אור ברסלב
הטהרה בהלכה ובאגדה שער ההלכה - טהרת המשפחה

הטהרה בהלכה ובאגדה

שער ההלכה - טהרת המשפחה

שער האגדה

לתועלת הלומדים:

העמודים המצויינים בשער ההלכה ב: ( ) - הם לפי הספר טהרת יוסף. (בא"ח) - בן איש חי. (משנ"ב) - משנה ברורה. (באה"ל) - באור הלכה. (כפה"ח) - כף החיים. (טה"א) - טהרת הבית חלק א. (טה"ב) - טהרת הבית חלק ב. (טה"ג) - טהרת הבית חלק ג. (ה"ע) - הליכות עולם חלק ה. (ד"ט) - דרכי טהרה. (אוצ"ד) - אוצר דינים לאשה ולבת. (חו"ק) - חופה וקידושין. (ת"ה) - תורת הטהרה. (ע"ה) - עידן הטהרה. (ש"ה) - שושנת העמקים. (ע"ט) -עין טובה.

לתשומת לב הלומדים:

לתועלת המתחילים בשמירת "הטהרה", וקשה עליהם ללמוד מתחילה את כל פרטי הדינים - בדגשנו כאן בצבע את ההלכות ההכרחיות ביותר, למען יֵקֵל מעליהם. אולם חשוב להדגיש כי כל ההלכות הינן הכרחיות, ולאחר שבעזרת ה' יתחזקו בקיום המצוה, יוסיפו ללמוד גם את שאר ההלכות.

הסכמות

הספר בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף הראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה שליט"א.

וכן בהסכמת הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב שלמה עמאר שליט"א.

ובהסכמת הרב אשר זליג וייס אב"ד "דרכי הוראה" ירושלים וריש מתיבתא להוראה "מנחת אשר" שליט"א.

אימתי האשה נעשית נדה

״סוגה בשושנים״ - וכי יש אדם סג [גודר] שדהו בשושנים?! דרך העולם גודרים שדותיהם בקוצים ובדרדרים, בשיחים ובגדרות. ומה הוא סוגה בשושנים? אלו המצוות שנמשלו לשושנים. כיצד? היה מתאוה לראות את עצמו בתוך חופתו, לפי שאין לו יום בעולם חביב ממנו, שהוא שמח עם אשתו. מה עשה? הוציא ממון הרבה, הציע חופתו, בא להיזקק עימה - אמרה לו: ״כשושנה אדומה ראיתי [מראה אדום של דם]״, מיד פירש הימנה! מי הפרישו ממנה? איזה נחש עקצו? איזה עקרב הזיקו? איזה גדר ביניהם? אלא דברי תורה שכתבה (ויקרא יח יט): ׳ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב׳!״. (תנחומא כי תשא)

מהי נדה?

א. אשה שהרגישה שזב דם מרחמה, אפילו טיפה קטנה כגרגיר חול, הרי היא אסורה לבעלה מן התורה. ואינה מותרת לו עד שתעבור את תהליך הטהרה, כפי שיתבאר להלן בעזרת ה׳. (מח)

מכל סיבה שהיא

ב. אין הבדל אם יצא ממנה הדם מחמת שהגיע וסתה או מחמת סיבה אחרת, כגון שאכלה מאכל חריף או שהתאמצה הרבה או שקפצה וכדומה, שכל שהרגישה שיצא ממנה דם, הרי היא אסורה מן התורה. (מז)

מראות הדמים

ג. לעיתים יתכן שתראה האשה מראות בצבעים שונים:

אשה שמצאה מראֶה בצבע שחור או אדום אפילו בהיר - הרי זה מראה טמא , שאוסר את האשה באיסור נידה.

מראה בצבע: כחול, ירוק, צהוב, לבן, אפור - הרי זה מראה טהור.

ואולם בצבע חום, כתום - תשאל מורה הוראה (ראה רשימת מורי הוראה בסוף החוברת). (קכה, קכו)

כאשר מצאה האשה מראה שיש ספק בדינו, אסור לבני הזוג להקל או להחמיר על עצמם מדעתם, אלא עליהם לפנות למורה הוראה שיורה להם כיצד לנהוג. (ע״ה כח)

מהו איסור נדה

ד. אסור לבעל לגעת באשתו נדה כלל, אפילו נגיעה סתם שאינה של חיבה, וכל שכן בנגיעה של חיבה כחיבוק ונישוק וכיוצא בזה, שעובר איסור מן התורה, שנאמר (ויקרא יח יט): ״וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ״ - לימדה התורה שכל קירבה אסורה. ולהלן (פרק ה) יבוארו הפרטים בהנהגת הבעל והאשה בימים אלו. (מח)

פנויה ונשואה

ה. איסור נדה שייך בין באשה נשואה, בין באשה פנויה, ולכן הנוגע נגיעה של חיבה בפנויה, עובר איסור מן התורה. ויש לדעת שבימינו כל הפנויות אסורות באיסור נדה, שהרי אין הפנויות טובלות לאחר שרואות דם, עד חופתן, ולכן אסור בהחלט לגעת בשום פנויה, ואפילו אם היא משודכת לו אסור לגעת בה, שכל עוד שלא נשאת לו בחופה וקידושין כדת משה וישראל, אינה אשתו ואסורה לו. (מז)

הערה למתחילים : בפרק זה ניתן בשלב ראשון ללמוד עד כאן, אולם אם קרה אחד מ-ג׳ המקרים הבאים, עליהם ללמוד את פרטי ההלכה המבוארים להלן או לשאול מורה הוראה:

א. במקרה של הרגשת יציאת דם, אף אם כלפי חוץ לא נמצא דם. (הלכה ו-ז)

ב. במקרה שראתה כתם דם [לא בימי המחזור] על בגדיה או על גופה. (הלכה ח-יג)

ג. במקרה של בדיקה פנימית או הכנסת מכשיר כלשהו לנרתיק. (הלכה יד)

מהן הרגשות?

ו. אשה שהרגישה שיצא ממנה דם, הרי היא אסורה לבעלה מן התורה כדלעיל, וישנם שני סוגי הרגשות בזה:

א. הרגישה שנפתח צוואר הרחם, והיינו שהרגישה כמין עקיצה שיש לפעמים בשעה שמתחילים להטיל שתן.

ב. הרגישה שהזדעזע גופה, והיינו כמין רעדה וצמרמורת שלא מחמת הקור. (מח. ע״ה יט. אבני שהם ו)

אם הרגישה אחת מההרגשות הנ״ל, הרי היא צריכה מיד לקנח את עצמה מבחוץ ב׳עד בדיקה׳ [חתיכת בד לבן רך ונקי] כדי לוודאות אם ראתה דם או לא. אם ראתה בבדיקה ׳מראה טהור׳ (כחול, ירוק, צהוב, לבן, אפור) הרי היא טהורה, ואם לא מצאה כלום או מצאה ׳מראה טמא׳ - תשאל רב מורה הוראה מה דינה, כיון שיש בזה כמה פרטים. (ראה רשימת מורי הוראה בסוף החוברת)

* בימינו רוב הנשים אינן בקיאות בהרגשות אלו, ופעמים רבות האשה חוששת שמא הרגישה, ובאמת אין זה נחשב ל׳הרגשה׳, לכן בכל אופן שנראה לה שהרגישה אחת משתי ההרגשות הנ״ל, ראוי שתתייעץ עם רב מורה הוראה כיצד לנהוג. ומכל מקום הרגשת כאבים או צריבות באותו מקום, אינה נחשבת להרגשה כלל. (מט. ע״ה יט)

ז. זיבת דבר לח - אשה שהרגישה שזב ממנה דבר לח, אינה צריכה לבדוק את עצמה בעד, אלא די בכך שתתבונן בבגד התחתון הסמוך לבשר: אם ראתה בו ׳מראה טהור׳ או שלא ראתה כלום - הרי היא מותרת לבעלה. ואם ראתה בו דם - דינו כדין ״כתם״, שיבואר להלן (הלכה ט) [שדוקא בבגד לבן והכתם גדול משני ס״מ, היא אסורה]. (ע״ה יט)

דיני כתמים

מהו כתם?

ח. כבר בארנו כי התורה אסרה את האשה באיסור נדה, רק כאשר הרגישה ביציאת הדם ממנה. אולם, אשה שנמצא כתם דם בבגדה או על גופה ולא הרגישה שיצא ממנה דם, הרי היא אסורה מדברי חכמים, והוא הנקרא איסור ׳כתם׳. ועל כן, אשה שראתה כתם - חלים עליה כל הדינים של אשה שראתה דם, דהיינו שנאסרת על בעלה עד שתעשה את תהליך הטהרה כהלכה. (קכז, קלב)

* אשה שראתה כתם דם, והיא מסופקת אם הרגישה ביציאתו או לא, או שהיא מסופקת אם מה שהרגישה נחשב כ׳הרגשה׳ מבחינת ההלכה [שהרי לא כל הרגשה נחשבת בהלכה כ׳הרגשה׳], עליה להתייעץ עם רב מורה הוראה ולברר את הדבר, כיון שיש הבדל גדול בין כתם ללא הרגשה לכתם עם הרגשה, כפי שיבואר בהלכה הבאה.

התנאים לאיסור כתם בבגד

ט. ואמנם, לא כל כתם דם שנמצא על בגד האשה אסרו חכמים, אלא רק בהצטרף שלושה תנאים, ואלו הם: א. גודל הכתם. ב. שיהא מקום מציאת הכתם לבן ולא צבעוני. ג. שימצא הכתם על מקום הראוי לקבל טומאה. אם אחד משלושת התנאים אינו מתקיים - האשה מותרת לבעלה, אף אם ברור שכתם זה הוא דם שבא מן הרחם . ועתה נבאר את התנאים אחד לאחד. (קכח)

א. גודל הכתם - תנאי ראשון, שיהיה שטח הדם גדול משטח של עיגול בקוטר של שני סנטימטר, והוא הנקרא בלשון רבותינו ׳כגריס ועוד׳. אבל אם הכתם הוא ׳כגריס׳ [שני ס״מ] בדיוק או פחות מזה, הרי היא מותרת. וכאשר הכתם מאורך או מרובע או חלול וכדומה - מחשבים את שטחו הכולל, אם יש בו כגריס או לא.

ראתה טיפות קטנות של דם על בגדה, כשכל טיפה בפני עצמה היא פחות משיעור ׳גריס ועוד׳, אף על פי שאם נצרף את כל הטיפות יחד יהיה כ׳גריס ועוד׳, הרי היא מותרת. (קכח, קכט)

ב. שיהא מקום מציאת הכתם לבן ולא צבעוני - תנאי שני, שימצֵא הכתם על בגד בצבע לבן בלבד, אבל אם נמצא הכתם על בגד צבעוני אפילו בהיר, ואפילו הכתם גדול יותר מ׳גריס׳, הרי היא מותרת, כיון שלא גזרו חכמים טומאת כתם בבגד צבעוני כלל. (מעיל צדקה, הגאון רבנו זלמן, חכמת אדם, רבי שלמה קלוגר) ולכן אשה שלבשה בגד צבעוני, אע״פ שהבגד סמוך לבשרה ממש שבודאי יצא הדם ממנה, הרי היא מותרת. (רבי שלמה קלוגר, זכרון יעקב, מעיל צדקה, סדרי טהרה, מהרש״ם, רעק״א, חזון איש, ציץ אליעזר, טה״א שפז)

בגד צבעוני, שמעורב בו צבע לבן, ונמצא הכתם על החלק הלבן והצבעוני יחד, ואין שיעור ׳גריס׳ בלבן לבד אלא בצרוף החלק הצבעוני, הרי היא טהורה. אבל אם עבר הכתם מלבן ללבן דרך הצבעוני, ובשני חלקי הלבן יש יותר מ׳גריס׳, הרי היא אסורה. (חכ״א, סד״ט, רעק״א, הגר״ז, טה״א שצד)

ג. שימצא הכתם על מקום הראוי לקבל טומאה - תנאי שלישי, שימצא הכתם על דבר שמקבל טומאה, כמו בגד או סדין וכדומה [וזאת על פי הלכות טומאה וטהרה, שישנם חפצים שיכולה להאחז בהם טומאה, וישנם שלא]. אבל אם נמצא הכתם על דבר שאינו מקבל טומאה, כגון שישבה על גדר אבנים, או שנמצא דם על האסלה או על מושב בית הכסא, או שקינחה בנייר טואלט ומצאה עליו דם (סד״ט, ערוה״ש, הגרש״ק, חזו״א), או שנמצא הדם על תחבושת היגיינית, ניילון וכדומה, אפילו הכתם גדול מ׳גריס׳, והמקום שנמצא עליו הדם הוא בצבע לבן, הרי היא מותרת. (קל. טה״א ת. ע״ה יז)

י. סבירות שהגיע הכתם מן המקור - גם כשנמצא הכתם על בגד לבן שהיא אסורה, הוא דוקא במקום שיש סבירות שהגיע הדם מהמקור, כגון למטה מן המותן, או על הסדין ששכבה עליו, אבל אם נמצא הדם על החלק העליון של הבגד [ולא קפצה והתהפכה קודם לכן], הרי היא מותרת. (ת״ה קכב)

ולכן, בימינו שהרגילוּת ללבוש בגד תחתון סמוך ומהודק לבשר, אם נמצא הכתם על בגדה או על הסדין בלבד ולא על הבגד התחתון, הרי היא מותרת. (ת״ה קכג)

עצה טובה וחשובה: ראוי לכל אשה שתלבש תמיד בימי טהרתה בגד תחתון צבעוני ולא לבן, וכן תציע סדינים צבעוניים על מטתה, כדי שאף אם תראה בהם כתם - לא תיאסר על בעלה. [ואשה שרגילה לראות כתמי דם גם בימי השבעה נקיים, תלבש בגדים צבעוניים גם בימים אלו, כמבואר בפרק ב הלכה כו]. (קכט)

התנאים לאיסור כתם על גופה

יא. כתם דם שנמצא על גופה של האשה שלא בהרגשה, אינו אוסר אלא בהצטרף שני תנאים, ואלו הם: א. גודל הכתם. ב. מקום מציאת הכתם. (קכח, קלג)

א. גודל הכתם - תנאי ראשון, שיהיה שטח הדם יותר משטח של עיגול בקוטר של שני ס״מ, אבל בפחות מזה טהורה, כנ״ל בהלכה ט׳. [ואם ראתה טיפות קטנות של דם על בשרה, ואין בכל טיפה בפני עצמה שיעור ׳גריס ועוד׳, אך בצרוף כל הטיפות יחד יש יותר מ׳גריס׳, ראוי להחמיר ולאוסרה]. (קכט)

ב. מקום מציאת הכתם - תנאי שני, שימצא הדם במקום שמסתבר שהגיע מהמקור, כגון שנמצא הדם בצד הפנימי שברגליה על עקבה או על אורך שוקה או ירכה. אבל אם נמצא הדם בחלק החיצון של הרגל או בחלק העליון של הגוף [ולא קפצה והתהפכה קודם] אינה אסורה, כיון שלא מסתבר שיגיע דם מהמקור לשם. (קלג)

לא לחשוש!

יב. בכל המקרים שראתה כתם והיא מותרת [כגון שהכתם פחות מ׳גריס׳ או על מקום צבעוני או על דבר שלא מקבל טומאה או על החלק החיצון שברגל וכדומה], אין לאשה לבדוק את עצמה באותו מקום, כדי לוודא שבאמת אין שם דם. (קל)

תולים בסיבה אחרת

יג. אשה שמצאה כתם על בגד לבן או על גופה, אך ישנה סבירות שהדם לא בא מהרחם אלא מסיבה אחרת, וכגון שהיה לה פצע המוציא דם, אפילו שהחל להתרפאות, כל שאפשר שיפתח הפצע ויצא ממנו דם, תולים שהדם בא מזה, והרי היא טהורה. ובתנאי שאפשר שהכתם הגיע מהפצע על מקום הימצאו, אך אם אין סבירות שהדם בא מהפצע, וכגון שהיה הפצע בכתף וראתה דם על הירך, לא תולים שהדם בא משם, והרי היא אסורה. כמו כן, אם לבעלה או לבנה יש פצע, ויתכן שהדם בא מהם, תולים בסיבה זו, והרי היא טהורה. (קלד)

בדיקה פנימית

יד. דם שנמצא על חפץ כלשהו שהוכנס אל פנים הנרתיק - דינו שונה לגמרי מכתם דם רגיל, ולא חלים עליו כלל אפשרויות ההיתר שהוזכרו לגבי כתם. דהיינו שאף אם החפץ אינו מקבל טומאה [כגון טמפון שהוחדר אל פנים הנרתיק, או כפפת ניילון], ואף אם הוא צבעוני ולא לבן [כמו מכשיר רפואי], ואף אם גודל הכתם קטן מאוד - הרי שהאשה אסורה.

ולכן, אשה שנבדקה בדיקה פנימית על ידי רופאה, ולאחר הבדיקה נמצא דם כלשהו על המכשיר או על ידה של הרופאה המכוסה בכפפה, אם הרופאה אומרת שהדם בא מחמת שהאשה נפצעה במהלך הבדיקה או שיש לה פצע באותו מקום, האשה מותרת [שתולים שהדם שראתה, בא מחמת המכה]. אבל אם אין שם פצע, הרי היא אסורה.

אולם אם לאחר הבדיקה נמצא כתם דם על בגד האשה או על הסדין וכדומה, הרי דינו ככל דין כתם רגיל, שיהיה אסור רק בהצטרף שלושת התנאים [שהוזכרו בהלכה ט]. ולכן יש לייעץ לאשה שתלבש לפני הבדיקה בגד תחתון צבעוני, כדי שאף אם תראה בו דם תהא מותרת [אם לא נמצא דם במכשיר הרופאה]. (ר. ע״ה יט)

הרחק מן הכיעור

טו. כתב הגאון רבי משה שטרן בספרו באר משה (חלק ג סימן קנב אות טו): "רע עלי המעשה שכל אשה צעירה שמרגישה מחוש קל, הולכת לרופא כדי שיבדקנה, ואף מי שרצה לומר שהרופא טרוד במלאכתו ולכן אין בזה חשש מכשול, מובן מאליו כמה טעם חלוש הוא זה, ובפרט אצל הרופאים של זמנינו שהרבה מהם רחוקים מיראת שמים. וגם לדבריו חלילה להקל בכל מחוש. ומעיד אני עלי שמים וארץ שפעמים רבות עלה בידי להשפיע על כמה נשים להמנע מכך, על פי מה שהסברתי לבעליהן את חומר האיסור, ותהילות לאל יתברך שמעו לקולי, והכל הלך למישרים". ע״כ.

גם הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר בספרו שבט הלוי כתב, " כל שיש רופאה אפילו בשכר, אין ללכת אצל רופא אפילו בחינם, וגם אם הרופא מומחה יותר, אין ללכת אצלו שלא לצורך גמור. והרבה פעמים נשים הולכות לרופא בזמן הריונן, או כשלא נפקדו אחר נישואיהן, וזהו מנהג רע, וצריך להתריע על כך לבל ינהגו כן. ורק במקרים מסוימים וצורך גדול, יש מצוה ללכת לרופא לקבל טיפול מתאים, והדברים מסורים ללב כל אדם". ע״כ.

אשר על כן, לא תלך האשה להיבדק אצל רופא כלל, אלא אם כן הרופא מומחה יותר, ויש צורך גדול בכך. ותזהר שלא תדבר עמו אלא בנוגע לענין בלבד, והנכון שתלך בלויית בעלה או לפחות חברה כשרה. אולם בבדיקות שגרתיות הנעשות בתקופת ההריון, אין ללכת להבדק אצל רופא כלל, ומנהג מכוער הוא, ואין רוח חכמים נוחה מכך. ומצוה לפרסם הדברים ולהשפיע על בנות ישראל להמנע מכך, ולא יזלזלו בכבודן ובצניעותן. והמזלזלת בזה ואינה משתדלת להבדק אצל רופאה אפילו בשכר, הרי היא מורידה מעליה את מסווה הבושה ומעטה הצניעות, אך המתאמצת להיבדק אצל רופאה דוקא, אשריה ותבוא על שכרה מאת ה’. (טה״ב רכב. פה)

גודל נאמנותה של האשה

טז. תורתנו הקדושה נתנה כח נאמנות לאשה בכל אשר תאמר בענייני נידתה, למשל: ׳ראיתי דם׳ או ׳לא ראיתי׳, ׳טבלתי׳ או ׳לא טבלתי׳, ׳טיהר לי החכם את הכתם׳ וכל כיוצא בזה. ועליה לדעת את גודל האחריות המוטלת עליה, ולדקדק היטב ולשים לב בכל העניינים הנוגעים בזה. וכמו כן עליה לדקדק בדיבורה ולומר אך ורק את האמת, ולא לשקר אפילו בצחוק, כדי שלא תגרום תקלה לה ולבעלה חס ושלום. (קיט)

צחקתי

יז. אשה שאמרה לבעלה ״אסורה אני״ [מחמת שראתה דם או כתם], ולאחר זמן חזרה בה ואמרה ״מותרת אני, ומה שאמרתי ׳אסורה אני׳ - צחקתי״, אינה נאמנת, והרי היא אסורה לבעלה, כי בנות ישראל הכשרות אינן עושות צחוק מדברים חמורים כאלו. ולכן צריכה עתה לנהוג את כל תהליך הטהרה, [לפסוק בטהרה, לספור שבעה ימים נקיים ולטבול במקוה, כמבואר להלן אחד לאחד]. ומכל מקום לא תברך על הטבילה, כיון שיודעת בעצמה שהיא טהורה. ואולם, אם בעלה מכירה בברור שמה שאמרה בתחלה ׳אסורה אני׳, היה באמת בדרך צחוק ומחמת קלות דעת אמרה כן, יכול להאמין לה בדבריה האחרונים שהיא טהורה, ויזהירה לבל תוסיף לעשות כן כלל. (קכא)

סיבה מוצדקת

יח. אשה שאמרה ׳אסורה אני׳ ולאחר זמן חזרה ואמרה ׳מותרת אני׳, אך נתנה הסבר משכנע לדבריה הראשונים, הרי היא נאמנת ומותרת. וכגון שאמרה: מה שאמרתי מתחילה ׳אסורה אני׳, מפני שבשעה שדיבר עימי בעלי בעניינים אלו, היו שם עוד בני אדם, ומחמת הצניעות אמרתי כן. או שמתחילה לא הרגשתי טוב ולא היה לי כוח לתשמיש, ולכן אמרתי ׳אסורה אני׳ - הרי היא נאמנת. (קכב)

מעשה גדול

יט. גם באופן שנתנה סיבה משכנעת, אם עשתה מעשה שמראה שהיא אסורה, כגון שהרחיקה את מיטתה ממיטת בעלה כדרכם בימי נידתה, אינה נאמנת בדבריה, וצריכה להיטהר לבעלה כמו אשה שראתה דם. אולם אם טוענת שאמרה כן כיון שראתה כתם וחשבה שהוא טמא, ולכן גם הפרידה את המטות, אך לאחר מכן שאלה את החכם וטיהר לה את הכתם, ולכן אמרה ׳מותרת אני׳ - הרי היא נאמנת. (קכב. ת״ה קה)

׳לא טבלתי׳

כ. אשה שהגיע זמנה לטבול ואמרה לבעלה ׳לא טבלתי׳, ולאחר מכן אמרה לו ׳טבלתי׳, אם נתנה סיבה משכנעת לדבריה הראשונים, הרי היא נאמנת. אבל אם אין הסיבה משכנעת, צריכה ללכת ולטבול, אך לא תברך. (ת״ה קד)

נמצא ששיקרה

כא. אשה שהיתה נידה, ואמרה לבעלה ׳טבלתי׳, והוברר אחר כך ששיקרה עליו ולא טבלה כלל, איבדה את נאמנותה ושוב אינה נאמנת עד שיתברר לו בהוכחה ברורה שטבלה [כגון שתביא אישור מהבלנית שטבלה]. ומכל מקום אם הוברר למעלה מכל ספק שאשה זו חזרה בתשובה שלימה, הרי היא נאמנת מכאן ולהבא. (קיט)

אין דבר העומד בפני התשובה

כב. זוג שחיו ללא שמירת הטהרה, ועתה שבו בתשובה, נאמנת האשה מעתה להעיד על טהרתה ככל נשות ישראל הכשרות. אולם אם רק הבעל שב בתשובה, והאשה מסכימה לשמור טהרה לכבודו של בעלה בלבד, נאמנותה נתונה בספק, ובמקרה זה צריך הבעל לפנות לרב שיורה לו כיצד לנהוג. (קכ)

תהליך הטהרה

עד עתה למדנו אימתי האשה אסורה על בעלה, עתה נלמד היאך נטהרת היא לבעלה, על ידי שלושת שלבי הטהרה הבאים, ואלו הם:

א. בדיקת הפסק בטהרה. (יתבאר בפרק ב׳)

ב. בדיקות שבעה ימים נקיים. (יתבאר בפרק ג׳)

ג. טבילה במקוה טהרה. (יתבאר בפרק ד׳)

יש לציין כי שלושת השלבים הינם הכרחיים לטהרתה של האשה, ואם תחסיר אפילו שלב אחד מהם, עדיין היא אסורה כבתחילה. (נ)

שאלה

בעת שאני לומדת הלכות טהרת המשפחה, אני נתקלת פעמים רבות בהנחיה שיש לפנות לרב, ולהתייעץ עימו במצבים שונים, ובהקשר לכך רציתי לשאול:

א. האם אין בזה חוסר צניעות, לפנות אל רב ולשתף אותו בפרטים אינטימיים?

ב. אולי עדיף שאחמיר על עצמי, ובכך אחסוך את הפנייה אל הרב?

תשובה:

אכן, במסגרת שמירת טהרת המשפחה, מתעורר בדרך כלל מפעם לפעם - הצורך לפנות אל רב. [השאלות השכיחות ביותר מצויות כאשר האשה עושה בדיקה (הפסק טהרה או בשבעה נקיים), והיא מסופקת אם הבדיקה נחשבת לנקייה מדם או לא. כמו כן מצוי לעיתים שאשה רואה כתם דם על בגדה, ועליה לברר אם כתם זה מטמא או לא. ויש שאלות גם בנושאים נוספים, כגון: חציצה בטבילה, פרישה בעונת הוסת, ועוד].

אומנם יתכן, שאת מרגישה קושי מסויים לפנות אל הרב בעניינים אינטימיים. אולם עליך לדעת, כי אין כאן חוסר צניעות או בושה חלילה. בפנייתך אל הרב בשעת הצורך, את ממלאת חובה קדושה של בת ישראל. התורה הפקידה בידיך את עתידם ובריאותם הרוחנית והגשמית של בעלך וילדיך, ונתנה לך זכות מלאה וחובה לפנות אל הרב בכל שאלה ובעיה, כדי למלא את תפקידך הנעלה בהצלחה. אדרבה, הדבר מעיד על שבחך ומעלתך, אשר יש בך יראת שמים וזהירות בשמירת הטהרה בביתך.

גם הרב מבחינתו, רואה זאת כזכות וכחובה קדושה לענות לשאלות בנושאים אלו, שבהם תלויה טהרת וקדושת עם ישראל. אפילו דוד מלך ישראל היה גאה בכך והיה משתבח ואומר: ״ידי מלוכלכות בדם... כדי לטהר אשה לבעלה״ [שהנשים היו מראות לו כתמים ומראות של דמים, כדי שיפסוק להן אם הם טהורים או טמאים]. ובגלל חשיבות הנושא, הרבנים העוסקים בתחום זה, ערוכים לענות לשאלות אלו בכל זמן ובכל מקום אפשרי [גם מעבר לשעות הקבלה בבית ההוראה]. התייחסות הרב לשאלתך היא כמובן עניינית בלבד, ובודאי שאין לך להתבייש או להרגיש חוסר נעימות.

אם בכל זאת את מרגישה קושי לפנות ישירות אל הרב, נסי להעביר את השאלה דרך אשת הרב, או להיעזר במדריכה, שתפנה את שאלתך אל הרב. אל תהססי לפנות לכל גורם שיכול לעזור לך בנושא! ודאי תופתעי לטובה כשתראי עד כמה לכל הגורמים העוסקים בנושא זה יש רצון כנה ונכונות לעזור, בגלל חשיבותו הרבה של הנושא! כמו כן ישנן שאלות רבות שניתן לברר בטלפון.

כמובן שגם אפשרי בהחלט שהבעל ילך לשאול את הרב, ואדרבה, לעיתים בעבורו זה יותר פשוט, כגון שהוא פוגש את הרב בבית הכנסת וכדומה. אולם במקרים רבים בְּפֹעַל דווקא יותר מעשי שהאשה תלך, ולכן כל אשה תעשה כחכמתה.

ובאשר לשאלתך השניה - האם תוכלי להחמיר על עצמך, ובכך לחסוך את ההליכה לרב, התשובה היא - בהחלט לא! על פי התורה, כשם שאין להתיר את מה שאסור, כך אין לאסור את מה שמותר. כאשר אשה מחמירה בנושא זה על דעת עצמה, ובכך נשארת בנידתה יותר זמן מהנדרש - הרי היא מעמידה את בעלה בנסיון קשה מאוד, ואף עלולה חלילה להביא אותו לידי מכשול. חובת האשה כלפי בעלה, לעשות את כל ההשתדלות להיטהר מוקדם ככל האפשר, בלי שום עיכוב. ומצד שני - כמובן שלא יתכן שבני הזוג יקלו על דעת עצמם - כשמדובר באיסור כה חמור [וגם אם נראה להם שבעבר קרה מקרה דומה, אין להקיש ממקרה למקרה, וזאת משום שהפרטים בנושא זה רבים ומורכבים מאוד, ופרט קטן יכול לשנות את התמונה. רק רב שעבר הכשרה מקיפה יכול להכריע ולפסוק את ההלכה].

לכן הדרך היחידה היא לשאול רב, אשר יורה את ההלכה באופן ברור - להתיר או לאסור, ובכך יונהגו חיי המשפחה על פי רצון ה׳. אין ספק, כי אשה המתאמצת בשמירת הטהרה בביתה, ללא עצלות וללא ״בושה״ שאינה במקומה - שכרה רב ועצום לאין שיעור, ועושה נחת רוח מרובה לבורא עולם.

רשימת מורי הוראה, ומדריכות באזור מגוריך, ניתן לראות בסוף החוברת

דיני בדיקת הפסק בטהרה

השלב הראשון לטהרתה - ׳הפסק בטהרה׳

א. בראשית טהרתה של האשה עליה לוודא שאכן פסק הדם ממקורה, וזהו הנקרא ׳הפסק בטהרה׳ , שמוודאת ש פסק הדם, ובזה היא מתחילה את תהליך ה טהרה . רק על ידי בדיקה זו תוכל האשה להתחיל בספירת ״שבעה ימים נקיים״, כלומר, שבעה ימים שלמים שיהיו אכן נקיים בוודאות מדם.

וכיצד היא מוודאת שאכן פסק הדם? על ידי שבגמר הדימום היא בודקת את עצמה בדיקה פנימית בעומק הנרתיק בבד הנקרא ׳עד בדיקה׳ . ונקרא שמו כן, כיון שהוא מעיד על האשה שאכן היא נקייה מדם.

מהו עד בדיקה

ב. ׳עד בדיקה׳ הוא: חתיכת בד לבן, נקי ורך. [ניתן לקנות חבילת ׳עדים׳ מוכנים ברשתות השיווק או במקוואות, אולם אפשר להשתמש גם בכל פיסת בד שהיא לבנה, רכה ונקיה]. במקרה שאין לה בד כזה, תבדוק בגאזה, או בצמר גפן, או במגבון בד סחוט היטב, או בנייר לבן, רך, סופג ונקי. אבל בנייר דק וחלק [כמו נייר של קופסת סיגריות] או באצבעה, אין מועילה הבדיקה כלל. (נב, נג) ????

מנסיוני, שמעתי מנשים שטענו, שאין צורך בבדיקה פנימית זו, כי הן מבחינות בהסתכלות או מניגוב חיצוני שלא נותרו עוד שאריות של דם. תתפלאי לשמוע שאפילו נשים המחכות עוד מספר ימים כ״בקשיש״ לאחר סיום ירידת הדם, מוצאות לעתים גם לאחר מכן דם על עד הבדיקה. דומה הדבר לבקבוק ״ריק״, שכבר אין אפשרות להוציא ממנו חומר נוסף, אבל כשמנגבים היטב רואים שבכל זאת נדבק חומר לצדדים. רק על ידי ניגוב יסודי בתוך הבקבוק אפשר לנקותו לגמרי. (גב׳ חוה פרל תחי׳)

זמן הבדיקה

ג. זמן הבדיקה הוא לקראת סוף היום, החל כשעתיים לפני שקיעת השמש [והוא זמן ׳מנחה קטנה׳]. והטוב ביותר לבדוק חצי שעה לפני השקיעה. אולם אין לאחר את בדיקת ההפסק טהרה לאחר זמן השקיעה. [זמני השקיעה וצאת הכוכבים, מפורסמים בלוחות שנה]. (נב)

ד. אשה ששגגה ובדקה לאחר השקיעה, קודם צאת הכוכבים [שהוא זמן ״בין השמשות״] ונמצאה הבדיקה נקיה, בדיעבד מועילה לה בדיקה זו, ויכולה להתחיל למחרת לספור ״שבעה נקיים״. אך אם בדקה לאחר צאת הכוכבים, לא מועילה לה הבדיקה, וצריכה לחזור ולעשות הפסק טהרה למחרת לפני השקיעה. (הב״ח, ערוך השלחן, זכרון יוסף, אגרות משה, ועיין באר משה שטרן, ה״ע נח)

ה. אשה שהתפללה ערבית קודם השקיעה, יכולה עדיין לעשות הפסק בטהרה, אך לכתחלה לא תעשה כן, אלא תבדוק ואחר כך תתפלל ערבית. והוא הדין בערב שבת שלכתחלה תבדוק קודם הדלקת נרות, ואם שכחה תבדוק אחר ההדלקה. (ת״ה יג)

ו. אשה שיודעת שלעת ערב לא יהיה באפשרותה לעשות ׳הפסק בטהרה׳, או שחוששת שתשכח לעשות כן בערב, רשאית לעשות את הבדיקה בצהריים, ואפילו מהבוקר. ואם יתאפשר לה אחר כך לבדוק בערב קודם השקיעה, תבדוק שוב. (נב. טה״ב רנז)

קודם הבדיקה

ז. קודם הבדיקה, טוב שתרחץ האשה את אותו מקום וסביבתו. ותסתכל על ידיה היטב שאינן מלוכלכות מאיזה דבר. וכמו כן תסתכל היטב על העד קודם הבדיקה, אם הוא נקי ואין בו שום כתם או לכלוך. (נב. ע״ה כו)

אופן הבדיקה

ח. לאחר מכן תסובב את העד על אצבעה, ותכניסנו באותו מקום בעומק עד מקום שאבר הבעל מגיע בשעת התשמיש. ואם נגרם לה צער בבדיקה כה עמוקה, תבדוק לעומק ככל האפשר [אך לא די שתכניסנו מעט]. וכשהעד בפנים תסובב אותו סיבוב מלא בכל דפנות הנרתיק ובכל הפינות. ועצה טובה שתניח את רגלה האחת על מקום גבוה כמו כסא או שפת האמבטיה, ואת רגלה השניה תניח על הארץ. (נג. ת״ה טו)

ט. אם הבדיקה בעד יבש מכאיבה לה, תרטיב את העד במעט מים ותסחט אותו, באופן שיהיה לח ולא רטוב ממש, ותבדוק. (טה״ב שמב. ע״ה כז)

בדיקת העד

י. לאחר הבדיקה תוציא את העד ותתבונן בו: אם נמצא העד נקי לגמרי, דהיינו שאין בו מראה אדמומי כלל, הרי זו הוכחה שפסק ממנה הדם והועילה לה בדיקת ׳הפסק טהרה׳, ועתה היא מוכנה לשלב השני של טהרתה - להתחיל לספור שבעה ימים נקיים, שאינה רואה בהם דם כלל.

אך אם נמצא שהעד אינו נקי לגמרי מאדמומית, תשטוף שוב היטב את אותו מקום, תמתין כמה דקות ותבדוק שוב: אם הפעם יצא העד נקי, הרי היא מוכנה לשלב השני של הטהרה. ואם שוב לא נמצא העד נקי, יכולה עד השקיעה לחזור על הבדיקה שוב ושוב עד שיצא העד נקי, ותמתין מעט זמן בין בדיקה לבדיקה. אולם כמובן, שאם היא רואה לפי הבדיקות שהמקום עדיין מדמם, ואין סבירות שהעד יצא נקי לפני השקיעה, תדחה את בדיקת ההפסק ליום המחרת. (נג. טה״ב רסב)

יא. יש להתבונן היטב בעד הבדיקה על כל חלקיו, כי פעמים והמראה נראה בכללותו טהור, אך ישנה נקודה קטנה ביותר שאינה נראית לעין בסקירה שטחית מבלי התבוננות.

ולכן יש לבחון את עד הבדיקה לאור היום או לאור החשמל, ובדיעבד אפילו בדיקה לאור הנר מועילה. ומכל מקום אם אין העד נקי לגמרי ומצאה עליו איזשהו מראה, נכון שלא לבדקו לאור החשמל, מפני שאור החשמל משפיע על צבע המראה, אלא תבדקהו באור היום דוקא. ובינתיים תניח אותו במקום נקי, כדי שלא יקבל לכלוך ואבק וישפיע על המראה. ומומלץ שלא להניח את העד בתוך שקית ניילון, מפני שהדבר גורם לשינוי מראה העד, אלא תמתין שיתייבש העד ותניחהו במעטפת ניר וכדומה. (ה״ע עח. ע״ה כח)

ספק מראה

יב. כל מראה שאין ברור לה בוודאות שהוא טהור [מראה טהור = לבן, ירוק, כחול, אפור, צהוב], לא תסמוך על השערותיה או על השערות בעלה לטהר או לטמא, אלא יביאו את המראה לפני מורה הוראה שיורה להם אם הוא טהור או לא. ואין להם להחמיר או להקל על עצמם מספק. (ע״ה כח)

ויש לחזק את המודעות בציבור בענין זה, כי לצערנו הרב, ישנם זוגות שאינם מבינים את חשיבות הענין, שאסור לאסור את האשה ללא כל סיבה, ומפאת עצלותם או ביישנותם, אינם הולכים לשאול מורה הוראה אם המראה או הכתם שראתה בבגד, טהור או לא, ואוסרים אותו על דעת עצמם. ישמע חכם ויוסף לקח.

פצע

יג. אשה שהבדיקה בעומק גורמת לה לראיית דם, או שיש לה פצע באותו מקום ובודאי תמצא דם ב׳עד הבדיקה׳ מחמת הפצע, תשאל חכם כיצד לנהוג. (ת״ה יד, טו)

טבעת

יד. אשה שקבלה היתר מרב להתקין לה טבעת ברחמה למניעת הריון, יכולה לעשות את הבדיקות של ׳הפסק טהרה׳ ו׳שבעה נקיים׳ בעוד הטבעת ברחמה. (ה״ע קפד)

בדיקת ״מוך דחוק״

טו. מלבד הבדיקה האמורה לעיל, שהיא חובה לגמרי, הורו לנו חכמים על בדיקה נוספת שנכון להחמיר לעשותה, כמצוה מן המובחר, לאחר בדיקת ההפסק הרגילה (הנזכרת לעיל). בדיקה זו נקראת ״ מוך [בד] דחוק [שדוחקים אותו באותו מקום]״. (ה״ע עח)

טז. מטרת הבדיקה: בדיקה זו נעשית כדי לוודא שבאותה שעה ממש, שמתחילה האשה את ספירת ימי השבעה נקיים [בתחילת הלילה], היא אכן נקייה מדם. [בדיקת ההפסק הרגילה לא מבררת זאת בודאות גמורה, משום שעדין יתכן שלאחר הבדיקה, קודם תחילת הלילה, תצא טיפת דם].

יז. כיצד נעשית הבדיקה? תכניס ׳עד בדיקה׳ באותו מקום מעט זמן קודם השקיעה ותשאיר אותו שם עד כמה דקות אחר צאת הכוכבים [ולא יותר, כדי שלא יגרום לה העד לשריטות, ומטעם זה גם רצוי שתנוח ולא תלך בזמן זה]. אם יצא העד נקי לגמרי, הוברר בוודאות גמורה כי בעת תחילת ספירת השבעה נקיים, היתה נקייה לחלוטין מדם, ומתחילה לספור שבעה נקיים. אך כאמור, אין זו חובה מן הדין. (נד, ע״ה כט)

יח. אשה רגישה שהמוך גורם לה כאב או שריטות, וכן אשה מתחזקת המתחילה בשמירת הלכות טהרה, אינן צריכות להחמיר לתת ׳מוך דחוק׳. (ת״ה טז)

יט. אשה ספרדיה שראתה דם וסת יום אחד בלבד, ופוסקת בטהרה באותו יום [כפי שיתבאר בהלכה כא ובהלכה כה, שיש אופנים שהדבר אפשרי לבנות ספרד], צריכה מן הדין לתת ׳מוך דחוק׳. ומכל מקום אם כבר עשתה בדיקת ׳הפסק טהרה׳ ולא נתנה ׳מוך דחוק׳, מועילה לה הבדיקה, ויכולה להתחיל לספור שבעה נקיים. ואם הקדימה לפסוק בטהרה, קודם זמן מנחה קטנה, לא מועילה לה הבדיקה. (טה״ב רפ)

ימי ההמתנה קודם בדיקת ׳הפסק בטהרה׳

כ. ביארנו שבדיקת ״הפסק טהרה״ נעשית ביום שבו פסק הדימום. אולם ישנם מצבים שבהם למרות שפסק הדימום, אין האשה יכולה לעשות ׳הפסק׳ באותו יום, אלא עליה להמתין יום נוסף או יותר.

הטעם להמתנה זו, מפני שה׳שבעה ימים נקיים׳ צריכים להיות נקיים לא רק מדם, אלא גם מפליטת זרע. והרי אשה ששמשה עם בעלה, פולטת לאחר מכן זרע, ובתוך שלושה ימים שלמים [72 שעות] שלאחר התשמיש, הזרע עדיין חי ופליטתו מעכבת את ספירת ה״שבעה נקיים״, אך לאחר ג׳ ימים שלימים, כבר אין בו ממש, ואינו מעכב. ובדיני המתנה זו יש הבדל בין מנהגי הספרדים לאשכנזים.

כא. מרן השולחן ערוך רבנו יוסף קארו זצוק״ל פוסק (סימן קצו סעיף יא), שכאשר האשה פסקה מלראות דם, ועברו ארבעה ימים מעת ששימשה עם בעלה, יכולה לפסוק בטהרה באותו יום.

הרמ״א פוסק, שעל האשה להמתין עד שיעברו לפחות חמישה ימים מעת התחלת ראיית הדם, ולאחר מכן לעשות את בדיקת ה ׳ הפסק בטהרה ׳ . ואפילו שלא שימשה בימים האחרונים, ואף אם בעלה לא היה בעיר בימים אלו. וכן נוהגות בנות אשכנז והרבה מבנות ספרד.

לדוגמא:

התחילה לראות דם ביום ראשון, והמשיך הדימום ארבעה ימים בלבד [ראשון, שני, שלישי, רביעי], אינה עושה ׳הפסק בטהרה׳ ביום רביעי, אלא ביום חמישי לפני השקיעה.

וישנן מבנות ספרד הנוהגות כפסק מרן השולחן ערוך, ולפי זה יכולות לפסוק בטהרה מיד ביום רביעי. ואם פסק הדימום קודם לכן, כגון ביום שני או שלישי, יכולות לפסוק באותו יום בערב לפני השקיעה, בתנאי שעברו ארבעה ימים מיום ששימשה. וכן פוסק מרן רבנו עובדיה יוסף שליט״א לספרדים. (טה”ב שצב)

ופשוט, שאם היא ממשיכה לראות דם במשך יותר מארבעה ימים, אינה יכולה לעשות בדיקת ׳ הפסק טהרה ׳ עד אותו יום שיפסיק הדם (טה”ב שצג).

כב. במקרים מסוימים אף בנות אשכנז אינן צריכות להמתין חמשה ימים אלא ארבעה, כגון, שהרופא קובע שתקופת הביוץ תעבור אם היא תמתין חמשה ימים. ולכן בכל מקרה כיוצא בזה, יש לשאול מורה הוראה כיצד לנהוג. (ת״ה י)

כג. כלה מבנות אשכנז העומדת להנשא, ומועד החתונה מתקרב ובא, ואם תמתין חמשה ימים מיום ראייתה, לא תספיק להטהר לליל חופתה, רשאית לפסוק בטהרה מיד ביום שפסק הדם, ותתחיל ממחרת לספור שבעה ימים נקיים. (ת״ה ט)

ימי ההמתנה לאשה שראתה כתם

כד. אשה שנאסרה לבעלה מחמת שראתה כתם: לבנות ספרד - טוב שתמתין ארבעה ימים מיום ששמשה עד שתפסוק בטהרה, כדין אשה שראתה דם נדה. אולם במקום צורך יכולה לפסוק בטהרה באותו יום [וטוב שתעשה לפני הבדיקה שטיפה וקינוח, כפי שיבואר בהלכה כה], ותתחיל למנות ממחרת שבעה נקיים.

ומנהג אשכנז להמתין חמשה ימים גם לאחר ראיית כתם כדין הרואה דם וסת. ומכל מקום אם לא היה בעלה בעיר בימים שקדמו לראיית הכתם, יכולה לפסוק בטהרה מיד באותו יום. (ת״ה י)

שטיפה וקינוח

כה. אשה ששמשה עם בעלה ואחר כך ראתה דם אפילו יום אחד, בארנו לעיל שצריכה להמתין ארבעה ימים למנהג ספרד, וביום הרביעי תפסוק בטהרה. אולם ישנה אפשרות שבה היא תחסוך מעצמה להמתין ארבעה ימים, ותהא רשאית לפסוק בטהרה באותו יום שהפסיקה לראות דם, וזאת על ידי שתקנח היטב באותו מקום בבגד רך, כדי להפליט את כל הזרע. או שתשטוף היטב את אותו מקום במים חמים, ובזה יפָּלֵט כל הזרע. ויותר טוב שתעשה את שניהם. אולם ברור שכל עוד שלא פסק הדם, אין לה שום אפשרות לקצר את הימים. (כן פסקו התוספות, הרשב״א, מהר"ם מרוטנבורג, הגהות מימוניות, הרא״ש, התרומה, הרוקח, המרדכי, הטור, המאירי, ומרן בשלחן ערוך סימן קצו סעיף יג. וכתב בשו"ת פני אהרון אמריליו שכך מנהג בני ספרד כדעת רוב ככל הראשונים ומרן שקבלנו הוראותיו. וכן כתב אב בית דין דסלוניקי בשו"ת צרור הכסף שהמנהג כדעת מרן, וכ"כ הגאון רבי יחיא צאלח אב"ד דתימן בשו"ת פעולת צדיק, שכן המנהג, ובמקומותינו לא שמענו על חומרת הרמ"א כלל. וכן פסק בשו"ת חן הטוב, ובשו"ת רב פעלים ועוד. טה״ב תלה. ה"ע נא. ע״ה קט)

מנהג אשכנז שלא לסמוך על העצה הנ״ל, וממתינים דוקא חמשה ימים. (רמ״א ס״ס קצו)

בגדים לבנים

כו. לאחר ה׳הפסק טהרה׳ מיד, תלבש האשה במשך כל השבעה נקיים, בגד תחתון לבן ונקי, וכן טוב שתציע על מטתה סדין לבן ונקי. ואשה שעלולה לראות כתמים בתוך השבעה נקיים, כגון שיש לה פצעים באותו איזור או טחורים, או שהיא לאחר לידה, או כלה שמצוי פעמים שמדממת, יכולה ללבוש בגד תחתון צבעוני, שאף אם ימצאו עליו כתמים לא תיאסר, כפי שבארנו לעיל (פרק א הלכה ט) שלא גזרו חכמים איסור כתמים על בגד צבעוני. (ברית יעקב, זכרון יעקב, חמדת שלמה, מעיל צדקה, מהרש״ם, שואל ומשיב, אגרות משה פיינשטיין ועוד. טה״א שצח. ע״ה פה)

שבעה נקיים

השלב השני לטהרתה

א. לאחר שעשתה האשה ׳הפסק טהרה׳ שהוא השלב הראשון לטהרתה, מגיע השלב השני - ספירת ׳שבעה ימים נקיים׳, דהיינו שמכאן ואילך סופרת שבעה ימים שלמים ורצופים , שיהיו נקיים מכל חשש של מראה דם שהוא, כמו שנאמר (ויקרא טו כח) וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. ואם לא פסקה בטהרה קודם לכן, אפילו ספרה שבעה ימים נקיים, לא יועיל לה כלל.

כיצד סופרת שבעה ימים נקיים?

ב. ספירת השבעה נקיים מתחילה למחרת יום ההפסק בטהרה, כך שיום ההפסק אינו ממנין השבעה. למשל : אשה שעשתה ׳הפסק טהרה׳ ביום ראשון קודם השקיעה, מתחילה מצאת הכוכבים [יום ראשון בלילה] למנות את היום הראשון מהשבעה נקיים, ועד למחרת [יום שני] בערב הרי עבר יום אחד. בצאת הכוכבים [יום שני בלילה] מתחיל היום השני מהשבעה נקיים, ועד למחרת, וכן הלאה. עד שבמוצאי שבת מתחיל היום השביעי, ומסתיים ביום ראשון בערב. ואם עברו עליה כל שבעת הימים והלילות נקיים לגמרי שלא ראתה בהם דם כלל, טובלת בליל שמיני [יום ראשון בלילה] במקוה טהרה, והרי היא מותרת לבעלה.

נמצא שתמיד תחול הטבילה באותו יום בשבוע שפסקה בטהרה . וכגון: אשה שעשתה הפסק טהרה ביום שלישי לפני השקיעה, תטבול בשבוע הבא ביום שלישי אחרי צאת הכוכבים. (ת״ה ח)

שבעה ימים דוקא

תוכן העניינים

הטהרה בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה