הגהות יעב"ץ על כתובות· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
דף לז:
גמ' אימא כשתוציא היא כו'. נ"ב מ"מ תני כשיוציא הוא. דאע"ג דהיא מכריחתו לתת גט וכפינן ליה להוציאה בעל כרחו. אפ"ה גטא מיהא צריך לתת מדעתו כמו בכל גטי דעלמא. שאינו מוציא אלא לרצונו וגט מעושה פסיל אלא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני:
תד"ה טעמא ומיהו תימה כו'. נ"ב עמ"ש בלח"ש פ"א מ"ב בס"ד דלק"מ:
שם דהתם ל"ש משום חינא. נ"ב שכבר היה לה כתובה. בין דבתולה בין דאלמנה. אלא שמכרתה ע"י גרמא דידה ומה ליה מוכרת לאחרים או לבעל. משו"ה לא בטל טעם חינא שכשתתאלמן צריך היורש להראות שטר המכירה. ונראה לכל שיש לה כתובה ותקנת חינא במקומה עומדת: