הגהות כבוד מלכים על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות· הרב זאב וואלף לייטער
פרק ג · הלכה ח
יש למלך רשות להרגו. ע' שו"ת מהר"י וייל סימן קי"ד וכן הוא בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ק"ו דאעפ"י שבדין נהרג כגון מורד במלכות דודאי חייב מיתה המלך בודאי ימית אותו שאסור למלך למחול על כבודו וראה דרכי משה יו"ד סימן שמ"ה. וע' מ"ש בספרי בית דוד סי' כ"ח וסימן קי"ג באריכות. ע' רמ"ה סנהדרין מ"ט דמצד מורד במלכות אין הסנהדרין דנין כלל רק המלך והיינו דלא חשיב בשום דוכתא מורד במלכות בין חייבי מיתה וע' ט"ז יו"ד סי' קנ"ז סק"ח דאע"ג דבדין תורה לא היה חייב מיתה אלא מצד חוק המלכות שמרד בדוד מ"מ מוסרין אותו ובשו"ת שמן המשחה סימן ג' תמה דהא מורד במלכות חייב מיתה מדין תורה ע"ש ובמח"כ צדקו דברי הטו"ז והחתם סופר אה"ע סי' קנ"א כ' דאין הסנהדרין דנין דין מורד במלכות רק המלך וכיון לדעת רמ"ה. ועיין חומות ירושלים סימן פ"ב די"ל רק אם המלך בעצמו דנו אבל סנהדרין הדנין למורד דנין בכל מיתה אפי' בסקילה ואמרו לדוד הי' לך לדונו בסנהדרין ומצינו לשון דמך בראשך במורד במלכות ואבשלום הקימו עליו גל עכ"ד ובמחכ"ת ל"ר ד' הט"ז והרמ"ה.
יש למלך רשות להרגו. ע' מלחמת מצוה להרשב"ש עמוד י"ט שכתב ואם גואל הדם יחם לבבו והרגם אינו נהרג וזה יותר טוב מנימוס הנוצרים שתחייב אדם מיתה והמלך יפטרנו אבל נמצא דבר טוב בהם שיצטרך לשמור עצמו מגואל הדם עכ"ד ובהדרש והעיון ח"ב מאמר קע"ב אות ז' נסתפק בזה אם רשות חנינה במלך ישראל כמו אצל שאר אומות ע"ש ומפורש הדבר ברשב"ש.
אין רשות למלך להרוג את המורד אלא בסייף. בחסדי דוד פ"ט דסנהדרין הראה מקור דינו בתוספתא שם וכן הוא במראה הפנים על ירושלמי סנהדרין ובשו"ת חיים שאל ח"א סוסי' פ"ט שהביא מרדב"ז דהעיר מסנהדרין נ"ב ובשו"ת מהר"ם יפה סימן צ"ג העיר מקורו מסנהדרין נ"ב וקדמו הרדב"ז וראה מאירי סנהדרין ע' קצ"ז דהמלך אין לו רשות להרוג אלא בסייף ומה שאמרו כדרך שהמלכות עושה הוא אומרה אלא על מלכי אוה"ע וע' רמב"ם פיהמ"ש סנהדרין פ"ו ובשו"ת מאורות נתן לאאמו"ר הגאון זצוק"ל סימן קכ"ג. וע' זהר משפטים תמה ע"פ אם אמיתך בחרב ע' בס' בגדי ישע להג' ר' ישעי' עטייה ד' קפ"ג שכ' כן ליישב קושיית הזהר עפ"י דברי רבינו דמיתת מלך בסייף וע' בית מנחם למהר"ם יפה בהקדמה שכתב כן מהא דאם אמיתך בחרב.