אור ברסלב
הין צדק לסוכות

הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא

לסוכות

למוסף

בפרשת אמור ולקחתם לכם ביום הראשון. במד"ר ר' ברכי' בש"ר לוי אמר בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון. הרי אני נגלה לכם ראשון. ופורע לכם מן הראשון. זה עשו הרשע. דכתיב בי' ויצא הראשון ובונה לכם ראשון. זה בית המקדש דכתיב בי' כס"א כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב בי' ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. עכ"ל. ונראה בסייעתא דשמיא. לבאר האיך ענינים הללו תלויים זה בזה. דהנה הקדמת הרה"ק מבארדיטשוב זצ"ל ידוע. בפי' המד"ר. וכי ראשון הוא. אלא ראשון הוא לחשבון עונות. ר"ל דיום א' של סוכות יש לו מעלה שאז כל ישראל מתישבים בדעתם בתשובה מאהבה להש"י ואז מחשבין כמה וכמה עונות הי"ל לישראל שיתהפכו לזכיות. ע"כ ראשון הוא במעלה לענין חשבון עונות עכדפח"ח. והנה נחזי אנן מהו החילוק בין הזכיות שנעשו ע"י העבירות לזכיות הפשוטי' וטובו' מראש ומתחילה ואפשר דאיכא בינייהו נפ"מ רבתא והוא לפי"מ שהעלה בס' בני יששכר הובאו דברי' אצלו בס' כ"פ ועי"ש (חודש ניסן מאמר ד') עה"פ ועברתי בארץ מצרים. דסגולת עבירה לשמה הוא טובה למפלת שונאים דע"י המצוה יתעוררו חסדי ה' לישראל. וע"י העבירה יבא התעוררת הגבורות ח"ו. וע"י מעשה העברה לשמה נהפוך הוא. ועושים הגבורות פעולתם בשונאי ישראל ושפעת חסדים טובים על ישראל. וזה הי' הענין במרדכי ואסתר דכתיב ויעבו"ר מרדכי שישב בתענית בפסח. ואסתר עם המלך אחשורוש מזה נתהו' פעולת מפלת המן. והנה זה י"ל ג"כ דאם עושין תשוב' מאהב' אשר עי"ז זדונות נעשו כזכיות. הזדונות הללו לא ימצאו מקום מנוחתם עד אשר ינוחו עלי ראש או"ה ונעשה להם מזה מפלה. והנה כתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, וז"ש בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון שאז נעש' ראשון לחשבון עונות מחמת תשוב' מאהבה כנ"ל:

אני פורע לכם מן הראשון זה עשו שנקרא ראשון. שנאמר ויצא הראשון אדמוני הוא ראש וראשון לשטנה. מבטן אמו יצא לשטן לו וללחמו וכתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. ע"כ בונה לכם ראשון זה בית המקדש. דכתיב בי' כס"א כבוד (דאז יתמלא א' של כסא ע"ד כי יד על כ"ס י"ה) מרום מראשון מקום מקדשינו. ומביא לכם מלך המשיח שנקרא ראשון לציון הוא עיר דוד המלך ע"ה כנ"ל. וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק משיח בן דוד מלך ישראל חי וקים שיתגלה בב"א:

עוד י"ל. חילוק בין הזכיות שנעשו בתחיל' במצות המלך הבוי"ת. ובין הזכיות שנתהפכו ע"י תשובה מאהבה ונעשה מזדונות זכיות כי המצות האלו הם דוגמת מצות הבאה בעבירה וכ"כ בסה"ק נועם אלימלך פ' ויחי כי לולא זאת שעושה מעש' העבירה לא הי' בא להמצוה והזכיות שנעש' וכמו שפי' מורי זקני ז"ל בקשתינו וטהר לבנו לעבדך באמת דקשה וכי יש ח"ו עבודה להשי"ת שלא באמת הא אין זה בגדר העבודה כלל דמי איכא שיקרא כלפי שמיא. אמנם ה"פ שנזכה לטהר לבנו לעבדו באמת מתחילה במעשים טובים ממש ולא נחטא ונשוב אפי' מאהבה דאף שנעשה מזה זכיות אעפי"כ אין זה האמת ע"כ אנו מבקשים וטהר לבנו לעבדך באמת דייקא. עכדפח"ח. ההד"נ כאן לענין הנ"ל י"ל דהוי כעין מצהב"ע ובזה י"ל הטעם למאחז"ל (ביומא פרק ח') האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה וקשה הלא אחז"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה אבל להנ"ל א"ש דאם מתחילה חטא ע"ד שישוב אז הוי מצוה הבאה בעביר' אפי' אם עשה תשוב' מאהבה לא מהני ובזה יתיישב היטב קושיית התוס' (סוכה דף ל') דלמ"ל דרשא דלכם דתיפ"ל מטעם מצהב"ע ולהנ"ל דכאן כתיב ביום הראשון ודרשינן ראשון לחשבון עונות עכ"א ולקחת"ם לכ"ם משלכם. שלא יגרע מעלת ראשון לחשבון עונות ע"י המיעוט גזול מטעם מהב"ע. טרח וכתב לה קרא לכם משלכם: בש"ע או"ח סי' תרמ"א סעי' י"ג בהג"ה. ולכן יש להכשיר (באתרוג) אותן חזזית שקורין בלשון אשכנז מוי"ל וכ' הלבושי שרד היינו שקורין בל"א בלאטפלעק. ויש ליתן טעם לשבח ברמזן של דברים. דהנה במדת פרי עץ הדר כפו"ת תמרים אלו צדיקי' שיש להם (תורה) ומעשים טובים. והנה בודאי בצדיקים לעולם לא ימצא אדם בו ח"ו שום חטא עבה רק כנראה בו איזה שיחה יתירה שיחות חולין אשר גם בזה אמחז"ל (בסוכה כ"א ע"ב) אהא דתנן במשנה. מעשה בטבו עבדו שלר"ג שהי' ישן תחת המטה בסוכה וכו' ובגמ' תני' אמר"ש משיחת"ו של רבן גמליאל למדני שעבדי פטורים מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה בסוכה לא יצא י"ח. ולימא מדברי' ר"ג. מילתא אגב אורחא קמש"ל. כי הא דראב"א וכו' מנין שאפי' שיח"ת חולין של ת"ח צריכה לימוד שנאמר ועליס"ו לא יבול. ע"כ נמצא דהעלום רומזים לשיחת חולין ע"כ אפי' אם ימצא ת"ח אשר כפי הנרא' יצא מפיו דבר שלא כהוגן, או שיחה יתירה. אסור ללמד עליו חובה כי צריכ' לימוד. ובודאי תמצא בדבריו דבר תורה. ולזה רמזו בש"ע גבי אתרוג להכשיר חזזית שנקרא בל"א מו"ל פי' בלבו"ש דהיינו שקורין בל"א בלאטפלעקן שדבר זה למדנו מפסוק ועלוה"ו לא יבול. דאפי' הבלאטפלעק שיש בו בת"ח צריכ' לימוד ותראה כי צדיק וישר הוא. ותורת חסד על לשונו ותורה יבקשו מפיהו:

בסוכת תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותי' כי בסוכת הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני י"א. כתב הטור (בסי' תרכ"ה) תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכו'. ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן. לא צונו לעשות סוכה באותו זמן. לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתינו בהם שהם במצות הבוי"ת לכן צוה אותו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים. ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו. ואנחנו יוצאי' מן הבית לישב בסוכה. בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה. עכ"ל. וצ"ב לפי"ז למה המצטער פטור מן הסוכה. גם אם ירדו גשמים יותר מדאי צריך לצאת מן הסוכה. ואדרב' נקרא הדיוט אם אינו יוצא ע"כ נראה עפי"מ שכתבתי (בס' מאזני צדק עהת"ו בפ' בלק) בפסוק כי הכתני זה שלש רגלים. ופירש"י אתה רוצה לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה. וקיצור הדברים דהמצות המה עצות לעבודת הבוי"ת. וממצות חגיגת שלש רגלים. יש ללמוד שלש מדות טובות של אברהם אע"ה. דהיינו מפס"ח. עין טובה. כל דכפין ייתי וייכול. ולקח הוא ושכינו הקרוב אליו שה. להיות נמנים ביחד ולאכלו ביחד בעין טובה. ומשבועות זמן מתן תורתינו נלמוד. רוח נמוכה. להיות שפל רוח בעיני עצמו כמו ההר סיני. שניתנ' תורה עלי נמוך שבהרים למען דעת שה' חפץ בנמיכת רוח. ונפש שפלה נלמוד מסוכות שאה"כ צא מדירת קבע לדירת עראי והנה בכל הענינים צריך להיות בחי' רצוא ושוב. ובודאי לענין המצוה לא נאמר להסתפק במועט. אלא צריך להתאמץ ולהרבות במצות ומעש"ט ולעשותם בהידור. כמו אתרוג פרי עץ הדר. וסוכה נאה זה אלי ואנוהו. ע"כ אמרו המצטער פטור מן הסוכה כי צריך לעשות בנחת רוח. ולא כמצטער וכן בריבוי הגשמים לא יסתפק במדה זו. אלא צריך לראות ולהשיג יופי והדור המצוה. ושלא להסתפק כלל במיעוט לענין המצוה. אבל לענין הגופניות צריך מאוד הסתפקות. ע"כ תיקנו בתחילת ימות הגשמים לצאת מביתו הקבוע לדירת עראי משא"כ בניסן הי' ח"ו ההיפוך ללמוד לילך אחר מותרות. ולעשות לו סוכה לצל יומם כדרך השרים הטיילנים העושים טפל לעיקר ועיקר לטפל ע"כ אנו עושים סוכות בתשרי:

ועי"ל לדעת ר"א הסובר בתשרי נברא העולם ור"י החולק דבניסן נברא העולם. וכ' התוס' (בר"ה דף כ"ז ע"א) ד"ה כמאן, דאומר ר"ת אלו ואלו דברי אלקים חיים. ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות. ולא עד ניסן. עי"ש וכן איתא בשם האריז"ל אלא דבכתבו' מזכיר זה בלשון סוד עובו"ר וליד"ה. מעתה י"ל. דגם הא דאמרו בניסן נגאלו הוא ג"כ במעשה אבל המחשבה הי' בתשרי ועיי' (משכ"ל בדרושי ר"ה) ולפי"ז י"ל דעיקר יציאת מצרים הי' ג"כ בתשרי דאזלינן בתר מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. נמצא דהא דכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מאמ"צ נחשב מתשרי. ע"כ בו אנו עושים ג"כ הסוכות. ובזה מצינו טעם לשבח. דלמדו חכמז"ל דברים הרבה מגז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. דהיינו הך. ובזה יש להבין ג"כ כוונת המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון. ראשון לחשבון עונות. רצונו בזה דמזה שאנו עושים את חג הסוכות בחמשה עשר לחדש השביעי. מזה נשמע דאזלינן בתר מחשבה. נמצא דאף דקיימ"ל בכל התורה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, השתא הכא צריך להתיישב בתשובה גם על חשבו"ן העונו"ת. רצונו על מחשבה שחשבנ"ו בחשבו"ן המוח העונות. ולזה נקרא ראשון. דעד השתא לא ידעינן. דהטעם שאנו עושים ר"ה בתשרי, י"ל דבאמת בר"ה נברא העולם במעשה. אבל מסוכות דע"כ יציאת מצרים ל"ה רק בניסן. ואפי"ה עושין סוכות בתשרי. וע"כ אתה צ"ל כנ"ל. משום דאזלינן בתר המחשבה. וה' יטהר לבנו ומחשבותינו לעבודתו ית"ש באמת ובאהבה:

עוד. על המד"ר. בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון. אני נגלה לכם ראשון וכו' ופורע לכם מן הראשון זה עשו וכו'. ובונה לכם ראשון זה בית המקדש וכו'. ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח. דכתיב בי' ראשון לציון. הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. ונבס"ד. עפי"מ דמבואר (בסוכה דף מ"א). במשנה. בראשונה הי' לולב נוטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה. זכר למקדש. וכו' ויליף בגמ'. מנא לן דעבדינן זכר למקדש. אמ"ר יוחנן דא"ק כי אעלה ארוכה לך. וממכותיך ארפאיך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון. היא דורש אין לה. דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. עכ"ל הש"ס. ולכאורה צ"ב היכן רמיזא בכאן. דעבדינן גבי לולב זכר למקדש. וכתבנו שם על הגליון עפי"מ דאיתא (בתיקונים תיקונא ל'). עה"פ אעלה בתמר דנוטריקון אעל"ה "אתרוג "ערבה "לולב "הדס. ע"ש. ומעתה יש לומר דזהו הכוונה מנא לן דעבדינן. בד' מינים הללו שנכללי' בלולב. כמו שאנו מברכין על כולם על נטילת לולב. דעבדינן בהו זכר למקדש. עז"א ר"י דאמר קרא כי אעל"ה (ר"ל "אתרוג "ערבה "לולב "הדס זהו) ארוכה לך וממכותיך ארפאך כי ע"י דעבדינן זכר למקדש הנה עולה את ירושלים על ראש שמחתי. ועי"ז וממכותיך ארפאך נאם ה'. כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה. מכלל דבעי דרישה לטובתה. ולהתפלל בעדה. ובזה י"ל הכונה בתהלי' קל"ז תדבק לשוני לחכי. אם לא אעל"ה את ירושלים על ראש שמחתי. בעת שאני אקיים נטילת ד' מינים. "אתרוג "ערבה "לולב "הדס. לקיים ושמחתם לפני ה"א. והשתא א"ש המד"ר בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון ד' מינים הנ"ל אני נגלה לכם ראשון. ואני נפרע לכם מן הראשון. ובונה לכם ראשון זה בית המקדש. ע"י זה שאנו עושין זכר למקדש מרום מראשון. ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב בי' ראשון לציון וגו'. עי"ז שעושה זכר למקדש ודורש לציון. הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. בב"א:

ובזה י"ל הפסוק בפ' תשא ועתה אעל"ה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם. ר"ל בסוכות ע"י סגולת תשובה מאהבה שגדולה היא עד שנעשו זכיות. עכ"א ועת"ה לשון תשובה בזמן אעל"ה אל הוי' בלקיחת ד' מינים הרומזים לד' אותיות הוי' ב"ה. אולי אכפרה אז בעד חטאתכם כי זמן כפרה לכל היא: אשפוזין קדושין לפי סדר הספרדיים הם אברהם. יצחק. יעקב. משה. אהרן. יוסף. דוד. אבל לפי סדר האשכנזים הוא כך אברהם. יצחק. יעקב. יוסף. משה. אהרן. דוד. וכתב בספר קב חן. דיש טעם לשבח לסדר האשכנזים. כי קיימ"ל בסעודה ומסיבה יושבין הבכור כבכירתו והצעיר כצעירתו. ע"כ קורין לפי סדר הזקנה דהיינו אברהם יצחק יעקב יוסף. אבל לדידי עדיין קשה לי דא"כ הו"ל לסדר אהרן קודם למשה. אלא מחוורתא כסדר הספרדיים בסדר המדרגה כל אחד ואחד לפי מדתו:

תוכן העניינים

הין צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה