פרשת ויקרא · דף ו:
כַּד מָטָא לְגַבָּהּ, חָמָא לָהּ דְּהֲוָה שְׁכִיבַת לְעַפְרָא. מַאן חָמָא יְקָרָא דְּמַטְרוֹנִיתָא בְּהַהִיא (דף ו' ע"ב) זִמְנָא, וּבָעוּתִין דְּמַלְכָּא לָקֳבְלָהּ עַד דְּאָחִיד לָהּ מַלְכָּא בִּידוֹי, וְאוֹקִים לָהּ, וְאַיְיתֵי לָהּ לְהֵיכָלֵיהּ, וְאוֹמֵי לָהּ דְּלָא יִתְפְּרַשׁ מִינָּהּ לְעָלְמִין, וְלָא יִתְרְחִיק מִינָּהּ.
כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ, רָאָה אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה שׁוֹכֶבֶת בֶּעָפָר. מִי רָאָה אֶת כְּבוֹד הַגְּבִירָה בְּאוֹתוֹ זְמַן וְאֶת בַּקָּשׁוֹת הַמֶּלֶךְ כְּנֶגְדָּהּ, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹחֵז אוֹתָהּ בְּיָדוֹ וּמֵקִים אוֹתָהּ, וּמֵבִיא אוֹתָהּ לְהֵיכָלוֹ, וְנִשְׁבָּע לָהּ שֶׁלֹּא יִפָּרֵד מִמֶּנָּה לִעוֹלָמִים וְלֹא יִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ.
כַּךָ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל זִמְנִין דִּכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, כַּד הֲוָה מָטֵי זִמְנָא, הִיא אֲתִיאַת וְהַדְרַת קָמֵי מַלְכָּא. וְהַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא דָּא לָאו הָכִי, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹחִיד בִּידָהָא, וְיוֹקִים לָהּ, וְיִתְפְּיַיס בַּהֲדָהּ וְיָתִיב לָהּ לְהֵיכָלֵיהּ. וְתָא חֲזֵי דְּהָכִי הוּא, דְּהָא כְּתִיב נָפְלָה לא תוֹסִיף קוּם, וְעַל דָּא כְּתִיב, (עמוס ט) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹפֶלֶת, הִיא לֹא תוֹסִיף קוּם כְּזִמְנִין אָחֳרָנִין, אֲבָל אֲנָא אוֹקִים לָהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפֶלֶת, אֲנִי אָקִים אֶת סוּכַּת דָּוִד. מַאן סֻכַּת דָּוִד. דָּא בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. הַנּוֹפֶלֶת: כְּמָה דִּכְתִּיב נָפְלָה. וְדָא הִיא יְקָרָא דִּבְתּוּלַת יִשְׂרָאֵל, וְתוּשְׁבַּחְתָּא דִּילָהּ. וְדָא אוֹלִיפְנָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא.
כָּךְֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - כָּל זְמַן שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ הַזְּמַן, הִיא בָּאָה וְחוֹזֶרֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְעַכְשָׁו בַּגָּלוּת הַזּוֹ לֹא כָּךְ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֶאֱחֹז בְּיָדֶיהָ וְיָקִים אוֹתָהּ וְיִתְפַּיֵּס עִמָּהּ וְיָשִׁיב אוֹתָהּ לְהֵיכָלוֹ. וּבֹא תִרְאֶה שֶׁכָּךְ זֶה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם, וְעַל זֶה כָּתוּב, (עמוס ט) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת. הִיא לֹא תוֹסִיף קוּם כְּמוֹ בַּפַּעֲמַיִם הָאֲחֵרוֹת, אֲבָל אֲנִי אָקִים אוֹתָהּ. וְעַל זֶה כָּתוּב, בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, אֲנִי אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד. מִי זוֹ סֻכַּת דָּוִד? זוֹ בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. הַנֹּפֶלֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב נָפְלָה. וְזֶהוּ כְּבוֹדָהּ שֶׁל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְתִשְׁבַּחְתָּהּ, וְזֶה לָמַדְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, וַדַּאי מָלִילְתָּא עַל לִבָּאי, וְאִתְיִשְׁבָא, וְדָא בְּרִירוּ דְּמִלָּה. וְאַזְלָא הַאי, כְּמִלָה חֲדָא דְּשָׁמַעְנָא וְשָׁכַחְנָא, וְהַשְׁתָּא רָווחְנָא לָהּ, דְּתָנֵינָן, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַכְרְזָא עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְיֵימָא, (ישעיה נב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַיִם, כְּמַאן דְּאָחִיד בִּידָא דְּחַבְרֵיהּ וְיֵימָא הִתְנָעֵר, קוּם, כַּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹחִיד בָּהּ וְיֵימָא הִתְנַעֲרִי, קוּמִי.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַדַּאי דִּבַּרְתָּ עַל לִבִּי וְהִתְיַשֵּׁב, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר. וְזֶה הוֹלֵךְ כְּמוֹ דָבָר אֶחָד שֶׁשָּׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי, וְעַכְשָׁו הִרְוַחְתִּי אוֹתוֹ. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַכְרִיז עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְיֹאמַר, (ישעיה נב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלם. כְּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּידֵי חֲבֵרוֹ וְיֹאמַר: הִתְנַעֵר, קוּם! כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יאחַז בָּהּ וְיֹאמַר: הִתְנַעֲרִי, קוּמִי!
אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֲחָא, וְכֵן כָּל אִינּוּן בְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא בְּלִישָׁנָא דָּא פַּתְחִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה ס) קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, הָא מַלְכָּא הָכָא, וַדַּאי כְּדֵין הוּא יְקָרָא דִּילָהּ, וְחֶדְוָותָא דְּכֹלָּא, כַּד מַלְכָּא אִתְפְּיַיס בַּהֲדָהּ. (כתיב (מלכים א א) ותבא בת שבע אל המלך החדרה כגוונא דא) בְּכָל אִינּוּן זִמְנִין אִיהִי אָתַת לְגַבֵּי דְּמַלְכָּא, וְקָמַת קָמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מלכים א א) וַתָּבֹא לִפְנִי הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמוֹד לִפְנִי הַמֶּלֶךְ. אֲבָל בְּזִמְנָא דָּא לָאו הָכִי, אֶלָּא מַלְכָּא יֵיתֵי לְגַבָּהּ, וְיִתְפְּיַיס בַּהֲדָהּ, וְיֵתִיב לָהּ לְהֵיכָלֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (זכריה ט) הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבֹא לָךְ וַדַּאי, וְלָא אַנְתְּ לְגַבֵּיהּ, יָבֹא לָךְ, לְפַיְּיסָא לָךְ. יָבֹא לָךְ, לְאַקָּמָא לָךְ. יָבֹא לָךְ, לְאַשְׁלְמָא לָךְ בְּכֹלָּא. יָבֹא לָךְ, לְאַעְלָאָה לָךְ לְהֵיכָלֵיהּ, וּלְאִזְדַּוְּוגָא עִמָּךְ זִוּוּגָא דְּעָלְמִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (הושע ב) ואֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה.
אָמַר לוֹ רַבִּי אָחָא, וְכָךְ כָּל אוֹתָם בְּנֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ פּוֹתְחִים בְּלָשׁוֹן זֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם ט) קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, הֲרֵי הַמֶּלֶךְ כָּאן, וַדַּאי שֶׁאָז הוּא הַכָּבוֹד שֶׁלָּהּ, וְשִׂמְחַת הַכֹּל כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ מִתְפַּיֵּס עִמָּהּ. (כתוב (מלכים א א) ותבא בת שבע אל המלך החדרה, כמו זה) בְּכָל אוֹתָן הַפְּעָמִים הִיא בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְעוֹמֶדֶת לְפָנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (מלכים א א) וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אֲבָל בַּפַּעַם הַזּוֹ לֹא כָּךְ, אֶלָּא הַמֶּלֶךְ יֵלֵךְ אֵלֶיהָ וְיִתְפַּיֵּס עִמָּהּ וְיָשִׁיב אוֹתָהּ לְהֵיכָלוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבא לָךְ, וַדַּאי, וְלֹא אַתְּ אֵלָיו. יָבֹא לָךְ, לְפַיֵּס אוֹתָךְ. יָבֹא לָךְ, לְהָקִים אוֹתָךְ. יָבֹא לָךְ, לְהַשְׁלִים אוֹתָךְ בַּכֹּל. יָבֹא לָךְ, לְהַכְנִיס אוֹתָךְ לְהֵיכָלוֹ וּלְהִזְדַּוֵּג עִמָּךְ זִוּוּג עוֹלָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה.
עַד דַּהֲווֹ אַזְלֵי פָּגַע בְּהוּ רִבִּי אַבָּא. אָמְרוּ, הָא מָארֵיהּ דְּחָכְמְתָא אָתֵי, נְקַבֵּל אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא. כַּד קְרִיבוּ בַּהֲדֵּיהּ, אִשְׁתְּמִיט מִקַּסְטוֹרָא דְּקוּפְטְרָא, וְנָחַת גַּבּוֹן.
עֵד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, פָּגַשׁ בָּהֶם רַבִּי אַבָּא. אָמְרוּ, הֲרֵי בַּעַל הַחָכְמָה בָּא, נְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. כְּשֶׁקָּרְבוּ אֵלָיו, הִשְׁתַּמֵּט מֵהָאֻכָּף שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עָלָיו, וְיָרַד אֲלֵיהֶם.
פָּתַח ואָמַר, (שמות יט) וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד וְגוֹ'. ויְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר, הָכָא אַפְלִיגוּ סִפְרֵי קַדְמָאֵי, וְכֻלְּהוּ בְּחַד מִלָּה אִתְתְּקָעוּ. אִית מַאן דְּאָמַר, קוֹל הַשּׁוֹפָר תְּרֵי, קוֹל חַד, הַשּׁוֹפָר תְּרֵי. וְדָיִיק לָהּ, מִדְּלָא כְּתִיב וַיְהִי הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק, אֶלָּא קוֹל הַשּׁוֹפָר, קוֹל דְּנָפִיק מִשּׁוֹפָר, דְּודַּאי שׁוֹפָר אִקְרֵי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה כז) יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וְהַאי אִיהוּ שׁוֹפָר גָּדוֹל, דְּבֵיהּ נָפְקִין עַבְדִּין לְחֵירוּת עָלְמִין. וְהָא אוּקְמוּהָ.
פָּתַח וְאָמַר, (שמות יט) וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד וְגוֹ'. וַיְהִי קוֹל הַשּׁפָר, כָּאן נֶחְלְקוּ סִפְרֵי הָרִאשׁוֹנִים, וְכֻלָּם בְּדָבָר אֶחָד נִתְקְעוּ. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, קוֹל הַשֹּׁפָר - שְׁנַיִם. קוֹל - אֶחָד. הַשֹּׁפָר - שְׁנַיִם. וְדִיֵּק זֶה מִשֶּׁלֹּא כָתוּב וַיְהִי הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק, אֶלָּא קוֹל הַשּׁפָר, קוֹל שֶׁיּוֹצֵא מֵהַשּׁוֹפָר, שֶׁוַּדַּאי נִקְרָא שׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז) יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וְזֶהוּ שׁוֹפָר גָּדוֹל שֶׁבּוֹ יוֹצְאִים הָעֲבָדִים לְחֵרוּת עוֹלָמִים, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.
ואִית מַאן דְּתָנֵי וְדָיִיק דְּכֹלָּא חַד, בְּגִין דִּכְתִּיב קוֹל הַשּׁוֹפָר, קוֹל דְּאִקְרֵי שׁוֹפָר. ומְנָא לָן דְּאִקְרֵי קוֹל. מִמַּה דִּכְתִּיב, (דברים ה) קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, וְהַאי קוֹל גָּדוֹל אִקְרֵי שׁוֹפָר. וְעַל דָּא קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ כְּתִיב. לְאָן הוֹלֵךְ. אִי תֵּימָא לְהַר סִינַי, אוֹ לְיִשְׂרָאֵל. יוֹרֵד מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אוֹרַיְיתָא מֵהָכָא נָפְקָא. וּמֵאֲתָר דָּא, דְּאִיהוּ כְּלָלָא דְּכָל שְׁאָר קָלִין אִתְיְיהִיבַת, וכַד יִסְתַּכְּלוּן מִלֵּי כֹּלָּא חַד.
וְיִשִׁ מִי שֶׁשּׁוֹנֶה וּמְדַיֵּק שֶׁהַכֹּל אֶחָד, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב קוֹל הַשֹּׁפָר, הַקּוֹל שֶׁנִּקְרָא שׁוֹפָר. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁנִּקְרָא קוֹל? מִמַּה שֶּׁכָּתוּב (דברים ה) קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, וְהַקּוֹל הַגָּדוֹל הַזֶּה נִקְרָא שׁוֹפָר. וְעַל כֵּן, קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ כָּתוּב. לְאָן הוֹלֵךְ? אִם תֹּאמַר לְהַר סִינַי אוֹ לְיִשְׂרָאֵל, אָז יוֹרֵד הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא הַתּוֹרָה יָצְאָה מִכָּאן. וּמֵהַמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁהוּא הַכְּלָל שֶׁל כָּל שְׁאָר הַקּוֹלוֹת, נִתְּנָה, וּכְשֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בַדְּבָרִים, הַכֹּל אֶחָד.
ועַל דָּא, לוּחֵי קַדְמָאֵי רְשִׁימִין מֵהַאי אֲתַר הֲווֹ, וְדָא הוּא רָזָא דְּמִלָּה דִּכְתִּיב, (שמות לב) חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת, אַל תִּקְרֵי חָרוּת, אֶלָּא חֵירוּת, חֵירוּת מַמָּשׁ, אֲתַר דְּכָל חֵירוּ בֵּיהּ תַּלְיָא. וְתָּא חֲזִי, לֵית לָךְ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאַמְרִין כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא דָּא הָכִי וְדָא הָכִי, דְּלָא אָזִיל כֹּלָּא לַאֲתַר חַד, וּלְמַבּוּעָא חַד אִתְכְּנַשׁ.
וְלָכֵן הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ רְשׁוּמִים מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה, וְזֶהוּ סוֹד הַדָּבָר, שֶׁכָּתוּב (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחֹת. אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, חֵרוּת מַמָּשׁ, מָקוֹם שֶׁכָּל הַחֵרוּת תְּלוּיָה בּוֹ. וּבֹא רְאֵה, אֵין לְךְ דָּבָר בַּתּוֹרָה שֶׁאוֹמְרִים כָּל הַחֲבֵרִים זֶה כָּךְ וְזֶה כָּךְ, שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ הַכֹּל לְמָקוֹם אֶחָד וּמִתְכַּנֵּס לְמַעְיָן אֶחָד.