מגיד · שִׁירַת מִרְיָם הַנְּבִיאָה
הִנֵּה בְּצָמוּד לְשִׁירַת הַיָּם בָּאָה לָהּ שִׁירַת מִרְיָם (שְׁמוֹת טו, כ-כא): ''וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאנָה כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם''.
וְצָרִיךְ בֵּאוּר גָּדוֹל: לְשִׁירָה זוֹ מַה הִיא עוֹשָׂה? בַּמֶּה נִתְיַחֲדָה שִׁירָה זוֹ יוֹתֵר מִשִּׁירַת הַיָּם הַכְּלָלִית, עַד שֶׁקָּבַע לָהּ הַכָּתוּב פֶּרֶק בִּפְנֵי עַצְמוֹ - ''שִׁירַת מִרְיָם''? בִּפְרָט שֶׁמִּרְיָם לֹא הוֹסִיפָה כְּלוּם בְּתֹכֶן דִּבְרֵי הַשִּׁירָה - ''שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם'' וּמִשְׁפָּט זֶה מַמָּשׁ כְּבָר נֶאֱמַר בְּשִׁירַת הַיָּם כִּכְתָבוֹ וְכִלְשׁוֹנוֹ!
וְאָמְנָם, לְפִי הַנִּרְאֶה, רַשִׁ''י הִרְגִּישׁ בְּהֶעָרָה זוֹ וּפֵרֵשׁ: ''משֶׁה אָמַר שִׁירָה לָאֲנָשִׁים וּמִרְיָם אָמְרָה שִׁירָה לַנָּשִׁים''.
מִכָּל מָקוֹם, עֲדַיִן הַדְּבָרִים טְעוּנִים תּוֹסֶפֶת בֵּאוּר, שֶׁכֵּן אִם רַק בְּשִׁכְפּוּל הַשִּׁירָה לַנָּשִׁים בָּאָה לָהּ שִׁירַת מִרְיָם, מַדּוּעַ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְיַחֵד לָהּ מָקוֹם בִּפְנֵי עַצְמָהּ?
בְּרַם, כְּבָר הוֹרוּנוּ הַמּוֹרִים שֶׁבִּמְקוֹם פְּלִיאָה נִשְׂגָּבָה, זֶהוּ הָאוֹת שֶׁלֹּא זָכִינוּ לְהָבִין עֹמֶק הָעִנְיָן. וּלְפִי הַנִּרְאֶה, פֶּרֶק חָשׁוּב שֶׁל ''שִׁירָה'' לִמְּדָה מִרְיָם לָעוֹלָם, וְהוּא הֶמְשֵׁךְ הַשִּׁירָה גַּם לְאַחַר שֶׁהִתְפּוֹגֵג הַנֵּס. שֶׁכֵּן ''שִׁירַת הַיָּם'', תְּהֵא חֲשׁוּבָה כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה, בָּקְעָה מִלִּבּוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל נֵס נוֹרָא וְנִשְׂגָּב, וְטֶבַע הוּא בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁעִם הִתְפּוֹגְגוּת הַנֵּס וְהַחֲזָרָה לְחַיֵּי הַשִּׁגְרָה - מִתְפּוֹגֶגֶת לָהּ גַּם הַשִּׁירָה.
וְאָכֵן עַיִן רוֹאָה בְּמִקְרָאוֹת מְפֹרָשִׁים (שְׁמוֹת טו, כב-כד), שֶׁמִּיָּד אַחֲרֵי מַעֲמַד קְרִיעַת הַיָּם וְהַחֲזָרָה לְחַיֵּי הַמִּדְבָּר הַקָּשִׁים, מַהֵר מְאֹד הָפְכָה הַ''שִּׁירָה'' - לִתְלוּנוֹת חֲמוּרוֹת: ''וַיֵּלְכוּ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה. וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל משֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה''.
וְלָזֶה קָמָה מִרְיָם, לְעוֹרֵר שֶׁחָלִילָה לָנוּ לִשְׁכֹּחַ אֶת חַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, כִּי מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְשִׁירָה אֲשֶׁר אֵינָהּ מוֹתִירָה רשֶׁם בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּמִתְפּוֹגֶגֶת לָהּ עִם מְצוּקוֹת הַזְּמַן וּמִשְׁבְּרֵי הָעִתִּים.
בָּזֶה נִתְיַחֲדָה ''שִׁירַת מִרְיָם'' מִ''שִּׁירַת הַיָּם''.
''אלו האכילנו את המן...''