פרק ב
הלכה ב
כ"ה בתוס׳ פ״ד דב״ק וקמ״ל דל׳׳ת דיו לקונסו בתם בנ׳׳ש מגופו אבל בדברי ת״ק אצ״ל ובתוספתא שם קתני גם בת״ק הכי ואם לא ט״ס הוא צ״ל משום איידי דר״מ [וט״ס בתוספתא שכתב עו׳׳ג במקום כותי וגם חסר מלת פטור בדברי ת״ק וכצ״ל שור של ישראל שנגח שור של כותי פטור ושל כו']:
הלכה ג
עי׳ ע״ז דף ל״ט ב' ת״ר אין לוקחין כו׳ ועי׳ רש״י שם ד״ה אין כו׳:
עי' רשב״ם ב״ב פ״ח א׳ ד"ה הסיטון וש״מ:
הלכה ד
עי׳ כתובות דף כ"ה:
דילמא תרומה היא והוא חשוד אלפני עור משא״כ בטומאה לדידיה נמי אסור:
הלכה ה
מצת כותי מותרת ור״א אוסר כצ"ל ומ״ש לפי שא״י לשמור כו׳ עי׳ רש״י חולין דף ד׳ ע"א ד"ה קסבר לא בקיאי בשימור:
הלכה ז
דברי ר׳ ישמעאל ר"ע אומר כו׳ כצ״ל:
סוף הספר