הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא
חדש כסליו
לחנוכה בכ"ה לחדש כסליו א. במס' שבת כ"א ע"ב אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמי' דרבי תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. הנה במספר עשרים אמה י"ל דרמזו חכמז"ל למה דמבואר בסה"ק דימי חנוכה הם סוף לימי הנוראים בחתימה טובה. וזה נראה לי הרמז בדברי חכמז"ל מצותה משתשקע החמה, ר"ל דמצות נ"ח הוא מחלקי גמר החתימה. שהוא בעת נעילת שע"ר ביוה"כ שקיימ"ל (בש"ע או"ח סי' תרכ"ג) שהוא סמוך לשקיעת החמה חלק שניי' לה. בהו"ר ושמיני עצרת. שהוא רגל בפני עצמו. וכמבואר בזוה"ק שאז ג"כ הוא גמר חתימה טובה. וזה שרמזו משתשקע החמה עד שתכלה רג"ל ר"ל רגל של שמע"צ. וזה יש לרמז גם בתיבת נעילת שע"ר בנוטריקון "עד "שתכלה "רגל. והיינו הך. דמצות נ"ח. והנה זמן התחלת החתימה לטובה. הוא ביום הכפורי' שהוא ביום י' תשרי שעולה בגימ' כחשבון הזה של עשרים אמה. ר"ל עשרים פעמים אמ"ה עולה בגימ' י' תשרי. לכן עד עשרים כשרה. למעלה מזה פסולה משום דלא שלטא בה עינא. ר"ל עיני השכל אינם משיגים הטעם למה הדברי' רומזים. אבל עד עשרים אמה שלטא בה עינא. להשכיל שמורה באצבע על הנ"ל. לחשבון של י' תשרי זמן התשובה ונשוב אל ה' וירחמינו ולזה תסמוך מספר טפ"ח ל פת"ח וכוללם יחד שיעלה בידך מספר שופ"ר:
ב. עוד במאמר הנ"ל ונקדים ליישב קושיית התבו"ש בהא דקיימ"ל בסי' תרפ"ב שכח עהנ"ס שברכת המזון ויאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ובתבו"ש מקשה ע"ז מש"ס (ברכות דף ס'.) דאמו במ' היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הר"ז תפלת שוא. ופריך מהא דלאה דכתיב ואחר ילדה בת ותקר"א שמה דינ"ה. מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה וכו'. אם זה זכר לא תהא אחותו רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת וכו' ע"ש. ומשני אין מזכירין מעשה נסים. ועי' מש"כ מורי ז"ל בייטב פנים לחנוכה אות כ"ו. וע' בס' קדושת יו"ט:
ונראה בס"ד לחלק דע"כ לא אמרו דאין מזכירין מעשה נסים אלא שלא בזמנו. אבל באותו זמן שנעשה הנס הוא מוטבע בהזמן לעורר הזמן כמש"כ בסה"ק עה"פ והימים האלה נזכרי"ם ונעשי"ם בכל דו"ד שע"י הזכירה נתעורר הזמן בהנסים כידוע זה מפי סופרים וספרים הקדושים מלאים מזה אשר ע"כ בחנוכה שהוא זמן המסוגל בנס אז גם אם נתעורר עוד הפעם הו"ל כדרך הטבע שיתעוררו נסי' בזמן הזה ג"כ. וזש"א הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמ"ש לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. אבל שלא בזמנו אין מזכירין מעשה נסים. ואפשר אלו הי' יכול לידע ולצמצם תפלת לאה מתי היתה אה"נ דלא הו"ל תפלת שוא. אמנם כ"ז אם הוא מאמין שיש בכח הזמן לעורר הנסי' שהיו לאבותינו בימים ההם. אבל נר חנוכה שהניחה (ר"ל בדעתו מונח ליסוד מונח שהיא) למעלה מעשרים אמה. ופרש"י דלא שלטא בי' עינ"י. שכל והוא למעלה מהטבע שיהי' עוד נתעוררו הנסים ההם אז פסולה. וכמ"ש בס' ייט"פ לפרש. בש"ס הקורא את המגילה למפרע ר"ל על העבר ואינו מאמין על העתיד שיהי' ג"כ כנ"ל לא יצא. וזה י"ל דהיינו טעמא דקיימ"ל כמ"ד מדליקין מנר לנר דהעיקר שהאמונה תהי' חזקה בלבו כיתד שלא תמוט שע"י הדלקה זו יזכה להדלקה מנר לנר אחר כיוצא בו כמש"ע נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. אבל אם אינו בגדר אמונה זאת אלא שהוא מונחת אצלו הנחה גמורה למעלה מעשרים אמה ולא שלטה בה עינא השכליות אז פסולה. ובזה מיושב היטב קושית התוס'. וז"ל וא"ת הול"ל ימעט כמו גבי מבוי דאמר התם מבוי דרבנן תני תקנתא. ולהנ"ל א"ש מאוד דע"כ לא מהני תקנתא אלא במקום דהקפיד על המעשה. אבל הכא דבכוונה ורעותא דלבא תליא מילתא. ל"מ תקנתא:
ועפ"י הדברים האלה יובן היטב גם אידך מאמר דר"כ בשם רב תנחום מ"ד והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק א"י שאין בו מים אלא מת"ל אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. ולכאור' קשה קושי' הזוהר מאי הצלה הוא זה דכתבה התורה ויצילהו מידם. אמנם להנ"ל א"ש דלכאו' יש להקשות למה דאסיק בגמ' אין מזכירין מ"נ א"כ לאה גופי' האיך לא חששה להזכיר מעשה נסים. אמנם הדבר נכון דכ"ז שכתבנו לחלק בין דבר שנזכר בזמנו לשלא בזמנו הוא ברוב עם מהפשטנים שאין עבודתם רק בדרך הטבע ע"כ אין יכולין להזכיר מעשה נסים רק בזמנם שנעשו אז בימים ההם דאז הנסים באים בטבע כמו שנעשה לאבותינו. אבל במעלת הצדיקי' ההולכים לפני ה' למעלה מהטבע א"כ בדין הוא שיטלו שכרם שלא כדרך הטבע מדה כנגד מדה וזה כטבע אלצלם לילך למעלה מהטבע ולמעלה מהזמן א"כ לאה הצדקת ורחל אחותה היו יכולי' להזכיר מעשה נסים דאצלם הוא בטבע אף שלא בזמנם דהם למעלה מהזמן ולמעלה מהטבע אבל אנו יתמי דיתמי אין מזכירין מעשה נסים והיינו דוקא שלא בזמניהם אבל בזמניהם שנעשו פעם אחת בעולם הו"ל כטבע ע"כ שפיר אמרינן הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו' ולכן מסמיך אידך מאמר דרב תנחום דגבי יוסף הצדיק ואחיו שהיו במעלת הצדיקי' שהולכים למעלה מהטבע זה יהי' האות שיהי' ניצול שלא כדרך הטבע כמו שהמה למעלה מהטבע ולמעלה מהזמן. ואצל יוסף הצדיק ענין הזה כטבע לעמוד נגד נחשים ועקרבים באין מיחוש וראובן ידע מזה ע"כ העידה עליו התורה וישמע ראובן ויצילהו מידם:
ג. שמעתי מאבא מארי זללה"ה שאמר בשם זקני הגאון מוהרצ"ה חריף זללה"ה לפרש נוסח הזמר ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים. בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים דהנה באו"ח סי' תר"ע) הקשה הב"י למה קבעו ח' ימים כיון דבשמן שבפך הי' בו כדי להדליק לילה א' נמצא שלא נעשה נס אלא לז' ימים ע"ש תי'. והטו"ז תירץ דלמפרע אנו רואי' שגם בלילה הראשונה הי' נס. דמצינו בס' הזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית. שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה. אלא במה שיש כבר בעולם ואפי' הוא דבר מועט אז הוא יתברך נותן ברכה להרבות המעט. משא"כ בדבר ריקן אין שייך בו ברכה לעשות ברי' חדשה. ע"כ ניחא כאן דאלו נדלק כ"מ שהי' בלילה הראשון לא הי' מקום לנס לחול על שום דבר אלא ודאי דגם בלילה הראשון נשתייר ממה שהי' ראוי לה וממנה נשתייר. ועל אותה השיור באה הברכה שנעשה שם נס להרבות אותם וא"כ ראינו שגם בלילה הראשונה נעשה נס עכ"ל הטו"ז. אמנם לכאורה י"ל תי' אחר עפי"מ שהקשו בעט"ז. דלמה לא נדליק תשעה ימים מספיקא דיומא כשאר שני ימים טובים של גליות. אשר ע"כ י"ל דקושי' חדא מתורצת בירך חברתה. דלפי האמת לא הי' הנס בלילה הראשונה כדמקשינן מעיקרא. ועיקר הנס הי' שבעה ימים. והא דעושין ח' ימים. הוא משום ספיקא דיומא (ועי' בסה"ק תולדות יעקב יוסף ובס' ערבי נחל מש"כ בזה) ונחזי אנן איזהו מהשני תי' אמיתי יותר. ובאם נסתכל במנהגן של בני ארץ ישראל שאין עושין שום יו"ט שני דבקיאין בקבוע' דירחא ואפי"ה עושין שמנת ימי חנוכה וע"כ לגביי' ליכא למימר מספיקא דיומא עושין אותן והדרא קושיא לדוכתא. דלא נדליק אלא שבעה ימים. אלא מחוורתא כדשנינן משמי' דהטו"ז. דזה שנשאר קצת בלילה הראשונה ומנותר השמן נעשה הנס שנתברך להדליק שמנה ימים. וזש"א הפייטן דע"כ מוכרח כתי' הטו"ז הנ"ל. ומנותר קנקנים. נעשה נס לשושנים דהרי בני בינ"ה (שרומז לבני א"י דבקיאין בקביע' דירחא דדרשינן מפסוק ומבני יששכר יודעי בינ"ה לעתי"ם שיודעי' לחשוב תקופות, ימי שמונה קבעו שיר ורננים עכדפח"ח:
ד. וכשאני לעצמי מה אני אומר עפי"מ דקי"ל (בש"ע או"ח סי' תע"ה ס"ב) ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודת הרשות שלא קבעום למשתה ושמחה וכתבו הלבוש וטו"ז דלא דמי לפורים שקבעום למשתה ושמחה משום דעיקר הנס הי' מפורסם להצלת נפשות משא"כ בחנוכה לא הי' מפורסם ע"צ הנס הצלת נפשות כי היונים לא ביקשו נפשות רק ההכנעה והעברת הדת ורק בהנרות הי' הנס מפורסם ע"כ קבעו להלל ולהודות לשמו הגדול. וכתב הרמ"א שם ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצוה. והנפ"מ למה דמבואר (בפסחי' פ"ג) תניא רשב"א אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי לסעוד ממנה ע"כ הת"ח הרוצה לסעוד בסעודת חנוכה צריך לומר שירות ותשבחות ואז הוי סעודת מצוה שיכול להנות ממנה. וז"ש הפייטן יונים נקבצו עלי. אזי בימי חשמנים. ופרצו חומות מגדלי. וטמאו כל השמנים (שהוא העדרת קיום מצות הדלקה בבית המקדש) ומנותר קנקנים. נעשה נס לשושנים (ר"ל עיקר הנס שנעשה לשושנים הי' מזה שנותר אחד שבקנקנים) ע"כ בני בינה (ר"ל ת"ח הרוצים לסעוד בסעודת שמרבים בהם) ימי שמונה. קבעו שיר ורננים:
א"י בפשטות כתירוץ הטו"ז והלבוש הנ"ל שכיון שלא הי' עיקר הנס מפורסם ע"צ הצלת נפשות ע"כ לא קבעום למשתה ושמחה אלא להלל ולהודות לשמו הגדול וז"ש ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים (עיקר) ע"כ בני בינה ומי שמונה קבעו שיר ורננים. לאפוקי למשתה ושמחה דלא קבעום:
זאת חנוכ"ה קורין ליום שמיני של חנוכה ונבס"ד טעם לשבח. דהנה בעטרת זקנים (או"ח סי' תר"ט) כ' חנוכ"ה נוטריקון "ח' "נרות "והלכה "כבית "הלל (אבודרהם) והנה למה דאנן קיימ"ל כב"ה מוסיף והולך. אם כן יום ראשון מדליק אחד ואח"כ מוסיף. נמצא דלא שייך לקרוא שם חנוכיה אלא לבסוף ביום השמיני כשהדליק שמונה. ע"כ קראו ליום זה. זאת חנוכה ע"ש " ח' "נרות "והלכה "כבית "הילל:
עוד ירמוז לגמר חתימה טובה של מסירת הפתקין כנודע מסה"ק ועד אותו היום יש פנאי לעורר רחמים וחסדים ולבטל כל גזירות קשות ע"כ צריך להתגבר בתשובה ותפלה וצדקה שע"י מעבירין את רוע הגזירה וזה צו"ם קו"ל ממו"ן שעולה מספרם זא"ת חנוכה וזהו עד יום שמיני של חנוכה: בשם זקני הגאון מוהרא"י ז"ל. לתרץ קושית הב"י דלמה מדליקין ח' ימים הלא בליל' הראשונה ל"ה שום נס, וכבר דשו בה רבים. ההוא אמר. דהנה בימי חנוכה רצו החשמונאים לבטל את ישראל חדש. שבת. מילה. והנה כל השלשה דברים שייכים בחנוכה חודש חל תמיד בחנוכה ר"ח טב"ת גם שב"ת חל תמיד בחנוכה. ע"כ תיקנו שמונת ימים לרמז נגד שמנת ימי מיל"ה. ודפח"ח:
בתפלת על הנסים וגומר. ולך עשית שם גדו"ל וקדוש בעולמיך וכו'. דהנה כבר כתבו לפרש הפסוק ה' בציון גדו"ל ור"ם הוא על כל העמים. דהענין הוא כך דאנו עם בנ"י מאמינים בנו מאמינים אשר הקב"ה מלא כה"כ ומשגיח בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וזהו בחי' גדו"ל מתתא לעילא. אבל באו"ה אינו כן אלא ור"ם הוא על כל העמים. ובנס חנוכה נתגלה האמת אשר הכל בהשגחה. כי מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו'. ובזה יתבארו מאמרי חכמז"ל במס' שבת (דף כ"א:) רב כהנא וכו' משמי' דר"ת נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ר"ל דהנחה זה מונחת בדעתו דכבוד השי"ת הוא רק למעלה ואין כבודו להשגיח בתחתונים אז פסולה ומיושב גם קושי' התוס' דתני פסולה דלאדם כזה לית ליה תקנתא. וכל באי' לא ישובין. והעיקר להניחה במקום דשלטא בה עינא. להראות לכל השגחת הבורא ית"ש. אבל למעלה מעשרים לא שלטה בה עינא וליכא פרסומא ניסא לידע ולהודיע השגחת הבורא. ולזה מסמיך לי' אידך דר"כ משמי' דרב תנחום. מה דכתיב והבור ריק אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. וקשה א"כ האיך כתבה התורה וישמע ראובן ויצילהו מידם אע"כ משום דהשגחת הבורא יסובבנהו יצרנהו כאישון עינו. משא"כ מידי אנשי בחירה דהכל צפוי והרשות נתונה. ע"כ מיישך שייכי הני מאמרים להדדי. וזה נתגלה ונתודע היטב ע"י נס חנוכה. וז"ש ולך עשית שם גדו"ל דמעתה נקרא שמו גדו"ל וקדוש בעולמו. דהרי לעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה שיהי' בב"א: