הון עשיר על משנה עירובין· רבי עמנואל חי ריקי
פרק ב
משנה א
כמלוא שתי רבקות של שלש שלש בקר. שיערו בשיעורים אלו בבהמות, לרמוז דלא התירו פסים אלא לבהמת עולי רגלים בלבד ולא לאדם (כדאי' דף כ:):
קשורות ולא מותרות. חומרא היא, אחת נכנסת ואחת יוצאה. קולא, כ"כ הר"ב. והא דלא נקט מתחילה ריוח ממוצע בין החומרא והקולא, י"ל דרמז רמז לנו דבפסי ביראות יש בהם להחמיר ולהקל, שהתירום בפרוץ מרובה על העומד, ולא התירום אלא בפסים של ששה, ונפקא לן מינה דאין להקל בכח הקולא ההיא קולא אחריתי בהו, דאין לך בהם אלא מאי דאמור רבנן:
משנה ב
פרה. הואיל ושיער בבקר נקט פרה:
משנה ג
אפילו בית חמשת כורין אפילו בית עשרה כורין. לא מצאתי טעם למה פירט אלו, כי אם שרצה התנא לרמוז לנו בהם שם הויה ב"ה, לאשמועינן דעדיין רה"י מיקרו אע"פ שהם גדולים כל כך ושרי לטלטל בכלו, והוא כי חמשת ועשרה הם ההא ראשונה והיוד, והכור כבר הורה לנו בעל מאורות נתן איך הוא רומז במספרו לאחורי זו"ן ובם מאירים הואו וההא כידוע, וה' יצילני משגיאות:
משנה ד
אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד. מן הראוי היה שיקדים באר הרבים לבור כדי שיהיה על כל אחד מהם צד רבותא על חבירו, אלא דסמך באר לבאר:
חגורה. רמז רמז לנו דאפילו מחיצה עשויה כחגורה שהיא ע"י חבלים כדלעיל בשיירה שרי, דהכי הלכתא דמחיצה כזו שרי לכל אדם ובכל מקום, כמ"ש הר"ב בפ' דלעיל. ומשום דהלכתא כרי"בב ולא כר"ע, משום הכי נקט ליה בריב"ב. ואפשר עוד דבאתריה דווקא הוו קרו למחיצה חגורה ומן הטעם שכתבתי:
משנה ו
אפילו היא כבית כור. שיעור זה דווקא הוא כדמשמע בש"ס (דף כו.):