תקונא שתין ותשעה · דף קיב:
אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאִתְכַּסִּי בֵּיהּ בְּשַׂר עִִרְוָה טַב אִיהוּ, אָמַר לֵיהּ בְּרִי לַאו כָּל (דף קיב ע"ב) עֲרָיוֹת שָׁוִין, הַאי לָא קְרִיב קָרְבָּנָא דָא אֶלָּא לְקָרְבָא עִִרְוָה דִילֵיהּ לַה', דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (ויקרא יח ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עִִרְוָה אֲנִי יהו"ה, וּמַאי עִִרְוָה דִילֵיהּ זוּהֲמָא בִּישָׁא עָרְלָה, נוּקְבָא דְעָרְלָה, הַהִיא דְאִתְּמַר בָּהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הֲוָה, וּמַאי נִיהִי אִימָּא דְעִרְבוּבְיָא בִּישָׁא, אִיבָּא דְאִלָנָא דְטוֹב וָרָע, דְּאִתְּמַר בָּהּ (בראשית ג ו) וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וּמַאי נִיהִי לִילִית, מִתַּמָּן קָא אַתְיָין עִרֶב רַב דְּאִנּוּן מְעוּרָבִין בְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיה א ד) הוֹי גּוֹי חוֹטֵא, דְאִינוּן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים וכו', וְאָמְרוּ אֵלֶּה אלהי"ך יִשְׂרָאֵל לְעִִגְלָא, וּבְגִין דָּא (בראשית ד ה) וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה.
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהִתְכַּסָּה בּוֹ בְּשַׂר עֶרְוָה - טוֹב הוּא. אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֹא כָּל הָעֲרָיוֹת שָׁוִים, זֶה לֹא הִקְרִיב קָרְבַּן זֶה אֶלָּא לְקָרֵב אֶת עֶרְוָתוֹ לַה', שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יהו"ה, וּמָה עֶרְוָתוֹ? הַזֻּהֲמָה, הָעָרְלָה הָרָעָה, הַנְּקֵבָה שֶׁל עָרְלָה, אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ, וּמַה הִיא הָאֵם שֶׁל הָעִרְבּוּבְיָה הָרָעָה? הַפְּרִי שֶׁל הָעֵץ שֶׁל טוֹב וָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וּמִי הִיא? לִילִי"ת, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים עֵרֶב רַב שֶׁהֵם מְעֹרָבִים עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם הוֹי גּוֹי חוֹטֵא, שֶׁהֵם זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים וְכוּ', וְאָמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶי"ךְ יִשְׂרָאֵל לָעֵגֶל, וּמִשּׁוּם זֶה וְאֶל קַיִן וְאֶת מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה.
וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים קמה ט) וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וְאִתְּמַר בֵּיהּ (יחזקאל יח לב) כִּי לֹא אֶחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת, וְקַבִּיל לוֹן, כָּל שֶׁכֵּן לְקָרְבָּנָא דְקַיִן, אֶלָּא דַהֲוָה רְעוּתֵיהּ לְבִישׁ כְּמָה דְאִתְּמַר, אֲבָל הֶבֶל הֲוָה רְעוּתֵיהּ בְּקָרְבָּנָא דִילֵיהּ, לְקָרְבָא שְׁכִינְתָּא לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (דניאל ז ט) וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלָג חִוָּור וּשְׂעַר רֵישֵׁיהּ כַּעֲמַר נְקֵי, בְּמַאי, בְּהַהוּא דְקָרִיב מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, וּבְגִין דָּא וַיִּשַׁע יהו"ה אֶל הֶבֶל וְהָא אִתְּמַר.
וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו, וְנֶאֱמַר בּוֹ כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, וְקִבֵּל אוֹתָם, כָּל שֶׁכֵּן אֶת קָרְבַּן קַיִן? אֶלָּא שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ לְרַע כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אֲבָל הֶבֶל הָיָה רְצוֹנוֹ בְּקָרְבָּנוֹ לְקָרֵב הַשְּׁכִינָה, לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעַתִּיק הַיָּמִים יוֹשֵׁב לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי. בַּמֶּה? בְּאוֹתוֹ שֶׁהִקְרִיב מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, וּמִשּׁוּם זֶה וַיִּשַׁע יהו"ה אֶל הֶבֶל, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.