלפים ותת"ם אכן י"ל דהוא עפ"י מה שדרשו חז"ל בכמה מקומות ליתן את האסור של זה בזה הרי דלפי קבלתם האמיתת נחסרו לפעמים כמה וכמה דברים בתוה"ק וכן בשאר הי"ג מדות אשר קבלו חז"ל כיון דדינם דין תרורה ממש כמו שהאריך בזה הרשב"ץ א"כ הו"ל ממש כמו שבא הענין מפורש בתורה וכן בפשוטו נמצא כמה וכמה פעמים שנדפ תיבה אחת כמ"ש רש"י ז"ל ככ"מ ויעו' בפ' וישב וכל יש לו דפירש"י דהו"ל כמו כל אשר יש לו וכן בפ' מקץ אותי השיב על כני ובפ' ויחי ויאמר ליוסף ויגד ליעקב יעו' ברש"י שם וכדומה בכ"מ ונראה דכזה ודאי יוכל להיות המנין שלם.
אכן להיות שהי' גלוי וידוע שודאי לאו כל מוחא סביל דא וא"א שכ"א יבין את זאת ויקבל חלקו ממש בתוה"ק ויהיה מוכרח לקבל חלקו ע"י אחריני ע"ד זכה נוטל חלקו וחלק חבירו לכן באו בזה בתוה"ק כמה וכמה אותיות בדרך רמז והסתר ועפ"ז היה אפ"ל דזהו כוונת תפילתנו ותן חלקנו בתורתך ר"ל שנקבל בעצמינו חלקנו בתורתך ולא ע"י אחריני ועפ"ז וודאי אין בזה שום אופן להרמה והתנשאות דאף אם נחליט דדבריו מכוונים לאמיתתה של תורה מ"מ עדיין לא חדא הוא לן שהרי כבר קבלם מסיני ובפרט שבאמת כל איש צריך לירא ולחרד דשמא לא כוון ח"ו אל האמת ובפרט אנן יתמי דיתמי וכאצבע בבירא וכבר נודע כמה הפליגו חז"ל ובפרט בזה"ק במי שמחדש ח"ו איזה דבר בתוה"ק שלא לאמיתתה.
והנה לכאורה אכתי יש בזה איזה התנשאות מטעם שכתבנו דהו"ל נוטל חלק חבירו (והו"ל במדרגת זכה) אבן באמת צריך להבין איך יכול לנגוע במה שמוכן לחבירו ובפרט במה שכבר קבלו מסיני ולמה זה יגרע מנחלתו אכן מה שנלפענ"ד בזה דהוא ע"פ מה שראיתי לחכם אחד שהביא בשם איזה גדולים שנאחזו בסבך בנידן מחזיקי לומדי תורה דמר מדמי להו לתשמישי מצוה וכתב דלהלכה קי"ל דתשמישי מצוה נגנזין ותשמיש דתשמיש נזרקין ולפ"ז העלה דהת"ח עצמו הו"ל תשמיש והמחזיק יש לו דין תשמיש דתשמיש ומר אמר דהת"ח עצמו יש לו דין מצוה עצמה דאם אין ת"ח אין תורה וא"כ יש למחזיק דין תשמישי מצוה והנ' מהרי"א מקאוונא זצ"ל השיב להם דלדעתו המחזיק גדול יותר מת"ח מטעם דהא הוא חולק עמו בשכרו מהא דיששכר וזבולן ואין לו חלק עמו בהעבירות ועפ"ז פי' מאה"כ שלום רב לאוהבי תורתך (ר"ל למחזיקי תורה) ואין למו מכשול (ר"ל דהטעם בזה דהא אין להם שום חלק בהעבירות) ע"כ תו"ד.
והנה במ"ש וקי"ל דתשמישי מצוה נגנזין הוא תמוה דהמעיין בש"ס מגילה כ"ו יראה להדיא דאדרבה מבואר להדיא דתשמישי מצוה נזרקין ויעו' בטור או"ח במה דפליג עם השאילתות דהשאילתות ס"ל דכ"ז דוקא בעבר מצותו והוא ס"ל דאף בעודו במצותו ובב"י ובש"ע שם הכריע כדעת השאילתות ויעו' באחרונים במ"ש בזה ייהיה איך שיהיה עכ"פ אף לדעת השאילתות ס"ל להלכה דתשמישי מצוה נזרקין אחר זמן מצותן וכפי הנראה דהשומע שמע וטעה וצ"ל דהיה מרמי לי' לתשמישי קדושה דבזה ודאי קי"ל דצריכי גניזה ומעתה נבוא לגוף הספק דהנה לכאורה היה אפ"ל דדבר זה תלוי בהא דמבואר בשבת ד' נ"מ פלוגתת ר"ג ורבנן דר"ג ס"ל דלא אזלינן בתר מעמיד ורבנן ס"ל דהכל הולך אחר המעמיד וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל דיש למחזיק דין מעמיד ממש ולמאן דס"ל דהכל הולך אחר המעמיד הנה ל"ס דהו"ל ממש דין אחד עם הת"ח עצמו אלא די"ל דחשיב יותר וכמ"ש הרה"ג מקאוונא וכמבואר בש"ס שם אכן באמת הנה המעיין בטור ובשו"ע יו"ד בסי' ק"כ יראה דבאמת הו"ל ספיקא דדינא אם קי"ל כר"נ או כרבנן יע"ש ויעו' במד"ר פ' ויצא פ' ע"ב בס"ש וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולן לברכת יששכר וכו' משמע קצת כמ"ש הנ' מהרי"א ז"ל אכן המעיין במד"ר שה"ש וא"ו בפסוק אל גנת אגוז במ"ש מה אגוז זה עצו שומר לפרי כך ע"ה מחזיקין בד"ת הה"ד עץ חיים וכו' משמע דיש להם רק דין שומר לפרי וגרועים מן הת"ח עצמו כמובן. אכן באמת לפענ"ד דבר זה מבואר בש"ס פסחים נ"ג ע"ב דאר"י כל המטיל מלאי לכיס של ת"ח וכו' כי בצל החכמה בצל הכסף ויעו' ברש"י שם במ"ש דבמחיצה החכמה יכנס זה שההנהו מנכסיו הרי להדיא דשוים המה ושלא כדברי הג' הנ"ל והנה שוב עלה בלבי די"ל דכ"ז דוקא במטיל מלאי דהיינו שנותן לו סחורה שיוכל להשתכר וכמ"ש רש"י שם ובכה"ג הנה גם הת"ח צריך לבטל מלימודו ולעשות השתדלות בפרנסתו וגם אינו חולק עמו ממש מיגיע כפו משא"כ אם מניח להת"ח לעסוק בתורה בלי שום טרדא כלל כהא דזבולון שפיר י"ל כמ"ש הג' מהרי"א ז"ל ובהכי א"ש ג"כ דברי המד"ר דבפ' ויצא מיירי להדיא בהא דזבולן ויששכר לכן שפיר כ' דזבולן מוקדם לברכה ובשה"ש מיירי בשאר מחזיק כמו בהא דמטיל מלאי לכן שפיר כתב דגרע ואף דבש"ס מבואר להדיא דמחיצתן שוה מ"מ י"ל דס"ל דמ"מ הת"ח עדיף מיניה)
שוב ראיתי דדבר זה מבואר להדיא בטור יו"ד בסי' רמ"ו והובא ג"כ לפסק הלכה ברמ"א שם סעי' א' דמי שא"א לו לעסוק בתורה יספיק ללומדי תורה ותחשב לו כאלו למד בעצמו והוא מדברי הספרי שלמדו דין זה מהא דזבולן ויששכר והנה מלשון זה משמע להדיא דדינו שוה ממש להת"ח עצמו וגם אין לו שום עדיפות עליו וכמש"ל מפשטות דברי הש"ס והנה אכתי אפ"ל דכ"ז במספיק לת"ח אחד אכן אם מספיק להרבה ת"ח בודאי דיכול להיות שכרו גדול מת"ח אחד דהא הוא חולק עם כ"א ואחד אכן מלשון הספרי והטור הנ"ל במ"ש יספיק לאחרים משמע לכאורה דאף בכה"ג אין דינו כ"א כמו שלמד בעצמו ויעו' בב"י שם בב"ה והובא גם ברמ"א שם במ"ש דיכול להתנות ולחלק עמו כשכרו משמע דבסתם בלא התנה איני חולק עמו בשוה דאל"כ למה לי' להתנות ומ"מ עדיין אין הכרח כ"כ גם במ"ש הגאון הנ"ל בטעמו דאיני חולק עמו בעבירות לדעתי אין זה הכרח דהא גם המחזיק יש לו עבירות ופשיטא דאין הת"ח חולק עמו בזה ובודאי דהעונות של הת"ח המה מועטים מהם וכמבואר ברז"ל דודאי עשה תשובה וגם בודאי יכול להיות זהיר ביותר משאר סתם ב"א ועוד שהמה נכשלים כמה פעמים מחמת דלא ידע ואשם ואף דשגנת תלמוד עולה זדון מ"מ ודאי דהמה מועטים בערך שאר ב"א ויהיה איך שיהיה הנה לפי מ"ש עכ"פ המחזיק דינו ממש כמו שלמד בעצמו ועפ"ז שפיר י"ל דכל ת"ח נוטל רק חלק כל המחזיקים אותו והמה באמת חולקים עמו ונחשב להם כאלו למדו בעצמם וא"כ שפיר אין בזה שום גרעון בנחלתם דהא הו"ל ממש כמו שהם בעצמם קבלו כל חלקם בתוה"ק ועפ"ז בודאי אין להת"ח במה להתנשאות בחידושי תורתו כי בודאי גם להמחזיקים בו יש להם בזה חלק כחלק בתורתו והכל שוים לטובה .
והנה אכתי נשאר עומד לנגדנו חומה בצורה מאמר המלך החכם מכל בקהלת י"ב במ"ש ויותר מהמה וכו' עשות ספרים אין קץ דלכאורה הזהיר בזה מלעשות ספרים חדשים אכן שוב מצאתי להרה"ג מהרש"ק בהקדמתו לספרו טו"ט מחד"ה שהרגיש בזה וכתב דבאמת מי שמפרש כן איני אלא טועה אלא אדרבה המלך הזהיר דוקא לעשות ספרים ופי' דבריו ע"פ מה שהקדים שם דהנה כמו שאחז"ל דאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ה"נ אין בן דוד בא עד שיצא לאור כל תעלומות חכמת התורה כמו שנמסרה למשה מסיני ועפ"ז כתב דכשיצא איזה חיבור לאור הו"ל ממש התקרבות הגאולה ועפ"ז פי' מ"ש בסוף מלאכי זכרו תורת משה אשר צויתי בחורב וכו' הנה אנכי שולח לכם את אליהו וכו' דר"ל דתיכף כשיזכרו תורת משה בשלימות כמו שנמסרה לו בחורב ישלח לנו את אליהו ועפ"ז א"ש מאה"כ בקהלת הנ"ל שהזהיר דוקא לעשות ספרים חרבה דאל"כ אין קץ ע"ב תו"ד .
והנה אף שדפח"ח ומתוק מדבש אכן באמת לפענ"ד אכתי יל"ע בי' חדא במ"ש לפרש הא דקהלת שהזהיר דוקא לעשות ספרים דהא בימיו עדיין לא הותר לכתוב דברים שבע"פ ואף דיש לישב ע"פ מש"ל דגם קודם ההיתר היה מותר לכתוב עכ"פ מלתא הדתי לעצמו ולשלחם אף באגרת לחבירו אך עיקר האיסור הי' בזה ללמדו ברבים מתוך הכתב אכן אכתי צ"ע דלשון ספרים משמע קצת שיהי' לו דין ספר ממש אף לרבים והנה עלה בדעתי לפרש דר"ל שהמלך החכם התנבא בזה על העתיד שיתירו לכותבם אף לרבים ואזי דוקא כתב אזהרתו שמצוה לעשות ספרים אכן המעיין במד"ר שם במה שדרשו ויותר מהמה לשון מהומה שכל המכניס לביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכנים לביתו וכו' עכ"ל הוי להדיא שהבינו חז"ל אזהרת החכם כפשוטו שאין לעשות ספרים ביותר מן הכ"ד ספרי תנ"ך וכ"כ בראב"ע שם ויעו' ברש"י שם ובשאר מפרשים במה שפי' בזה ע"פ דברי הש"ס בעירובין ד' כ"א ע"ב דר"ל דצריך ליזהר אף ביותר ממה שבא בביאור בתוה"ק שבכתב דלבאר הכל בכתב א"א ולפ"ז משמע ג"כ שאין פי' הכתוב כמו שהבין הוא ז"ל: .
שוב מצאתי בהקדמת היש"ש למס' חולין שהביא דברי הש"ס הנ"ל וכתב דמדלא כתב ולעשות ספרים אין קץ ע"כ צ"ל דר"ל ג"כ אזהרה למחברי ספרים שלא לעשות ספרים אלא שכ' לפרש דלא היתה אזהרתו בזה כ"א מלעשות ספרים ולהביא כל הדעות והסברות בארוכה באופן שלא יצטרכו עוד לשום ספר אחר כי אדרבה בתיקון זה יתקלקל יותר אלא שצריך לחברו בתכלית הקיצור יע"ש שהאריך בזה והנה מזה מבואר להדיא שהבין אזהרתו כפשוטו ודלא כמ"ש הרב הנ"ל בפשיטות על מי שהבין כן שהוא טועה אכן לפלא קצת שלא הביא מדברי המד"ר הנ"ל דמדבריו משמע להדיא דבכ"א הזהיר להוסיף על הכ"ד ספרי תנ"ך.
שוב עיינתי בתרגום שם במ"ש הזדהר למעבד ספרי חוכמתא סגי עד לית אף וכו' והנה מלשון זה משמע להדיא שפי' הכתוב בפשוטו וכמ"ש הרב הנ"ל דהיינו שהזהיר דוקא לעשות ספרים הרבה (דאל"כ חו"ל מלמעבד כמובן) ולפ"ז ע"כ צ"ל כמש"ל דר"ל או לעשות ספרים לעצמו או שהתנבא על העתיד ועפ"ז אפשר להשוות דברי המד"ר עם התרגום דבמד"ר מפרש דמיירי לעשות ספרים לרבים ובזמן האיסור וכמו שציינו באמת שם כגון ספר בן סירא דידוע דכמה מאוח"ע מונים אותו בחשבון התנ"ך (ויעו' בסנהדרין בריש חלק ק' ע"ב דמילי מעלייתא דאית בי' דרשינן הרי דמותר להשהותו בביתו לעיין בדברים הטובים דאית בי' ויל"ע) ובכה"ג שפיר כתבו דאסור אכן התרגום כפי הנראה דמפרש לה דמיירי בכותב לעצמו או עתה בזמן ההיתר שפיר כתב דאדרבה יש בזה מצוה:
אכן אכתי יל"ע במ"ש הרב הנ"ל דקודם ביאת אליהו יזכרו כל התורה כמו שנמסרה למ"מ דהא המעיין במנחות ד' מ"ה ע"א במ"ש ר"י פרשה זו אליהו עתיד לדורשה ופירש"י דעד שיבוא אליהו ויפרשנה אין אנו יודעים לדורשה ע"כ הרי להדיא דאף שא"א יודעים פרשה זו מ"מ יבוא אליהו ואף לר"א שם דמפרש להאי פרשה מ"מ בזה ודאי נראה דלא פליג על ר"י דודאי יוכל להיות שישארו איזה ספיקות ודברים אשר לא נעמוד על בירורן עד ביאתו ועוד דהא באמת כמה פעמים נשארו בש"ס כמה בעיות בתיקו ואף אותן שלא נאמר בהם תיקו הנה בודאי אחר חתימת התלמוד בודאי אין שום אופן לפושטם עד שיבוא אליהו כנודע וא"כ בודאי שע"כ ישארו כמה ספיקות עד ביאתו וא"כ איך כתב הוא דאין אליהו בא עד שיהיה התורה בשלימות כמו שנמסרה למ"מ (ויעו' בש"ס בכ"מ הילכתא למשיחא ויעו' בהשגת הראב"ד בסוף הל' מלכים כמ"ש על הר"ם דאין להכריע בדברים העתידים להיות):
והנה לכאורה היה אפ"ל דבאמת בזה פליגי ר"ש וחכמים בסוף עדיות דלדעת ר"ש דאליהו בא להשות המחלוקת ס"ל ע"כ דבאמת עד ביאתו ישארו כמה ספיקות ולדעת החכמים דאין אליהו בא כ"א לעשות שלום בארץ באמת יכול להיות דס"ל כמ"ש הרב הנ"ל ויעו' בתוי"ט שם במ"ש דעפ"י דעת ר"ש סמכו לומר תיקו ר"ל תשבי יתרץ קושית ואיבעיות, משמע קצת כמ"ש ויעו' בפמ"ג בריש פתיחתו לאו"ח במ"ש בזה בשם מוסף לערוך דלא שמיעה לי' דבר זה ובפיוט למוצש"ק למוהר"נ כץ מק"כ צירופי אליהו הביא ג"כ כמ"ש התי"ט):
אכן באמת ז"א חדא דודאי א"א לומר דהא דר"י במנחות שם יהיה דוקא לדעת ר"ש ודלא כחכמים ועוד דהא אכתי יקשה ממ"ש דודאי עתה ע"כ ישארו הני אבעיות שבש"ס בספיקן עד ביאתו ועוד דהנה המעיין בש"ס שבת קל"ח ע"ב יראה דאדרבה לדעת החכמים עתידה תורה שתשתכח מישראל ולדעת ר"ש שם לא ימצאו הלכה ברורה בלי מחלוקת יע"ש וכפי הנראה דר"ש בסוף עדיות אזיל לשיטתו בשבת שם (ומזה נראה דעיקר הגי' בעדיות ר"ש ודלא כמ"ש בנ"א ר"י).
שוב ראיתי בפי' הראב"ד בסוף עדיות שם במ"ש שבין לדברי חכמים ובין לר"ש ע"כ צ"ל דהא דהנה אנכי שולח לכם את אליהו חוזר על הא דזכרו תורת משה דאם תזכרו הנה אזי ישלח לנו וא"כ לכאורה נראה כמ"ש הרב ז"ל והנה לכאורה היה אפ"ל דכ"ז עד סמוך לביאת אליהו אכן סמוך ממש לביאתו יחזרו לזכור באמת כל התורה וכמ"ש בש"ס סנהדרין צ"ז ע"א דבשבוע שב"ד בא בג' תורה משתכחת ובחמישית תורה חוזרת יע"ש הן אמת דהמעיין במס' ד"א זוטא פ"י יראה שבאמת המה דברי ר"ש בן יוחאי אכן י"ל דבאמת בזה לא פליגי חכמים עליו וכ"נ ממה שהעתיקו בש"ס דבר זה בסתם וכ"ג עוד שם במה שאמר ר"י דהא כמה שביעית שהיה כן ותי' לו אביי דבששה קולות ובז' מלחמות מי הוה ועוד כסידרן מי הוה יע"ש:
אכן אכתי א"א לומר כמ"ש הרב הנ"ל מכח מה שכתבנו לעיל מהא דר"י במנחות וכן מהני בעיות שבש"ס והעיקר מה שנלפענ"ד בזה הוא כך דלדעת רשב"י הנ"ל לא ישאר אזי שום ספק כלל אלא פלוגתות שלא ידעו הלכה כדברי מי ולדעת החכמים בודאי ישארו כמה וכמה ספיקות ובעיות ופרשיות שא"א יודעים לדורשם כמ"ש ר"י במנחות ואף דאמרו דאיני בא אלא לעשות שלום בארץ ר"ל דאין עיקר ביאתו כ"א לזה ומ"מ יודו דבאמת לאחר ביאתו ידרוש ויפשוט כל הספיקות ומה שנראה מדברי הנביא שצריך לזכור כל התורה קודם ביאתו הוא ע"פ מ"ש חז"ל שהקב"ה הראה למשה כל מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש הנה באמת כ"ז צריך להתפשט וליצא לאור קודם ביאתו ועד שיצא לאור כל החי' תורה הנ"ל באמת הוא מניעת הקץ ואותן הספיקות שישארו באמה עדיין לא הראה לו כיון שאין תלמיד ותיק עתיד לחדשן (ויעו' בתי"ט בריש אבות בס"ש לבאר מלת הראה) ובהכי א"ש הכל.
עוד נלפענ"ד דהנה כבר נודע דעת חז"ל בכ"מ דכל ישראל ערבים זל"ז ובפרט הת"ח והראשים שבדור ודאי מחויבים להשתדל כתיקון הדור כמבואר בכ"מ על מאה"כ ואשמם בראשיכם והנה לפ"ז הוא חוב מוטל על כ"א מישראל באם יחדש איזה דבר הלכה לאמיתתה לחפיצו ברבים כדי להעמידם על האמת מצד הערבות בכדי שלא יכשל בעין אחיו ועפ"ז אפ"ל דזה כונת הכתוב במלאכי זכרו תורת משה וכו' על כל ישראל חקים ומשפטים דר"ל במלת כל דהיינו שיזכרו תורת משה שנצטוה בחורב ונס במה שקיימו וקבלו ע"ע בערבות מואב שכ"א יהיה ערב בעד כללית ישראל והיינו שכ"א מישראל ישתדל לזכות את עצמו וגם יתקן לאחריני ואזי הנה אנכי שולח לכם את אליהו כי ודאי בזה יתוקן עולם במלכות שדי ובלצ"ג אכי"ר.
ומעתה אבוא ברב תודה להרועה אותי מעודי אשר לא עזב חסדו מאתי ושם חלקי בתורת אמת ואחת דבר אלקים שתים זו שמעתי ואברך על המוגמר ברוך הוא וברוך שמו שהחיינו וקימני והגיעני עד הלום ואשפוך שיחי בקידה ובכריעה והשתחויה בלב נדכה ונפש שבורה לפני יוצרי שהוא אדון כל שיהי' נא אמרינו לרצון ושלא אכשל ח"ו בדבר הלכה ואל יאמר פי דבר שלא כרצונו וידרכני בדרך אמת ויפתח לנו שערי אורה ויזכנו ליום הבשורה ושדברי ימצאו חן בעיני כל אוהבי תורת אמת. והנה קראתי שם הספר בכלל הליכות אליהו ע"ש הכתוב (זכרי' ג') ונתתי לך מהלכים וכו' כי בזה אזכה לחיי עולם כמ"ש בדתגד"א ויהיה לי מהלכים בין העומדים וקונטרס הראשון על סדר השו"ע יו"ד בשם תורת החיים לזכר נשמת אבי מורי ז"ל היות כי נגמר סמוך לימי פטירתו וגם כי רוב הענינים כתבתי בעת היותי על שלחנו וגם היות שהוא על הל' טריפות ע"פ מאמר חז"ל חיה אכול וקונטרס הב' קראתיו בשם חדות יעקב ג"כ לזכר נשמת א"מ ע"פ המבואר בזה"ק כי ע"י חי' תורה מעטרין להאבות בג"ע ויש להם נייחא וחדוה רבה והג' קראתיו בשם זכור לטוב לזכור חסדי ד' הטוב ומטיב לכל כי הנה בענינים הנ"ל סבלתי גודל עגמ"נ מחמת האנשים אשר רדפו אחרי וברוך ה' שלא נתנני טרף לשניהם אלה ברכב וכו' ואנחנו בשם ה' וכו'. וע"ש נשמת א"מ מרת גיטל הכ"מ אשר נפטרה עלי בשנה זו בג"מ תהיה מנוחתם
כנפש המעתיר הק' אליהו באא"מ מוהר"ר יעקב חיים זצ"ל, אבד"ק סמילא.