פרשת ויצא · דף קמז:
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל נָטִיל כֹּלָּא, וְכַד אִתְמַשְּׁכָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְעֵילָא, נָטְלָא אוּף הָכִי כֹּלָּא, עַלְמָא דִּדְכוּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכֵן עַלְמָא (דף קמז ע"ב) דְּנוּקְבָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְּנָפְקֵי כָּל נְהוֹרִין מֵהַאי עַלְמָא, הָכִי נָמֵי נָטִיל כֹּלָּא הַאי עַלְמָא. דְּהָא דָּא כְּגַוְונָא דָא, וּבְגִין כָּךְ בְּאֵר שֶׁבַע דָּא יוֹבְלָא, בְּאֵר (שבע) דָּא אִיהִי שְׁמִטָּה. (דהא דא כגוונא דא) (כלא לקודשא בריך הוא) וְשִׁמְשָׁא (דא) לָא נָהִיר אֶלָּא מִיּוֹבְלָא, (ס"א ואיהו נטיל כל נהורין ויהיב לגו שמטה) וּבְגִין כָּךְ (בראשת כח) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, דָּא מַעֲרָב דְּאִיהִי שְׁמִטָּה.
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל נוֹטֵל הַכֹּל, וּכְשֶׁנִּמְשֶׁכֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, נוֹטֶלֶת אַף כָּאן הַכֹּל, עוֹלַם הַזָּכָר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכֵן עוֹלַם הַנְּקֵבָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמוֹ שֶׁיּוֹצְאִים כָּל הָאוֹרוֹת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ גַּם נוֹטֵל הַכֹּל הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּמוֹ זֶה, וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּאֵר שֶׁבַע זֶה הַיּוֹבֵל, בְּאֵר [שבע] זוֹ הַשְּׁמִטָּה. [שהרי זה כמו זה] [הכל לקדוש ברוך הוא] וְהַשֶּׁמֶשׁ [הזה] אֵינוֹ מֵאִיר אֶלָּא מִן הַיּוֹבֵל, [והוא נוטל לתוך האורות ומכניס תוך השמטה] וּמִשּׁוּם כָּךְ וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, זֶה הַמַּעֲרָב שֶׁהִיא הַשְּׁמִטָּה.
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, דָּא מַעֲרָב, שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, דָּא שְׁנַת עָרְלָה. בְּגִין דְּנָפַק מֵרְשׁוּ קַדִּישָׁא לִרְשׁוּ אָחֳרָא, דְּהֲוָה עָרִיק מֵאֲחוּי, כְּמָה דְאִתְּמָר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע - זֶה הַמַּעֲרָב, שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. וַיֵּלֶךְ חָרָנָה - זוֹ שְׁנַת הָעָרְלָה, מִשּׁוּם שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה לִרְשׁוּת אַחֶרֶת, שֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ מֵאָחִיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
תּוֹסֶפְתָּא בְּנֵי עַלְמָא, רְחִימֵי עִלָּאָה, הוּרְמָנָא דְּבוּרַיְירֵי, קְרִיבוּ שְׁמָעוּ. מַאן חַכִּימָא בָּכוּ, מָארֵי דְעַיְינִין בְּסוּכְלְתָּנוּ, לֵיתֵּי וְלִינְדַע. בְּשַׁעְתָּא דְרֵישָׁא חִוָּורָא נָטִיל תְּלַתּ אַתְּוָון וְגָלִיף לוֹן בְּגִלּוּפָּא בְּגִלּוּפִּין, חַד א', חַד י' וְחַד ן', ואִתְּגְּלִיף אי"ן, א' רֵישָׁא עִלָּאָה דְּכֹלָּא, טְמִירָא דְּכָל טְמִירִין. י' סְלִיקוּ דִרְעוּתָּא הֲוִי, אִשְׁתַּכְלַל מֵרֵישָׁא לְעֵילָא ונָחַתּ לְתַּתָּא, נָפַּק ואַפִּיק תְּלָתִּין וּתְּרֵין שְׁבִילִין, עַד דְּאִתְּגְּלִיפּוּ בֵּין אַבְנֵי יְקָר דְּמִתְּלַהֲטָן. ואִתְּקַשָׁרוּ בְּאוֹתּ נו"ן דְּאִיהוּ דְּכַר ונוּקְבָא, תְּרֵין רְחִימִין. קִשׁוּרָא תַּקִּיפָּא, בְּהוּ אִשְׁתַּכְלָלוּ, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא בְּהוּ אִתְּקַשַׁר, מִנַּיְיהוּ אִשְׁתַּכַּח מְזוֹנָא לְכֹלָּא (בהו), אִשְׁתַּכְלָלוּ עַלְמִין.
בְּנֵי הָעוֹלָם, אֲהוּבֵי עֶלְיוֹן, בְּחִירֵי הַמֶּמְשָׁלָה, קִרְבוּ שִׁמְעוּ. מִי חָכָם בָּכֶם, בַּעֲלֵי הָעֵינַיִם בְּהַשְׂכֵּל, יָבֹא וְיֵדַע. בְּשָׁעָה שֶׁהָרֹאשׁ הַלָּבָן נָטַל שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת וְחָקַק אוֹתָם בַּחֲקִיקַת הַחֲקִיקוֹת, אַחַת א', אַחַת י', וְאַחַת ן', וְנֶחְקַק אי"ן - הָא' הָרֹאשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַכֹּל טָמוּן שֶׁל כָּל הַטְּמוּנִים, י' הוּא עֲלִיַּת הָרָצוֹן, נִתְקַן מִן הָרֹאשׁ לְמַעְלָה, וְיָרַד לְמַטָּה. יָצָא וְהוֹצִיא שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם שְׁבִילִים, עַד שֶׁנֶּחְקְקוּ בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת שֶׁלּוֹהֲטוֹת, וְנִקְשְׁרוּ עִם הָאוֹת נוּ"ן, שֶׁהִיא זָכָר וּנְקֵבָה, שְׁנֵי אוֹהֲבִים. קֶשֶׁר חָזָק, בָּהֶם נִתְקְנוּ, וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נִקְשָׁר בָּהֶם, מֵהֶם נִמְצָא הַמָּזוֹן לַכֹּל [בהם], נִתְקְנוּ הָעוֹלָמוֹת.
ועַל דָּא אִתְּגְּלִיף ן' פְּשׁוּטָה, כְּלָלָא דִתְּרֵין, נ' כְּפּוּפָּה נוּקְבָא חָדָא, י' דְּאִיהִי רְעוּתָּא דְּאַפִּיק שְׁבִילִין, בָּטַשׁ בֵּין אַתְּוָון, וְעֲבַד רְקִיעָא דְיַעֲקֹב בֵּין תְּרֵין רוּחִין, ואַטִּיל בֵּינִי שַׁיְיפֵּי מִלּוּלֵי, עַד דְּנָחַתּ לְהַאי נ' דְּאִיהִי כְּפּוּפָּה, וחִבְרוּ לָהּ כְּחֲדָא, צָּפּוֹן ודָרוֹם, לְבָתַּר אִתְּקַשָׁרוּ כְּחֲדָא. הַאי נ' כְּפּוּפָּה, בְּאֵר שֶׁבַע אִקְרֵי. וְאִתְּמַלֵּי מִיַּעֲקֹב, לְאַשָׁקָאָה כָּל עֶדְרֵי עָנָא. ועַל דָּא ויֵּצֵּא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע ויֵּלֶךָ חָרָנָה. תּוּ, מִבְּאֵר שָׁבַע לְעֵילָא, דְּהָא מִינָהּ נָפִּיק, לְבָתַּר אָזִיל לְאַשְׁקָאָה לְחָרָנָה, דְּאִיהוּ בֵּירָא דִלְתַּתָּא, חֲרוֹן אַף ה', חֶרְב ה', דִּינָא, בֵּי דִינָא, אֱלהִים. ועַל דָּא (תהלים עט) אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶּךָ. (עד כאן תוספתא)
וְעַל כֵּן נֶחְקְקָה ן' פְּשׁוּטָה, הַכְּלָל שֶׁל שְׁתַּיִם: נ' כְּפוּפָה נְקֵבָה אַחַת, י' שֶׁהִיא הָרָצוֹן שֶׁמּוֹצִיא שְׁבִילִים הִכָּה בֵּין הָאוֹתִיּוֹת וְעָשָׂה אֶת הָרָקִיעַ שֶׁל יַעֲקֹב בֵּין שְׁתֵּי רוּחוֹת, וְהִטִּיל בֵּין הָאֵיבָרִים דִּבּוּרִים. עַד שֶׁיָּרַד לַנ' הַזּוֹ, שֶׁהִיא כְּפוּפָה, וְחִבְּרוּ אוֹתָהּ יַחַד, צָפוֹן וְדָרוֹם, אַחַר כָּךְ נִקְשְׁרוּ יַחַד. הַנ' הַכְּפוּפָה הַזּוֹ נִקְרֵאת בְּאֵר שֶׁבַע וּמִתְמַלֵּאת מִיַּעֲקֹב לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל עֶדְרֵי הַצֹּאן, וְעַל כֵּן וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. עוֹד, מִבְּאֵר שֶׁבַע לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי מִמֶּנָּה יוֹצֵא אַחַר כָּךְ לְהַשְׁקוֹת אֶת חָרָנָה, שֶׁהִיא הַבְּאֵר שֶׁלְּמַטָּה, חֲרוֹן אַף ה', חֶרֶב ה', דִּין, בֵּית הַדִּין, אֱלֹהִים. וְעַל כֵּן אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךְ. עד כאן התוספתא.
וְכַד מָטָא לְבֵית אֵל, דְּאִיהוּ בִּרְשׁוּ קַדִּישָׁא, מַה כְּתִיב, (בראשת כח) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. מַאן מָקוֹם. רִבִּי חִיָּיא אָמַר, דָּא הוּא מְקוֹמוֹ דְּקָאֲמָרָן, דִּכְתִיב (קהלת א) וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף (זורח הוא שם). (בראשית כח) וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשָּׁמֶשׁ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר שׁוֹאֵף זוִֹרִחַ הוּא שָׁם, דְּהָא בְּגִין לְאַנְהָרָא לֵיהּ קָאַתְיָא.
וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְבֵית אֵל, שֶׁהִיא בִּרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה, מַה כָּתוּב? וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. מִי הַמָּקוֹם? רַבִּי חִיָּיא אָמַר, זֶהוּ מְקוֹמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף [זורח הוא שם]. וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשָּׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם, שֶׁהֲרֵי הוּא בָּא כְּדֵי לְהָאִיר לוֹ.
(בראשית כח) וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם. אַבְנֵי הַמָּקוֹם לָא כְּתִיב, אֶלָּא מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, אִלֵּין אִינוּן אַבְנֵי יְקָר, מַרְגְּלָאן טָבָאן, דְּאִינוּן תְּרֵיסַר אַבְנִין עִלָּאִין, כְּמָה דִכְתִיב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, וּתְחוֹת אִלֵּין תְּרֵיסַר אֶלֶף (קנ"א ע"א), וְרִבְוָון, אַבְנֵי פְסִילָן, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן אַבְנִין, בְּגִין כָּךְ מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וְלא אַבְנֵי (ס"א המקום) דָּא הוּא מָקוֹם דְּקָאֲמַר. (בראשית כח)
וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם. לֹא כָתוּב אַבְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם. אֵלּוּ הֵם אֲבָנִים יְקָרוֹת מַרְגָּלִיּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים עֶלְיוֹנוֹת, כַּכָּתוּב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים. וְתַחַת אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף וּרְבָבוֹת אֲבָנִים פְּסוּלוֹת, וְכֻלָּן נִקְרָאוֹת אֲבָנִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וְלֹא אַבְנֵי [המקום], זֶה הַמָּקוֹם שֶׁאָמַר.