הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא
דרשה (י"ג אב העת"ר לפ"ג)
יחי אדונינו המלך אשר אמרתי בבית הכנסת הגדולה במעמד אנשי הקהל הקודש דפה דראגאמירעשט יצ"ו:
לכבוד אדונינו מלכינו החסיד. צדיק וישר. האדיר המלך הקיסר פראנץ יאזעף הראשון ביום הולדת שלו. (אם 18 טען אויגוסט יאהרע 1910 למספרם) יום מלאת לו ימי שמונים שנה. השי"ת יאריך ימיו ושנותיו על ממלכתו עד מאה ועשרים שנה. בדשן ורעננה. ושקט ושאננה:
אדונינו דוד המלך עליו השלום זכותו יגן עלינו אמר בספר תהלים (קפי' ע"א. ט"ז) שלו. אבא בגבורות אדני ה'. אזכיר צדקתך לבדך אלקים למדתני מנעורי. ועד הנה אגיד נפלאותיך וגם עד זקנה ושיבה אלקי' אל תעזבינו עד אגיד זרועך לדור. לכל יבוא גבורתוך. הנה לבאר אלה הדברים דפסוקי תהלו' נקדים לפרש הפסוק (תלי' צ"ב י"ב). צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה וגו'. עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. דהנה הרמב"ם ז"ל כתב לבנו. דע בני כי האדם הסכן בזה העולם השפל אין לו מנוחה בו. ואשרי למי שחתמו ימיו מהרה. עכ"ל. ומעתה יפלא הלא עינינו הרואות אשר השרידים אשר ה' קורא עליהם גם המה ינובון בשיבה וכו'. ובודאי כי השלימו נפשם עוד בימי נעוריהם. ולהיכן אריכות ימים של אלו. אמור מעתה אשר הצדיקים האלה הישרי' בלבותם חייהם אינם חיים לטובת עצמם. כי אם לטובת אחרים. לעשות הטוב ומטיב. לכל שואל ומבקש טובתם (כמובא בסה"ק ייטב לב למורי בפרשת נח איש צדיק. עיי"ש). וכחזיון הזה עינינו הרואות במלכינו יר"ה מלך עליון על כל השרים. והצדיקים וחסידי אומות העולם. שעושה חסד לאלפי' אוהב את המקום אוהב את הבריות כולם. אנשי אומתו ואנשי בני ישראל. כנודע ומפורסם שבזה שמו מפוארים בכל המדינות אשר לזה יש לו זכייה שהאריך ימים על ממלכתו יותר על כל המלכים אשר לפניו. וחוץ לזה הנה כבר אמר דוד המלך ע"ה. בספר תהלים שלו (קפי' צדיק י') ימי שנותינו בהם שבעים שנה. ואם בגבורות שמונים שנה. והנה יש לדקדק תיבת בהם שבעים שנה ובפרט ברש"י ז"ל שפי' ימי שנותינו אלה בעונותינ"ו אלה וכו' עיי"ש. וצ"ב. אמנם נראה כי באמת האריכות ימים הוא לתקן עצמו תחילה. ונוסף על אלה הימים. עוד אלה וכאלה לתקן גם אחרים. ולהטיב להם ולמעשיהם. וזה שאמר ימי שנותינו בה"ם שבעי' שנה ר"ל, כפירש"י בעונותינו אלה ובעלומינו אלה שבעים שנה הם. ואם בגבורו"ת שמונים שנה. י"ל ע"ד מאחז"ל (תענית ז') מאי גבורות גשמים. אמר ר' יוחנן מפני שיורדין בגבורה ע"ש. ולכאורה ערבך ערבא צריך למה לגבי גשמי' צריך להיות נאזר בגבורה. אמנם ידוע מאמרם (אבות פ"ד.) איזהו גבור הכובש את יצרו. ר"ל דבדבר שהוא נגד טבע ורצון האדם. עד שצריך ללחום עם עצמו זה הענין נמשל בגבורה. והנה לגבי גשמים לא ימלט שלא יהנה גם מי שאינו ראוי להיות הגשם עבורו. גם כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה הטוב ולא יחטא. אפי"ה בעבורו אל תמנע המים העליוני' מלירד למטה. ולזה צריך גבורות ה'. וזה הכוונה מזכירין גבורות גשמי'. לפי שיורדין בגבורה ובהכרח אף למי שאינו ראוי רק מחסדי ה' כי לא תמו. כי מדרך הטוב להטיב. לרעים ולטובים. וזה שאמר ואם בגבורות ר"ל אם מתנהג בעולמו בהתגברות על יצרו וטבעו להיות מטיב לכל בין ראוי בין אינו ראוי אז נותנים לו שמונים שנה. ובזה יתואר הכתוב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו כמש"כ בס' בינה לעתים יפריחו בפועל יוצא לאחרים. אזי עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו כדי להגיד גם לאחרי' כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. (ואח"כ מצאתי גם בס' כת"ס שפירש כן):
ומעתה נחזור על הראשונות שהתחלנו לבאר כוונת דוד המלך ע"ה. אבא בגבורו"ת רצונו בזה. לימי גבורות שהם שמוני' שנה אשר לזה לאו כל אדם זוכה אלא מי שניתן לו מתנת עוז בגבורה. אבל עוד כוונה עמוקה בזה. רצונו לומר. אם זכיתי לבי לבא לבחינת גבורו"ת. להתגבר על הטבע ולעשות הטוב בעיני אלקי' ואדם בין לראוי ובין לאינו ראוי. מדרך הטוב להטיב. ולזה תבין גם מה שמזכיר בכאן השם אדני אלקי' וגם הוי'. בניקוד אלקי'. כי רש"י ז"ל כ' בפרשתא דיומא פ' ואתחנן. אדני אלקי"ם, רחום בדין. וע' במפורשי' בזה. דהנה משה רבינו עליו השלום בהתחננו לה' רצונו הי' להזכיר לפעול בתפילתו במתנת חנם אף אם אינו ראוי לכך. כמבואר במאמרי חז"ל ע"ש. ע"כ הזכיר בתפילתו להשם שמרחם אף למי שנתנן בדין על שאינו ראוי לכך. ע"כ אמר דוד המלך עליו השלום זכותו יגן עלינו. אבא בגבורות שאגיע לבחינת התעצמות להתאזר בגבורה להטיב לרעי' ולטובי'. ועי"ז אזכה לימי הגבורות שמוני' שנה. הוי' אלקים ר"ל מדה כנגד מדה להיות רחום בדין גם למי שאינו ראוי אז אזכיר צדקתך לבדך. כי אותן השנים הנוספין על השבעים הם ממתנת חנם כמרגלא בפומי' דכל הזקנים. א"כ אזכיר צדקתך לבדך שכל אותן השנים הם מחסד וצדקה אשר עשית עמדי. ולכאורה קשה כנ"ל דעל מה יעשה ה' לי כ"ז. למה שכתב הרמב"ם אשרי למי שחתמו ימיו מהרה. עז"א אלקי' למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאתיך לאחרים. ע"כ וגם עד זקנה ושיבה אלקי' אל תעזבינו. עד אגיד זרועך לדור. לכל יבא גבורותיך. ר"ל כמו שאתה נאזר בגבורה להשפיע טובות ולהיות רחום בדין. אף למי שאינו ראוי ממנו ילמדו וכן יעשו. מה הוא רחום בדין. אף אתם רחום בדין להתנהג בחסד ורחמו' לפנים משורת הדין:
כן אנחנו עם ה' אלה פה היום. נוכל להעיד כל זאת במלכינו החסיד אדונינו הקיסר פראנץ יאזעף הראשון. אשר עשה חסד לאלפים ועובר מל מדותיו להיות רחום בדין, על כן זכה וזיכה את הרבים אשר ממנו ניקח לעבוד את ה' ליקח מוסר השכל למי שברך ה' חילו להיות נאזר בגבורה ולהיות טוב ומטיב לכל בין אם ראוי בין אינו ראוי:
ונסיים במאמר חכמז"ל. אשר לשונם לשון חכמי' מרפא (אבות פ"ג מ"ב) רבי חנינא סגן הההנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה אית את רעהו חיים בלעו. ויש לדקדק בלשון הו"י מתפלל בשלומה. והכי הו"ל למימר התפלל בשלומה ש"מ. כמו שאמר ירמיה' הנביא (קפי' כ"ט ז') ודרשו את שלום העיר אשר הגלותי אתכם שמה והתפלל"ו בעדה אל ה' כי בשלומה יהי' לשם שלום. וכן עזרא הסופר (קפי' ו'. י'.) ומצליין לחיי מלכא ובנוהו וגו':
ונראה בסיד עפי"מ שביארתי הכוונה במאחז"ל (אבות פ"א) אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא הי' אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו העבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ולכאורה ילד"ק דהכי הול"ל אל תעבוד"ו את הרב. ע"מ לקבל פרס. גם כפולו למ"ל. כי מכלל לאו אתה שומע הן. אמנם הדבר נכון. דהכי קאמר שמא יאמר האדם הנה חכמינו צוו שלא נעבוד ע"מ לק"פ ע"כ אעשה כן גם אני שלא ע"מ לק"פ. הנה זה דבר המסור ללבו של אדם. כי אם לא יעשה רק מהצווי חכמים. אין זה העבודה בשלימות. ע"כ אמר בלשון אל תהי"ו (מחמת צווי חכמי') כעבדי' המשמשים את הרב ע"מ לק"פ. אלא הו"ו מעצמיכ"ם ומדעתכם. כעבדים המשמשי' אה"ר שלא ע"מ לק"פ ולא מחמת התעוררות מצות חכמים ז"ל:
הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' אדונינו הקיסר יר"ה. אשר עשה ועושה חסד לאלפים. אין מן הצורך להתעוררות להתפלל בשלומו ולברך אותו. כי החיוב עצמיתיות מצד עצמו של המתפלל והמברך. כי בטובתו לו טוב מעצמו. ע"כ אמר התנא. רבי חנינא סגן הכהנים. הו"י מתפלל מעצמך בלי שום התעוררות בשלומה של מלכות. שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. וחוץ מהטעם מורא מלכות וחיוב הנימוסיית בכבודו. הדרך הזה מתבקש ומתחייב כל שכלי האנושיות לקיים כמאמרו הו"י מתפלל בשלומה של מלכות. ובכן נאמר מי שבירך להקיסר יר"ה. הנותן תשועה למלכים וגו' היא יעזור ויגן ויושיע וכו'. בימיו ובימינו יושעו יהודה וישראל ישכון לבטח ובלצגב"ב. ונאמר אמן: