הקדמת תקוני הזהר · דף ח:
(דף ח ע"ב) יַהְוָ הִיָוֵ הַהְיְ הְהָוֹ הַוַהְ יְהְהְ יַוַהֵ יְוְהְ וָהֶיָ הֱוְיֹ הַהֶוֹ הִהֶיָ הִיֶהְ וְהֲהַ וַיַהָ וֹיָהְ הֵוֹיַ וְהֹיֹ וִוְה וְוָיֶ וֵיַוְ הֵוְיֹ הַיָוֵ הַוַהָ יֶוְהֵ וֶיֶהֶ וִוְי וְוֵהַ וָהָוָ יִוָוְ יְהְוְ יַהֶוּ וֵיֹהֻ יֶוַהְ יְיְוָ יֵיְהִ יָהָיְ וַיָיְ וֵהְיֵ וִהֵיָ הֶיִוְ יְהְוָ יַיֵהְ יִיְוַ יַוֵיָ הְיָיְ הַוְיָ הֻוִיֻ יֻהֵיַ הְיָיָ הֶהַיֶ הָהַיְ הָיְהֶ יְהֵהְ יִיֵהַ יְיהָ הֵוְהְ וֵהִהֶ וֶוַהָ וָוְהְ וַהִוֶ הַוֶוַ הֲהֶוַ הְהַוִ וְיַוָ יֵוְוְ יַיֵוֻ יְיַוֵ יֵוַי וֵיָי וֶוָיִ וְוֵיְ
ואלה מצאתי בספר אחר [ציור]
שֵׁם יהו"ה, י' דִילֵיהּ בְּרֵישָׁא דְחַרְבָּא, דְּלֵית מָאן דְּנָצַח וַדַּאי לְמָארֵי חַרְבָּא דָא, וּבָהּ נָצַח לְכָל סִטְרִין אָחֳרָנִין, וְלֵית חַד קַיְימָא קַמָּהּ, גּוּפָא דְהַאי חַרְבָּא ו', זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּיָדַע לְאַנִּיף לֵיהּ בִּידֵיהּ לְכָל סִטְרָא, עִילָא וְתַתָּא וְאַרְבַּע סִטְרִין בְּשִׁית סְפִירָן, תְּרֵין פִּיפִיּוֹת דְּחַתִּיךְ בְּהוֹן עִילָא וְתַתָּא מִתְּרֵין סִטְרִין אִינוּן ה' ה', וּנְקוּדָא אֱלֹהִי"ם, וְהַיְינוּ נַרְתֵּק דִּילֵיהּ, וּבְגִין דָּא בִּינָה נְקוּדָה אֱלֹהִי"ם, כְּגַוְונָא דָא יְהִֹוִ"ה כְּמָה דְאִתְּמַר.
שֵׁם יהו"ה, י' שֶׁלּוֹ בְּרֹאשׁ הַחֶרֶב, שֶׁאֵין מִי שֶׁמְּנַצֵּחַ וַדַּאי לְבַעַל הַחֶרֶב הַזּוֹ, וּבָהּ מְנַצֵּחַ אֶת כָּל הַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים, וְאֵין אֶחָד עוֹמֵד לְפָנֶיהָ, גּוּף הַחֶרֶב הַזֹּאת ו', אַשְׁרֵי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲנִיפָהּ בְּיָדוֹ לְכָל צַד, מַעְלָה וּמַטָּה וְאַרְבָּעָה צְדָדִים בְּשֵׁשׁ סְפִירוֹת. שְׁתֵּי פִיפִיּוֹת שֶׁחוֹתֵךְ בָּהֶם מַעְלָה וּמַטָּה מִשְּׁנֵי צְדָדִים הֵם ה' ה', וְנִקּוּד אֱלֹהִי"ם, וְהַיְנוּ הַנַּרְתִּיק שֶׁלּוֹ, וְלָכֵן בִּינָה נְקוּדָה אֱלֹהִי"ם כְּמוֹ זֶה: יֶהֹוִה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר.
וְהַאי אִיהוּ דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדוֹ, וְהָא אוּקְמוּהוּ עַל מִטָּתוֹ, לְהָגֵן מִן הַמַּזִיקִין, אֲבָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע דִּצְלוֹתָא, אֲדוֹן הַמַּזִּיקִין קָשׁוּר, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִבְרַח, וְזַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּשָׁחִיט לֵיהּ בְּהַהוּא זִמְנָא, לְקַיֵּים (בא להרגך) הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ בִּצְלוֹתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (בראשית יט כז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, כָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּלָא חָשַׁשׁ לִיקָרֵיהּ לְשַׁחֲטָא יִצְרֵיהּ וְשַׂנְאֵיהּ, דְּלֵית שַׂנְאֵיהּ לְחוֹד אֶלָּא שַׂנְאֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּבְכָל יוֹמָא תָּבַע חוֹבִין דִּבְנוֹי לְשַׁחֲטָא לוֹן.
וְזְהִוּ שֶׁבֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדוֹ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ, עַל מִטָּתוֹ - לְהָגֵן מִן הַמַּזִּיקִים. אֲבָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל הַתְּפִלָּה, אֲדוֹן הַמַּזִּיקִים קָשׁוּר, אֵין לוֹ רְשׁוּת לִבְרֹחַ, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹחֵט אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ זְמַן, לְקַיֵּם (בא להרגך) הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ בִתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁלֹּא חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹדוֹ לִשְׁחֹט יִצְרוֹ וְשׂוֹנְאוֹ, שֶׁאֵין שׂוֹנְאוֹ לְחוּד, אֶלָּא שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּכָל יוֹם תּוֹבֵעַ אֶת חֲטָאֵי בָנָיו, לִשְׁחֹט אוֹתָם.