אור ברסלב
הכוח השלישי שלושת הכוחות

הכוח השלישי

שלושת הכוחות

היינו כחולמים

"יפה אמרת." שיבחתי את יעקב. "זו הדרך הנכונה. כלומר אסור למהר ולהאמין 'בעיניים עצומות' לכל אשר מעלים בפניך. עם זאת אין להתנגד ולשלול בקלות לפני שבוחנים. יש להקשיב לדעה שכנגד, לשקול, לבדוק, ולהגיע למסקנות בכוחות עצמך. כך משיגים ידע."

"ואם אין ברצונו לדעת?" הקשה יצחק.

"שיעשה זאת לפחות מתוך סקרנות; סקרנות חיובית אני מתכוון." השבתי. "שהרי כולנו סקרנים, גם יעקב. הנשכר העיקרי יהיה הוא עצמו. אבל גם על כך הבה ונרחיב בהמשך, אם תרצו."

יצחק השמיע קול גיחוך. "להסתקרן אני יכול רק לגבי דברים הגיוניים, מציאותיים וארציים, אברהם! אינני טיפש!"

"בהמשך תראה את הדברים אחרת, אני מקווה. המושגים הִנָּם רוחניים ומופשטים, על כן בלתי אפשריים למוח האנושי לקליטה ולהבנה מקיפה." עניתי. "אבל יש לזכור: על פי הגורם נוצרת התוצאה; ועל פי התוצאה אפשר להבין ואף להסכים לגבי מהות הגורם, כפי שאמרתי, ואף אם אינו מוחשי, כפי שתתחילו להיווכח בעצמכם מיד. הסיבה להתהוות חזקה מההתהוות עצמה."

יצחק עיוות את שפתיו. "שוב, מילים יפות ונישאות שאינן אומרות לי דבר!"

"הבה נחזור לשלושת קווי היסוד, ונציג דוגמאות להסבר, ואז יובן." הצעתי. "אציין תחילה שבנושאים שנדבר לאורך שיחתנו אשתדל להציג פנים המוכרים פחות.

על פי שלושת הקווים האלה – הפלוס, המינוס והניטראלי נוצרה כל המציאות הקיימת; הגר"א בליקוטים בתחילת אדרא רבא "על שלשה דברים" וכו'. המורכבת מזמן, מרחב וחומר."

"כלומר, האור הרוחני היה הגורם האחראי להוצאתם לפועל?" שאל יעקב.

"נכון. וגם הם מבוססים על עיקרון השלוש. הזמן: עבר, הווה ועתיד. המרחב: אורך, רוחב, עומק. חומר: האטום - בנוי מהפרוטון, מהאלקטרון ומהניוטרון; ישנם חלקיקים קטנים יותר כפי שמגלים במאיץ החלקיקים בשוויץ אבל פה מדובר על החלקיקים הבסיסיים. והם מרכיבים את מלוא המציאות החומרית, וזה כולל את הגלקסיות הכבירות.

וכעת שימו-לב: מה הוא הכלי שבאמצעותו אנו מודדים ומחשבים את המציאות? מתמטיקה."

"למה אתה מזכיר את המילה הזאת?!" גער בי יצחק. "אני חלש בזה!"

"לא נוכל להתחמק, יצחק, שכן היא הבסיס לחישוב כל דבר אשר נצביע לעברו בחומר ואף שלא בחומר (במוסיקה, למשל): הפלוס – המספרים חיוביים, המינוס – המספרים השליליים. הניטראלי – האפס. מדהים: הוא כל כך זניח, האפס, אבל בלעדיו כל המערכת הענקית הזאת קורסת."

הבחנתי בצעיר אשר צעד בזהירות על-גבי החומה הצרה המפרידה בין הגן לחוץ בהשתדלו לשמור על יציבותו.

"אתם לבטח יודעים היכן נמצא מרכז האיזון בגופנו. הלא-כן?" שאלתי.

"באוזניים." הייתה תשובת יעקב.

"שימו-לב – האוזן מחולקת לשלושה: החיצונית, התיכונית והפנימית ואין מקום יותר מתאים למרכז האיזון משם. אוזן – מלשון איזון.

למעשה, אכן בכל דבר או מצב שנצביע לעברו נמצא שבנוי הוא משלושת קווי היסוד. לפני זמן קצר קנית שתייה. הכוחות אשר פעלו היו אתה והרוכל. התוכל להצביע על הכוח השלישי?" שאלתי.

"ה...בקבוק..?" שיער יצחק.

"ובעזרת מה קנית את הבקבוק?"

"בעזרת כסף כמובן." משך יצחק בכתפיו, "נו אז מה?!"

"נכון. בעזרת כסף. וכספים נקראים גם 'אמצעים', מלשון אמצע. ומה נמצא באמצע אם לא הניטרלי. כלל זה גם קשור לעצם הבאת ילדים לעולם."

"הבאת ילדים לעולם?" התפלאו שניהם, ויצחק קרא בזעם, "אתה אומר דברים סתומים! מה זה קשור לכאן?!".

"אסביר." הבטחתי. "אבל תחילה אעלה שאלה בפניכם - מדוע בעצם אנו מביאים ילדים לעולם?"

"מ'זתומרת למה?!" קרא יצחק. "מביאים ילדים כי זה טבע העולם!"

"אכן כך." הסכים יעקב. "זהו הצורך הבסיסי והחשוב לכל אדם, ויש לנו את הרצון הטבעי בהם. הם הרי דור ההמשך."

"כל אשר אמרתם אמת, אבל מה מניע אותנו לרצות ולהביאם לעולם?" שאלתי. "שהרי הדבר גורם לקשיים לא קלים לאם, הן בהריון והן בלידה עד כדי סכנה ממש! וגם לאחר שנולדים הם כה מגבילים אותנו והופכים לטרדה ולטרחה בלתי נגמרת: יש להעניק להם, לדאוג להם, להשקיע בהם. והאירוניה היא שאין הם מעניקים דבר בחזרה, לפחות בילדותם המוקדמת. נהפוך הוא: הדרישות שלהם אינן יודעות שובע, ביום וגם בלילה. מדוע אפוא אין אנו מואסים בהם? האהבה שבין ההורים התפתחה בהדרגתיות במשך הזמן, אף-על-פי שהייתה בחירה הדדית. אבל ראו זה פלא - אף שלא קדמה העדפה על תינוק זה הספציפי, מרגע שנולד התינוק הופך הוא להיות הדבר היקר, האהוב והחשוב ביותר בעולם! אבסורד, הלא כן? מדוע זה קורה?"

יעקב ויצחק הביטו זה בזה בלי להשיב וחייכו במבוכה.

"אם נקביל את מושג המשפחתיות לכלל היסוד שהעלינו, נוכל להבין זאת. הגבר הוא הפלוס, האישה היא המינוס. בעניין הזכר הוא המשפיע והנקבה היא המקבלת ראה הקדמה לפרי עץ חיים דף ג' עמודה ב' דיבור המתחיל "ארבע דברים" (דפוס קארעץ). וכן קל"ח פתחי חכמה פתח ע"ג חלק א'. והרי יש צורך בניטרלי, האמצעי שביניהם, המקשר, כי שלוש פירושו איזון, ולכן שלושתם חשובים. הנשמה אשר תיכנס בתינוק נקבעת אמנם על ידי הבורא אבל החומר היסודי, השורשי, המפתח את הגוף הגשמי הלא בא מההורים. גמרא מסכת נידה דף ל"א עמוד א' דיבור המתחיל "תנו רבנן שלשה שותפין באדם" וכו'. וכך, במסגרת זו, מבחינת החומר והגשמיות שבו הוא הניטרלי ביניהם. נשמות ההורים יודעות זאת, ולכן רוצות בו ביותר, הילד שנוצר משניהם, הילד שבלעדיו הבית אינו מושלם, זהר פרשת ויקרא אות צ"ד. ועל כן גורם לצער רב להורים כשאינו. לא לחינם ציווה הבורא בכך. כמובן שגם על הילדים להיות אכפתיים, אוהבים, מוקירי תודה ומעניקים כלפי הוריהם, כי ילדים ללא הורים מה הם? והרי גם הניטרלי זקוק לפלוס ולמינוס. ולכן יש לחנכם לזאת מילדות. ספר שמות פרק כ' פסוק י"ב "כבד את אביך ואמך למען יאריכון ימיך" וכו'. כשהילדים גדלים וההורים מתבגרים, על הילדים לדאוג להוריהם וכך נסגר המעגל ביניהם, שגם עליו נוכל להרחיב בהמשך."

על אף הסבריי הנרחבים והדוגמאות, יצחק עדיין לא השתכנע בשלמות. "בסדר, ייתכן שבטבע תוכל למצוא הקבלות לשלושת הקווים אשר ציינת. אבל הרי האדם עצמו בנה והמציא כלים ואמצעים שונים, ולא ייתכן שיתבססו אף הם על שלושת הקווים!"

"גם בהם תמצא כלל זה." הדגשתי. "למשל – מערכת החשמל. יש בו את חוט הפלוס וחוט המינוס. אבל אם נחבר ביניהם – ייווצר קצר. חייב להיות גם הניטראלי. התוכלו להצביע עליו?"

"ה...ארקה..?" הועלתה ההשערה.

"הארקה ממלאת צורך בטיחותי בלבד, ואפשר אף בלעדיה." אמרתי.

"הנורה?" הוצעה אפשרות נוספת.

"נכון. יפה. הנורה. בנורת התאורה יש חוט המקשר ביניהם. ממבט ראשון נראה הדבר לא הגיוני – שהרי הוא בסך הכול חוט נוסף, שניתן היה לחסוך בו, כך נראה, ופשוט לחבר בין שני החוטים הראשיים, ועל כן נראה כמיותר. אבל חוט זה דק ביותר, ועל כן מקשה על החשמל לעבור דרכו. במילים אחרות, אפשר לראותו כמתנגד לקבלת החשמל, מצד אחד, אבל מצד שני מקבל, בפועל, בסופו של דבר, ואף מעביר, ואז נוצר האור שהוא ההתבטאות של מצב מאוזן. הנורה נחשבת לנגד וכשמה כן היא, הרי."

"כאותה התנגדות שלנו בעולם האין-סוף, שהזכרת." הנהן יעקב בראשו.

תוכן העניינים

הכוח השלישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה