אור ברסלב
הין צדק דיני מכירת חמץ לנכרי

הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא

דיני מכירת חמץ לנכרי

דיני מצות

א נכון למכור החמץ יום י"ג קודם ערב פסח כי כשמוכרין ומשכירין בע"פ החדר שהחמץ מונח בו אז חייב לבדוק בליל י"ד החדר ההוא בעוד שלא הוחזק בו הנכרי כיון שלא מסר לו המפתח והשטר עד יום י"ד (מאזהרות מוזלה"ה וכ"כ בח"א כלל קי"ט סי' ח"י):

ב לא ישכור החדר לשים בו חמץ לבד אלא ישכירנו סתם ובאיזה ימים קו"פ מותר ולא וכנוס היהודי כלל בפסח באותו החדר שמא יאכל וישתה ממנו ולא יאמר לנכרי שום דעה כלל:

ג בבית שלו יכתוב לשון מכירה שמוכר ביתו ובבית המושכר לו יכתוב שמשכיר הבית כ"ה במקו"ח וכן הי' נוהגין מכבר אמנם לולי דבריו י"ל דגם בבית שלו נכון לכתוב שמשכירו דודאי א"א מוכר ביתו בלב שלם ואיכא הערמה ניכרת על מכירתו וחמץ שאני שעומד למסחר למוכרו כשיתן לו הנכרי מחירו מוכרו בלבו באמת ועוד דחמץ שאני דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ודי במכירה כזה וגם דודאי מוכרו בלב שלם שלא יעבור בב"י וסמכי' דשכירות קני' גם על מ"ש בס' נשמת אדם ושאר אחרונים בתשובותיהם דהגם אם יאבד ואין העכו"ם משלם גזלן הוא וע"כ אינו דומה לעכו"ם אלים ובפרט להראב"ד בעכו"ם אלים אינו עובר בב"י ועתה ראיתי שגם בתשו' בית שלמה כתב כן ועפי"ז נתפשט המנהג פה בסביבותינו לכתוב בכולן לשון שכירות וכן ראוי לעשות ועי' בתשו' שיבת ציון [סי' יו"ד] שכתב ג"כ שיותר טוב להשכיר מלמכור מטעם אחר:

ד וכשמשכיר בית המושכר לו יכתוב עד למדידה ואינו צריך למדוד כלל אפי' בכלים שאינם מלאי' הגם אם יחסר הוא על אחריותו ה"ה כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בבית ש"נ ממ"נ אבל בבית שלו כמשכיר וכותב עד למדידה אזי צריך למדוד הכלים שאינם מלאים ואם אח"כ יחסר ה"ה על אחריות ישראל ושמא שכירות לא קני' ולא דמי להא דלעיל ג' דהתם איכא תרי טעמי להתיר אמנם בשעת הדחק שא"א למדוד יש לסמוך אמ"ד שכירות קני' אבל כלים מלאים מיד הוא באחריות נכרי דהרי יכול למדוד אח"כ ואם נחסר נודע מה שנחסר ועל הגוי חל כמובן שלא למכור על אופן ליקח חשבון בענין מכירת יי"ש לאחדים:

ה ימסור להעכו"ם הקונה המפתח שיוכל לכנוס בו כרצונו ואם אינו מאמינו יבקש ממנו אח"כ להניחו בבית המוכר כי צריך לכנוס בו. כלי מתכות וכלי זכוכית לא ימכור לגוי שלא יצטרך טבילה אח"כ כ"א ישאלנו. מדוכת של מתכות שעושה אותן גוי שטוחנין בו פלפלין וכן משפכות של ברזל שמסנן בהן צריכין טבילה ויזהרו הוו"ה לטבול כלים הצריכי' טבילה בכל השנה: ו עוד יזהרו הוו"ה על כל השנה שמוכרים בשבת ע"י נכרי שמשלמין לו בעד זה וזה איסו' גמור שהרי הנכרי מוכר בשביל הישראל וכיצד יעשה ישאל הרב וחכם שבעיר ויורנו הדרך שימכרנו להגוי בכל ע"ש בפחות ממה שמוכר לאחדים וריוח של נכרי ויעשה הנכרי בשביל עצמו וא"צ לזה שט"מ דיענין שבות דשבות דרבנן סגי בקנין תגרים דהיינו ק"כ אדראן והאנד שלאג: ז מי שיש בידו חמצו של חבירו ימכרנו בשעה ה' ואם אז לא ימצא קונים יכול למוכרו קודם ומ"מ המפקיד לא יסמוך ע"ז וימכרנו במקום שהוא ג"כ: ח שלא ימכור הוו"ה שום יין לישראל לפסח בלתי מה שעשו הם או שלוחם נאמנים בעצמם מחשש זיוף בשפיריטוס ומי שיש לו יין בחשש שפוריטוס אפי' נסך אסור למוכרו לגוי בפסח בלתי ע"י ש"ח לפי ענין החשש: ט בבהמות לא מהני מכירה ליתן להם חמץ וכיצד יעשה צריך ש"ח: י לבהמות היינו פרות שיש להם ריר המחמיץ נוהגין להאכילם שחת וכן לעופות קוקריץ הנקרא טענגערע אבל סוסים שצריך ליתן להם שבולת שועל ושעורים והם מסתמא אין להם ריר מותר להאכילם ש"ש ושעורים כי מסתם לא יהי' ריר בהנותר ובכ"ז נכון שיתן להם רק מעט ואם יראה בהנותר ריר צריך לבערו עי' רמ"א וח"י [סי' תס"ו] ואם רוצה להאכילם הרבה כדרך כל השנה אמרתי שימכור הסוסים והתבואה להנכרי וישכור לו הרפת לאותן הימים דלזה לכ"ע מהני מכירה דאינו אלא חשש וכן כתבתי בהגדה הנ"ל אח"ז חזרתי בו כי נודע לי שבא מכשול שסברו שע"י המכירה מותר שהנכרי יעשה בהם מלאכה בשבת וי"ט וזה אינו דשביתות בהמות בשבת דאורייתא י"א דיו"ט דינו כשבת עיין מג"א [סי' רמ"ו ס"ק י"ב] ושע"ת שם ולענין דאוריי' ל"מ הערמת מכירה להתבו"ש ע"כ לא ימכרם כ"א יתן להם מעט מעט כאמור:

יא להזהיר להאופים שלא להניח שאור או פאהר למכור וכ"כ הישוע"י כי רוצה בקיומו וגם הערמתו ניכרת כדי שיהי' לו אח"פ מיד להחמיץ בו גם שאסור למכור להנכרי כיון שנתחייב בחלה ומפקיעו מזה ואח"כ יקחו שאור של נכרי ויקחו חלה מני' ובי' ובש"ע יו"ד [סי' שכ"ד סעיף י"א] בט"ז וש"ך מבואר שיש לזהר ליקח חלה יותר משיעור השאור של נכרי ונכון שיעשה שאור מקמח טענגערע עם מים וימכרנו:

יב יזהר שיהא כתיבת שטר מכירה עפ"י ת"ח ושיחתום עליו המוכר בעצמו: יג שלא להשכיר תנור לעכו"ם אפי' סתם שיאפה בו חמץ ומכירה ל"מ בביתו משום הערמה כמ"ש לעיל:

יד לייחד מקום להבע"מ לשים שם חמצו דאז הוי כאחריות אלם בבית גוי וגם צריך לכפות עליו כלי שמא יאכלנו בצאת הבעה"מ:

טו שלא ימכור ישראל בחוהמ"פ שם קמח אפילו מהנטחן למצות בהכשר כי העוסק בזה נתמלא קמח על כל בגדיו מראשו ועד רגליו ויש לחוש שיפול מהקמח לתוך המאכל ויתחמץ וראי' לזה [מסוף סי' תמ"ז] לענין קארטין:

תוכן העניינים

הין צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה