הגהות מנחם ציון· רבי מנחם מאנדל קרנגל
מערכת ס
סעיף א
א דפוס מנטובה שכ"א ועם ספר מרפא לנפש אורח חיים ותוכחת מגולה (וויניציא של"ט) והיה נקרא רפאל שלמה מנורצי.
סעיף ב
ב וצ"ע על המסדר בן יעקב איך הכניס ספר סבר יוסף לכאן הלא המחבר בעצמו היה הורו ומולידו (וע"ס ככר לאדן דקט"ו ודבש לפי די"א).
סעיף ג
ג ועוד נמצא ספר אליהו כזה לר"א הלוי מחובר על הנסים שנעשה באליסנדריא בירח מנחם תקל"ט (מנטובה תק"ס).
סעיף ד
ד הובא מדבריו כ"פ בש"ס בשם סתם ברייתא וראה נא מ"ש בעל ענף יוסף בשם חכם אחד עין יעקב שבת ק"ז ע"ב דמ"ש רש"י שם ד"ה הטפויין ובצי כנים מתניתא הוא ולא ידענא היכא תניא ע"ש והוא להדיא בתנא דב"א (ת"א פ"ז) ורק מ"ש הטפויין צ"ל ה' טפויין וב' תיבות הם ע"ש ודברי פי חכם חן.
סעיף ה
ה וצע"ק דריש דברי הערוך שם מראים ההיפך ע"ש, וכן נעלם מ"ש בספר קהלת יעקב לר"י לוצאטו ב"מ דפ"ה בשם ספר הפרדס דמש"ש אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי וכו' דכ"מ שהזכיר אליהו ר"ל שהי' בימיהם איזה זקן מופלג בחכמה וברוה"ק וע"כ קראו בשם אליהו ע"ש וכעין זה איתא לכאורה בזוהר ויקהל (ח"ב קצז, א) וז"ל "ורזא אשכחנא בספרא דאדם קדמאה דאמר דאינון תולדות דעלמא רוחא חדא יחות לעלמא בארעא ויתלבש בגופא ואליהו שמיה", ע"ש. ואמנם מ"ש בשם ספר הפרדס דכ"מ שנמצא אליהו בתלמוד וכו' אין זה כללא דמה יענה למ"ש בש"ס (בבא מציעא קיט, א) אשכחיה רבא לאליהו וכו' דברי' ועיילי' לג"ע וכו' ע"ש ורחוק מאוד לומר דזה רק ע"ד מליצה הוא.
סעיף ו
ו ולפמ"ש בתדב"א פ"ב בזה"ל ונכנס שעבוד של ב"א מימות המשיח יותר מז' מאות שנה וכן בסוף ח"א משנחרב הבית עד עשיו ט' מאות שנה ע"ש -- הרי לפניך דהיה חי במאה הז' לאלף החמישי בזמן רב שרירא גאון, וצ"ע דלא העיר המחבר מזה כלל ובישועות יעקב שם כתב דהוא מהמעתיק וצ"ע.
סעיף ז
ז וצ"ל ערכי הכנויים וזה מקרוב נדפס סדר הדורות על ידי ידידי הרב מוהר"ן משכי"ל ממינסק ובשם סדר הדורות השלם עם הגהותיו היקרות ופנים חדשות באו לכאן, ושבשפלינו זכר לנו שם גם כן איזה פעמים ע"ש.
סעיף ח
ח עם פי' קהלת (דו"ו שס"ה).
סעיף ט
ט ושם קורא אותו בשם סוד העבור.
סעיף י
י הר"א פולדא בהגהותיו רוצה להחליט דאין זה ר"ש תלמיד רש"י ורק ר"ש משפירא רבו של הרוקח ורבינו אביגדור כהן וראייתו מהרוקח סי' שע"ט ע"ש, ובאמת צע"ק על המחבר בזה אחרי שהוא עצמו העתיקו לקמן אות באות לשון רוקח (ע"ל סי' ל"ג באות ר') בהזכירו רבותיו של הרוקח ע"ש והרוקח מעתיק שם כל דיני חפיפה מס' סדר עולם לרבו רבינו שמחה ע"ש ושה"ל סי' נ"ט.
סעיף יא
יא (ד' בסליאה ש"ס) ועם פי' יעב"ץ אלטינא תקי"ז, ועוד עם הוספות ותיקונים לחכם אחד בווילנא גם נדפס מכ"י רומא בווינא עם הערות לחכם אחד.
סעיף יב
יב ע' ברכ"י או"ח סי' רל"ז וע"ל אות יו"ד מ"ז נדפס פעם ראשונה ווארשא תרכ"ה.
סעיף יג
יג ועמ"ש בס' מצרף לר"ע האדומי.
סעיף יד
יד למו"ה אלחנן ראזנטאהל ברלין תקמ"ו חד מבד"ר דק"ק ברלין וע"ל מ' קכ"ו.
סעיף טו
טו ואולי הוא ספר סוד ה' המיוחס לרבנו בחיי הובא בסוף פי' יצירה להר"ם בוטריל ע"ש.
סעיף טז
טז ואולי הוא ספר סודי רזיא לר"א גרמייזא (ונזכר אח"ז בסמוך) נמצא בכ"י באוצרות חיים (מיכל) בשם סודי רזיי ע"ש, וכן נמצא בכ"י בפפ"ד וראיתי העתק ממנו בזה"ל אכתוב לך סוד המרכבה כאשר קבלתי מרבנא יודא חסיד כאשר קבל מאביו רבנא שמואל החסיד וגם קבלתי אני הקטן אלעזר מפי אבא מורי הרב ר' יודא וכאשר בינות בספרים ומדרשים ע"ש, גם כתב הל' מטטרון הל' מלאכים הל' הכסא הל' הכבוד ה' הדבור וע' עבוה"ק חלק התכלית רפ"ד.
סעיף יז
יז ואולי הוא ספר יסוד מורא וסוד התורה להראב"ע הובא לעיל יו"ד מ"ה.
סעיף יח
יח נדפס בסוף ספרו בית המלך שאלוניקו תקס"ד (וע' פליטת ספרי"ם אות ב').
סעיף יט
יט ואולם הרמב"ן בליקוטיו על מס' מגילה כתב שהוא גמרא ירושלמית ולפי"ד חוברה לה יחדיו עוד קודם חתימת תלמוד בבלי ע"ש.
סעיף כ
כ וכבר הביאו המחבר לעיל מערכת (מ' סי' ק"ס) בשם מסורת סיג לתורה ד' פירינצי תק"י וברלין תקכ"א ובסופו ליקוטי המסורת ועמ"ש הפייטן בהקדמת החומש עין סופר להרזוו"ה, ואולם ספר סיג לתורה הוא להר"א אנשיל ווירמיש (פפד"מ תקכ"ו) והוא גם כן על מסורה.
סעיף כא
כא וצ"ע דספר זה נקרא מנחה בלולה ונדפס (בווירונה שנ"ד) וכבר הביאו המחבר לעיל (אות מ' קמ"ו).
סעיף כב
כב צ"ל מבנו הרב וכו'.
סעיף כג
כג באתי להעיר כי נזכר שם ס' המורה לרמב"ם איזה פעמים.
סעיף כד
כד דו"ו ש"ה עם הג"ה ר' יוחנן טריוויש ז"ל.
סעיף כה
כה וע' רש"י חולין דס"ו ד"ה תנא וכו'.
סעיף כו
כו ובזה י"ל קושי' הב"ח בהגהותיו לש"ס עירובין (צ"ו ע"ב) מנדה שהניחו בצ"ע ע"ש.
סעיף כז
כז ע' חגיגה ד"ה (חגיגה ה, א) יבמות ע"ב (יבמות עב, א) ושבועות י"ג (שבועות יג, א) ע"ש.
סעיף כח
כח וכ"כ להדיא פ' שמיני וז"ל וכבר כתבנו מן הדינים הללו בספר בעל הנפש שחברנו בשער המים וכ"כ שם בפ"ו מפי' המשנה דעדיות (משנה, עדיות ז, ב) וכן בהשגותיו להרמב"ם פ"ב מה' כלים ה"ה מסיים שם וכן כתבתי בפי' תו"כ ע"ש, וכנראה לא בא בדפוס עד שנת תרכ"ג בעיר וויען זולת ברייתא דר"י עם פירושו, ומ"ש בס' שפת"י ספרא עם פי' הראב"ד קושטא, ל"ז לראותו ובעל קרבן אהרן מזכירו רק בב' פרשיות הראשונות ותו לא וצ"ע ובס"ס תמת ישרים נמצא הג"ה מחכמי א"י על הספרא (וכעת נדפס בווארשא פי' ר"ש משנץ על הספרא).
סעיף כט
כט וע"ל אות נו"ן כ"א.
סעיף ל
ל ותוס' על ספר יצירה הוא לר' יוסף בן עוזיאל תלמיד ירמי' (ע' סה"ד).
סעיף לא
לא והוא כעין משניות לס' הזוהר וכמו משנה לתלמוד וכמ"ש הגאון מהר"ח מוולאזין בהקדמתו לפי' רבו הגר"א לספרא דצניעותא ד' ווילנא ע"ש.
סעיף לב
לב ע' רמב"ם הל' ציצית פ"א ה"י (פ"א מהל' ציצית ה"י) ונדרים פי"ב ה"א (פי"ב מהל' נדרים ה"א) ע"ש.
סעיף לג
לג וכן נזכר שם ר' יאשיהו ור' יונתן שהיה בימי ר' חייא וכן אחיה בר' יאשיהו בפר' נשא ע"ש ואל"ק דחברו לדעת ר' שמעון וכמ"ש בספר היוחסין ע"ס הזוהר דחברו לדעת רשב"י ומ"ש הגאון בעשו"ת שואל ומשיב בהקדמתו לספרי (לבוב כתר"ו) צע"ק.
סעיף לד
לד וכ"כ הרב המאירי בפתיחתו למס' אבות ע"ש.
סעיף לה
לה והיינו ר"א ן' יעקב נחום וצ"ע דנ"ח כאן גם הפי' ספרי חיים למוהר"ח כפוסי שהובא אח"ז בסמוך.
סעיף לו
לו הר"ש סוף מסכת נגעים הביא בשם ספרי זוטא והוא להיפך ממ" בספרי שבידינו פר' נשא וכן בילקוט שם ובירושלמי איתא להדיא כספרי ועתוי"ט שם ע"ש, וברש"י סנהדרין (דף כט.) כתב מצאתי בספרי מה שלא נמצא כלל בספרי שלנו, ואולי נתכוין גם הוא לספרי זוטא וכן קראו אותו בשם ספרי הירושלמי וכנראה מרש"י ד"ה א' ו' ל"ב) שהביא בשם ספרי הירושלמי ונמצא בילקוט בשם ספרי זוטא ע"ש והרמב"ם קראו בשם מכילתא דר"י וע' חי' הרד"ל במ"ר ריש פרשת נשא ע"ש.
סעיף לז
לז והי' נקרא בעל הנס ע"ש הנס שנעשה לו דפתאום נסתמו עיני ורננו אחריו ע"ש שהי' לוקח שוחד, ואמר בתוך הקהל ועדה אם האמת כן יהיה כן תמיד ואם לאו יאר ה' עיניו כבראשונה, ומיד נתפתחו עיניו ומאז והלאה הי' חתימתו, ה' נסי חיים כפוסי.
סעיף לח
לח גם הרב בעצמו הביא בהקדמת ספרו חבר הקני שחי' על הפטורת את חיבורו ספרי חיים על הספרי (ע"ל ח' ז"ך).
סעיף לט
לט ועמש"ל (אות מ' ס"ב) בשם מדרש רבה קרח פי"ח (במדבר רבה, יח) ששים המה מלכות ס' מסכתות וכו' ועלמות אין מספר הוא משנה חיצונה ע"ש, וז"ל הרא"ש הלכות ספר תורה דמסכת סופרים נתחברה בשנים האחרונים משום דנזכר בה כמה אמוראים וע' ברכ"י סי' תקפ"ב ויעיר אוזן אות ס' סל"א ע"ש.
לקוטי מנחם על סדר תנאים ואמוראים
סעיף א
א גם אנא בריה קל"ה כמות שהוא אתי ואייתי מתניתא בידי משנה שאינה צריכא קל"ה לימוד מדב"ר משרכת דרבי' סירכא נקיט ואזיל ונקיטנא בשפולא דגלימא מהני לקוטי בתר לקוטי פשוטי דספר"א בתר עניא אזלי עניות"א פתיתי לחם עוני שעונין עליו דברים, זה עני קר"א חדת"א קרא חדא ופתר תרי מגו תלתא ממהדור"י מלי אמרתי ויהי מה ארוצה, לכתוב בנחיצה, ואבא היום אל העיו"ן החוצה, ספר"א נהיר, נו"ן פנים טהור.
ב (א) ובספר תולדות יצחק עה"ת והמצות לר"י די לאטיש הראשון הביא גם כן סדר תו"א הלז.
סעיף ב
ב וכן אמרו סתם סדר עולם ר' יוסי וערשב"ם בבא בתרא קכ"ד ע"ב וברש"י נדה מ"ו ע"א, וסתם מכלתא ר' ישמעאל וסתם מדות ר' אליעזר בן יעקב הוא, ועי' יומא ט"ז וירושלמי שם פ"ב ה"ב וברמב"ם בהקדמתו.
סעיף ג
ג ע' רשב"ם בבא בתרא קנ"ח ע"ב ובתוס' שם קי"ג ע"ב.
סעיף ד
ד ע' הוריות דף י"ג ע"ב והי' גם תלמידו של ר' ישמעאל וראב"י (ע"ס בית ועד לחכמים) ולא ר"מ שמו אלא נהוראי שמו והיה חתנו דר' חנינא בן תרדיון, ועי' עירובין י"ג ומ"ש הר"ח בכונת הש"ס שם וע' מעשה רוקח סוטה דף ס"א ע"ז י"ח ותוספתא דכלים פ"א דב"מ וגם הי' חתנו של זרוד חולין דף ו ע"ב, וזיוותאי הי' חתנו דר' מאיר וכן איתא ביוחסין ע"ש, והרי מ"ש חתנו דר"מ משום דר"מ (שבת קנג, א) אי' בקה"ר בשם זיוותאי משום ר"מ ע"פ בכל עת יהיו בגדיך לבנים עי"ש, ולפי זה מ"ש בעל סה"ד באות ז' שם ע"ד היוחסין הנ"ל חפשתי ולא מצאתי צ"ע.
סעיף ה
ה ובזה א"ל הטעם במ"ש התוס' שבת ט' ע"א ד"ה גזרה דאף על פי דהלכה כר' מאיר בגזרותיו אפילו נגד רבים ועכ"ז גבי אסקופה גבוה יו"ד ורחב ד' הלכה ר' שמעון עירובין צ"א עי"ש משום דדין אסקופה נשנו שם (ד"ו) בשם אחרים ובברכות ט' ע"ב כ' ד"ה אחרים וכו' אף על פי דאחרים הוא ר' מאיר עם כל זה י"ל דתנא סתמא שלא נודע שמו נזכר לפעמים גם כן בשם אחרים וע"כ מצינו דעת ר' מאיר ודעת אחרים במק"א ע"ש ולפי זה לק"מ קושי' בעל בית שאול סוף בכורות מהוריות י"ג ע"ש וקצת קשה על היפ"ת שמות רבה פ"א שכ"כ מעצמו (ושמעתי מכאדמו"ר הה"ג מוהרש"ם בשם אביו הגאון בעשו"ת חת"ס זצ"ל לאחר נאחז בסבך כאן נרמז אחר בתורה).
סעיף ו
ו והוא התנא ר' נתן הבבלי חבירו של רבי והיה סוף המשנה (בבא בתרא קלא, א) (נדה יג, א).
סעיף ז
ז ועב"ר פכ"ו.
סעיף ח
ח ובזמן הבית הי' כמ"ש בירושלמי סוטה (פ"ג ה"ד) ראב"ה כהן הווי וריב"ח לוי ומשורר היה (ערכין יא, א) ובספר בית ועד לחכמים אי תרי ריב"ח הווי עי"ש.
סעיף ט
ט ר"ל כאלו הוי הלל"מ הרע"ב תרומות ריש פ"ב ובשבת צ"ב ע"א ובבא מציעא ס' ע"א, דהרי מצינו באמת אמרו גם במידי דרבנן ומ"ש המח' בספרו יעיר אוזן דאולי י"ל הלל"מ כך הי' כשיגזרו חכמים כך וכך לא יגזרו על כך ע"ש צע"ג ממו"ק (דף ג:) מדמקשין שם על תוספת שביעית וכי דידהו הוא הלל"מ הוא ע"ש וע"ל סמ"ו כל אמר רחמנא הלל"מ ובספר דברים נחמדים (לבעל בני יששכר) סוף חי' עי"ש.
סעיף י
י עיין תוס' יו"ט זבחים פי"א מ"ז ובספר שאילת יעב"ץ נסתפק אי אמרינן הלכה כסתם משנה היכא שאינו מפורש ורק מכללא אתמר עי"ש.
סעיף יא
יא עיין תוס' שבת ע' ד"ה נודע וכו' ושו"ת הרשב"א סי' תר"ח ושו"ת מהרי"ק שרש קס"ה דכלל זה ל"א רק בדברים הנוהגים בזה"ז ולפי זה י"ל קצת קושי' תוס' רע"ק מנחות פרק ט' משנה ה' עי"ש, ועוד אמרו דאף על פי היכא דפליג יחיד נגד ת"ק דהלכה כת"ק מכל מקום אי מצינו עוד תנא דס"ל כן אזי נידן אף סתימת ת"ק כיחיד לגבי רבים. ועיין רמב"ם הל' סנהדרין פ"ח (פ"ח מהל' סנהדרין) בכסף משנה שם ותיו"ט סנהדרין פ"א מ"ד עי"ש.
סעיף יב
יב ע' משנה למלך פ"ט מהל' ברכות ופרק א' מהל' בית הבחירה ה"א עי"ש.
סעיף יג
יג ואף על פי כן מצינו במק"א דהרמב"ם פוסק כר"ע אפילו נגד חביריו כמו בפרק ז' מה' מלכים (פ"ז מהל' מלכים) דפוסק כר' עקיבא לענין מי האיש הירא וגו' ואל"ק שלא להוציא הקרא מפשוטו וכדאי' במשנה סוטה מי האיש הירא רע"א דברים כמשמע עי"ש, וצ"ק על הגאון בעל תורת חסד דחשיב שם איזה מקומות היוצאין מן הכלל הזה ול"ה גם כן הא דרמב"ם הנ"ל עי' תוס' יומא דף ד' ופסחים קט"ז ע"ב ועיין תיו"ט סוף פרק קמא דשביעית. וי"ל בזה לשון התיו"ט ריש פרק ב' דנגעים ד"ה וחכ"א(?) עי"ש, וגם ישבתי שם בד"א עי"ש. ובקרבן נתנאל בריש פרק אין צדין כ' דאף דר' עקיבא חולק איזה פעמים עם חביריו ובכ"פ רק יחיד בר פלוגתי' עם כל זה הלכה כמותו וכ' עוד שם דאף בסתם נידון כחביריו עי"ש ובלח"מ פרק ח' מה"ת לענין הכבשים אין מעכבין את הלחם וכו' ובמ"מ פרק ט' מהל' אישות ושו"ת חוט השני סט"ז בשם מהרי"ק עי"ש ובסה"ד כתב כן רק בשם שדה יהושע וצע"ק של"ה מקומות הנ"ל.
סעיף יד
יד זולת במקום דהלכה כר"מ בגזרותיו ואפילו נגד רבים כנ"ל (משא"כ בקנסותיו ועיין מ"ש הרע"ב ותיו"ט בכורות פ"ד משנה ג' וצ"ע, ועי' בני יששכר שם) ועיין מ"ש יד מלאכי ח"א קע"ג ובמח"כ נעלם מעין הבדולח כמעט רגע מ"ש הריטב"א בסוכה פרק א' בסוגיה דמסככין בנסרים עי"ש. ועיין תוס' עירובין צ"ו ע"א ד"ה דלמא וכו' וצ"ע ואפשר לחלק משום דהתם לא מפורש ר"ש ור"י להדיא ורק לפי הכלל דסתם מתניתין ר"מ וסתצם ספרא ר"י וכדאמרינן בנדה מ"ו ע"א דר"י תני לה ול"ס לי' ואף על גב דהוא מסתם לה סתומי עי"ש, ובב"ח יו"ד סי' ק"ח ותיו"ט סוף מס' תרומות ותוס' חדשים שם. ועוד דרגיל הרמב"ם לפסוק כדתניא כוותיה ואפילו כר' מאיר נגד ר' יהודה ולפי זה ל"ק כ"כ קושי' הראב"ד פ"א דערכין וע' גם כן בני יששכר על משניות שם ובנזיר ס"א ובס' בנין אריאל ח"ב בית תלמוד בסופו הניח בצ"ע קושי' חתנו על הפוסקים כר"י נגד ר"מ בגזרותיו מנדרים דף מ"א ע"ב בענין לא ירחוץ באמבטי דגזרי גדולה אטו קטנה וימות החמה אטו ימות הגשמים עי"ש ולפמ"ש י"ל קצת. והב"ח יו"ד סי' ר"א רוצה לחלק דהאי כללא דוקא היכא דפליגי אליבא דנפשייהו מה שאין כן היכא דפליגו אליבא דב"ש ובית הלל ועיין ש"ך שם סקצ"ג.
סעיף טו
טו ומ"ש הבית יוסף יו"ד קי"ט ד"ה החשוד וכו' דלהכה כר' שמעון לגבי ר"י צע"ג דהוא נגד כללא דש"ס עירובין מ"ו, והיד מלאכי תי' דש"ה דרבא ס"ל כותי' ואכתי צ"ע לשון הבית יוסף שכתב וידוע דהלכה כר' שמעון לגבי ר"י, וכן מ"ש הבית יוסף שם סוף סימן קפ"ט לענין זקנה גם כן לשון זה וידוע דהלכה כר' שמעון לגבי ר' יהודה. ואל"ק דר"ל רשב"ל לגבי רב יהודה ולא תנאי הוא. ועיין טו"ז שם סעיף קטן מ"ה דבודאי לזה נתכוין גם הבית יוסף שם וצע"ק על דל"ח להו כאן גם האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י ואל"ק עפמ"ש בירושלמי פ"ג דתרומות (פ"ג) סתמא ר"מ ור"ש הלכה כר"ש, ר"ש ור"י הלכה כר' יהודה, ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי, ואם כן אם כבר השמיענו דר"מ ור"ש הלכה כר"י כל שכן דר"מ ור"י הלכה כר' יהודה, ואף לפי זה ל"ה למימר גם כן דר"מ ור"י הלכה כר' יוסי, וכן ר"ש ור"י הלכה כר' יוסי ועיין תוי"ט סוף תרומות עיין שם.
סעיף טז
טז וכעין זה אמרינן הלכה כדברי המקיל בעירובין דזה דוקא בעירובין ולא במחיצות, עי' ירושלמי עירובין פ"א ה"א ובבלי שם דף פ"א וצ"ה ע"ב ועיין מ"ש בזה באריכות בספרי הקטן תורת עירובין סי' ח' עי"ש.
סעיף יז
יז וכלל זה אמרי גם כן אפילו כנגד רבים וכדאיתא לענין מזונות אשה דרבנן כ"כ במ"מ עי"ש, ואי אמרינן כלל זה אפילו בברייתא עיין במל"מ פ"ב מהל' בה"ב ובשו"ת חכם צבי יו"ד ומנחת חינוך מצוה תצ"ב וברמב"ם פי"ב מהל' עכו"ם (פי"ב מהל' עכו"ם) וצע"ק, ועיי' שו"ת באר מים חיים בק' גירסא דינקותא ד"ט וכנה"ג תי"מ רצ"ב בהג"ה ב"י עי"ש והכסף משנה הל' ביה"ב פ"ב הי"ח דכללא זו לא אמרינן נגד רשב"י דהוא מארי דתלמודא עי"ש.
סעיף יח
יח ובעירובין דף מ"ו איבעיא דלא אפשיטא הוא וע"כ הלכה כהמחמיר ועיין נו"ב יו"ד נ"ו מ"ש על זה ועיין מ"א סימן רי"ח סק"ג ומה שהארכתי שם ועי' כ"מ בריש פ"ב מהל' טומאת צרעת ע"ש וזה נעלם מהג' בעל באר יעקב יו"ד סי' קמ"ה עי"ש.
סעיף יט
יט ובב"ח או"ח סי' תל"ג כתב דבברייתא לא אמרינן הלכה כר' שמעון בן גמליאל עי"ש, ובספר תורת חסד כללי ש"ס בזה עי"ש וצ"ע דל"ה כאן האי כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ויש להביא מזה קצת ראיה למ"ש התיו"ט פ"ח דעירובין מ"ז דהאי כללא לאו בדוקא הוא ע"ש, וב"ב פ"ה מ"י (משנה, בבא בתרא ה, י), ועפמ"ש הרא"ש פ"? דבבא קמא סי' ה' לשיטת הרי"ף שם ועיין תוס' חדשים רפ"ג דע"ז, ולפי זה צע"ק ע"ד התיו"ט ערכין ריש פ"ו ועיין בית יוסף חו"מ סי' רל"א עי"ש, ותוס' כתובות ס"א ע"ב כ' דתרי רשב"ג הוו עי"ש, ובהג"ה הג' מוהר"י ברלין למבוא התלמוד ע"ש וכן תרי רשב"א הוו כמ"ש תוס' מנחות ל"א ע"ב.
סעיף כ
כ וה"ה אם בר פלוגתיה הי' מדור הקודם לו וכדמשמע ממ"ש הכסף משנה הל' איסורי ביאה פ"ד הי"ט לענין פלוגתא דרבי ור"י בקנחה עצמה בעד שאינו בדוק לה דפסק הרמב"ם כרבי והקשה הכסף משנה דר"י לאו חבירו היה רק מדור הקודם, ותירץ על פי מ"ש ז"ל דאלו הי' ר"י קיים היה כפוף לפני רבי עי"ש, ואמנם נגד שאר חכמים ל"א הלכה כרבי מחבירו כשהיו מדור מקודם.
סעיף כא
כא ותרי ריב"ל הוו והוא ריב"ל בן שלום (עיין מדרש רבה בהעלתך פרשה ט"ו) ובזה א"ל מ"ש בב"ר (בראשית רבה צב, ב) זבדי בן לוי וריב"ל ור"י בן פטרון אמרין אלין קריא כד דמכין ח"א על זאת יתפלל וגו' וחד אמר תערוך לפני שלחן וגו' וחד אמר כי טוב יום בחצריך וגו', ולכאורה צ"ע לפי משז"ל דריב"ל נכנס חי לגן עדן (ועיין תוי"ט סוף עקצין) ועיין יפ"ת ב"ר פרשה ס"ב.
סעיף כב
כב וכתב הר"ן ריש פ"ק דסוכה דכ"ז דוקא כשנחלק עליו בחייו מה שאין כן כשנחלק עליו לאחר מיתה אדרבה הלכה כבתראי אפילו לפני אביי ורבא עי"ש. ובנמ"י ריש פרק כיצד הרגל בשם הרא"ה ובספר יבין שמועה כת' דל"ד בחייו אלא רק כשנחלק עליו פנים בפנים כי"ש. וב"ח יו"ד סימן ל"ב כתב בשם הרשב"א דאף על פי דאין הלכה כתלמיד במקום רבי משא"כ במקום רבו דרבי' כמו ר' ינאי רבו דר"י דהוא רבו דר"ל הלכה כר"ל אף נגד ר"י.
סעיף כג
כג אפילו נגד רבים ועי' רמב"ם פ"ג הי"ג מהל' אישות ובכסף משנה שם ופרק י"ב הלכה ג' מהל' פסולי המוקדשין ופרק ב' הלכה ח' מה' נדרים וצע"ק.
סעיף כד
כד ועיין מ"ש הרא"ש בהלק"ט הל' חלה סי' ג' עי"ש.
סעיף כה
כה ואולם לפי מ"ש הבית יוסף או"ח סימן כ"ב בשם בה"ע י"ל ברייתא זו גם כן עד"ז עי"ש. ולפי זה יהיה ברייתא זו מהלכה וע"ש בטו"ז ומגן אברהם. ולפי מ"ש המגן אברהם סימן רכ"ג סק"ה דעל ספרים חדשים לא יאמר שהחיינו דמצות לאו להנות ניתנו עי"ש מתי' היטב על דלא הזכיר התוספתא תפלין ועיין יו"ד סי' רס"ה בש"ך סקי"ז ואולי הדין כן גם במנורה של חנוכה אף של כסף וזהב.
סעיף כו
כו וכהן ווי וכדאיתא במועד קטן כ"ח.
סעיף כז
כז ומ"ש בשבת קנ"א א"ר יהודה אר"י ברי' דרב יהודה צע"ק מי הראשון ומי האחרון.
סעיף כח
כח זולת היכא דיש סיוע מש"ס כרב (כסף משנה פרק ח' מהל' מלכים) ובפרט היכא דסייע לי' תנא או אמורא דיוצא מן הכלל הזה ומיושב בזה גם פסק הרמב"ם (פ"ו מהל' דעות ה"ז) דפסק בתוכחה עד הכאה כרב נגד ר"י משום דאיתא כן גם בזוהר הקדוש פר' נח, וכמ"ש המחבר בשו"ת חיים שאל (ח"ב מ"ג) עי"ש. ולפי זה ל"ק מה דהקשה עליו בהמ"ס עמק הלכה (בסכמתו לס' טעמי המצות להר"ם הבבלי עם פי' בארות המים) וז"ל: לא הבנתי דבריו דהא כללא בש"ס דהלכה כר"י לגבי רב ומה מועיל בזה הזוה"ק אחרי דאין למדין הלכה ממדרש ואגדה וכן מדרש דרשב"י היכא דסותר לש"ס דילן, עי"ש. ובשו"ת הרמ"ע סנ"ז ולהנ"ל יתשיב אחרי דיש סיוע ממדרש דרשב"י דס"ל כרב וממילא נסתר מחמתו כלל הזה כל עיקר, ובפרט דמצינו כזאת גם בתנחומא וברבה פר' צו ומדרש איכה, וגם לא יצדק כ"כ תפסיתו על הגאון בעל יד מלאכי על דלא הזכיר בערך רב ור"י מפסקי הרמב"ם הנ"ל די"ל משום דמיושבים דבריו בפשיטות עי' מראה מקום של הגה"מ בהל' דעות שם וכן הכסף משנה לקח בידו לישבו גם כן עד"ז וכמ"ש היד מלאכי שם בענין רב ושמואל עי"ש וכן הוא להדיא בטו"ז או"ח סוף סימן רנ"ב לשיטת הרי"ף דפסק שם כאביי דגזרי' גזרה לגזרה אף נגד רבא משום דגם ר"י כוותי' ס"ל עי"ש (ובהג"ה ש"ץ סוף הספר).
סעיף כט
כט ובשו"ת חו"י סי' צ"א ושו"ת ב"א סי' כ"ז מסתפקים היכא דמסייען לי' כללא דיחיד ורבים או סתם משנה אם הוא יוצא מן הכלל והלכה כר"א עי"ש.
סעיף ל
ל ודוקא בבבלי ולא בירושלמי, ועיין נו"ב אה"ע סימן נ"ט ומש"ל סי"ח עי"ש, וכתב עוד שם סי"ט בשם י"מ דכלל הזה הוא דוקא בב"ב לבד ע"ש וצ"ע דלא מצינו כן בשום מקום זולת גבי רבה ור"י דהלכה כרבה בר מג' עיין תוס' בבא בתרא קי"ד ע"ב ועוד דהא החולץ למעוברת אינו בב"ב וא"ל דבריו עפמ"ש היד מלאכי אות ר' גבי ר"ל ור"י בשם הריטב"א והמל"מ עי"ש, ובכסף משנה פרק י"ח הי"ג מהל' פסהמ"ק כתב דבמקום תניא כוותיה ל"ש כלל זה ע"ש וי"ל בזה קושי' תוס' סנהדרין ט"ו ע"ב ד"ה תני' כוותי' דר"ל וכו' ע"ש ובפרט לפמש"ל בשם הנו"ב.
סעיף לא
לא ובשו"ת חו"י סימן צ"ד מסתפק בדבר הנוגע לממונא ולאיסורא הלכה כמאן וכן בסה"ד הניח הדבר בצ"ע ע"ש ואל"ק עפמ"ש הרא"ש (ב"ק ל"ז (פ"ד סימן ד')) לענין פלוגתא דרב ושמואל בשור נגח אי צריך שתשלש בדילוג וכן בנדה לענין ווסת הדילוג שכ' דעיקר הפלוגתא בווסתות הוא הלכתא כרב באיסורא והכ"נ בממונא, וכן דעתי נוטה דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כללא דא בודאי ידעו דרב היה מדקדק בהוראת או"ה ביותר וכן שמואל בדיני ודברי הרא"ש אלו נכונים בטעמן, וע"כ צע"ק ע"ד הה"מ שכתב דטעם הרמב"ם שפסק בשניהם כשמואל כיון דבנדה מסיק הגמרא תניא כוותיה דשמואל ע"ש, (פ"ח מהל' איסורי ביאה ה"ו) וא"ל עפמ"ש היד מלאכי באם מצינו מחלוקת תנאים גם כן באותו ענין לא קיי"ל כהך כללא ע"ש ויש להביא קצת ראיה משבת (דף קמו.) לענין גובתא דפסקי' כשמואל ((פכ"ג מהל' שבת) ובאו"ח סימן שי"ד) וכן כאן בווסתות מצינו גם כן פלוגתא דתנאי וע"כ פסק הרמב"ם כשמואל, ועיין רא"ש נדה פרק האשה רבה במע"מ ול"ח שם ועיין רש"י חולין צ"ה ע"ב ומעיו"ט ריש פרק תפלת השחר עי"ש וצע"ק על הגאונים הנ"ל של"ה דברי הרא"ש והה"מ הנ"ל, והיכא דפליגי רב ושמואל ולוי הלכתא כלוי ואפילו באיסורא (וע"ל סי' כ"ח) ועיין כסף משנה הל' תענית פ"ה הט"ו ובית יוסף או"ח סי' תקס"ח.
סעיף לב
לב עיין תוס' חולין (חולין יג, ב) דתרי ר"ה הווי.
סעיף לג
לג איתא בשבועות (דף מא:) דר' נחמן אמר אנא ורב ששת דתנינא הלכתא ספרא ספרי ותוספתא וכולי גמרא ע"ש וצע"ק שנראה קצת כיהורא ולא ראיתי מי שהתעורר בזה.
סעיף לד
לד והיכא דיש עוד אמורא דלא ס"ל כרבה הלכה כר"י, עיין טו"ז או"ח שכ"ג סק"ה ועיין ספר מלא הרועים סוף ערך רבה ור"י ולפמ"ע הריצב"א עירובין מ' ד"ה אדעתא דהלכתא כר"ש דסיני הוה אם כן יקשה דהרי גם ר' יוסף סיני הוה כדאיתא סוף ברכות. ואל"ק עפמ"ש תוס' (בבא קמא נו, ב) דהא דהלכתא כרבה דוקא בב"ב הוא עי"ש, ובתוס' גיטין דף ע"ד ע"ב ד"ה רבה ובמלחמות פי"ט דמס' שבת. ומצאתי כדברי בהג"ה הגאון מוהרז"ו באסקוויץ לעירובין עי"ש.
סעיף לה
לה וז"ל הגמרא שם דף צ"ג בכה"ת כולה רבינא לקולא ור"א לחומרא והלכה כרבינא לקולא בר מהני ג' דר' אחא לקולא והלכתא כוותי' לקולא, עי"ש. ולכאורה דלפי זה יותר הול"ל ר"א ורבינא הלכתא כמאן דמיקל ואולי אגב אורחא קמ"ל דלא לטעות ולהפוך הגירסא, ואולם מן הכלל הזה יצא מ"ש בסוטה כ"ה ע"א וע"ז כ"ז ל"ג וע"ה ע"ב, ועי' גם כן פסים ריש פרק כיצד צולין.
סעיף לו
לו ועיין תוס' מנחות ק"ב ע"ב וקידושין מ' ע"ב וחולין קל"ב דתרי רב כהנא הוו ואחד ל"ה כהן ומתלמידי דרב הוה עי"ש, וכן מצינו דתרי רב אשי הוו וא' ר"א הקדמון (וע' הג"ה הגרי"ב למבוא התלמוד).
סעיף לז
לז ונ"ל דכלל זה הוא רק היכא דפליגי אביי ורבא להדיא מה שאין כן דאתמר רק מכללא ולמדתי כן מדברי הטו"ז או"ח סי' רנ"ב עי"ש.
ומ"ש העו"ש סוף סימן ש"מ דע' של יע"ל קג"ם הוא עימור דאין עימור רק בגידולי קרקע (שבת עג, א) צ"ע מב"ק ע"ג, דאיתא שם להדיא דע' הוא עד זומם עי"ש, ודוקא אביי ורבא הלכה כרבא אמנם נגד רבה הלכה כאביי דהוא בתרא. מ"מ פ"ח מה' שבת (וע' הג"ה ש"ץ סוף הספר).
סעיף לח
לח וא"ל עפמש"ל ס"י דכל באמת אמרו הלל"מ הוא ועכ"ז מצינו אותו אף במידי דעקרו דרבנן ור"ל דהוא כעין הלל"מ בלי חולק או כמ"ש המח' בספרו יעיר אוזן דהלל"מ כך הי' כשיגזרו חכמים לא יגזרו רק כך עי"ש. ויש להבינו עפמשז"ל דאף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמרה למשה מסיני (ירושלמי מגילה, ד) ועד"ז נוכל לומר גם כאן ומכ"ש על דבר קבלה כמו על פסוקי נ"ך אמרי' עלי' אמר רחמנא (ראש השנה לד, א) ועי' עוד מזה בחי' הרד"ם על ספר המצות להרמב"ם שורש א'.
סעיף לט
לט ואולם באיסור דרבנן אזלי' לקולא (ע' יד מלאכי) וראה זה מצאתי דגם באיסור דרבנן מצינו לחומרא לשי' הרי"ף ורמב"ם באיבעי' דלא אפשיטא לענין ישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות סתם, לענין שבת ע"ז כ"ב וש"ע רמ"ה בב"י שם ואולי חומרא דשבת שאני.