אור ברסלב
הין צדק לשבת בראשית

הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא

לשבת בראשית

שמחת תורה

א. בפרשת בראשית. כתיב ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות. אלה תולדות השמים והארץ. נבס"ד סמיכות הפסוקים. עפ"ד האוה"ח הק'. דשבת הוא המחי' כל ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום. ולולא השבת הי' מחזיר לסוף ששת ימים כל העולם לתוהו ואח"כ בא שבת בא מנוחה שלימה שאתה רוצה בה ונותן חיות ונפש החיוני עוד לששה ימים. ולזה אמחז"ל כל המקדש וכו' ואומר ויכולו וכו' כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כי ע"י שמקדש על השבת מתקיים העולם לעתיד ואין לך שותף גדול מזה. וזה שא"ה ויקדש אותו כי בו פי' באמצעות יום זה שבת מכל מלאכתו אשר על ידו ברא אלקים לעשות אלה תולדות השמים והארץ וגו' בהבראם אותיות אברהם. עי' בעה"ט. גם במסו'. ויברך אלקי' את נח. ויברך אלקי' את יצחק. דר"ל כמש"כ האוה"ח כי מיום שברא אדם לא חסר העולם דבר המעמיד צדיק יסוד עולם וכו'. נח שם אברהם. וז"ש גם כאן באברה"ם ויברך בזכות נח. ובזכות יצחק. שומרי שבת שבכל דו"ד:

ב. בפרשת תשא. ושמרו בנ"י את השבת וגו' ביני ובין בני ישראל. אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים וא"ה. וביום השביעי שבת וינפש. יש לפרש בהקדם דברי הגאון (ביער"ד חלק ב' דרוש ג'.) בחילוקי טעמי' שבדברות הראשונות משום כי ששת ימים עשה ה' וגו'. אף האומות בכלל שמירה וכו'. ולכן בדברות ראשונות שאלו לא חטאו ישראל. הי' חרות על הלוחות חירות ממלכיות ושיעבוד גליות. אין קפידא אם הי' או"ה שומרי שבת כי אין צורך להגנה מאו"ה. ולכן נאמר הטעם כי ששת ימים וגו'. אבל בדברות אחרונות שכבר חטאו ונגזרו לגלות. ראה הקב"ה ליתן לישראל לבד השבת. מבלי ישבתו בו זרים כדי שיהי' להם למגן ומחסה מהאומות ע"י זכות שמירת שבת. שלזה מסוגל השבת כמאחז"ל אלו שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אומה ולשון יכולין לשלוט בהם. וכן נאמר שם הטעם כי עבד היית במצרים. וא"כ לא שייך זה באו"ה עכדפח"ח. נמצא דטעם האמיתי לשבת הוא על שבת בראשית בריאת העולם כי בו שבת. אך ורק לנגד או"ה כתב הטעם כי עבד היית במצרים וכנ"ל. וזשא"ה ושמרו בני ישראל דייקא את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל (לאפוקי אומות העולם) אות הוא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש:

ג. ושמרו בנ"י את השבת וגו' וסמיך לי' ויתן אל משה ככלותו. י"ל ע"ד לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה. שהוא דוגמת הקבלת חתן וכלה: ד. עוד שם ברש"י ד"א מה כלה מתקשטת בכ"ד קישוטין האמורים בספר ישעי' אף ת"ח צריך להיות בקי בכ"ד ספרים. והנה י"ל דון מינה ומינה. מה כלה לא מתקשטת אלא לאחר שנתארסה לחתן. אף ת"ח מתקשט אחר שלמד ככל הצורך. שיודע להבין בשים טעמא דקראי. ויבינו בתורת אלקים. ויהי' זה לימוד זכות למנהג חסידים שאין מלמדים בניהם מקרא בקטנותם וכפי מה שהאריך בדבר זה הרב הגאה"ק מוהרצ"א בס' מעין גנים שחיבר על ס' מהר"י יעב"ץ ז"ל עיי"ש טעם ושכל טוב:

ה. בחילוק שבין דברות ראשונות שכתב טעם לשבת זכר למעשה בראשית. ובדברות אחרונות כתב משום זכר ליציאת מצרים. דהנה רש"י הביא בפ' בראשית בפסוק ויכל אלקי' ביום השביעי ר"ש אומר בו"ד שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כלם בו ביום. נמצא דרק לעצם היום שבת שייך הטעם כי בו שבת מכל מלאכתו ע"כ בדברות הראשונות דמיירי מעצם יום השבת כתיב הטעם זכר למעשה בראשית. אבל בדברות אחרונות רצה לקבוע טעם גם לתוספות שבת ע"כ כתב הטעם זכר ליציאת מצרים וזכרת כי עבד היית במצרים. ולפטור העבד ממלאכה שייך ביפה שעה אחת קודם שיהי' לו פנאי להכנה דרבה של שבת קודש. והבן:

תוכן העניינים

הין צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה