הון עשיר על משנה מנחות· רבי עמנואל חי ריקי
פרק ב
משנה א
דמו ובשרו ואמוריו אחד. ולכן אם חשב בדם לאכול הבשר חוץ לזמנו פיגל, ולא מבעיא על הבשר אלא אפילו חישב להקטיר אמוריו חוץ לזמנו פיגל, אע"ג דדמו ללבונה דמתרת דאף הם מתירים נינהו, ולפי זה הוי לא זו אף זו ומשום הכי הקדים הבשר לאמורים:
לאכול אחד מן הסדרים. ה"ה לחלה אחת מן הסדרים דמפגלת כל שני הסדרים לרבנן, ולא נקט כל הסדר אלא לרבותא דר"י, דאפילו כי חשב על כל הסדר אין חבירו נפגל, כן הוכיחו התוספות (דף יג: ד"ה לאכול):
משנה ג
לאכול ממנה למחר. משום דבלחם לא שייכא כי אם האכילה נקט לה התנא לבדה בזבח, אע"ג דה"ה לזריקה ולהקטרה כמ"ש התי"ט בשם רמב"ם:
משנה ד
לאכול ממנו. אין ספק דה"ה לזרוק דמו או להקטיר אמוריו למחר, דמאי שנא. אלא דסירכא דמתניתין דלעיל נקט:
משנה ה
שחט אחד מן הכבשים וכו' הקטיר אחד מן הבזיכין וכו'. הואיל וסדרי לחם הפנים משתי הלחם ילפו כמ"ש התי"ט בשם התוספות, אתי שפיר להקדים שתי הלחם אע"ג דלא הוו תדירי כלחם הפנים: