הגהות הב"ח על רי"ף שבת· רבי יואל סירקיש [הב"ח]
דף מב.
וגו' ונ"ב ל' רש"י בפ' בא לו אף כי נתעב ונאלח איש שותה תורה כמים ויש בו עולה: ותרעא לבית עביד. שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים:
נ"ב לקנות חכמה ולב אין:
מן א"ר אמי כו' עד ומיהו למירהט כו' נ"ב כ"ז הג"ה היא ובאלפס ישן אינו:
נ"ב לשון רש"י מבשר אבותיו. שמתו שם בגולה: שקצים ורמשים הא ודאי איתמחו. ולא נעשו עפר: אלא כיון דמלקי גזור בה. משום אוכל שקצי' ורמשים: קדחו ליה תחלי. נקלטו השחלים באדמה וגדלו במעיו ונגעו בלבו ומת עכ"ל:
והא ודאי שקצים ורמשים אתמחויי אתמחו ותי' דאמרי נמחק:
אלא כיון וכו' וקדחה לי' תחלי ללביה ומית ומיהו כו' כצ"ל:
ואין כצ"ל:
לפני המקום כצ"ל:
אפי' רבב כצ"ל:
כשמקפלן אותן מישבין כצ"ל:
נ"ב בשבת לאכול אותו הירק בחול וכצ"ל ותי' בשבת עצמו נמחק: