הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא
תהלים ליל הושענא רבא
א. אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. ובדרך חטאים לא עמד. ובמושב לצים לא ישב. כ"א בתורת ה' חפצו וגו'. על כן לא יקומו רשעים במשפט. רצונו לומר דהרשעים מדמים בנפשם להצטדק בעת כי בא לשפוט את הארץ. בטענת הידיעה שהי' מכרחת הבחירה כמובא מזה ברמב"ם ה' דעות לסתור טענה זאת יען כי לא מחשבותי מחשבותיכם. והשי"ת כל יכול לידע העתידות. ואעפי"כ הבחירה חפשית. כמו שאחז"ל הכל צפוי והרשות נתונה (אבות פרק ג') וזשא"ה על כן לא יקומו רשעים במשפט בזה לא יהי' להם תקומה במשפט בטענת. כי ווד"ע ה' דרך צדיקי'. ודרך רשעי' תאבד. ע"כ חוזר לראשונות. כ"א בתורת ה' חפצו וגו'. וכל אשר יעשה יצליח לא כן הרשעים כ"א כמוץ אשר תדפנו רוח. ומגיע להרשעים עונש ומתן שכר לצדיקי':
שם (ב') כי אם בתורת ה' חפצו. ובתורתו יהגה יומם ולילה יש לפרש דמי שזוכה ללמוד תורה לשמה הקב"ה אומר שמועה מפיו כמאחז"ל במד' אליעזר בנו אומר דהשי"ת אומר הלכה בשם התנאים וזשא"ה כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו של האיש יהגה ה' יומם ולילה וגו' אז וכל אשר יעשה יצליח: ד. נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. כי כתיב והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואספת דגנך תירושך ויצהרך וגו' וסרתם ועבדתם וגו' והאדמה לא תתן את יבולה. ואבדתם מהרה מעל הארץ. וכתב רש"י בר"פ האזינו. דהא בהא תליא. ועי' מש"כ שם בספרי מאזני צדק עה"ת. דכל זמן שיש דגן ותירוש אין כח ושליטה בשונאי ישראל להרע לנו. ע"כ אמר נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. כי אז בשלום יחדו אשכבה ואישן. כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבנו. ואין רשות להם להרע ח"ו לישראל:
ה. כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו י"ל ע"ד רצון יראיו יעשה שהקב"ה עושה רצון להצדיק כדי ואת שועתם ישמע ויושיעם רצונו שהקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים ע"כ עושה להם רצון כדי שיתפללו ע"ז עכ"ד. וז"ש כי אתה תברך צדיק ה' כשתרצה לברך הצדיק ה' כצנה רצון תעטרנו, תעטרנו ברצון כדי שעי"ז יתפלל אליך:
כג. גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי. ושמא תאמר ח"ו הסיר השי"ת השגחתו והניחו תחת הטבע. עז"א שבע"ך, שבט מוסר ומשענת"ך. משען לחם. המה (יחדו ע"ד מקל וכיכר ירדו כריכים) ינחמוני. והראי' כי תערוך לפני שלחן נגד צוררי. דאין לך דבר שמשבר לב הצוררים כמו שאם רואים אצלי שלחן מלכים והרחבה. דשנת בשמן ראשי כוסי רוו':
כד. מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. הנה בראש השנה נהגו לומר זה וכן בשמחת תורה נהגו ג"כ לומר זה המזמור. וי"ל ע"ד שכתב מורי הגאה"ק בעל ייטב לב. מכף רג"ל. ועד רא"ש אין בו מתום. כי בר"ה הכל שבים אל השי"ת אבל אחר הרגל. ושבו בנים לגבולם והנה ראש השנה התחילה ב ר' ושמחת תור ה ב ה' לבסוף. ולמפרע אותיות ה"ר. וז"ש מי יעלה בה"ר ה' ומי יקום במקום קדשו שלא ישוב לחטוא כבראשונה:
כז. לדוד ה' אורי וגו' שבת"י בבית ה' כל ימי חיי. בסוכות "תשבו "שבעת "ימים הר"ת שבת"י. רצוני לומר דבחי' סוכה הנקרא בית ה' צלא דמהימנותא. ישאר רושם דקדושה על כל השנים שיחי' האדם. לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כי יצפנינו בסכו ביום רעה כמבואר בזוה"ק לתקיעת שופר. שמעתי מאבא מאריז"ל:
ל. אליך ה' אקרא וגו' מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמיתך. כי אעפ"י שאמחז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. אבל הכל רק בבחי' וידום אהרן. אבל לא יוכל לברך בקול גדול. ע"כ אמר שמע ה' וחנני ה' הי' עוזר. לי. הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד. בקול גדול. ולא ידו"ם. ה' אלקי לעולם אודך:
לג. הנה עי"ן הוי' אל יראיו למייחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב. הנה שמעתי מאבא מארי ז"ל. שאמר בשם ס' אגרא דכלה ש"ב של אביו מוהר"ר שמואל זללה"ה. ה"ה הרבי ר' הירש שזאלב זללה"ה. שאמר לפרש הכתוב בפ' נח צה"ר תעשה לתיבה. אם ח"ו נגזר בשמים כל צר"ה שלא תבא. אזי תראה לעשות מזה צירוף של צה"ר. ומפרש הפסוק כיצד. ופתח התיבה. דהיינו אות צ'. בצדה תשים. ר"ל תשים אותה מן הצד ואין אתה צריך להזיז אותה ממקומה. כי בין צה"ר בין צרה. פתיחת התיבה הוא צ'. אך תחתים שנים. רצונו לומר שתחת אות שניי' של צר"ה שהיא ר'. שלישים תעשיה. ר"ל תעשה אותה אות שלישית. וממילא נשאר ה' שניי'. ואות ר' שלישי' ונעשה צירוף צה"ר. עכ"ד פח"ח וש"י. אף אנו נאמר. כשח"ו נגזר אותיות מו"ת יש עצה להחליף מספרה באחרים. עד שיעלו למספר הנ"ל. ומפרש הכתוב כיצד. הנה עי"ן הוי' שהוא מספר קנ"ו אל יראיו. להציל ממו"ת. נפשם ולחיות"ם ברע"ב ולצרף עוד מספר. ח"ו. רע"ב ס"ה יעלו בידך למספר תמ"ו. וע"ד שאמחז"ל (תענית ח') בעובדא דהוי כפנא ומותנא. ואמר רשב"נ ניבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב. ובזה א"ש מאוד הנה. עי"ן הוי' אל יראיו למייחלי' לחסדו להציל מ מו"ת נפשם. ול ח"יותם ב רע"ב ומשביע לכל ח"י רצון:
לו. " אל " תבואני " רגל " גאוה הר"ת אתר"ג. כ"כ דורשי רשימות. ועי' במס' (אבות דר"נ פרק כ') בפירוש החיד"א ז"ל בד"ה רמז. מש"כ בזה. ולי נראה להוסיף קצת דס"ת. אל" תביאני" רגל" גאוה". המה היל"ל. דאם האדם רוצה לשבר מדת הגאוה. צריך להיות מקצה אל הקצה. כמ"ש בפי' מאוד מאוד הוי שפל רוח ע"כ רמז דסוף דבר צריך שיהי' ענותן כמו היל"ל: נא. אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים. עפימ"ש בס' באמ"ח בפ' בא בפסוק וגם מקנינו ילך עמנו. ופי' עפ"י מאחז"ל (ילקוט מלכים רמז רי"ד) גבי אליהו כשצוה ליקח שני פרים א' לשם. וא' לבעל הי' פרו של אליה' נמשך אחריו והולך מעצמו. והפר שעלה לשם הבעל. נתקבצו כל נביאי הבעל. וכולם לא יכלו להזיזו מן הארץ. עד מלפני מבהמות הארץ מפרו של אליה'. וכה אמר משה רבע"ה שתראה אשר גם מקנינו ילך עמנו מעצמם. לא תשאר פרסה שהמה לא ירצו להשאר. כי ממנו ניקח לעבוד את ה"א. ודפח"ח. וזשא"ה אז כשתחפוץ זבחי צדק עולה וכליל. אז יעלו על מזבחך פרים. מעצמם הם עולין להקרבה למזבח:
סו. אכן שמע אלקים הקשיב בקול תפלתי, וכו' ע"ד רחב"ד אם שגורה תפילתי בפי ידעתי שהוא מקובל וזשא"ה אכן שמע אלקים הקשיב בקול תפלתי. ברוך אלקים אשר לא הסיר תפלתי. וחסדו מאתי. שהי' תפלתי שגורה בפי ולא הסיר תפלתי וחסדו מאתי:
עא. אבא בגבורות אדנ"י הוי' ר"ל ימי שנותינו בהם שבעים. ואם בגבורות שמונים שנה. אבל כל זה נחשב לו לצדקה מאת השי"ת, שהיא לפנים משורת הדין. ואזכיר צדקתך לבדך. אלקים למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאותיך ע"כ זכיתי לזה כמש"כ החת"ס ז"ל. עה"פ והותירך ה' לטובה בפרי בטנך. ר"ל אף שכתב הרמב"ם אשרי מי שחתמו ימיו מהרה. אבל היא לטובה בפרי בטנך. וז"ש גם עד זקנה ושיבה אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור וגו':
עח. וירעם כתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם. י"ל. ע"ד שכתבו בסה"ק. דאבות הקדושי' האיך ידעו את התורה קודם שניתנה אלא דרמ"ח עשין הם כנגד אברים של אדם. והי' כל אבר מבין מה שייך לו לעשות בו ועי' רש"י במס' (מכות כ"ג.) דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו לו למשה רמ"ח עשין כנגד אברי' של אדם שכתב כנ"ל. וז"ש מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו. ולכאורה מאין ידע תכסיסי מלוכה. ע"ז אמר וירעם כתום לבבו. ובתבונו"ת כפי"ו מעצמ"ם ינחם:
עט. אל תזכר לנו עונות ראשנים. ע' במאמרי אלול לסליחות:
פא. לא יהי' בך אל זר וגו'. אנכי י"א וגו' הארכתי בזה בדרושי חודש: פד. כי טוב יום בחצריך מאלף. בחרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע. וקשה הא אין נכנס בגדר הדמיון כלל. אמנם נבס"ד, דהכונה ע"ד שאמרו (עבודה זרה י"ז) ר"ח ור"י. ניזול וניתב אפתחי דבי זונות. כי היכי דנכפיי' ליצרא וכו'. עז"א כי זה דרך סכנה. כי טוב יום בחצריך מאלף. ודרשו חכמז"ל במס' (מכות דף יו"ד.) טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני. מאלף עולו"ת שעתיד שלמה בנך להקריב לפני ע"ג המזבח. והנה ידוע עולה מכפר על הרהור הלב. ע"כ אמר טוב יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלקי. מדור באהלי רשע. אף אם לא יחטאו. רק באופן לכפיי' ליצרא. עכ"פ מידי הרהור לא נפק וצריך עולה לכפר על הרהור הלב. ע"כ טוב לגרש היצה"ר ע"י התורה כי מרויח ההרהור. כמש"כ הרמב"ם אין מחשבת העריות מתגברת אלא בלב פנוי מן התורה:
צא. יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה. רצונו בזה כי לענין הצרה לא וחשוב ה' ביומו של הקב"ה. רק עמו אנכי בצרה יום לשנה נחשב. ובזמן אחלצהו ואכבדהו. אורך ימים אשבועהו יומו של הקב"ה אלף שנה. ואראהו בישועתו. מה שאצלו נחשב לישועה:
צו. יעלוז שדי וכל אשר בו. אז ירננו כל עצי יער לפני ה' כי בא. כי בא לשפוט הארץ וגו'. יש לפרש הלשון כל עצי יער. ע"ד שפי' המגיד מדובנא ז"ל מהמשל מהסוחרי' שאחד הי"ל מעות שלו והסוחר גדול הי"ל ממון אחרים כנודע. הה"ד אילני פירות חטאו בטעמי עצו ופריו משא"כ עצי היער והבן:
צז. אוהבי ה' שנאו רע. ע"ד שכתב בשערי תשובה לרבינו יונה ז"ל, אם האדם רוצה לידע מעמד שלו בעבודת השי"ת אזי ינסה עצמו וידקדק אם שונא הוא מה שאסרה התורה לעשות בתכלית השנאה. ידע כי הוא אוהב את המקום וא"ל ידע כי עדיין אינו בתכלית השלימות כראוי. וזשא"ה אוהבי ה' שנאו רע. שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם:
קא. לבקרים אצמית כל רשעי ארץ וגו'. יש לפרש ע"ד שכתבו הבא להורגך השכם להרגו וע"ד מאחז"ל השכם והערב עליהם בביהמ"ד והם כלים וזשא"ה לבקרי"ם שאנו משכים בבוקר בבוקר בזה אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פועלי און:
קב. כי השקיף ממרום קדשו ה' משמים אל ארץ הביט. לשמוע אנקת אסיר ע"ד שכתבתי בדרושי תשרי בתפילת א"מ פתח שערי שמים לתפלתינו. א"מ זכור כי עפר אנחנו. בשם אחי מורי מו"ה מרדכי ז"ל היי שאנו מבקשים א"מ פתח שערי שמים לתפלתינו יש לחוש שמא כשיראה ויקיש עבודתינו נגד עבודת המלאכים ושרפים אשר בשמים ממעל. ידחו תפלתינו מכל וכל עז"א. א"מ זכור כי עפר אנחנו. וספיקו לפניך עבודתינו, מבו"ד עפר ואפר עכ"ד פח"ח וזשא"ה כי השקו"ף ממרו"ם קדששו. ויש חשש שלערך מלאכיו הקדושים. יתעורר קטרוג נגד עבודתינו אז ה' משמים אל ארץ הביט. איך כי עפר אנחנו לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה:
שם. אל תעלני בחצי ימ"י. כי אחז"ל מיתת ששים הוא מיתת כל אדם ודרשו (מ"ק כ"ח. אבות פ"ה) דכתי' תבא בכל"ח אלו קבר בכל"ח גי' ששים וזה כמספר ימ"י. ע"כ אמר אל תעלנו בחצי ימי בן שלשים לכח:
או. כה יאמר. ע"ד מש"כ בפ' בראשית. בשגם הוא בשר והי' ימיו מאה ועשרים שנה. וכן עמא דבר. אשר זהו שנים הקצובים לברכת איש אל רעהו. והנה אם תחשוב מספר ומ"ו במילוי כזה יו"ד:
מ"ם:
יו"ד. עלה בידך לחשבון מאה ועשרים. וזשא"ה אל תעלנו בחצי ימ"י דהיינו בששים. רק ימי במילוי מאה ועשרים שנה:
קד. הכפירי"ם שואגים לטרף נתבאר אצלינו במאמר יוה"כ ומשם תדרשנו לטובה:
קו. מ"י ימל"ל גבורות ה'. מפורשים העולם מי שרוצה למלל מלשון מוללין מלילות. גבורות ה'. דהיינו המתקת הדינין. אז ישמיע כל תהילתו יגמור כל ס' תהלים. ויש להוסיף. דחשבון של מ"י ומל"ל עולה למנין ק"ס. שהיא חשבון שמוה הפדיון. כמבואר בשערי ציון שע"י שיגמור ס' תהלים. יכול לפעול פדיון נפש:
שם. ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה'. תפתח ארץ ותבלע דתן וגו'. יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה. והדקדוק מבואר. דמהפך הסדר דמעשה העגל הי' קודם מחלוקת קרח גם לשון יעשו להבא משמע אמנם כבר הארכתי בס' מאזני צדק. דחטא העגל הי' שרצו לעשות ח"ו שיתוף באלקות. ע"כ התיקון לזה לעשות שותפות עם הת"ח. ולהחזיק במעוזו וזה הי' ענין שבירת הלוחות. שאלמלא חטא העגל לא הי' צריך הת"ח ליקח סיפוק מע"ה. ומשה רבינו עשה זאת מדעתו ועשה שבירה בהלוחות. וזה הכוונה ואשברם לעיניכ"ם מלשון עינ"י העדה. שיהיו צריכים סיפוק ושותפות מעם ע"ה. ועי"ז יתכפר חטא העגל שעשו שותפות באלקות כביכול. אבל קרח ועדתו שנחלקו על משה ואהרן ולא רצו בתקנתן. מאז נתעורר חטא העגל למפרע. וזש"א ויקנאו למשה במחנה. לאהרן קדוש ה'. תפתח ארץ ותבלע דתן. ותכס על עדת אבירם. שעי"ז. יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה למפרע וכאלו יעשו את העגל אז בעת מחלקותו של קרח:
או. כלך לדרך הזה עפי"מ שכתבתי בס' מאזני צדק בפ' קרח. במד' מה ראה קרח לחלוק על משה פרשת פר"א ראה. דכתבנו שם דכוונת קרח הי' לש"ש וכמ"ש האריז"ל צדיק" כתמר" יפרח" ס"ת. קר"ח. והוא ע"ד שכתב רש"י רב לכם כי כל העדה כולם קדושים לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה"א. כי כל העדה שמעו. כי ידוע אין ישראל ניזונים אלא בזכות האמונה דהיינו אנכי ולא יהי' לך. דזה שמעו בעצמם מפי הגבורה. ובהכרח ישולם שכרם בעוה"ז משום לא תלין פעולת שכיר. אבל שאר מצות ע"י משה שליח נאמן נאמרו. וע"י שליח אינו עובר בבל תלין. אבל משה רבינו רצה ללמד סנגורייא במעשה העגל לומר לי צוית ולא להם. נמצא דאינו מגיע לישראל שום שכר אף עי"ז. ומהיכן יחיו ח"ו ישראל דלים ורקים. אבל קרח עשיר הי' אוהב כסף לא ישבע כסף. רצה להמשיך על ישראל ממון קרח. כדי שיהיו בבחי' נסיון העושר. דס"ל כדעה דנסיון העושר גדול מנסיון העוני. ע"כ רצה לומר דכולם שמעו בסיני אנכי ולא יהי' לך. ולא רצה בסנגוריא דמשה שאמר לי צוית ולא להם. עז"א מה ראה לראי' איך שהאמת אתו. ולזה תי' פרשת פר"א ראה דהטעם משום תבא האם ותקנח צואת בנה לכפרת מעשה העגל. נמצא דלא כמשה שא' לי צוית ע"כ נחלק. אמנם משה אמת ותורתו אמת. דהרי במשנה תורה הוכיח את ישראל. ודי זהב. פירש"י הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב. שנאמר (הושע ב') וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל. אשרי יליד אשה שרבו מודה לדבריו. ע"כ דוד המע"ה קבע בס' תהלים שלו. כדברי משה רבע"ה ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה'. תפתח ארץ ותבלע דתן. ותכס על עדת אבירם. דאי כדבריהם. יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה למפרע. דלדעת משה רבע"ה נמצא דחטא העגל לא הי' חטא כלל. דלי צוית ולא להם. אבל לדבריהם של קרח דתן ואבירם למפרע. יעשו עגל בחורב דלדידהו נחשב לחטא העגל. משא"כ אליבא דמשה רבע"ה לא הי' נחשב לחטא העגל. דלי צוית ולא להם:
ועד"ז שמעתי שיש מי שמפרש בס' שם משמואל) גם בר"פ דברים דמקדים וחצירות מחלוקת קרח. ואח"כ ודי זהב מעשה העגל. ולדרכים הנ"ל אתי שפיר מאוד. וא"צ להאריך:
קז:
אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו וגו'. י"ל דקורא להם אוילים עפי"מ דאחז"ל במס' () אין מדה"ד פוגע בנפשות תחילה אלא בתחילה בא בנזקי ממון ואח"כ ח"ו ביסורי הגוף. ואם ח"ו לא ישוב. אז בא עלי' ביסורי מות. ח"ו אשר ע"כ אמר אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו בחולי. וממתין עד שאר עניני יסורי' ר"ל. ואם לא ישיבו אזי באים לכלל כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות. ואעפי"כ עד יום מותו תחכה לו ואם ישוב מיד מקבלו. ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם: קט:
יהיו ימיו מעטים פקודתו יקח אחר. י"ל עפ"י מאחז"ל (חגיגה ד') רב יוסף כי מטו להאי קרא בכי. ויש נספה בלא משפט וכו'. סוף סוף שני' מאי עבדת. אמר אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במילי' מוסיפנא להו לוי והוי חילופי וזש"א יהיו ימיו מעטי' פקודתו (מה שחסרו משנים של זה) יקח אחר והוי חילופו':
קטו:
ברוכים אתם להוי' עושה שמים וארץ. השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם:
בחלומי רעיוני על משכבי סלוקי. בהא דמס' (ברכות ל"ה.) ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה. וכתיב השמים שמים לה'. והארץ נתן לבני אדם. ל"ק כאן קודם ברכה. כאן לאחר ברכה. ולכאו' היכן רמיזא בקרא. ועלה ברעיוני דזה מפורש בקרא גופי' כמה שנאמר אם. ברוכים אתם לה' עושה שו"א. רצונו אם ברוכים אתם לה' וגו'. דהיינו לאחר ברכה אז השמים שמים לה'. והארץ נתן לבני אדם. אבל קודם ברכה עדיין לא ניתנה הארץ לבני אדם. וא"ש הכתוב לה' הארץ ומלואה. ומשמע לי' שפיר מברכים בלשון ברוכים. כי כל המברך מתברך. וא"ש מאוד לשון ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ:
קיח. ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. כי מדרך העולם שאם רואה האדם אות לטובה אצל שונאו. הקנאה משברת כל גופו. כמו שפי' זקני מוסרצ"ה ז"ל. ימינך ה' נאדרי בכח. ימינך ה' תרעץ אויב. אותה ימין עצמה תרעץ אויב. וז"ש ה' לי בעוזרי. אז ואני אראה בשונאי מי המה:
קיט. העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים ע"ד מאמר החסיד בחוה"ל שאמר בוש אני לירא מזולתו ית"ש כי מי שהוא ירא באמת מהשי"ת אין לו לירא משום דבר זולתו ובפרט אם מאמין אשר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד א"כ בודאי אין לירא משום דבר. וזש"א העבר חרפתי אשר יגורתי שזה לי לחרפה מה שיגורתי כי משפטיך טובים וכ"מ דעבד רחמנא לטב עביד: שם. טוב לי כי ענית"י למען אלמ"ד חקיך. ר"ל אם העינוי היא גרמא למען אלמד חקיך. דהוי לי' יסורין של אהבה. שאין בהן ביטול תורה. דעי"ז בא מתן שכרה בצדה. המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר. ולמה אזכה למה שכתוב בסמוך טוב לי תורת פיך. מעושר. מאלפי זהב וכסף:
שם נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי. ע"ד מאחז"ל (גיטין נ"ז) זאת התורה אדם כי ימות באוהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'. וזש"א נפשי בכפי תמיד במסי"נ ותורתך לא שכחתו. דעי"ז המסי"נ. התורה מתקיימת אצלי:
שם עת לעשות לה' הפרו תורתיך דקימ"ל (יבמות.) כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם תוכל לקיים שניהם מוטב. וא"ל יבא עשה וידחה ל"ת. אמנם ה"מ בעידנא דמיעקר לאו. מוקים עשה. וא"ל לא. זשא"ה עת לעשות לה' (ר"ל בעידנא דאתה צריך לעשות ולקיים העשה לה') אז הפרו תורתיך הלא תעשה: א"י. בכוונה דעת לעשות לה' עפימ"ש הרמב"ן בטעם עשה דל"ת. משום דיגדיל תורה ויאדיר ואם מקיים הל"ת בזה לא ניכר פעולתו. והאדם נברא לעשות. ולתקן זה העולם. ע"כ עשה דוחה ל"ת. וז"ש עת לעשות לה' הפרו תורתיך:
א"י. עת לעשות לה'. הפרו תורתיך הל"ת. משא"כ כשעלה במחשבה לעשות מחשבה טובה מצרפה למעשה. וכאלו קיים העשה מעת (שעלה במחשבה) לעשות לה'. והל"ת אינו עובר דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. ע"כ הפרו תורתיך. עדל"ת:
שם קרבו רודפי זמה. מתורתך רחקו עפ"י הרמב"ם אין תאות עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. וז"ש קרבו רודפי זמה משום דמתורתך רחקו: שם רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו וגו' עי' מש"כ בזה. בשם אבא מארי ז"ל בדרוש לר"ה:
שם שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב. י"ל עפ"י מה דמעיד החוש בכל דבר אין שמחה כמו בהשקפה ראשונה. ואח"כ שקטה וכן המוצא שלל רב בעת וברגע ראשונה שהיא מוצא את השלל. נתפעל ונרגש בכל איברי'. וז"ש דוד המע"ה דהתורה היתה אצלו תמיד בבחי' זו אשר שש אנכי על אמרתיך כמוצא (ברגע ראשונה) שלל רב:
קכח. שיר המעלות אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך וגו' הנה כי כן יבורך גבר יר"א. רצוני לומר אם כן הוא מעלות והשגת הטובות לאיש ירא אתה'. א"כ מי שרוצה לברך את חבירו א"צ לפרט לו כל פרט ופרט. רק יבורך גבר ירא ה'. בזה יבורך גבר שיהי' ירא ה'. בזה וממילא ישיגהו כל הטובות האמורות. שמעתי בשם זקני הגאון מוהצ"ה חריף זצללה"ה:
קמה. קרוב ה'. לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת פירוש האריז"ל ידוע. בלשון עבר ועתיד. וחלקי אמרה נפשי, דהנה בנוהג שבעולם. אדם שיש לו בקשה. או חולה בביתו הולך אצל חכם העיר שיבקש עליו רחמים. כמבואר בש"ס (ב"ב קפ"ז ע"א) אשר ע"ז אמר הכתוב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. רצונו לומר להקורא את השם ית' לכל (הצדיק) אשר יקראוהו באמת. בשם קרוב ה' לכל:
קנ. הללוהו בתוף ומחול. י"ל עפי"מ שכתב מורי בס' ייט"פ במאמר שירת דודי (לחדש אלול אות ד'.) בשם זקני הגאה"ק ר' משה טייטלבוים זללה"ה. טעם לתקיעת שופר באלול. משום דכתב בשבולי הלקט בהללוי' הללו אל בקדשו. נאמר י"ב פעמים הללו כנגד י"ב חדשים. נמצא הללוהו בתקע שופר הוא על אלול, עכדפח"ח. נמצא הללוהו בנבל וכינור הוא תשרי וכו'. וכופלין כל הנשמה תהלל על שנה מעוברת שיש לה י"ג חדשים עכ"ד. בית יוסף. ופרישה. סי' תכ"ב. ולכאורה יש לי בזה תימה רבתי. דהרי מבואר בש"ס (ר"ה ל"ב) דאין אומרים הלל בר"ה דאמר ר' אבוה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מ"מ א"א ישראל שירה לפניך לא בר"ה ולא ביוה"כ. א"ל אפשר אני יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים לפני נפתחין וישראל יאמרו שירה. והכי קיימ"ל בטוש"ע (או"ח סי' תקפ"ד) א"כ לא אצטריך לי' הילולא דר"ח תשרי. (ואח"כ הראוני שכן הקשה הפר"ח סי' תכ"ב) ותו קשיא הא מילתא דכתבו וכופלין כל הנשמה תהלל וגו' על שנה מעוברת שיש בה י"ג חדשים. ותמוה לי דהרי לא אמרו רבנן בכפילא. אלא בפסוקי דזמרה משום דהוא סוף פסוקי דזמרה. וכן כופלין שם ה' ימלוך לע"ו משום שהוא סופה של שירה וגמרנו אותה. אבל דוד המע"ה לא קבעה לכופלה בספר תהלים שלו. גם לא נמסרה במסורה כלל לכפול פסוק זה. כמו שיש בשאר כתובים בתנ"ך (בסוף איכה. קהלת וכדומה. ומשום אל תעמד בדבר רע.) ובזה אין זכר לכפול כלל וכלל לא. והאיך שייך לומר שדוד המע"ה רמז דבר זה בתהלי'. והיום בפתחי ספרים מצאתי דאתאי לידי בספר (הכלבו סי' מ"ג) וז"ל ומצינו סמך לקריאת ההלל בר"ח. שרמזו דוד במזמור הללוי' הללו אל בקדשו. שיש בו יו"ב פעמים הללו'. כנגד י"ב חדשים ומשמע הללו אל בקדשו על קידוש החדש. עכ"ל. ולא זכר כלל מכפילא. אשר ע"כ לבי אומר לי. דקושי' חדא מתורצת בירך חברתה. דלעולם לא רמז דוד המלך ע"ה רק י"ב הילולים. לי"ב חדשים ולא אצטריך לדוחקא על שנת עיבור מטעם שאנו כופלין פסוק כהת"י הללוי' בפסוקי דזמרה, דבלא"ה א"ש. דעל ר"ח תשרי לא אצטריך הלולא. דאז א"א הלל. נמצא דהללוהו בנבל וכנור קאי על. חשון. דמדה בתורה אם אינו ענין לר"ח תשרי. תנוהו ענין לר"ח מרחשון. וקאי הללוהו בתף ומחול על ר"ח כסליו זמן כפרה ומחילה כמו יוה"כ, כמבואר בלקוטי צבי החדש כשלא עשה תשובה ביוה"כ ממתינין לו מהו"ר עד ר"ח כסליו כמו שפי' הקדוש ר"ר אלימלך אז תשמח בתולה אלול במחול (ע' בני"ש) וי"ל הללוה"ו בת"ף ומחו"ל עה"כ בגי' הפיתקי"ן רמז לחנוכה זמן מסירת הפיתקין:
ובזה ארווחנא עוד להוסיף קמחא ומיא. דהשתא אתיא הללוהו במינים ועוגב. לר"ח טבת, הללוהו בצלצלי שמע. לר"ח שבט. הללוהו בצלצלי תרוע"ה לר"ח אדר. כהתה"י הללויה. לר"ח אדר שני. ויהי' ראי' למש"כ בסה"ק בשם הרה"ק מבעלז לפרש הכתוב בפ' מקץ. כי לולא התמהמנו כי עתה שבנו אפי' אם ח"ו שנתמהמנו בחודש אלול ולא עשינו תשובה שלמה כי עתה שבנו ז"ה. בחודש הי"ב שגי' ז"ה. פעמים שחל פעמים בשנה דהיינו אדר ראשון ואדר שני עכדפח"ח וש"י (ועי' מש"כ בדרושי לחודש אלול בפ' זה) ע"כ א"ש דרמז דוד המלך ע"ה ראש חודש אלול בהללוהו בתקע שופ"ר והללוהו בצלצלו תרוע"ה לר"ח אדר א' ולאדר שני רמז בפסוק כל הנשמה תהלל י"ה הללוי':
חזק: