לזמן בית המקדש
על פי פסקי הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק ח'
יו"ל ע"י
"באר החיים" - המרכז לבית המקדש והמשכן
אדר ה'תש"ע
וזאת למודעי כי לא באנו בזה לקבוע פסק הלכה כלל וכלל,
ויש לעשות בכל דבר שאלת חכם.
התנצלות המו"ל: ידוע מאמר החכם כשי שאי אפשר לבר בלי תבן כך אי אפשר לספר בלי טעויות, יתכן שנפלו שגיאות ונבקש שלא יקפידו עלינו, ואפילו שהשתדלנו להגיה ככל שידינו משגת, אמנם לא ניתנה תורה למלאכי השרת, וכו'.
וכן נבקש מכל אחד ואחד שיואיל בטובו לשלוח הארות והערות,
חידושים וציונים ומ"מ, וכל דבר המתחדש ומתברר, או תיקונים, וכדומה, לפי הכתובת הרשומה מטה, ובעז"ה יכנסו למהדורות הבאות, ויבורך מפי עליון, אמן.
כל הזכויות אינן שמורות,
כל אחד מוזמן בזאת להעתיק, להדפיס, לצלם, להפיץ, לשכפל, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, להמחיז, לפרסם, וכו' וכו', בארץ הקודש ובכל הארצות, בכל אמצעי שהוא, בין לזיכוי הרבים, ובין למטרות מסחר ורווח, להרבות כבוד שמים.
ניתן להשיג את ההגדה של פסח לזמן בית המקדש, אצל:
"באר החיים"-המרכז לבית המקדש והמשכן,
טל: 02-9924486
ת.ד. 8031 בית שמש
בס"ד
לה' הארץ ומלואה
הגדה של פסח
לזמן בית המקדש
על פי פסקי הרמב"ם
בהלכות חמץ ומצה פרק ח'
נערך כפי נוסח ההגדה הנהוגה מדורי דורות בשינוי והוספת פרטים לזמן בית המקדש ע"פ פסקי הרמב"ם
אין לסמוך על ההגדה הזאת להלכה כלל לפני שאלת חכם
נוסח ספרד
בְּאוֹתִיוֹת מְאִירוֹת עֵינַיִים- כְּתָב אַשּׁוּרִית
עם ההלכות מהרמב"ם הנוגעים למעשה
ועם תמונות מדגמי כלי בית המקדש
יו"ל ע"י
"באר החיים" - המרכז לבית המקדש והמשכן
אדר ה' אלפים תש"ע לפ"ג
ההגדה בכתב אשורית
בשילוב שם הוי"ה אדנו"ת
בראש כל עמוד
זה לשונו של מורינו הרה"ג רבי ישראל יצחק רייזמאן זצוק"ל, בהסכמתו לסידור בכתב אשורית של הרה"ח רבי אשר אנשיל ברוין זצוק"ל: "סידור תפילה בכתב אשורית בשילובי הוי"ה אד"ני אשר תועלת רבה היא להעוסקים בעבודה שבלב זו תפילה שהשמות הקדושים שנכתבו בטהרה יהיו נגד עיניהם, כמבואר בכתבי האריז"ל ותלמידי אור שבעת הימים הבעש"ט זי"ע ועכי"א.
בסייעתא דשמייא
מטרתנו בהוצאה הזו של הגדה של פסח לזמן שבית המקדש השלישי יהיה עומד על תילו בקרוב בימנו בעז"ה, היא כדי שלכל אחד ואחד יהיה בביתו חוץ מההגדה של פסח הישנה גם הגדה זו מוכנה בתקוה שבמהרה יבנה בית המקדש שהרי כתוב "ופתאם יבוא אל היכלו האדון וגו'" (מלאכי ג' א') ואיתא בגמרא "שלשה באין בהיסח הדעת אלו הן משיח וכו'" (סנהדרין דף צז.) ואז בודאי נהיה זקוקים להגדה כזאת ובלאו הכי איך נוכל להיות זהירים בסדר ובמנהגי ההגדה בדברים שלא היינו מורגלים בהם בעבר ולא מוכנים להם ובודאי 1[א]הגדה זו תקל עלינו בהרבה בעת גאולתנו ופדות נפשנו. ועוד כדי שנוכל עכשיו לקיים בזה את מה שאמרו לנו חז"ל בגמרא "אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו וכו' צפית לישועה" (שבת ל"א.) וגם הא דאיתא בשלשה עשר עיקרים להרמב"ם שאומרים בכל יום לאחר תפילת שחרית "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". במהרה בימינו אמן.
1 [א] הערה לכלל ההגדה. במקומות שלא צויין מקורם, אזי מקורם הוא ברמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח'. ובסדר הקרבת קרבן פסח, המקור הוא ברמב"ם הלכות קרבן פסח פרק א', וביעב"ץ בסדר הקרבת קרבן פסח שלו.
יש לשים אל לב, כי ההגדה הינה בנוסח הרגיל בלא שינוי, ובחלק מהמקומות אשר יש שינוי לזמן בית המקדש הוקף במסגרת, כזה.
הטמא בטומאות שצריך להם הערב שמש, החפץ להשתתף מחר במעמד הקבת קרבן פסח צריך ליטהר מכל שאר הטומאות ולטבול כבר היום במקוה לפני השקיעה בכדי שיעריב עליו השמש ויהיה מחר ראוי ליכנס לעזרה.
בדיקת חמץ
בלילה שלפני ערב פסח בודקים את החמץ. וחייבים לבדוק מיד בתחלת הלילה, ואסור להתחיל לאכול או לעשות שום מלאכה חצי שעה קודם הלילה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ:
ומיד אחר הבדיקה יבטלנו ויאמר:
כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי דְלָא חֲמִתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:
ואם אינו מבין בלשון תרגום יאמר הביטול בכל לשון שמבין, בלשון הקודש או בשאר לשונות:
כָּל חָמֵץ וְכָּל שְׁאוֹר שֶׁנִמְצָא בִּרְשׁוּתִי, שֶׁלֹא רְאִיתִיו, וְשֶׁלֹּא בִּיעַרְתִּיו, וְשֶׁלֹּא יָדוּע לִי, שֶׁיִבָּטֵל וְשֶׁיִּהְיֶה הֶפְקֵר כְּעַפַר הָאָרֶץ:
2[ב]אַלֶע חָמֵץ אוּן אַלֶע גֶעזֵיֶיערְטֶע וָואס גֶעפִינְט זִיך אִין מַיין רְשׁוּת, וָואס אִיךְ הָאבּ נִישְׁט גֶעזֶעהן אוּן נִישְׁט מְבַעֵר גִיוֶוען, אוּן אִיךְ וֵוייס נִישְׁט פוּן דֶעם, זָאל מְבוּטְל וֶוערְן, אוּן זַיין הֶפְקֵר וִוי דֶעם שְׁטוֹיבּ פוּן עֶרְד:
2 [ב] ע"פ קיצור שולחן ערוך סימו קי"א סעיף י'.
שריפת חמץ
בערב פסח בסוף שעה חמישית שורף את החמץ, ולאחר מכן מבטלו ואומר:
כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְאִיכָּא בִרְשׁוּתִי דַחֲזִתֵּיהּ וּדְלָא חֲזִתֵּיהּ דַחֲמִתֵּיהּ וּדְלָא חֲמִתֵּיהּ דְבִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:
ואם אינו מבין בלשון תרגום יאמר הביטול בכל לשון שמבין, בלשון הקודש או בשאר לשונות:
כָּל חָמֵץ וְכָּל שְׁאוֹר שֶׁנִמְצָא בִּרְשׁוּתִי, שֶׁרְאִיתִיו, וְשֶׁלֹא רְאִיתִיו, שֶׁבִּיעַרְתִּיו, וְשֶׁלֹּא בִּיעַרְתִּיו, שֶׁיִבָּטֵל וְשֶׁיִּהְיֶה הֶפְקֵר כְּעַפַר הָאָרֶץ:
3[ג]אַלֶע חָמֵץ אוּן אַלֶע גֶעזֵיֶיערְטֶע וָואס גֶעפִינְט זִיך אִין מַיין רְשׁוּת, וָואס אִיךְ הָאבּ גֶעזֶעהן, אוּן וָואס אִיךְ הָאבּ נִישְׁט גֶעזֶעהן, וָואס אִיךְ הָאבּ מְבַעֵר גִיוֶוען, אוּן וָואס אִיךְ הָאבּ נִישְׁט מְבַעֵר גִיוֶוען, זָאל מְבוּטְל וֶוערְן, אוּן זַיין הֶפְקֵר וִוי דֶעם שְׁטוֹיבּ פוּן עֶרְד:
3 [ג] ע"פ קיצור שולחן ערוך סימו קי"א סעיף י"א.
4[ד] סדר הקרבת קרבן פסח
4 [ד] המקורות לסדר קרבן פסח: היעב"ץ בסדר שלו, והרמב"ם בהלכות קרבן פסח.
מי שטמא ממת צריך ליטהר מטומאת מת שבעה ימים לפני הפסח (ומזין עליו בשלישי ובשביעי):
וכן יש ליטהר מכל שאר הטומאות (כגון זב, שרץ, וכדומה):
מתקבצים קבוצת יהודים יחד (לכתחילה ממשפחת בית אבותיו), ונמנים על כבש או עז בן שנה, לקרבן פסח. ובודקים אותו ממום (רק בפסח מצרים הוצרכו לבדוק ארבעה ימים קודם הפסח, וכאן אין צריך), ומקריבים אותו בבית המקדש לאחר חצות, לאחר תמיד של בין הערבים, בשלשה כיתות, ואין כת פחותה משלושים אנשים:
ערב פסח בין בחול בין בשבת התמיד נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה, ואם חל ערב פסח להיות ערב שבת שוחטין אותו בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והפסח אחריו:
אם הוא או אחד מבניו (ועבדיו, וטבילת אמהותיו) אינו נימול מעכב מלעשות הפסח, כל שיכול להגיע לירושלים בשעת שחיטת הפסח חיב בקרבן פסח:
אין שוחטין הפסח ולא זורקין הדם ולא מקטירין החלב על החמץ אפילו היה כזית ברשותו של אחד מבני החבורה בשעת אחת מהעבודות של קרבן פסח, הוא לוקה והפסח כשר:
באותו יום שנכנסים למקדש יש לטבול במקוה, ואפילו אם אינו טמא בשום טומאה:
שחיטה כשרה בזר וכן הפשט וניתוח, ושאר העבודות (קבלה זריקה וכו') רק לכהן:
נ. ב. הערה גדולה לכל הברכות בבית המקדש:
סיום הברכות האם מסיימים בנוסח "על קבלת הדם" או "על קבלת דם הזבח" או "על קבלת דם הפסח" או "לקבל את הדם" או "לקבל את דם הזבח" או "לקבל את דם הפסח" או "על קבלת הדם במזרק" או "לקבל את דם הפסח בכלי" וכדומה עוד אופנים על כל הפרטים היוצאים מכך, עדיין לא הוכרע, ונמתין עד אשר יבררוהו גדולי התורה, או עד שיורו בה משיח צדקנו והסנהדרין, בב"א.
השוחט מברך:
5[ה]בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׁרָאֵל
5 [ה] נוסח הברכה כן יוצא בגמ' תענית ט"ז:, וברמב"ם הלכות תעניות ד' ט"ו.
מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו
וְצִוָּנוּ עַל הַשְׁחִיטָה:
בבית המקדש על כל ברכה במקום אמן, עונים:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
הכהנים עומדים בשורות ממקום השחיטה (מותר לשחוט את הפסח בכל מקום בעזרה) עד למזבח. הכהן בראש השורה מקבל הדם במזרק, ומוסרו לחבירו וחבירו לחבירו, עד שהכהן העומד ליד המזבח זורק את הדם בזריקה אחת כנגד היסוד. ומחזיר הכלי הריקן לחבירו וחבירו לחבירו, מקבל את המלא ומחזיר את הריקן:
המזרקות מכסף וזהב, שורה של כסף כולה כסף, ושורה של זהב כולה זהב, ואינם מעורבים, לנוי:
הכהן המקבל את הדם מברך:
6[ו]בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׁרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן
6 [ו] כן נראה מסקנת הדברים, אולם אין לסמוך על כך להלכה למעשה, רק יש לשאול חכם.
וְצִוָּנוּ עַל קַבָּלַת הַדָם:
בבית המקדש על כל ברכה במקום אמן, עונים:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
בהולכה מברכים:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׁרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן
וְצִוָּנוּ עַל הוֹלָכַת הַדָם:
השומעים עונים:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
בזריקת הדם מברכים:
7[ז]בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׁרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן
7 [ז] כן נראה דמברכים על זריקת הדם, ויש לשאול חכם.
וְצִוָּנוּ עַל זְרִיקַת הַדָם:
השומעים עונים:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
בזמן הקרבת הפסח הלוים קוראים את ההלל:
על כל קריאה וקריאה תוקעין שלש תקיעות בחצוצרות, תקיעה תרועה ותקיעה:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׁרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְרֹא אֶת הַהַלֵּל:
השומעים עונים:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהֹוָה הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהֹוָה: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה: רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהֹוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ: מִי כַּיְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ: מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ:
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִמִּצְרָים בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז, הָיְתָה יְהוּדָּה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן: מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵן תִּסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן: מִלְּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלְּפְנֵי אֱלוֹהַ יַעֲקֹב: הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִיש לְמַעְיְנוֹ מָיִם:
לֹא לָנוּ יְהֹוָה לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ: לָמָּה יֹאמְרוּ לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵה נָא אֱלֹהֵיהֶם: וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה: עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ: אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ. אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן: יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם: כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם: יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיְהֹוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַּיְהֹוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: יִרְאֵי יְהֹוָה בִּטְחוּ בַּיְהֹוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:
יְהֹוָה זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן: יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְהֹוָה הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים: יֹסֵף יְהֹוָה עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם לַיְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְהֹוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם: לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יוֹרְדֵי דוּמָה: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:
אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְהֹוָה אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי: כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא: אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא: וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהֹוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי: חַנּוּן יְהֹוָה וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם: שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ: שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי יְהֹוָה גָּמַל עָלָיְכִי: כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי: אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יְהֹוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים: הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד: אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב:
מָה אָשִׁיב לַיְהֹוָה כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא: נְדָרַי לַיְהֹוָה אֲשַׁלֵם נֶגְדָּה נָּא לְכָל עַמּוֹ: יָקָר בְּעֵינֵי יְהֹוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו: אָנָּה יְהֹוָה כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא: נְדָרַי לַיְהֹוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְּדָּה נָּא לְכָל עַמּוֹ: בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּיָהּ:
הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים: כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְהֹוָה לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ:
הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
יֹאמְרוּ נָא בֵּית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְהֹוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַּמֶּרְחַב יָהּ: יְהֹוָה לִי לֹא אִירָא מַה יַעֲשֶׂה לִי אָדָם: יְהֹוָה לִי בְּעוֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי: טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְהֹוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם: טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְהֹוָה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים: כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְהֹוָה כִּי אֲמִילַם: דָּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיְהֹוָה עֲזָרָנִי: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין יְהֹוָה עֹשָׂה חָיִל: יְמִין יְהֹוָה רוֹמֵמָה יְמִין יְהֹוָה עֹשָׂה חָיִל: לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסּוֹר יִסְּרַנִּי יָהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ: זֶה הַשַּׁעַר לַיְהֹוָה צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ: אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אודך: אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. אבן: מֵאֵת יְהֹוָה הָיְתָה זֹאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. מאת: זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהֹוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. זה:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
אָנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָּא:
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהֹוָה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהֹוָה. ברוך: אֵל יְהֹוָה וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבוֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אל: אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ. אלי: הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. הודו:
יְהַלְלוּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָם בְּרִנָּה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָּאֶה לְזַמֵּר כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת:
אם גמרו לקרוא את ההלל ועדיין לא סיימו להקריב קוראים פעם שניה ואם גמרו ועדיין לא סיימו להקריב קוראים פעם שלישית:
תולים את הקרבן פסח במסמרות הקבועים שם, ואם אין מסמר פנוי מניח על כתפו ועל כתף חבירו מקל דק ותולהו:
מפשיט את כל עורו:
וקורעין בטנו ומוציאין אימורים, החלב שעל הכרס ויותרת הכבד ושתי הכליות וחלב שעליהן והאליה אם היה ממין הכבשים לעומת העצה, נותן בכלי שרת ומולחן ומקטירן הכהן על המערכה, חלבי כל זבח וזבח לבדו, בחול ביום ולא בלילה שהוא יום טוב, אבל אם חל ערב פסח בשבת מקטירין והולכין כל הלילה, ומוציא קרביו וממחה אותן עד שמסיר מהן הפרש (כדי שיהיו נקיים כשצולהו עמם):
שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו דוחין את השבת, ושאר עניניו אין דוחין:
גמרה כת אחת להקריב, פותחין העזרה יצאה כת ראשונה, נכנסה כת שניה נעלו דלתות העזרה, גמרה, יצאה שניה, נכנסה שלישית, כמעשה הראשונה, כך מעשה השניה והשלישית:
אחר שיצאו כלן רוחצין העזרה מלכלוכי הדם ואפילו בשבת, אמת המים היתה עוברת בעזרה, שכשרוצין להדיח הרצפה סותמין מקום יציאת המים והיא מתמלאה על כל גדותיה עד שהמים עולין וצפין ומקבצין אליהם כל דם ולכלוך שבעזרה, אחר כך פותחין הסתימה ויוצאין המים עם הלכלוך, נמצאת הרצפה מנוקה, זהו כבוד הבית:
יצאו כל אחד עם פסחו (ועור שלו) וצלו אותם, כיצד צולין אותו מביאין שפוד של רמון תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו, ותולהו לתוך התנור והאש למטה, ותולה כרעיו ובני מעיו חוצה לו. ואין מנקרין את הפסח כשאר בשר. בשבת אין מוליכין את הפסח לביתם, אלא כת הראשונה יוצאין בפסחיהן ויושבין בהר הבית, השניה יוצאין עם פסחיהן ויושבין בחיל, השלישית במקומה עומדת, חשכה יצאו וצלו את פסחיהן:
[הערה, נראה שמברכים על כל הפעולות שעושים בקרבן הפסח, ויש לשאול חכם מהוא נוסח הברכה וכו'.
נכנסנו לשאול את מורנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א האם מברכים על הפשט וניתוח, וענה, יכול להיות. (ובירכנו בברכת ברכה והצלחה לסדר הברכות האלו)]
כשמקריבין את הפסח בראשון מקריבין עמו ביום י"ד זבח שלמים מן הבקר או מן הצאן גדולים או קטנים זכרים או נקבות, והיא נקראת חגיגת ארבעה עשר, על זה נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר ולא קבעה הכתוב חובה אלא רשות בלבד מכל מקום היא כחובה מדברי סופרים כדי שיהא הפסח נאכל על השובע. אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ודינה ככל תורת זבחי שלמים טעונה סמיכה ונסכים ומתן דמים שתים שהן ארבע ושפיכת שירים ליסוד:
קַדֵשׁ
מוזגין לו כוס ראשון ומקדש על היין:
8[ח]לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֵד שֵׁם י"ה בְּו"ה (אסור לומר בפירוש, אלא יאמר: י"ק בְּו"ק) בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן לַעֲשׂוֹת בָּזֶה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וּבּוֹרְאִי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
8 [ח] ביסוד ושורש העבודה איתא וזה לשונו, יזהר לומר לפני כל דבר ודבר של הסדר לשם יחוד וכו' ופסוק ויהי נועם, והעיקר שיכוין שבכל דבר הוא עושה נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש, ויעשה כל דבר בשמחה עצומה ורחמנא לבא בעי.
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֵד שֵׁם י"ה בְּו"ה (אסור לומר בפירוש, אלא יאמר: י"ק בְּו"ק) בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵים מִצְוַת כּוֹס רִאשׁוֹן מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת לַעֲשׂוֹת בָּזֶה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וּבּוֹרְאִי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
(כשחל בשבת מתחילין כאן:
בלחש: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר
יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאַָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתו כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:)
כשחל בחול מתחילין כאן:
סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ) מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (בשבת: הַשַׁבָּת הַזֶה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַצוֹת הַזֶה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ (בשבת: בְּאַהֲבָה) מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (בשבת: וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:
(במוצאי שבת מוסיפין (וסימנך יקנה"ז):
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ:)
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה:
ושותין כוס ראשון בהסיבה לצד שמאל:
וּרְחַץ
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֵד שֵׁם י"ה בְּו"ה (אסור לומר בפירוש, אלא יאמר: י"ק בְּו"ק) בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לִרְחֹץ אֶת הַיָּדָיִם לִפְנֵי טִבּוּל רִאשׁוֹן כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לַעֲשׂוֹת בָּזֶה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וּבּוֹרְאִי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
נוטלין את הידים כמו בנטילת ידים לסעודה, ואין מברכין על נטילת ידים:
כַּרְפַּס
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֵד שֵׁם י"ה בְּו"ה (אסור לומר בפירוש, אלא יאמר: י"ק בְּו"ק) בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְטַבֵּל וְלֶאֱכֹל כַּרְפַּס כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לַעֲשׂוֹת בָּזֶה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וּבּוֹרְאִי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
טובלין כרפס פחות מכזית במי מלח, ומברכין בורא פרי האדמה, ויכוון לפטור את המרור:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה:
ואוכלין פחות מכזית:
יַחַץ
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ לְיַחֵד שֵׁם י"ה בְּו"ה (אסור לומר בפירוש, אלא יאמר: י"ק בְּו"ק) בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לִפְרֹס אֶת הַמַּצָּה לִשְׁנַיִם לַעֲשׂוֹת בָּזֶה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי וּבּוֹרְאִי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
היושב בראש השולחן פורס את המצה האמצעית לשניים, את החלק הגדול מצניע לאפיקומן, ואת החלק הקטן משאיר בין שני המצות השלמות:
היושב בראש השולחן פורס את המצה האמצעית לשניים, 9[ט]בכדי שתהיה המצה פרוסה משום לחם עוני:
9 [ט] כן מפורש הטעם ברמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח' הלכה ו'.